הדופק של אותו החולה בגלות אדום

[דפיקו דההוא חולה בגלותא דאדום]

104. ועתה צריכים רופא, לדעת בכמה מדרגות עלה הדופק של אותו החולה, ישראל, בגלות אדום. שכתוב עליו, חולת אהבה אני. כי כמה רופאים התאספו עליו, לדעת באלו הדפיקות, את הקץ של המחלה שלו, ולא היה אחד מהם שיכיר בהן, כי הדפיקות של אותו החולה, אין כל רופא בקי להכיר בהן. כי יש דפיקות של תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, שאמר הנביא עליהם, כמו הרה תקריב ללדת תָחִיל תזעק בַּחֲבָלֶיהָ.

105. וכל עשרת השופרות, תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, כלולים בשלושה, שהם סימן קש"ר, תקיעה שברים תרועה. כי אין בהם, אלא שלושה שינויי קולות אלו בלבד.

התקיעה מראה אריכות הגלות. השברים מורים קרבת הגלות. התרועה, בה תבוא הגאולה. כי קולות התרועה מורים דחק אחר דחק, שאין רווח בין זה לזה. כי ודאי, כיוון ששאר העמים מכבידים על ישראל הגלות, הדחק שלהם מקרב את הגאולה. אף כך מתוך המהירות של דפיקות הדופק, בזה אחר זה, יוצאת נפש האדם, משום שאין רווח בין זה לזה.

106. תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, הם הדפיקות של הגלות, שעושים קש"ר, תקיעה שברים תרועה, שבו נעבר השקר מהעולם, כי קש"ר אותיות שקר, שבו השבועה, מלחמה לה' בעמלק. שע"י הדפיקות, המרומזים בתקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה, תבוא הגאולה.

ואז יתעורר בעולם שיר פשוט, וכפול, ומשולש, ומרובע, שאותיותיו של השם הוי"ה עולות ומתחברות. תחילה י', ואח"כ י"ה, ואח"כ יה"ו, ואח"כ הוי"ה. אשר י' שיר פשוט, י"ה כפול, יה"ו משולש, י"ה ו"ה מרובע. שביחד בגי' ע"ב (72). שבזמן הגאולה יתעורר שֵם ע"ב.

בזמן ההוא יתקיים, ובכן יראו צדיקים וישמחו. אשר, ובכן בגי' ע"ב עם תוספת ו', המורה על אלף השישי. הקודם שלו עק"ב (172) נחרב ביהמ"ק, כלומר, ההקדם, שהקדים החורבן לפני זמן אלף החמישי, היה קע"ב (172) שנה. האיחור שלו לאחר אלף החמישי יהיה עד השלמת רע"ב (272) לאלף השישי, כי 1200 צריך להיות זמן הגלות, כדי שיתקיים הכתוב, האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פִּריו. ועם הגילוי של שם ע"ב הם 1272.

ואלו קע"ב שנה שקדמו לאלף החמישי, אפשר שיהיו בכלל החשבון של 1272, ואפשר שלא יהיו בחשבון. לזה אומר, עד השלמת רע"ב, אז יהיה עֶרֶב. כמ"ש, עֶרב, וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. וכן, כי עבדך עָרַב את הנער. ודע כי כל אלו הקיצים המובאים בזוהר הם בחינת התעוררות שלמעלה, שתהיה במיוחד בזמן ההוא לגאול את ישראל. אמנם הדבר תלוי ודאי בתשובה.

108. כשהרשעים מתרבים בעולם, והדין שורה בעולם, הצדיקים שבהם מוכים עליהם. כי בעוונות הדור נתפסים הקדושים והצדיקים. למה? האם משום שאינם מוכיחים לעולם על מעשיהם? הרי יש כמה שמוכיחים, ואינם מקבלים מהם. והצדיקים נכנעים לפניהם, שאין שומעים להם. ועכ"ז נתפסים על עוון הדור.

ואם משום שאין מגן על העולם, נתפסים הצדיקים ומתים, כדי שיתקיימו הרשעים בזכותם, הרי לא ימותו הצדיקים, ולא יהיו נתפסים בעוונותיהם של הרשעים? ואם הרשעים יאבדו, הרי שמחת הצדיקים היא, כמ"ש, ובַאֲבוד רשעים רינה.

109. בעוונות הדור ודאי נתפסים הצדיקים. הצדיקים נתפסים במחלות או בנגעים, כדי לכפר על עוונות העולם, כי אז מתכפרים כל עוונות הדור. שע"י זה מתעלה צד הקדושה והס"א נכנעת. מאין לנו זה? מכל איברי הגוף.

כי בשעה שכל האיברים הם בצרה, ומחלה גדולה שורה עליהם, צריכים להלקות איבר אחד, כדי שיתרפאו כולם. ואיזה איבר מכים? הזרוע. הזרוע מוכה, שמוציאים ממנה דם, ואז יש רפואה לכל איברי הגוף.

110. אף כך בני העולם, הם איברים זה עם זה. בשעה שרוצה הקב"ה לתת רפואה לעולם, הוא מכה לצדיק אחד שביניהם, במחלות ובנגעים, ובזכותו נותן רפואה לכל. מאין לנו זה? כתוב, והוא מחוֹלָל מפשעינו מדוכָּא מעוונותינו, מוּסר שלומנו עליו ובַחֲבורתו נִרפָּא לנו. ובחבורתו, הקזת דם, כמי שמקיז דם מזרוע, שבחבורה ההיא נרפא לנו, רפואה היא לנו לכל איברי הגוף.

111. ולעולם אינו מכה את הצדיק, אלא כדי לתת רפואה לדור ולכפר על עוונותיהם. כי נוח לס"א יותר מהכול, שהדין שולט על הצדיק, כי אז אינו מחשיב את כל העולם, ואינו משגיח בהם, מרוב שמחה ששולט על הצדיק. והצדיק המתייסר על הדור, זוכה לממשלה עליונה בעוה"ז ובעוה"ב. ואם יש צדיק וטוב לו, זהו משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם.

112. אם שני הצדיקים, שהאחד, צדיק ורע לו, והשני, צדיק וטוב לו, לא היו בזמן אחד, יפה. שע"כ, צדיק וטוב לו, משום שהקב"ה אינו דואג לכפר על העולם. וצדיק ורע לו, משום שהקב"ה דואג לכפר על העולם. אבל מה אם יש שני צדיקים בזמן אחד, שלזה יש מחלות ונגעים, ולזה יש כל טוב שבעולם?

בצדיק אחד מהם או שניים די על כפרת הדור. שהקב"ה אינו צריך להכות כולם, כמו שלא צריכים להכות ולהקיז דם אלא מזרוע אחת, כדי לתת רפואה לכל איברי הגוף, אף כאן בצדיק אחד די.

113. ואם המחלה הִתקיפה את כל האיברים, אז צריכים להקיז דם משתי הזרועות. אף כך, אם התרבו עוונות כבדים על העולם, אז כל הצדיקים מוכים, כדי לתת רפואה לכל הדור. אבל בזמן שאינם מרובים כל כך, אז רק צדיק אחד מוכה, ושאר הצדיקים הם בשלום, כי העולם אינו צריך שיהיו מוכים כולם. ואם נרפא העם, נרפאים ג"כ הצדיקים.

ולפעמים נמצאים הצדיקים במחלות בכל ימיהם, כדי להגן על הדור, בזמן שהעוונות כבדים יותר. מתו הצדיקים, הרי נרפא הכול, והתכפר.