ג' ריחות

211. כתוב, ויָרַח את ריח בגדיו ויברכהו. מה ראה יצחק, שאע"פ שיעקב הביא לו אותו המאכל והמשתה, לא בירך אותו, עד הזמן שהֵריח בלבושים האלו?

212. הלבושים האלו לא היו של יעקב, כי התורה מעידה, כמ"ש, ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול. וכאן כתוב, את ריח בגדיו. האם לא היה צריך לכתוב, ריח הבגדים?

213. אלא בגדיו של יעקב ממש היו אלו הלבושים, ולא של עשיו, ואע"פ שכתוב, בגדי עשיו, לתועבה היו אצלו.

כעין זה אותה הבאר, המלכות, שיעקב ישב עליה, ומשה ישב עליה, לתועבה הייתה אצל אחרים. כיוון שבא יעקב, התוודעה הבאר לבעליה, ועלו אליו המים. וכן אצל משה.

214. גם לבושים אלו, לתועבה היו אצל עשיו. כיוון שלבש אותם יעקב, התוודעו הלבושים לבעליהם. מיום שעשה אותם הקב"ה, לא העלו ריחם, עד אותו זמן שלבש אותם יעקב, הקו האמצעי, כי הלבושים חזרו לצורתם. יעקב היה ודאי צורתו של אדם, ויופיו, הקו האמצעי. ובשעה שראו הלבושים צורת אדם, העלו ריח.

215. וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר, רְאֵה ריח בני, כריח שׂדה אשר בירכוֹ ה'. ג' ריחות עלו כאן:

א. ריח בגדיו,

ב. ריח בני,

ג. ריח שדה אשר בירכוֹ ה'.

וכל השלושה עלו ליצחק, בשעה שבא אליו יעקב.

216. כל ג' הריחות כתובים בפסוק, לריח שמניך טובים. ריח בגדיו, הוא, על כן עלמות אהבוך. ריח בני, שמניך טובים. ריח שדה, שֶׁמן תוּרַק שְׁמךָ. והכול קשר אחד. ובו ריח הקורבן שביארנו, כמ"ש, אִשֵׁה ריח ניחוח לה'.

אִשֵׁה, זהו, עלמות אהבוך. ריח, שמן תורק שמך. ניחוח, שמָניך טובים. והכול אחד. לה', זהו, לריח. והכול הוא דבר אחד, ועניין אחד, בקשר אחד.

הזוהר משווה ג' הפסוקים:

א. אִשֵׁה ריח ניחוח לה', שבקורבנות.

ב. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך, שבשה"ש.

ג. וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה אשר בירכו ה'.

ומבאר, שכולם הם עניין אחד וקשר אחד. כמ"ש בקורבנות, אִשֵׁה ריח ניחוח לה', אשר אִשֵׁה, הכלים דאחוריים, הנמשכים ממצב א' של המלכות. ריח, הכלים דפנים של מצב ב'. ניחוח, האורות דז"א. לה', אורות דבינה.

ומשווה אותם יחד, אשר אִשֵׁה, הוא כמ"ש בשה"ש, עלמות אהבוך. שגם עלמות אהבוך, פירושם הכלים דאחור, ממצב א' של המלכות, הנקראות עלמות. וכן, ריח בגדיו. כי הכלים דאחוריים נקראים בגדים, מלשון הכתוב, ובֶגֶד בוגדים בָּגָדוּ.

ריח, הוא נקודה דפנים שבמצב הב', והוא שמן תורק שמך, שהורק מכלי אל כלי. וכן הורק האור מנקודה דאחור לנקודה דפנים. ואז העלה ריח. והוא גם, ריח שדה אשר בירכו ה'. כי המלכות נקראת שדה, והמלכות במצב הב', בירכוֹ ה', להבדיל ממלכות שבמצב הא', שלא בירכו ה'.

ניחוח, אורות דז"א, כלומר, שמניך טובים, שהם ג"כ אורות דז"א. וכן, ריח בני, הכתוב על יעקב, הם אורות דז"א, כי יעקב הוא ז"א.

לה', אורות דבינה, לריח, שהוא ריח עליון, המאיר בבינה.

217. כתוב, מושְׁכֵני אחריך נרוצה. וכתוב, ונתתי משכָּני בתוככם. הקב"ה נתן שכינתו בין ישראל, שתהיה רובצת עליהם, כאם על הבנים, ולהגן עליהם בכל הצדדים.

218. וכל זמן שהאם הקדושה, השכינה, יושבת על ישראל, בא הקב"ה לדור עימהם, משום שהקב"ה אינו עוזב את השכינה לעולם, וכל האהבה שלמעלה היא בה.

