שיר הוא בסימן תתר"ו (1006)

[שיר תתר"ו סימן]

89. שיר הוא בסימן תתר"ו (1006). באותיות חקוקות של השם הקדוש יש זִיעַ ורתת של כל העולמות, וכל הנוקבאות של תהום הגדול, עד שהתפשטות הרוח נכנסת לשער הראשון שבצד מזרח. בעל העיניים ב-500 מפתחות של ההיכלות, הנה הוא בחקיקת השם הקדוש של י"ב אותיות, שמעופפים בו י"ט (19) מחנות הלוהטים באש.

כתוב, ויהי שירוֹ חמישה ואלף. אלף, חכמה. חמישה, חג"ת נ"ה, המקבלים מחכמה. ועיקרם של ז"ת, חג"ת נהי"מ, הן חמש ספירות חג"ת נ"ה, וב"ס יסוד ומלכות הם ב' כוללים. היסוד כולל חמש ספירות חג"ת נ"ה בבחינת השפעה, והמלכות כוללת חמש ספירות חג"ת נ"ה בבחינת קבלה. וע"כ אפשר לקרוא ז"ת בשם חמישה, להיותן העיקר, ויסוד ומלכות שבהם, מובנים מאליהם.

ובכתוב, ויהי שירו חמישה ואלף, אין יסוד ומלכות בכלל החמישה, אלא יסוד בלבד בכלל החמישה, ולא המלכות.

השיר של שלמה הוא בסימן תתר"ו, כלומר, אלף, שהוא חכמה, וו"ס חג"ת נה"י המקבלים מחכמה. כמ"ש, ויהי שירו חמישה ואלף, שהיסוד הוא בכלל החמישה. אבל המלכות אינה בכלל החמישה, וע"כ אינה תתר"ז (1007) אלא תתר"ו.

באותיות הרשומות של השם הקדוש, יה"ו, שהם ג' קווים, בתחילה, יש זיע ורתת של כל העולמות, וכל הנוקבאות של תהום הגדול, שזה ביציאת קו ימין, מסיבת עליית המלכות של כל המדרגות לבינה שבכל המדרגות, בעניין י' שנכנסה באור הבינה ונעשה אויר, קומת רוח.

כי המלכות שעלתה לבינה סיימה המדרגה תחת החכמה, ובינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו למדרגה שמתחתיה, שזה נבחן לקו ימין, שאז, מחמת הדינים דמלכות שהתערבו בבינה, נעשים זיע ורתת בכל העולמות ובכל הנוקבאות של תהום הגדול, כלומר בכל המדרגות ששם התערבה המלכות בבינה.

עד שהתפשטות הרוח, קומת הרוח, שנעשתה ע"י עליית המלכות לבינה, נכנסת לשער הראשון שבצד מזרח, כלומר, עד שנתקן לשער הראשון שבז"א, לקו ימין דז"א, שנקרא צד מזרח.

צד המזרח, בעל העיניים ב-500 מפתחות של ההיכלות, זהו ז"א, הקו האמצעי, המתקן את העיניים, חכמה דשמאל, ע"י שמייחד אותן עם הימין. וחג"ת נ"ה שלו נקראים 500 מפתחות, כי הקו האמצעי בכללו נקרא מפתח, משום שפותח את החכמה, והספירות שלו נקראות מפתחות. ועד כאן ביאר הזוהר יציאת קו ימין שבז"א, ע"י ביאת הי' באור הבינה.

קו שמאל דז"א יוצא ע"י יציאת הי' מאויר הבינה, כשהמלכות חוזרת ויורדת מבינה, ובינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה, חוזרות ועולות למדרגתם, והמדרגה נשלמת בע"ס, שאז חוזרת החכמה להאיר במדרגה. שאז בא ז"א בחקיקת השם הקדוש של י"ב אותיות, שהוא ג' אהי"ה, שמורידים המלכות מאוויר הבינה, ומוציאים קו השמאל. וכיוון שז"א בא בשם י"ב, הוא מוציא קו השמאל.

ז"א, הוא הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ובהיותו בקו ימין בלבד, נבחן שהוא בד' אותיות הוי"ה בלי מילוי, שבגי' כ"ו (26). ואח"כ כשיוצאים בו המוחין ע"י קו שמאל, והקו האמצעי נבחן להוי"ה במילוי אותיות א', שהם עשר אותיות שבגי' מ"ה (45). וע"כ מרומזים ב' הקווים, השמאל והאמצעי, במספר י"ט (19), שהוא הגי' של מילוי אותיות א', כלומר ו"ד של יו"ד ושלוש אותיות אלף עם ו'.

