הֱביאני המלך חדריו

228. בכה רבי שמעון כמקודם ואמר, לו יהיה בידינו לגלות הסודות העליונים, שהיא שמחה לפני הקב"ה, כיוון שרצונו לגלות סודות עליונים בדור הזה.

229. כיוון שכתוב, מושְׁכני, מהו שכתוב, הֱבִיאני המלך חדריו? תביאני לחדריך, היה צריך לכתוב, ועל זה, נגילה ונִשמחה בךְ. ולמה כתוב, הביאני?

230. אלא באותיות תלויים העליונים, התחתונים וכל העולמות. וקשר הדברים הוא קשר של שבח אל האור, שהמלכות משבחת עצמה בו, שעליו אמרה לבעלה, לקו האמצעי שבצורת הא', מושכני עימך.

ואע"פ שאמרה, רוצה להשתבח לפניו, שאע"פ שנמצאת תחתיו, בשפלות, להיותה הי' התחתונה, שתחת הקו האמצעי של הא', ושוכבת תחתיו, היא אומרת לו, איני שפל כל כך, כי אע"פ שאני אצלך כך, הביאני המלך חדריו, הנה אני בחשיבות ובחביבות אצל המלך העליון, בינה, בלא שפלות.

231. כי הביאני חדריו. באיזה מקום? בה"ר דהוי"ה, בינה. כי התפשטות של מעלה, של המלך העליון, היא ה"ר. ואותו הנכנס אליו, אני הוא. ומשום זה אני בשבח גדול ובחשיבות מכובדת, אע"פ שאצלך אני בשפלות.

232. ואני איני מתחשב בזה, אלא שאני רוצה להיות אצלך בשפלות. ואתה תשלוט עליי. וע"כ, אע"פ שאהיה אצלך יותר בשפלות, אני וצבאות נגילה ונשמחה בך. שמחה ורצון יש לנו להיות אצלך, ולא להיפרד ממך, כי כל שמחה ורצון אינם אלא בך. כי אין שמחה ורצון לאישה אלא בבעלה, ולא באימה ובאביה. לפיכך, הביאני המלך חדריו, ולא קיבלתי שמחה ורצון אלא בך.

ב' מצבים במלכות: מצב א', שני המאורות הגדולים, שגדולה כמו ז"א, שניהם מקבלים ממקור אחד, מבינה, אלא ז"א מקבל מקו ימין דבינה, והמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה.

ובהיותה מקבלת משמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, לא הייתה יכולה לעמוד בו, מפני שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. וזהו קטרוג הירח, עד שנאמר לה, לכי ומעטי את עצמך, שבאה למצב הב', נקודה תחת היסוד דז"א. והמסך דחזה דז"א ממעט אותה עם הדינים שבו, ומשפיל אותה, שלא תוכל לקבל עוד כלום מהבינה. וע"כ אין לה מעצמה כלום, אלא מה שמקבלת מז"א בעלה.

ואע"פ שבמצב הב' נמצאת המלכות במיעוט, אבל מקבלת חכמה וחסדים מז"א בעלה ומאירה בשלמות. משא"כ במצב הא', אע"פ שהיא גדולה ומקבלת מבינה עצמה, עכ"ז לא יכלה להאיר מחיסרון של חסדים. ולפיכך בחרה במצב הב'.