בא החסד והפריד אותם זה מזה

[אתיא חסד ופריש לון]

370. ערוות אחות אביך לא תגלה. כמו שהתגלה במצב האחוריים, שהמלכות הייתה אז אחות ז"א, שהוא אביך. ופירוש הכתוב הוא, שלא יגלה ערוות המלכות, ממצב האחוריים, שהייתה אז אחות אביך, שהוא ז"א. כתוב, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. אשרי חלקם של צדיקים, שיודעים דרכי הקב"ה והולכים בהם, ונודעים אליהם, אשרי חלקם.

371. התעברה ה"ר, בינה, באהבה ובחביבות, שהי', חכמה, אינה נפרדת ממנה לעולם. התעברה והוציאה ו', ז"א, שהוא ו' שבתוך ה'. ואח"כ עמד לפניה, ו' שלאחר י"ה בשם הוי"ה, והניקה אותו. ו' זה, כשיצא מהבינה, אז בת זוגו, המלכות, הייתה יוצאת עימו. ונמצא ששניהם הם אח ואחות, בני הבינה, והם אז דבוקים אב"א.

בא החסד והתעורר אל ז"א, והפריד אותם זה מזה. ויצאו הגזעים מלמטה למעלה, והתפשטו הענפים, ז"א ומלכות, וגדלו, ונעשתה ה"ת. והתרבו בענפיה למעלה, עד שהמלכות מזדווגת באילן העליון, ז"א, והתחבר ו', ז"א, עם ה', המלכות. וחסד גרם לכל זה, וחיבר אותם יחד.

372. החיבור של י' עם ה"ר, חו"ב, אינו תלוי בחסד, כמו בז"א ומלכות, אלא במזלא, שהוא דיקנא דא"א, המייחד חו"ב, שאינם נפרדים לעולם. י' נקשרת בה', ה' נקשרת בו', ו' נקשרת בה"ת, וה' נקשרת בכל, יה"ו. והכול קשר אחד ודבר אחד, אינם נפרדים זה מזה לעולם. מי שגורם פירוד הוא כאילו מחריב העולם. וזה נקרא ערוות כל.