הוי ארץ צִלְצַל כנפיים

7. כתוב, הוי ארץ צִלְצַל כנפיים אשר מעֵבר לנהרֵי כוּש. בשעה שהקב"ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החושך, היו אז כלולים זה בזה. משום זה מתוך החושך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא והתגלה העמוק, וזה יצא מזה. ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין, והכול נכלל זה בזה: יצה"ט ויצה"ר, הימין והשמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור. והכול היה תלוי אחד בחברו.

8. כל העולם כולו לא נראה אלא בחיבור אחד, המדובק בסבך שלו. מדה"ד ומדה"ר, מלכות ובינה, היו דבוקות ומסובכות זו בזו. וע"כ, כשנידון העולם בדין הכלול, ברחמים נידון, במלכות הכלולה בבינה. ואם לא, לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד. כמ"ש, כי כאשר משפטיך לארץ, הרחמים הנקראים משפט. צדק למדו יושבי תבל, שהיו יכולים לקבל דין הצדק, מלכות, מחמת החיבור עם מדה"ר.

9/1. בזמן שהדין תלוי בעולם, וצדק, מלכות, מתעטר בדין, כמה בעלי כנפיים מתעוררים, כנגד בעלי הדין הקשה, לשלוט בעולם. פורשׂים כנפיהם מצד זה ומצד זה להשגיח בעולם. אז מתעוררים כנפיים, לפרוש עליהם ולהתחבר בדין קשה. ומשוטטים בעולם להרע. אז כתוב, הוי ארץ צלצל כנפיים.

כיוון שהמלכות עלתה והתחברה בבינה, כדי שיוכל העולם להתקיים, אז יצאו כנפיים, כיסויים והעלמות, גם בבינה. ויש ב' בחינות כנפיים, מצד המלכות ומצד הבינה. בזמן שהדין תלוי בעולם, הכנפיים דבינה, דמדה"ר, מתעוררים כלפי הכנפיים של דין קשה, ושולטים תחתיהם. ואז יוצאים ב' בחינות כנפיים, מבינה וממלכות שנכללו יחד, ומשגיחים במלכות, הנקראת עולם. ואז נמתקים דינים הקשים ממלכות דמדה"ד. כי אז הכנפיים דמדה"ר שמבינה בולעים ושואבים לתוכם הכנפיים דמדה"ד שממלכות. ואז נידון העולם מהכנפיים דמדה"ר שמבינה, ומשוטטים בעולם להרע, שהדין הנעשה בעולם הוא מכנפיים דבינה.

וזה נבחן שיש במלכות, הנקראת ארץ, ב' צללים: מכנפיים דבינה ומכנפיים דמלכות. כמ"ש, הוי ארץ צלצל כנפיים, שהם ב' מיני צללים מב' מיני כנפיים. ובזה מובן מה שכתוב, הוי ארץ. כי סוף סוף הארץ נמצאת אז בדין, אלא בדין ממותק במדה"ר דבינה. וההפרש הוא, כי על מידת הדין הקשה אין תשובה מועילה. ולפיכך אין העולם יכול להתקיים. אבל על הדין הממותק ברחמים, אם ישובו, יזכו לקבל האורות הגדולים דבינה, וע"כ יכול העולם להתקיים.

9/2. בני העולם בחוצפה. חוץ מאלו צדיקי אמת. ומשום זה, הכול נמצא כביכול כך. הבא להיטהר, מסייעים אותו. הבא להיטמא, כתוב עליו, ונִטמתם בם.

10. כתוב בעֵלִי, ולכן נשבעתי לבית עֵלי, אם יתכפר עוון בית עֵלי בזבח ובמנחה עד עולם. בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. למה? משום שדברי תורה עולים על כל קורבנות העולם. כמ"ש, זאת התורה לעולָה למנחה ולחַטָאת ולאָשָׁם ולמילואים. מורה, ששקולה התורה כנגד כל הקורבנות שבעולם. כל מי שעוסק בתורה, אע"פ שנגזר עליו עונש מלמעלה, הוא יפה לו מכל הקורבנות והעולות, והעונש ההוא נקרע.

11. אין האדם נטהר לעולם אלא בדברי תורה. משום זה דברי תורה אינם מקבלים טומאה, משום שהתורה עומדת לטהר הטמאים. ורפואה נמצאת בתורה, כמ"ש, רִפאוּת תהי לשׁוֹרֶךָ ושיקוי לעצמותיך. וטהרה נמצאת בתורה, כמ"ש, יראת ה' טהורה עומדת לעד. עומדת לעד, שעומדת תמיד בטהרה זו, ואינה עוברת ממנה לעולם.

12. הרי כתוב, יראת ה' טהורה, ולא כתוב תורה טהורה. ודאי שהכוונה על תורה, כי התורה מצד הגבורה באה, ע"כ נקראת יראת ה'. וכתוב, ראשית חכמה יראת ה'. הרי שהחכמה נקראת יראה. וכתוב, יראת ה' טהורה. הרי שהטהרה היא בחכמה, בתורה.

