והוא כחתן יוצא מחופתו

1. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, עה"ח, שבו יורש האדם חיים לעוה"ז וחיים לעוה"ב. שכל מי שמשתדל בתורה ואוחז בה, יש לו חיים.

וכל מי שעוזב דברי תורה ונפרד מהתורה, הוא כאילו נפרד מהחיים, משום שהיא חיים וכל דבריה חיים. כמ"ש, כי חיים הם. וכמ"ש, רִפְאוּת תהי לשורֶךָ.

2. עה"ח, ז"א, אחוז מלמעלה למטה. והשמש הזה, ז"א, המאיר לכל, האור שלו מתחיל מראש, חב"ד, ומתפשט בגוף האילן, ת''ת, בדרך יושר.

ב' צדדים אחוזים בו: אחד לצפון ואחד לדרום, אחד שמאל, גבורה, ואחד ימין, חסד. בשעה שהשמש מאיר מהגוף של האילן, הוא מחזק תחילה לזרוע ימין, חסד, והימין מאיר בכוחו. ומכוחו של הימין מאיר השמאל, גבורה, ונכלל באורו.

3. כתוב על השמש, והוא כחתן יוצא מחופתו ישׂישׂ כגיבור לרוץ אורַח. חופתו, זוהי עטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, שהם המוחין חב"ד שמקבל מאימו, בינה. יוצא מחופתו, זהו הראש של כל האור, חב"ד.

כמ"ש, מקצה השמיים מוצאו. שזהו תחילת הכול, שנקרא קצה השמיים, כלומר בינה שממנה יוצא ומתחיל ז"א, הנקרא שמיים. ואז יוצא כחתן ממש, כשיוצא לפגוש כלתו אהובת נפשו, ופורשׂ זרועותיו, חו"ג, ומקבל אותה.

4. כעין זה, והוא כחתן יוצא מחופתו. השמש, ז"א, הולך ומתפשט למערב, למלכות. כיוון שהמערב מתקרב, מתעורר כנגדו תחילה צד צפון, גבורה, ומתקרב למערב, ומזדווג עם המערב במקומו.

כי תחילת זיווג ז"א הוא בשמאל, גבורה, שהוא עניין פיוס ונטילת רשות. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ צד דרום, שהוא ימין, חסד, כמ"ש, וימינו תחבקני. אז, ישיש כגיבור לרוץ אורח, להאיר הלבנה מקו האמצעי, יסוד.

כתוב, בהעלותךָ את הנרות. אלו הם הנרות העליונים, ספירות המלכות, שכולם מאירים יחד מהשמש, ז"א.