219. משום זה נתן אותה הקב"ה ערבון בתוך ישראל, שיידעו, שלא ישכח אותם, ולא יעזוב אותם לעולם, משום הערבון שבתוכם. והשכינה אומרת להקב"ה, ערבון הייתי בתחתונים, אהיה ערבון אצלך, כדי שלא תשכח את בניי, ולעלות כנגדך, ואני ובניי אחריך נרוצה.

220. אִשֵׁה ריח ניחוח. כי בשעה שהרצון עולה מלמטה בקורבן, השכינה עולה ואומרת לאוהבה, מושְׁכני, הושט לי ימינך לקבל אותי. ולהעלות אותי בהתעוררות צד השמאל, בהשפעת החכמה שבשמאל. והימין יחבק אותי, בהארת החסד שבימין. וזה פירושו של מושכני. כלומר, בשתי ידיים, בחכמה ובחסדים.

221. ואִשֵׁה, כלים דאחוריים דמלכות ממצב א', אומרת אל ריח, לכלים דפָּנים דמלכות ממצב ב'. וריח אומר לניחוח, לאורות דע"ב דז"א. וניחוח לה', לבינה. כלומר, שנקשרות זו בזו. ואם הייתה חסרה אחת מהן, לא הייתה מתגלה החכמה.

ואז, כשד' מדרגות אלו נקשרות זו בזו, אחריך נרוצה, שנהיה ברצון, כמ"ש, ונִרְצָה לו לכַפר עליו. וכמ"ש, ויריצוהו מן הבור. ויריצוהו, שריצו אותו בדברים טובים, בדברים של רצון טוב, משום שהיה עצוב מהבור. וכן נרוצה פירושו, נהיה ברצון, ברצון שלם כראוי.

222. אחריך נרוצה, פירושו, קבל אתה את הרצון בתחילה. ואחר שתקבל, אני וכל העלמות נהיה ברצון. וע"כ, מושכני.

המלכות אומרת לז"א, שאחר שאתה תקבל הרצון, הארת החכמה מבינה, אני, המלכות במצב הב', נקודה דפנים, וכל העלמות, הכלים דמלכות ממצב א' מנקודה דאחור, שהם, אִשֵׁה ריח ניחוח, אז נרוצה, נהיה ברצון.

223. מכאן נשמע, שרצונות וברכות, חכמה וחסדים, אינם נמצאים אלא במקום שזכר ונוקבא, ז"א ומלכות, מתחברים יחד. משום זה אמרה המלכות לז"א, מושכני אליך בתחילה, כדי שאקבל רצון, הארת חכמה. ממקום שכל הרצונות נמשכים, מבינה. ואח"ז, אחריך נרוצה, שנהיה ברצון לקבל ממך החסדים. ואם לא תמשכני אליך, הרצון והרצון העליון, שהם חכמה וחסדים, לא ישרו עליך, כי זכר בלי נוקבא אין הברכות שורות בו.

ז"א תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, שכן בחינתו ח"ח. ואינו בהארת חכמה, זולת כשבזיווג עם המלכות, וצריך להמשיך לה הארת החכמה מהבינה. כי כשז"א בלי זיווג עם המלכות, אין הארת החכמה שורה בו.

224. וכל הסודות האלו הם בצורת א', שבכתוב, אִשֵׁה ריח ניחוח לה'. והוא סוד שלמעלה ושלמטה, של ז"א ושל המלכות. וכל האמונה, המלכות, תלויה בו. וע"כ עולה א' במספר אחד. והכול הוא א', כל המוחין דז"א ודמלכות המקבלים מבינה, נרמזים בא'.

225. בשעה שהאות הזו פורחת באויר, הסתלקו 1100 עולמות ונכללו בתוכה. ונרשמו אותיות אחרות ונחקקו אחריה. והיא התעטרה בעטרה חקוקה, הכוללת כל העולמות.

הבינה צמצמה את עצמה מאור לאויר, מג"ר לקומת רוח, כדי לתת מוחין לזו"ן, שלולא זה לא היו זו"ן יכולים לקבל אור. ולפיכך העלתה הבינה אליה את המלכות תחת כו"ח שלה, שהוא עליית הי' לאור הבינה, והמלכות סיימה שם מדרגת הבינה, ובינה ותו"מ דבינה יצאו ממדרגת הבינה ונפלו למדרגת זו"ן.

וכיוון שלא נשארו במדרגת הבינה, אלא ב' כלים כו"ח, שבהם התלבשו נ"ר, הסתלקו הג"ר, שהם נשמה חיה יחידה, מהבינה, כי אין שם כלים שיתלבשו בהם. ואור נעשה לאויר, כי אור פירושו ג"ר, ואויר פירושו קומת רוח, ו"ק.

