250. כתוב, הנה יום הוי"ה בא אכזרי. הנה יום הוי"ה, זה ב"ד של מטה, הדינים הנמשכים מהמלכות בעת שהיא בהארת השמאל, נקודת השורוק, מטרם שנכלל ע"י קו אמצעי, ומכונה גזרת דין. בא, פירושו, בא תמיד לכל התחלת הזיווג. וכמ"ש, הבאה אליי, משום שאיני עושה דין עד שנכנס ומקבל רשות.
ב' פעולות נוהגות בכל זיווג:
א. נטילת רשות. שאין הנוקבא מתפייסת לזיווג עם ז"א מטרם שממשיך לה הארת השמאל, הארת נקודת השורוק. וע"כ נבחן המשכת הארת השמאל לבחינת נטילת רשות לזיווג.
ב. גזרת דין. ובעת שז"א מקבל רשות מהנוקבא, בעת שממשיך לה הארת השמאל, באותו רגע כל בעלי הדין מקבלים רשות מז"א לפעול הדינים, כי אין הארת שמאל בלי גילוי הדינים, כי ע"כ נקראת גזרת דין. וכמ"ש, קץ כל בשר בא לפניי, בא ליטול רשות, כי בא בתחילת כל זיווג.
251. הנה יום ה' בא אכזרי, זהו המחבל של מטה, מלאך המוות. כשהוא נוטל את הנשמה, נקרא אכזרי. וכתוב, ועֶברה וחרון אף לשׂוּם הארץ לשַׁמָה, זהו סדום ועמורה שנהפכו והיו לשמה. וכתוב, וחטאיה ישמיד ממנה, אלו יושבי הארץ ההיא.
252. כתוב אחריו, כי כוכבי השמיים וכסיליהם. כי מן השמיים המטיר עליהם אש והעבירם מן העולם. ואח"כ כתוב, אוקיר אנוש מפז. זהו אברהם, שהקב"ה העלה אותו למעלה מכל בני העולם.
253. הפסוקים האלו הם על יום שנחרב ביהמ"ק. שביום ההוא חשכו העליונים והתחתונים וחשכו הכוכבים והמזלות. או שהם על יום שהקב"ה יקים את כנ"י מן העפר לעת הגאולה, והיום ההוא יהיה ידוע למעלה ולמטה. כמ"ש, והיה יום אחד הוא ייוודע לה'. והיום ההוא יום של נקמות, שעתיד הקב"ה לנקום משאר עובדי עבודה זרה.
254. וכאשר הקב"ה יעשה נקמות בשאר העמים עכו"ם, אז כתוב, אוקיר אנוש מפז. זהו מלך המשיח שיתעלה ויתכבד על כל בני העולם, וכל בני העולם יעבדו וישתחוו לפניו. כמ"ש, לפניו יכרעו ציים. מלכי תרשיש ואיים, מנחה ישיבו.
255. אע"פ שנבואה זו נאמרה על בבל, עכ"ז על הכול נאמרה. כי כתוב בפרשה זו, כי ירחם ה' את יעקב. וכתוב, ולקחום עמים והביאום אל מקומם. הרי שאין הנבואה הזו מיוחדת דווקא לבבל.
256. והוי"ה המטיר על סדום. זוהי מדרגה של ב"ד של מטה שמקבל רשות מלמעלה. והוי"ה, מורה, הוא ובית דינו. הוא, ז"א. ובית דינו, הנוקבא, ב"ד של מטה. ומדרגה של ב"ד שלמטה, גזרת דין. שע"כ כתוב, והוי"ה, שגם ז"א נזכר בפעולה זו, כי גזרת דין לא פעלה הדין של סדום עד שקיבלה רשות מלמעלה, מז"א, המרומז בשם והוי"ה.
פעל הדין ברחמים, כמ"ש, מאת הוי"ה מן השמיים. הוי"ה, הרחמים, כדי שיימצא הדין ברחמים. הרחמים כאן, שכתוב, ויהי בשחֵת אלקים את ערי הכיכר, ויזכור אלקים את אברהם. ואח"כ יצאו מלוט שתי אומות שלמות, וזכה שיצאו ממנו דוד ושלמה המלך.
257. ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמר הימלט על נפשך. בשעה שהדין שורה בעולם, שאז אדם אינו צריך להימצא בשוק, כי מאחר שהדין שורה, אינו משגיח להבדיל בין צדיק לרשע. וע"כ אדם אינו צריך להימצא שם. משום זה הסתתר נוח בתיבה, כדי שלא יביט בעולם בשעה שהדין נעשה. וכן כתוב, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, עד שהדין כבר נעשה. ומשום זה כתוב, ויאמר הימלט על נפשך, אל תביט אחריך.
258. הדין שעשה הקב"ה במבול והדין שבסדום, שניהם היו דינים של גיהינום, כי הרשעים שבגיהינום נידונים במים ובאש.
259. סדום נידונה בדינו של גיהינום, כמ"ש, וה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש מאת ה' מן השמיים. זה נידון מבחינת מים, וזה נידון מבחינת אש, וזה וזה הוא דינו של גיהינום. והרשעים שבגיהינום בב' בחינות דינים אלו נידונים, כי יש גיהינום של שלג שהוא מים, ויש גיהינום של אש.
260. הדין של הרשעים בגיהינום הוא 12 חודשים, ושם הם מתלבנים, מיטהרים. ואח"כ הקב"ה מעלה אותם מגיהינום, ויושבים על פתחו, ורואים את הרשעים הנכנסים שם ודנים אותם. והם מבקשים רחמים עליהם. ואח"כ הקב"ה מרחם עליהם, ומעלה אותם גם מפתחו של גיהינום, ומביא אותם אל המקום הנצרך להם. מהיום ההוא ואילך הגוף שוכך בעפר, והנשמה יורשת מקומה כראוי לה.
261. אפילו בני המבול לא נידונו אלא באש ובמים. מים קרים ירדו מלמעלה, ומים רותחים מלמטה, מהתהום. ונידונו בב' דינים, מים ואש, משום שכך הוא הדין של מעלה. משום זה היה בסדום גופרית ואש, שגופרית היא ממים כנודע.
262. האם לעתיד יקומו אנשי סדום ליום הדין? אלו של סדום ועמורה לא יקומו לדין, לעתיד בעת תחיית המתים. כתוב, גופרית ומלח שריפה כל ארצה, אשר הפך ה' באפו ובחמתו. אשר הפך ה', בעוה"ז. באפו, בעוה"ב. ובחמתו, בזמן שעתיד הקב"ה להחיות המתים.
263. כמו שארצם נאבדה לעולם ולעולמי עולמים, כן נאבדו גם הם לעולם ולעולמי עולמים. הדין של הקב"ה הוא דין כנגד דין, מידה כנגד מידה. הם לא היו מחזירים נפש העני במאכל ובמשקה, כן גם הקב"ה אינו מחזיר להם נפשם לעוה"ב.
ומה שהזוהר אומר לעוה"ב, הוא בדיוק משום שלומד מארצם. וארצם נאבדה רק במשך זמן 6000 שנה, שאז היא נקראת לעולם ולעולמי עולמים. אבל בגמה"ת תחזור סדום לקדמותה, כמ"ש, ואחותך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן. וע"כ גם בנפשם אינו אומר בזמן התחייה, אלא אומר רק לעוה"ב, הנוהג רק במשך 6000 שנה.
264. הם נמנעו מלתת צדקה שנקראת חיים, אף הקב"ה מנע מהם חיים בעוה"ז ובעוה"ב. וכמו שהם מנעו מבני העולם אורחות ושבילים שלהם, כן מנע הקב"ה מהם אורחות ושבילים של הרחמים מלרחם עליהם בעוה"ז ובעוה"ב.
265. כל בני העולם יקומו לתחיית המתים ויקומו לדין. ועל אנשי סדום כתוב, ואלה לחרפות ולדראון עולם. והקב"ה בעל הרחמים, כיוון שדן אותם בעוה"ז, וקיבלו הדין, אינם נידונים לעתיד בכל הדינים, אלא במקצתם.
266. כתוב, וישלח את לוט מתוך ההפיכה, בַּהֲפוֹך את הערים, אשר ישב בהן לוט. מהו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט, והלוא ישב רק באחת מהן? אלא בכולם התיישב לוט, כמ"ש, ולוט ישב בערי הכיכר, ויֶאהל עד סדום, אלא שלא קיבלו אותו, חוץ ממלך סדום שקיבל אותו בסדום, בזכות אברהם שהחזיר לו הנפש והרכוש, שאיבד במלחמת ארבעה המלכים.
