וזה סוד (תחלת ספרא) כלל ופרט, ואין בכלל יותר ממה שבפרט, לכן כל פרט ופרט מסוגל בעוד שהוא פרט, להכלל בכלל.
וזה סוד, כל שהיה בכלל ויצא מהכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
פירוש, כל אדם הוא פועל מעשים ותחבולות, ולגבי אותם המעשים והתחבולות הוא נחשב כבורא לגביהם, (כי בגלל כן הבורא ית' בטח עליו, בה' בראם) כי בראם ממש, ועל ידו וחפצו יוצאים לאור, ומראיהם ודמותם, לפי גלגל הכ"ח עתים עליו, בסוד, (קהלת ג א) "לכל זמן ועת לכל חפץ", וכפי השתנות העת, כן יוצא כרוז על מעשה הנולד אז, (נדה טז:) אם בן חכם, אם כסיל, אם עשיר ואם עני. אבל צדיק ורשע, לא קאמר, מחמת אחדותם זה בזה, ורובם זכאי, בסוד, צדיקים ומיעוט עוונות נעשו לזכיות, עד שמתאחדים למעשה אחד כנ"ל.