אמנם זו"ן השיגו ע"י זה תיקון גדול, כי מאחר שבינה ותו"מ של מדרגת בינה נפלו לזו"ן, נעשו עימם לאחד, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו.

ומשום זה, בעת שהבינה מוציאה הי' מאויר, וחוזרת ומעלה אליה את הבינה ותו"מ, להשלמת חמישה כלים כח"ב תו"מ שלה וחמישה אורות נרנח"י, הנה אז עולים גם זו"ן לבינה, ביחד עם ג' הכלים בינה ותו"מ הדבוקים בהם, ומקבלים גם הם המוחין דבינה.

וכל זה מרומז בצורת א', כי ראש של א', י' עליונה שבה, היא בינה, והקו שתחתיה הוא ז"א, וי' תחתונה של א' היא מלכות. אשר י' עליונה, בינה, תיקנה את עצמה בעליית י' לאויר, כדי שתוכל להשפיע מוחין לז"א ולמלכות.

ובשעה שהאות הזו פורחת באויר, בשעה שהבינה פרחה באויר, שתיקנה את עצמה ע"י העלאת י' לאור שלה, ונעשה לאויר, הסתלקו 1100 עולמות. אלף חכמה, מאה חסדים. שהסתלקו החכמה והחסדים שבבינה, מסיבה שהאור נעשה אויר. ונכללו בה, לו"ק חסר ג"ר. אז יורדת בינה ותו"מ מבינה ומתלבשים בזו"ן, שע"י זה מיתקנים זו"ן, שיהיו ראויים לעלות למקום בינה ולקבל מהם מוחין.

ונרשמו אותיות אחרות, זו"ן, ונחקקו אחר הבינה להיות כלים, שיקבלו המוחין מבינה. כי בעת שהבינה תחזור לגדלות ותמשיך אליה בינה ותו"מ של מדרגתה, אז יעלו עימם גם זו"ן, ויקבלו ממנה מוחין. והבינה תתעטר בעטרה החקוקה, בעת שתחזור לגדלות, להיות אור ג"ר, ותמשוך אליה הזו"ן.

ובינה מתעטרת בעטרה חקוקה, הכוללת כל העולמות. עטרה פירושה מוחין, וכל העולמות, הם ז"א ומלכות, שהם כוללים כל העולמות.

226. אִשֵׁה ריח ניחוח לה', הם א' אחת. שד' הבחינות שבהם מרומזות בצורת א'. אִשֵׁה, כלים דאחוריים של המלכות ממצב א'. היא הקוץ של הי' התחתונה של הא' התלוי למטה. שהוא כל הצבאות והמחנות אלו ואלו. כלומר הצבאות והמחנות ממצב א', המחוברים בצבאות ובמחנות הנמשכים מז"א.

ריח, המלכות דפָּנים, הי' התחתונה של א', נקודה דפנים שבמצב ב', המחוברת בקוץ התחתון, שהוא אִשֵׁה. והיא מתאחדת בקו שבאמצע א', שהוא ז"א. כי היא המלכות שבמצב הב', שבזיווג עם ז"א.

ניחוח, המרכבה המתפשטת באמצע הא', ששורה עליו רוח עליון. שזהו ז"א, שנעשה מרכבה לבינה.

לה', בינה, הנקודה העליונה שעל הקו האמצעי שבא', שהיא מקיימת הכול. והכול הוא קשר אחד.

הקוץ התחתון של הי' התחתונה של א', שהוא כלים דאחוריים של המלכות, אִשֵׁה, דבוק ומקבל מי' תחתונה של הא', שהיא המלכות דפנים ממצב ב', שהיא ריח. י' תחתונה, ריח, דבוקה ומקבלת מהקו שבאמצע א', שהוא ז"א, שהוא ניחוח. והקו האמצעי, ניחוח, דבוק ומקבל מהי' העליונה, בינה, שהיא לה'. וכל ד' הבחינות הן קשר אחד בצורת הא'.

227. הי' העומדת אחר הקו האמצעי שבא', המלכות דפנים, ריח, אומרת לקו האמצעי, ז"א, ניחוח: מושכני אחריך, להתחבר עימך, לקבל ברכות מהנקודה העליונה שעליך, מי' עליונה שבא', שהיא כמ"ש, לריח, בינה.

וכשנהיה זכר ונוקבא ביחד, כיוון שתקבל ברכות ורצון, חכמה וחסדים, אני והקוץ התלוי למטה מא', הכלים דאחוריים, אִשֵׁה, אחריך נרוצה. נרוצה אחריך להיות עימך לשלמות אחת למעלה ולמטה, שכולם יאירו באור אחד שליטת החסדים, ויהיה א' כל אחד בשלמות הראויה לו.