רוח העליון

[רוחא עילאה]

278. רוח העליון, תוספת הנשמה, היורד על האדם בשבת, בשמחה, ומשמח את נפשו. אז נמצאת נפש האדם כמו בעוה"ב, שנפשו עתידה ליהנות מהרוח. כמו שהאדם היה מהנה לרוח ההוא בעוה"ז, כך הרוח ההוא מהנה את האדם לעוה"ב. כמ"ש, אז תתענג על ה'. כמו שהאדם רווה עונג, שהוא הרוח, ומענג אותו, כך הוא ירווה ממנו לעוה"ב. אז, כשזוכה האדם ומשלים שלמות כבוד השבת, הקב"ה קורא עליו ואומר, ויאמר לי, עבדי אתה ישראל אשר בךָ אתפָּאָר.

279. קם רבי אבא ושאר החברים, ואמרו, אשרי חלקנו, שהזמין הקב"ה לפנינו את הדרך הזו. אמר רבי אבא, לי הזמין הקב"ה הדרך הזו, כדי להתחבר עימכם, אשרי חלקי שזכיתי לדרך הזו.

280. ביום שיצאתי לדרך ראיתי אור אחד שנחלק לג' אורות, והלכו לפניי, והסתתרו. ואמרתי, ודאי שראיתי השכינה, אשרי חלקי. ועתה, אלו ג' אורות שראיתי, אתם הם. אתם אורות ומאורות עליונים להאיר בעוה"ז ובעוה"ב.

281. עד כאן לא ידעתי, שכל אלו מרגליות הסתומות היו תחת ידכם. כיוון שראיתי שברצון מצוות ריבונכם נאמרו הדברים האלו, אני יודע שכל הדברים עולים ביום הזה לכיסא העליון שהוא בינה, ולוקח אותם שר הפנים, מט"ט, ועושה מהם עטרות לריבונו. והיום הזה מתעטר שישים מרכבות קדושות, כנגד חג"ת נה"י, לכבוד הכיסא, בינה, ע"י אלו הדברים שנאמרו כאן ביום הזה.

282. בתוך כך הֶעֱריב השמש. בחצות לילה קמו לעסוק בתורה. אמר רבי אבא, מכאן והלאה נאמר דברים לעטר עימהם הצדיקים שבגן עדן. כי עתה הוא הזמן שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, מקשיבים לקולם של הצדיקים אשר בארץ.