267. הראש הלבן, א"א, תיקן הכיסא, הבינה, על עמודים של אבנים טובות ומרגליות, חג"ת דז"א והנוקבא, שהם ד' רגלי הכיסא, שהוא בינה.
268. בין אבנים יש מרגלית אחת, הנוקבא דז"א, טובת מראה ויפת תואר. מקום קיבוץ העשן והאש הלוהט בשבעים פנים. הארת השמאל שבנוקבא מטרם התכללותה בימין, שאז היא מקום הדינים, אש לוהט וקיטור הכבשן. על מלתחה, מקום קיבוץ בגדים, שבעים פנים לוהטות לד' רוחות העולם, חו"ב תו"מ.
269. אלו שבעים פנים מתבארים מג' גוונים, לבן אדום ירוק. גוון המלכות, שחור, אין שם. אלו זיקים נכללים בזיקים שמנוצצים לד' רוחות העולם חו"ב תו"מ. כלומר, אע"פ שאלו שבעים פנים אין בהם אלא ג' פנים, אריה שור נשר, חג"ת, וחסרים פני אדם, הנוקבא, עכ"ז כשנכללים זה מזה, נכללת הנוקבא ג"כ עם החג"ת, ויש ג' פנים בכל אחד ואפילו בנוקבא.
באופן שיש ג' פנים בפני אריה, וג' פנים בפני שור, וג' פנים בפני נשר, וג' פנים בפני אדם, שהם י"ב (12) פנים. שג' פנים יש בכל אחד מחו"ג תו"מ, ופני אדם חסר בכל אחד מחו"ג תו"מ, וחסר גוון הנוקבא. והם ע"כ י"ב, חו"ב תו"מ שיש בכל אחד ג' גוונים. וכאן יש ניצוץ חזק מצד שמאל הנאחז בשמיים, ז"א. שמכוח הארת הניצוץ הזה כל בחינה מי"ב הבחינות מקבלת מז"א ו"ק, חג"ת נה"י.
והתבארו ג' בחינות בשבעים פנים הללו:
א. שעיקרם הם רק ג' גוונים חו"ב ות"ת, וחסר שם הנוקבא.
ב. שמבחינת התכללותם זה בזה יש גם בנוקבא אלו ג' בחינות, ומכאן נעשו אלו ג' גוונים לי"ב בחינות.
ג. התאחדותם בז"א, וכל בחינה מי"ב בחינות מקבלת ו"ס חג"ת נה"י.
ומכאן נעשו למספר ע' (70) בחינות, כי שש פעמים י"ב הם ע"ב (72). ועיקרם רק ע', ע' סנהדרין וב' עדים. ומאלו שבעים פנים נמשכים שבעים מלאכים. שהם בית דינה של המלכות. ואלו שבעים בחינות, הדין שבהם נשקט והספרים פתוחים, כלומר, אע"פ שהספרים שבהם כתוב הדין פתוחים ונראים לכל, עכ"ז הדין נשקט ואינו פועל כלום, והוא מלכות דמדה"ד הגנוזה בהם בעניין, זכה הרי טוב.
270. מכאן יוצאים חיצים וחרבות ורמחים ואש של המגדל. כי ג' הגוונים הנמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק, נכללו בכל הארבעה, ואפילו בנוקבא.
וע"כ כשהיא בדינים דהארת שמאל, נמשכים מכוח החולם שבה בחינת חיצים שהורגים מרחוק. וכן מעליית המלכות לבינה, נחצתה הבינה ונפל ממנה חֶציה התחתון, ואור הג"ר התרחק ממנה. ובכוונה עשתה כך הבינה, בסוד הנשר שהוא רחמני על בניו, ואומר, מוטב שייכנס החץ בי ואל ייכנס בבניי.
מכוח נקודת השורוק שבה נמשכים חרבות, שהורגים מקרוב, וכן כל הדינים שבשורוק נמשכים מכוח קִרבת אור הג"ר דחכמה. ומכוח נקודת החיריק שבה נמשכים רמחים שכוללים שניהם, שהורגים מקרוב כמו חרב, וכן זורקים אותו ומכה מרחוק כמו חץ, כי הוא כולל את שניהם.
