ויקרא לבנו ליוסף – א'
26. ויקרא לבנו ליוסף. חקר יעקב את בניו ואמר להם, צרות רבות ורעות גדולות אני רואה שעתידות לבוא לבניכם. וצריכים למצוא רחמים עליונים.
27. ואם אתם רוצים לצאת מכל הצרות, הישבעו לי, וניתן בינינו לעֵד את ריבון העולם, שתעשו אמת ודין ותהיו כאבותיכם. ותצוו זה בכל דור ודור, שיבוא אחריכם, ואם אתם רוצים לעשות כן, תצאו מכל הצרות שיבואו עליכם.
28 וקרא רק לבנו יוסף לבדו, ולא לכל השבטים. כמ"ש, והציגו בשער משפט, אולי יֶחנן ה' את שארית יוסף. שכל בני ישראל כולם נקראים יוסף. אף כאן, השם יוסף כולל לכל השבטים כולם.
29. יעקב אמר, ואם תעשו כן, לא תקברו אף אחד מבניי במצרים, אלא תשובו איתי לארצכם בשלום.
30. ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו, אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירֵכי. מהו ידך? כמ"ש, חגור חרבךָ על יָרךְ, גיבור הוֹדךָ והדרךָ. וגם, ידך תחת ירכי, פירושו חרב. חרב, שיש בה חסד ואמת, יסוד, שיש בו אור החסדים ואור החכמה, שנקרא אמת, ונקרא אור הפנים. ועל זה כתוב, חסד ואמת יקדמו פניך. פני ה' חילקם.
ואם היו בניו טובים, ועשו מה שקיבלו עליהם, לא היה מת אף אחד מבניהם במצרים, כי כל טוב שה' גוזר על אנשים, אינו אלא בתנאי שיהיו טובים. כמו שאמר דוד, למען יקים ה' את דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפניי באמת, ואם לא, לא.
31. כמה יפה הוא רוח האב מרוח הבן, כי רוח האב הוא רוח הבן, רוח מרוח נמשך. ונמצא מעלת רוח האב עליו, כערך השורש על הענף שלו. ואם יש עזרת אוויר אחר, מס"א, ברוח הבן, אינו נולד שלם, כי נעשה בעל חיסרון באותו אוויר דס"א.
33. ויאמר, הישבעה לי, ויישבע לו. כמ"ש, נשבע ה' בימינוֹ ובזרוע עוזו. נשבע ה', שיוציא את ישראל מהגלות שלהם. וזהו שנשבע להם. ויישבע לו, סובב ג"כ על הקב"ה, שנשבע, שלא יעזוב אותם בארץ אויביהם.
34.ויאמר, שַלחֵני כי עלה השחר, ויאמר לא אשַלחך כי אם בירכתני. מהו, בירכתני? הברכה שבירך אותו המלאך. שנתן להם גלות, ונשבע להם שיוציאם ממנו. כמ"ש, לא יעקב ייאמר עוד שמך, כי אם ישראל. אשר השם ישראל כולל דין ורחמים, גלות וגאולה, והגלות הוא סיבה ישירה לגאולה.
35. עתיד הקב"ה לעשות בשביל בניו של ישראל, שיהיה כל אחד תחת כיסאו, ויהיו חשובים מכל המלאכים העליונים. משום זה תמצא ו' ארוכה בתורה, כגון ו' מהכתוב, וכל הולך על גחון, הרומזת, שהקב"ה נשבע על השלמות של ו' דורות, אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף, ו"ס חג"ת נה"י.
ומשום ו' הללו, כתוב, וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה, כי ישראל, ז"א, הכולל חג"ת נה"י. השתחווה ישראל רומז, שיבוא המשיח בסוף 6000 שנה, הרומזות על ו"ס השלמים חג"ת נה"י, מצד הלבשתו לאו"א עילאין, אשר ספירותיהם הן כל אחת אלף שנה, והשכינה תִשרה עימהם.