שבעה ימי בראשית
85. ביום הראשון, חסד, עשה מלאכתו להאיר להם, כמ"ש, ולכל בני ישראל היה אור. ועוד, וה' הולך לפניהם יומם, כמו שהיה במצרים.
ביום השני, גבורה, הבדיל את ישראל מהמצרים. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים. וכתוב, ולא קָרַב זה אל זה כל הלילה.
86. ביום השלישי, ת"ת, העביר אותם בים. כמ"ש, ויאמר אלקים ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה.
87. האור שנברא ביום הראשון, חסד, ממנו מאירים השמש והלבנה ביום הרביעי, נצח. שניהם קו ימין. ועליהם כתוב, וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לַנְחוֹתם הדֶרך. ז"א שנקרא שמש. ולילה בעמוד אש להאיר להם. המלכות שנקראת לבנה.
88. ביום השני נברא הים. כמ"ש, יהי רקיע בתוך המים. והיום החמישי הוציא מהים דגי הים. הדגים של היום החמישי תלויים ביום השני, משום ששניהם בקו השמאל.
89. היום השלישי, ת"ת, כלול מימים א' וב'. הוא מדרגת יעקב, נשר, קו האמצעי, הכלול ממים ומאש, ימין ושמאל. והיום השישי, יסוד, תלוי ביום השלישי, ת"ת, כי שניהם בקו האמצעי. ובו נברא אדם מהעפר שביום השלישי, ת"ת.
90. היום הראשון, אברהם, חסד, קו ימין. כנגדו באותו הקו הוא נצח, ואהרון הכוהן, שפניו מאירים כשמש, הוא כנגד נצח, יום רביעי. הנצח תלוי בחסד, משום ששניהם בקו ימין, זה תחת זה. כמ"ש, נעימוֹת בימינךָ נֶצח, שנצח כלול בימינך, בחסד.
91. היום השני, יצחק, שמדרגתו גבורה, קו שמאל. כנגדו, באותו הקו, היום החמישי, הוד, מדרגת דוד.
92. היום השלישי, יעקב, קו האמצעי, כנגדו באותו הקו, היום השישי, שלמה, יסוד. שלמה, אותיות שלום ה'. ושלום הוא יסוד. ועל היסוד כתוב, הנני נותן לו את בריתי שלום. כי היסוד נקרא ברית ונקרא שלום.
93. יום שבת, מלכות, מדרגת בן י"ה, שהוא ו' דהוי"ה, ז"א, עה"ח, שמהלכו 500 שנים, שהם חמש ספירות חג"ת נ"ה, שבהם מגיע לספירות היסוד. שספירת היסוד אינה ספירה חדשה, אלא כולל חג"ת נ"ה, להתחבר באות ה', מלכות, להשפיע אותן חמש ספירות אל המלכות. ויום השבת הוא משה, מדרגת בינה. ונמצא שיום השבת, הוא מלכות, יסוד, ובינה.
ואין לשאול, מה שהזוהר תופס כאן סדר שונה בשבעת הצדיקים שכנגד שבע ספירות, כי בכל מקום אומר, שנו"ה הם משה ואהרון, ויוסף יסוד, ודוד מלכות. וכאן מחשיב את אהרון לנצח, ודוד להוד, ושלמה ליסוד, ומשה למלכות בבינה. כי אין הסדר שווה בכל המדרגות. ויש עוד כמה סדרים בזה.
94. ויום השבת כולל כל ששת הימים. ויְכַל אלקים ביום השביעי, זהו יום ראשון. מלאכתו, זהו יום רביעי. וישבות ביום השביעי, זהו יום שני. מכל מלאכתו אשר עשה, זהו יום חמישי, שבו נחרב ביהמ"ק. ושום בניין לא היה באלף החמישי, שלא היה שום רמז ופקידה לגאולה. ויקדש אותו, זה יום שלישי. כי בו שבת מכל מלאכתו, זהו יום שישי.
95. אשר ברא אלקים לעשות. שמשמע שצריך עוד לעשות. אלא, זהו הגופות לנשמות הרשעים, שלא רצה הקב"ה לעשות להן גופות, שיתגלגלו ויתלבשו בגופות בעולם, אלא שהולכות כולן נע ונד.
96. ושבת של כולם, והמנוחה של כולם, יהיה משה, דמיון בן י"ה, ז"א. אשר בת זוגו היא מלכות, שבת, שעליה כתוב, ומלכותו בכל מָשָׁלה, שמושלת על המלאכות הנזכרות ביום השבת, כמ"ש, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו.
97/1. ולא כמו שחושבים הטיפשים, שהקב"ה עשה עבודה, או טרח לעשות עבודתו, ונח ביום השביעי. כאדם שטרח בעבודתו, ולאחר שהשלים אותה, נח. אלא בכל זמן שהשכינה בגלות, כתוב, ולא מצאה היונה מנוח, שלא נמצא לה צדיק, שיהיו לה מנוחה ונחת ממנו.
97/2. והמנוחה והנחת שלה, הם אלו הצדיקים, שיורדת ומתלבשת בהם, כמו אברהם ואהרון וזרעו, חסד ונצח. יצחק ודוד וזרעו, גבורה והוד. יעקב ושלמה וזרעו, ת"ת ויסוד.
ועליהם כתוב, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. שהם כוללים ששת הימים, והיום השביעי כולל כל ששת הימים, והוא מנוחה של כולם.
98. היום השביעי, משה, הכולל את כולם, כל ששת הצדיקים, בו נחה השכינה מכולם. וזהו, וישבות ביום השביעי, שביתה של אלקים, השכינה, הנקראת אלקים. ולא כתוב, וישבות הוי"ה, ז"א, משום שהאם, השכינה, טורחת בבנים, שנמצאת עם הבנים בגלות, עד שייתכן לומר, ששבתה מטרחתה, ולא ז"א. כמ"ש, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם, השכינה, שירדה עם ישראל בגלות.
99. משום זה ד' יסודות, אש רוח מים עפר, כנגד ד' חיות, אריה שור נשר אדם, חו"ג תו"מ, כל אחד עושה מלאכתו. אריה חסד. שור, אדום כשושנה, נוטה לשמאל, לקח גוון של אש, ועושה ציורים ושרטוטים באדם, ומקומו הוא בלב, והוא גבורה.