13. התורה נקראת קדושה, כמ"ש, כי קדוש אני ה'. וזוהי התורה, שהיא השם הקדוש העליון. ע"כ, מי שעוסק בה, נטהר, ואח"כ מתקדש. כמ"ש, קדושים תהיו. תהיו, זו הבטחה, שע"י התורה תהיו קדושים. כמ"ש, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

14. קדושת התורה היא קדושה, העולה על כל הקדושות. וקדושת החכמה העליונה הסתומה עולה על הכול. אין תורה בלי חכמה, ואין חכמה בלי תורה. והכול במדרגה אחת. והכול אחד. אלא התורה נמצאת בחכמה עליונה, ושם עומדת, ובה ניטעו השורשים מכל הצדדים.

15. כתוב, והתקדִשתם והְייתם קדוֹשים. אדם מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. כמ"ש, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'.

16. פרשת קדושים היא כלל כל התורה, והיא חותָם טבעת האמת. בפרשה זו התחדשו סודות עליונים של התורה, בעשרת הדיברות, ובגזרות ובעונשים ובמצוות עליונות. וכשהגיעו החברים לפרשה זו היו שמחים.

17. פרשת עריות ופרשת קדושים סמוכות זו לזו, כי מי שנשמר מאלו העריות, נעשה ודאי בקדושה, שהוריו קידשו עצמם בשעת תשמיש. וכש"כ אם גם מקדש עצמו בקדושת אדונו, ע"י עבודת עצמו.

18. מי שרוצה להתקדש ברצון אדונו, לא ישמש אלא מחצות לילה והלאה, או בחצות לילה. כי באותה שעה הקב"ה, ז"א, נמצא בגן עדן, במלכות. וקדושה עליונה מתעוררת. ואז היא השעה להתקדש. זהו לשאר בני האדם. תלמידי חכמים, היודעים דרכי התורה, הרי בחצות לילה היא השעה להם לקום לעסוק בתורה, להתחבר בכנ"י, המלכות, ולשבח לשם הקדוש, למלכות, ולמלך הקדוש, ז"א.

19. בליל שבת, שרצון הכול נמצא, אז הוא הזיווג של תלמידי חכמים, למצוא הרצון של הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. ואלו נקראים קדושים, כמ"ש, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. וכתוב, והיה כעץ שתול על פַּלגי מים, אשר פִּריו ייתן בעיתו.

20. ומי כעמךָ כישראל גוי אחד בארץ. כל עמי העולם לא רצה בהם הקב"ה, אלא בישראל בלבד. ועשה אותם עַם יחיד בעולם. וקרא להם גוי אחד כשמו. והעטיר אותם בכמה עטרות ובכמה מצוות להתעטר בהן. וע"כ נתן להם תפילין של ראש ותפילין של יד, לעטר בהם האדם כעין של מעלה. כי תפילין של ראש שלמעלה הם מוחין דז"א, ותפילין של יד למעלה הם מוחין של המלכות. ושתימצא שלמות אחת בכל, למעלה ולמטה.

21. ובשעה שהאדם מתעטר ומתקדש בתפילין, נעשה שלם ונקרא אחד. כי לא נקרא אחד אלא כשהוא שלם, ומי שפגום לא נקרא אחד. וע"כ הקב"ה נקרא אחד בשלמות הכול, בשלמות האבות, חג"ת, ובשלמות כנ"י, המלכות. ומשום זה ישראל למטה נקראים אחד. כי כשהאדם מניח תפילין ומתכסה בכיסוי של הטלית, אז מתעטר בעטרות קדושות כעין של מעלה ונקרא אחד.

22. ומשום זה, יבוא אחד וישתדל באחד. הקב"ה, שהוא אחד, ישתדל באחד, שהוא ישראל. כי אין המלך משתדל אלא במה שראוי לו. ומשום זה כתוב, והוא באחד ומי יְשיבֶנו. שאין הקב"ה שורה ואינו נמצא אלא באחד. והוא באחד, כמי שנתקן בקדושה עליונה להיות אחד, בישראל, אז הוא שורה באחד, ולא בעם אחר.

23. ונקרא האדם אחד, בשעה שנמצא זכר ונוקבא, ומתקדש בקדושה עליונה ומתכוון להתקדש. בשעה שנמצא האדם בזיווג אחד זכר ונוקבא, ומתכוון להתקדש כראוי, אז הוא שלם ונקרא אחד בלי פגם.

24. משום זה צריך האדם לשמח את אשתו בשעה ההיא, להכין אותה עימו ברצון אחד, ויתכוונו שניהם יחד לדבר ההוא. וכשנמצאים שניהם יחד, אז הכול אחד בגוף ובנפש. בנפש הם אחד, להידבק זה בזה ברצון אחד. ובגוף הם אחד, כי אדם שלא נשא אישה, הוא כמו גוף שנחלק, שהוא חצי גוף, ובת זוגו היא חצי גוף. וכשמתחברים יחד זכר ונוקבא, אז נעשים גוף אחד שלם. ונמצא שהם נפש אחת וגוף אחד, ונמצא האדם אחד. ואז הקב"ה שורה באחד, ומפקיד הרוח הקדוש באחד ההוא, בנולד מהם.

25. ואלו נקראים בנים של הקב"ה. ומשום זה כתוב, קדושים תהיו כי קדוש אני ה'. אשריהם ישראל שלא העמידו דבר זה במקום אחר, שלא רצו שום דבר בעד קדושתם, אלא להידבק בו ממש, בו ולא באחר. וע"כ, קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלקיכם.