וייקח אחת מצלעותיו
42. ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו. ביום שני, לא כתוב, כי טוב, משום שאדם עתיד להתחלק, שתתחלק ממנו הצלע לבניין הנוקבא. כי יום שני הוא גבורה וקו שמאל. והשלמת קו השמאל היא רק במלכות, הנבנית ממנו.
וכיוון שאדם, ז"א, היה לבדו, ועוד לא התנסרה ממנו המלכות, כתוב, לא טוב היות האדם לבדו, וע"כ לא כתוב, כי טוב, ביום שני. כי מטרם שהמלכות התנסרה מז"א, ונבנית לפרצוף בפני עצמה, לא נשלם קו השמאל דז"א, שהוא יום שני, וכתוב עליו, לא טוב היות האדם לבדו.
43. האם היה לבדו? הרי כתוב, זכר ונקבה בְּרָאם. שאדה"ר נברא ב' פרצופים זכר ונקבה, דבוקים זה בזה מאחוריהם. ולמה כתוב, לא טוב היות האדם לבדו? אלא שלא השתדל בנוקבא שלו, ולא הייתה לו עזר כנגדו, משום שהייתה בצידו, והיו דבוקים יחד מאחוריהם, ואז היה האדם לבדו.
44. אעשה לו עזר כנגדו. כנגדו, כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה פב"פ. מה עשה הקב"ה? ניסר אותו ולקח הנקבה ממנו. כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו. אחת, היא הנוקבא שלו. כמ"ש, אחת היא יונתי תמתי.
וכתוב, ויביאֶהָ אל האדם, שהתקין אותה ככלה. והביא אותה, שתהיה כנגד פניו, מאירים פב"פ. ובעוד שהייתה הנוקבא מתדבקת בצידו, היה האדם לבדו. ואח"כ עלו שניים, והזדווגו, וקמו שבע יחד. קין עם תאומתו, והבל עם ב' תאומות, הרי חמישה, ועם אדם וחוה, הם שבעה.
45. בשעה שחוה נתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם, כמ"ש, ויברך אותם אלקים. כמו חזן, המברך את הכלה בשבע ברכות. מכאן, חתן וכלה, כיוון שהתברכו בשבע ברכות, מתדבקים יחד. כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בשבע ברכות מחג"ת נהי"מ דז"א.
46. וע"כ, מי שבא להתחבר באשת אחר, הוא פוגם הזיווג, כי הזיווג של כנ"י, הוא בהקב"ה בלבד, בזמן שהוא ברחמים, ובזמן שהוא בדין.
מי שמתחבר באשת אחר, הוא כאילו משקר בהקב"ה ובכנ"י, וע"כ הקב"ה אינו מכפר לו ע"י תשובה, והתשובה תלויה לו עד שיסתלק מהעולם. כמ"ש, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. ומתכפר לו בשעה שנכנס בתשובה לעולם ההוא, ויש לו עונש לקבל שם, ואז מכופר לו.
47. מי שמשקר בכנ"י, שבא להתחבר באשת אחר, אינה מתקבלת על ידו תשובה, מטרם שנידון בגיהינום. כש"כ, מי שמשקר בכנ"י ובהקב"ה. וכש"כ, אם מטריח הקב"ה לעשות צורת ממזר באשת אחר, ומשקר במלך בגלוי.