לתת חלק לס"א
[למיהב חולקא לסטרא אחרא]
45. באיוב כתוב, והלכו בניו ועשו משתה. וכתוב, ויהי כי הקיפו ימי המשתה. וכתוב, ושלחו וקראו לשלושת אחיותיהם, לאכול ולשתות עימהם. שזה עיקר, שייתן לס"א, ואח"כ הקריב עולות, ועולָה הוא זכר ולא נקבה, ועולֶה כולו למעלה, ולא הקריב קורבן שיכלול אותו כראוי, שייתן גם חלק לס"א.
46. אם היה נותן חלק לכל, גם לס"א, לא היה יכול לו המקטרג אח"כ. ולמה הרע לו הקב"ה על שלא נתן חלק לס"א? משום שגרם לכַסות האור ולהסתירו, שלא הקריב קורבן אחר לזון בו הס"א, שיש לה חלק בקורבנות. אלא הקריב עולָה לבד, שעולֶה למעלה ואין לס"א חלק בו.
וע"כ כתוב, ככה יעשה איוב כל הימים, שלא נתן חלק לס"א. שאם הס"א היה ניזון בחלק, היה עובר מעל המקדש, והיה מסתלק ממנו. וצד הקדושה היה עולה למעלה למעלה.
47. אבל הוא לא רצה שייהנה הס"א מקורבנו, והסיר את עצמו ממנו. שהסיר עצמו מן הרע, שלא לתת לו שום חלק. וע"כ הקריב תמיד עולָה, כי מעולָה אין הס"א נהנה לעולם.
ומשום זה כל מה שלקח הס"א אח"כ מאיוב, משלו לקח. וע"כ גרם איוב לכסות עורלה על ברית קודש, שלא הייתה סרה מברית קודש. ומשום זה עורר עליו הקב"ה אותו המקטרג. שכתוב, הֲשמת ליבך על עבדִי איוב.
כי בניו של איוב חטאו באכילה ושתייה, ששתו לשוכרה, שע"י זה נמשכה עורלה על ברית קודש, שהס"א סָתם האורות המושפעים מן היסוד אל העולם, שזה עיקר שייתן לס"א.
ואיוב, היה בידו למחות ולא מחה, אלא שהקריב בשבילם קורבן עולָה. ואם היה מקריב קורבן חטאת, אז היה נותן בזה חלק לס"א, והיה מפרידו מן הקדושה. אבל כיוון שהקריב עולָה, שאין לס"א חלק בו, ע"כ לא נפרשׁה מהקדושה.
ונמצא שאיוב גרם בזה, שתישאר העורלה על ברית קודש, מחמת חטאים של בניו, שלא מחה בהם ולא תיקן אותם ע"י קורבן. וע"כ גרם איוב לכסות עורלה על ברית קודש, שלא הוסרה העורלה ע"י קורבן עולָה.
48. כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים, לא עמדה השעה, משום שהעורלה, הס"א, כיסה האור. עד שהמקטרג לקח את שלו מאיוב, ואז ציווה הקב"ה לאכול את הפסח בחיפזון, כל עוד שאותו הס"א עסק באיוב, וציווה להסיר העורלה מהם, ואז התאחד הקב"ה בישראל, והס"א נפרד מהקדושה, ועסק באיוב ולקח את שלו. ואז, פֶסַח הוא לה', כי עד עתה לא היה הפסח לה'. אשריהם שיודעים ומייחדים ייחוד אדונם כראוי.
אין גילוי הארת החכמה, אלא בשעת גילוי העונשים והדינים, הנמשכים על הרשעים, שהמשיכו חכמה מלמעלה למטה. ואם פסק גילוי הדינים, נפסקת הארת החכמה, כדי להבריח בעת ההיא את הס"א, הרוצה לינוק ולהמשיך החכמה מלמעלה למטה.
כשרצה הקב"ה לגלות להם הארת החכמה, שיתייחד בהם, לא עמדה השעה, משום שהעורלה, הס"א, כיסה האור. כי העורלה, הס"א, הייתה מחכה לגילוי חכמה, כדי להמשיך מלמעלה למטה. וע"כ נסתרה והתכסתה הארת החכמה, שזה נבחן שהעורלה מכסה וסותם אור העליון שלא יופיע.
עד זמן שהמקטרג לקח את שלו מאיוב, עד זמן גילוי העונשים והדינים, שסובלים הרשעים שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה, שגילוי הדינים האלו מבריחים הס"א, והחכמה יכולה להאיר.
קורבן פסח הוא גילוי הארת החכמה. וע"כ ציווה הקב"ה לאכול את הפסח בחיפזון כל עוד שאותו הס"א עסק באיוב, שהארת החכמה באה עם אכילת הפסח. וציווה הקב"ה לאוכלו בחיפזון, לא יאוחר משיעור זמן הגילוי של העונשים, שענש הס"א את איוב, כי אז אין חשש מיניקת הס"א.
ואז, פסח הוא לה' ודאי, שיש ביטחון, שלא ייטו את הארת החכמה מלמעלה למטה, ויביאו את הפסח לרשות הס"א. כי עד עתה לא היה הפסח לה', כלומר, שאם הייתה מתגלה הארת החכמה, הבאה עם אכילת הפסח, שלא בזמן גילוי העונשים, לא הייתה ההארה לה', אלא לס"א, שהיו ממשיכים אותה מלמעלה למטה.
49. וכתוב אחריו, את חג המצוֹת תשמור. שמי שאוכל חמץ בפסח, כמי שעובד עבודה זרה.
50. כשיצאו ישראל ממצרים, יצאו מרשות הס"א, שנקרא חמץ, לחם רע. ע"כ נקרא עבודה זרה כך בשם חמץ. יצה"ר הוא העבודה הזרה, שנקרא גם שְׂאור. שכך הוא יצה"ר באדם, כמו שׂאור בעיסה. נכנס לאט לאט במעיו של האדם ואח"כ מתרבה בו, עד שכל הגוף מעורב בו. וזהו עבודה זרה. וע"כ כתוב, לא יהיה בך אל זר.