וכללות ג' דינים הללו עושה בנוקבא בחינת אש לוהטת שהיא נקראת האש שבמגדל, הנוקבא. ונאחזת בנוקבא אש חזקה היוצאת משמיים, מז"א. וכשנאחזת אש עליונה, הדינים שבז"א, באלו שלמטה, בשבעים דינים של הנוקבא, אין עוד מי שיוכל לשבור את הכעס ואת הדין של הדינים שבנוקבא.
271. העיניים לוהטות כלשונות אש. ז"א יורד עימהם לעולם, בעיניים לוהטות. אוי למי שיפגוש בו כשהוא חגור בחרבות. כלומר, בדינים הנמשכים מנקודת השורוק הנקראים חרבות. בידו חרב חדה ואינו מרחם על טוב ועל רע, כי פסק הדין של אותם שבעים גוונים יורד ביד שמאל, ברשות הייחוד שהתאחד בו צד השמיים.
272. בכמה דינים הוא מתהפך, בכל יום מתהפך לכמה גוונים, שמקבלים כל פעם צורה אחרת. כל מיני הדינים הנמצאים בכלי זעמו של הקב"ה נראים בו, ואלו הדינים יושבים ברומו של עולם, ובני אדם מחמת סכלותם אינם מסתכלים בהם.
273. גופרית ואש, הפסולת של מים והפסולת של אש, שהותכו מן השמיים והתאחדו זה בזה וירדו על סדום. כי שמיים, אש ומים, ימין ושמאל, שהתחברו בז"א, ושמיים אותיות אש ומים. וע"י עוונות התחתונים נפרדו ונעשו כמחלוקת בין אש ומים, שהם ב' הקווים ימין ושמאל, ונבחן שהם הותכו. ופסולת הימין גופרית ופסולת השמאל אש. ואלו ב' מיני הדינים שהתחברו, הפכו את סדום.
274. עשרה שמות תיקונים ברשות המלך, ע"ס. עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשר. ועכ"ז עולים לחשבון גדול, לחשבון ע"ב (72) שמות. שבעים גוונים הלוהטים לכל צד יוצאים מן ע"ב שמות. שבעים גוונים נחקקו ונעשו לשבעים שמות של המלאכים, שהם השמיים, יוצאים מע"ב שמות של השמיים, שהוא ז"א, ויש בהם ג' בחינות כנגד ג' קווים דז"א.
וע"כ הנמשכים מקו ימין מסודרים בראשי תיבות של א"ב בסדר ישר. והנמשכים מקו שמאל מסודרים בראשי תיבות של תשר"ק צפע"ס, שהם א"ב למפרע, המורים על דין. והנמשכים מקו אמצעי מסודרים בראשי תיבות של תשע נקודות: קמץ, פתח, צירי, סגול, שווא, חולם, חיריק, קובוץ ושורוק, שמכנים אותו, מְלָאפום.
275. והם: מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. קמץ: קדומיאל מלכיאל צדקיאל. פתח: פדאל תומיאל חסדיאל. צֵרי: צוריאל רזיאל יופיאל. סגול: סטוטריה גזריאל ותריאל למאל. חִרֵק: חזקיאל רהטיאל קדשיאל. שְׁבָא: שמעאל ברכיאל אהיאל. חׂלם: חניאל להדיאל מחניאל. שֻרֻק: שמשיאל רהביאל קמשיאל. שֻרֵק: שמראל רהטיאל קרשיאל.
276. אהניאל. ברקיאל. גדיאל. דומיאל. הדריאל. ודרגזיה. זהריאל. חניאל. טהריאל. יעזריאל. כרעיאל. למדיאל. מלכיאל. נהריאל. סניה. ענאל. פתחיאל. צוריאל. קנאל. רמיאל. שעריאל. תבכיאל.
277. תפוריא. שכניאל. רנאל. קמריה. צוריה. פסיסיה. עיריאל. סמכיאל. נריאל. מדוניה. לסניה. כמסריה. יריאל. טסמסיה. חניאל. זכריאל. ודריאל. הינאל. דנבאל. גדיאל. בדאל. אדירירון. אדנ"י על כולם.