אמנם ביציאת השמאל, נבחן המילוי י"ט, שהוא אש לוהטת, מחמת הדינים שבשמאל בלי ימין. אלא אח"כ, כשיוצא הקו האמצעי, ומייחד השמאל עם הימין, אז מאיר המילוי י"ט בכל השלמוּת בהוי"ה במילוי אותיות א'.

ולכן נאמר, שמעופפים בו י"ט (19) מחנות הלוהטים באש, שע"י השם בן י"ב, שמוריד המלכות מבינה ומחזיר בינה ותו"מ למדרגתם, פורח המילוי י"ט של הוי"ה במילוי אותיות א', לוהט באש, כי ביציאת השמאל, נמצא מילוי י"ט בדינים דשמאל בלי ימין. והתבארה יציאת קו שמאל דז"א.

90. בעל העיניים לוקט גחלי אש ואיברי אש, ונכנסים לתוך היכל זְבוּל, היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה. וע"כ כתוב, בָּנׂה בניתי בֵּית זְבוּל לָך. והוא היכל שיש בו 1006 מדרגות העולות בשבחי התשבחות. ובתוך כולן יש מדרגה אחת פנימית מכולן, ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. וכשהתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בשיר. ונקראת שה"ש, ועולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם.

אחר שביאר הזוהר קו ימין וקו שמאל דז"א, מבאר עתה הקו האמצעי דז"א, שכל עניין יציאת ג' קווים דז"א מביא כאן בגללו. ונודע, שאין הקו האמצעי יכול לייחד השמאל עם הימין, זולת ע"י ב' פעולות שבמסך דחיריק, שבתחילה מעורר עליו מסך דמנעולא, ואח"כ דמפתחא.

לכן נאמר, שבעל העיניים, קו האמצעי דז"א, לוקט גחלי אש, הדינים דמנעולא המכונים גחלי אש. ואיברי אש, הדינים דמפתחא המכונים איברי אש, משום שהאש שלהם אינה מחמת עצמם, אלא מחמת המלכות שעלתה לבינה.

ונכנסים לתוך היכל זבול, שהקו האמצעי נכנס עם אלו ב' מיני דינים, דמנעולא ודמפתחא, לתוך המלכות הנקראת זבול. היכל ששם מסתדרים כל השבחים לעלות למעלה, שבהיכל המלכות מסדר הקו האמצעי את הדינים, וממעט את קו השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה, שע"י זה מייחד אותו עם הימין.

וע"כ כתוב, בנׂה בניתי בית זבול לך. שזה מורה על המלכות, בשעה שמקבלת ב' מיני דינים, דמנעולא ודמפתחא, מז"א, והוא ההיכל שמיתקנים בו 1006 מדרגות, ועולים בשבח התשבחות. כלומר, שהכתוב, ויהי שירו חמישה ואלף, כתוב על היכל זבול זה, שהוא המלכות, ששָׁם מקום הגילוי של החכמה לחג"ת נ"ה, שהם ו"ק דחכמה, המכונים 1005, ולא במקום אחר. וגם היסוד בכללם, ע"כ הם 1006.

ובתוך כולן יש מדרגה אחת פנימית מכולן, המלכות שבהיכל הזה, שהיא מלכות דמלכות, שהיא המנעולא שהביא שם ז"א. ששם מתבררת האהבה של השבח ההוא, בירורה של הנקודה התחתונה. ששם התברר, שאלו הדינים שבמנעולא, הם אהבה, כי לולא הדינים האלו, לא היה יכול הקו האמצעי לייחד ימין ושמאל, ולא היו שום מוחין בעולמות.

וכשהתבררה מתוך כולם, עולה למעלה בשיר. אחר שהתברר הכול, המנעולא עולה למעלה ומתלבשת בהעלם בתוך המפתחא. ואז נקראת המלכות שיר. שכתוב עליה, ויהי שירו חמישה ואלף. 1006 עם היסוד.

אבל אינם 1007 עם המלכות, משום שהמלכות מבחינת מנעולא אינה מקבלת חכמה מחמת הדינים שבה. ואע"פ שיש עוד מלכות מבחינת מפתחא, אמנם מלכות מבחינת מפתחא נחשבת ליסוד ולא למלכות. וע"כ אין שם אלא חג"ת נה"י דמלכות ולא מלכות דמלכות. ונמצא שאינם 1007, אלא 1006.

ואז נקראת המלכות שה"ש, שעולה מכל אלו השבחים, ומתבררת מכולם, כי תיקונה עולה מכל השבחים והשירים המתגלים ממסך דחיריק. ע"כ נקראת שה"ש. כלומר, שיר המתגלה מתוך כל השירים.