278. כאשר מתחברים כולם כאחד, בכוחו של העליון, ז"א, אז נקרא, והוי"ה, שפירושו הכול בכלל אחד, ז"א ונוקבא ושבעים המלאכים שמתחתיה. וכתוב, מֵאֵת הוי"ה מן השמיים, שם הקדוש שנחקק בשבעים שמות אחרים, השמיים, ז"א, שם ע"ב שבמוחין דז"א, ועיקרו הוא שבעים. ואלו הם שבעים דז"א השולטים על שבעים דינים דנוקבא, והוי"ה. ואלו שבעים שמות שבקדושה, שבמוחין דז"א, הוי"ה בלי ו', שמיים.
279. שבעים דינים שבנוקבא מקבלים משבעים שמות דז"א. והוי"ה, הכולל שבעים דינים, מקבל מן הוי"ה, שבעים שמות דז"א. התחתונים, שבעים דינים, תלויים בעליונים, שבעים שמות דז"א. והכול קשר אחד, שמתקשרים זה בזה ומאירים בבת אחת. ובזה מתגלה הקב"ה בכבודו. ששמיים, שבעים, הוי"ה בלי ו', ע"ב שמות היוצאים מג' הפסוקים: ויִסע, ויבוא, ויֵט.
280. וה"ו, יל"י, סי"ט, על"ם, מה"ש, לל"ה, אכ"א, כה"ת, הז"י, אל"ד, לא"ו, הה"ע. חלק ראשון.
יז"ל, מב"ה, הר"י, הק"ם, לא"ו, כל"י, לו"ו, פה"ל, נל"ך, יי"י, מל"ה, חה"ו. חלק שני.
נת"ה, הא"א, יר"ת, שא"ה, רי"י, או"ם, לכ"ב, וש"ר, יח"ו, לה"ח, כו"ק, מנ"ד. חלק שלישי.
אנ"י חע"ם, רה"ע, יי"ז, הה"ה, מי"ך, וו"ל, יל"ה, סא"ל, ער"י, עש"ל, מי"ה. חלק רביעי.
וה"ו, דנ"י, הח"ש, עמ"ם, ננ"א, ני"ת, מב"ה, פו"י, נמ"מ, יי"ל, הר"ח, מצ"ר. חלק חמישי.
ומ"ב יה"ה, ענ"ו, מח"י, דמ"ב, מנ"ק, אי"ע, חב"ו, רא"ה, יב"מ, הי"י, מו"ם. חלק שישי. בשכמל"ו.
281. ואלו הם שבעים שמות השולטים על שבעים מדרגות תחתונות, שהן והוי"ה עם ו'. ואלו הם שבעים שמות שהם הוי"ה בלי ו' שנקרא שמיים, ז"א. שבעה רקיעים, שבע ספירות דז"א, שכל אחד כלול מעשר, שעולים לשבעים שמות של השם הקדוש, הוי"ה. וכמ"ש, והוי"ה המטיר, שהם שבעים דינים דנוקבא. וכתוב, מאת הוי"ה מן השמיים, שהם שבעים השמות של השם הקדוש הוי"ה.
282. סתר שבסתרים נמסר לחכמים, אשר שם זה שנקרא שמיים, ממנו נברא סוד הנסתר שנקרא אדם, שחשבון איברי גופו הוא רמ"ח (248) איברים. משמיים, מז"א במוחין דע"ב שמות, נמשך האדם, וע"כ נברא באדם רמ"ח איברים, שהם כנגד רי"ו (216) האותיות שבע"ב שמות ול"ב (32) נתיבות החכמה.
283. חשבון אותיותיו של ע"ב שמות הוא רי"ו. כי בכל שם יש ג' אותיות, וג"פ ע"ב הוא רי"ו. ע"ב הוא הסוד והנסתר, כלל כל התורה, ונכלל בכ"ב (22) אותיות ועשרה מאמרות שבגי' ל"ב (32), שהוא ל"ב שבילים של החכמה. שֵׁם הוא רי"ו אותיות ועם ל"ב שבילים שנכללו בו עולים יחד רמ"ח, והם רמ"ח איברים של הגוף.
זו"ן נקראים כ"ב אותיות, ועשרה מאמרות, ע"ס דבינה. המוחין דע"ב מתגלים ע"י עליית זו"ן למ"ן לבינה, שהתחברו כ"ב אותיות דזו"ן עם ע"ס דבינה, לפיכך מכונה עליית מ"ן זו בשם ל"ב שבילים דחכמה או ל"ב נתיבות החכמה, ללמד שכל החכמה המתגלה באצילות, מתגלה רק בשבילים הללו.
וכיוון שז"א הוא הגורם לאלו המוחין, ע"כ נחקקו בו רמ"ח בחינות, שמורה על ל"ב שבילים, ורי"ו אותיות המתגלים ע"י ל"ב שבילים, והם רמ"ח איברים שבגוף. ומטעם זה מכונה ז"א עצמו ג"כ בשם אדם, שמורה על התפשטות מוחין הללו בו.
284. ולכן ז"א נקרא אדם, השולט על הכיסא, שהוא שבעים דינים ושבעים מלאכים הנמשכים מהם, שהם מכונים כיסא. וכמ"ש, ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ז"א, אדם, ממעל הכיסא, הנוקבא ושבעים דינים שבה. וכמ"ש, והוי"ה המטיר על סדום, שהוא הנוקבא ושבעים דינים שלה, כיסא, וכתוב, מאת הוי"ה מן השמיים, ז"א שממעל הכיסא.
285. סדום, גזר דין שלהם היה על שמנעו את עצמם מלעשות צדקה. כמ"ש, ויד עני ואביון לא החזיקה. ומשום זה הדין שלהם היה מהשמיים, כי צדקה ושמיים הם אחד. וכתוב, כי גדול מעל שמיים חסדך. הרי שצדקה וחסד נמשכים מעל השמיים. ומשום שצדקה תלויה בשמיים, נמשך גם דינם מן השמיים, כמ"ש, מאת ה' מן השמיים.
יש דינים דנוקבא ודינים דדכורא. דינים דסדום הם דינים דדכורא, מן השמיים, ז"א. מטעם שגזר דינם יצא על מניעת הצדקה, שהפגם הזה נוגע בז"א, שמנעו אותו להשפיע צדקה וחסד לנוקבא. וע"כ גם דינם דין דדכורא.
286. הדין של ישראל גם מן השמיים, כמ"ש, ויגדל עוון בת עמי מחטאת סדום. וירושלים נקראת אחות אל סדום, כמ"ש, הנה זה היה עוון סדום אחותך. ע"כ דינם מן השמיים, דין אחד עם סדום, על שמנעו את עצמם מלעשות צדקה. רק ההפרש שסדום התהפכה ואין לה תקומה, וירושלים נחרבה ויש לה תקומה.
ערי סדום היו ממשיכים ג"ר דהארת שמאל וזה היה בחינתם עצמם. ובחינת ירושלים היא רק ו"ק דהארת שמאל. ומטרם חטאת סדום היו המוחין של הארת השמאל מסודרים למעלה כראוי להיות, ג"ר למעלה ואחריהן ו"ק, ואחריהן דין.
וכשחטא ויצא גזר דינם, אז הפך המדרגות מלמטה למעלה, במוחין דהארת השמאל, שהעלה גזר דין למעלה, שרק היא נעשתה ראויה לזיווג, כמ"ש, בערב היא באה. ואחריה נמשכו הו"ק דמוחין, ואחריהן למטה מכולם נפלו הכלים דג"ר דמוחין. וכיוון שהפך ה' המדרגות למעלה, כן התהפכו ערי סדום למטה, להיותם הג"ר שנפלו למטה מכולם.
כי תיקון זה שנעשה בהארת השמאל נשאר עד גמה"ת. כמ"ש, ואחותך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותם. שאז יחזרו המדרגות למעלה לקדמותם, ג"ר למעלה ואחריהם ז"ת ולבסוף גזר דין. כי אע"פ שדין ירושלים וסדום אחד הוא, מ"מ יש הפרש רב.
סדום, להיותם מבחינת ג"ר, הרי התהפכו והתבטלו עד גמה"ת. משא"כ ירושלים, להיותה מבחינת ו"ק, לא נהפכה, כי ו"ק דמוחין דשמאל נשארו מהארת השמאל על מקומם, באמצע, ולא יארע בהם שינוי לעולם. אלא לסיבת עוונם נחרבו, כי נפרד הזיווג העליון לשעתו עד שיעשו תשובה.
לכן נאמר, ירושלים יש לה תקומה, אם יעשו ישראל תשובה, ואפילו לפני גמה"ת. וסדום אין לה תקומה, כי המהפכה לא תתבטל מטרם גמה"ת.