מצות וספירת העומר

62. את חג המצות תשמור. זהו מקום, המלכות, שנקרא שָׁמוֹר. ומשום זה כתוב, את חג המצות תשמור, שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך.

שבעת ימים אלו של חג המצות, אינם כשבעת הימים של סוכות. כי של סוכות הם עליונים, חג"ת נהי"מ דבינה, שזו"ן עלו והלבישו אותם. ואלו של חג המצות, הם תחתונים, חג"ת נהי"מ של המלכות. וע"כ באלו של סוכות אומרים הלל שלם. ובאלו של חג המצות אין אומרים הלל שלם. ומשום שהם שבעה ימים שלמטה של המלכות, כתוב, שבעת ימים תאכל מצׂת. מצׂת כתוב בלי ו', להורות, כי טרם שׁרו עליהם ימים עליונים של ו', ז"א.

63. כיוון שהסוד הזה של חג המצות התקדש, כי בלילה הראשון של פסח התקדשו זו"ן, וקיבלו המוחין דאו"א עילאין, כלומר, שעלו והלבישו אותם, א"כ למה ירדה שוב המלכות למטה ממקומה, הרי מעלים בקודש ואין מורידים? ולמה ירדה מאו"א למטה באלו שבעה ימים תחתונים?

64. כתוב, וכיפר בעדו ובעד ביתו. להורות, שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה, ואח"כ על ביתו. כעין זה המלכות התחילה להתקדש, ולצאת בקדושה בלילה הראשון של פסח, כדי לכפר על עצמה. וכיוון שהיא התקדשה, צריכה לכפר על ביתה ולקדש אותם.

וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה. ומקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה. וכיוון שאלו התקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה להתקשר בימים העליונים למעלה.

נודע שאין היעדר ברוחניות, וכל שינוי מקום אין הפירוש שעזב ונעדר ממקום ראשון ובא למקום שני, אלא תוספת מקום יש כאן, שנשאר כולו במקום ראשון, וגם בא למקום שני.

ולפי זה בלילה הראשון של פסח, שזו"ן עלו לאו"א, והנוקבא נתקנה במוחין דאו"א, הרי נשארה הנוקבא גם במקומה למטה. ושבע ספירות חג"ת נהי"מ דנוקבא, שנשארו למטה במקומה, מכונים בית הנוקבא. כי דומה כמו שהנוקבא עלתה למעלה ולא לקחה עימה ביתה. ונמצא, שהתיקון הגדול שקיבלה הנוקבא בלילה ראשון של פסח, לא הגיע כלום לביתה, שנשאר למטה.

כיוון שמי שמכפר, צריך לכפר על עצמו תחילה ואח"כ על ביתו, לכן בליל ראשון של פסח המלכות התחילה להתקדש, בבחינת וכיפר בעדו, שהיא עצמה קיבלה התיקון מחמת עלותה.

וכיוון שהיא התקדשה, צריכה לכפר על ביתה. כי ביתה, חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, שלא עלו עימה, עוד לא קיבלו כפרה, מוחין דאמא המכונים כפרה, בעניין יוה"כ, היא אמא. וע"כ ירדה למטה, לקדש ביתה.

לאחר לילה ראשון של פסח, ירדה המלכות מאו"א, למקומה למטה. כדי לקדש שבע ספירות שלה שנשארו למטה, היא מקדשת אותם ע"י ישראל שלמטה, ע"י זה שישראל מקיימים הכתוב, את חג המצות תשמור שבעת ימים, שבזה מיתקנים שבעה ימים חג"ת נהי"מ שלה, שנשארו למטה, המכונים ביתה.

וכיוון שאלו התקדשו, צריכים להעלות אותה למעלה, כי כשבית המטרוניתא, המלכות, מתקדש, אז עולה למעלה, כלומר, אחר ששבעה ימים אלו קיבלו תיקון במקומם, צריכים להעלות שוב את המלכות לאו"א, שזה נעשה ע"י ספירת העומר.

65. ועל זה אנו עושים חשבון, שסופרים ספירת העומר בעמידה על רגליים. משום שאלו הימים, שאנו סופרים, הם ימים עליונים, הספירות דז"א, זכר. וכן בכל זמן שאדם נכנס באלו ימים עליונים דז"א, בין בתפילה ובין בשבח, צריך האדם לעמוד על רגליו, שהירכיים והגוף משמשים שם בז"א בשווה יחד. והירכיים והגוף צריכים לעמוד כזכר העומד בכוחו, ולא כנקבה, שדרכה לשבת. ועוד, משום השבח של עולם העליון, צריכים לעמוד.

אור הזכר, המאיר מלמעלה למטה, הוא ג"ר. וע"כ כל הרת"ס שלו, חב"ד חג"ת נה"י, צריכים לשמש בהלבשת האור. וע"כ צריך גם האדם בתפילה או בשבח לז"א, שהוא זכר, לעמוד על רגליו, שגם נה"י שלו, שנקראים רגליים, יהיו בשימוש.

אבל אור הנקבה, המאיר מלמטה למעלה, הוא ו"ק וחסר ג"ר. ע"כ אינם צריכים אלא רק ראש ותוך, חב"ד חג"ת דכלים, שילבישו האורות דרוח נפש. ונמצאים הנה"י, הרגליים, פנויים בלי אור, ואינם משמשים כלום, כמו היושב בכיסא, שהרגליים הם בלי שימוש.

וע"כ כשהאדם בשבחים או בתפילה אל המלכות, שהיא נקבה, צריך גם האדם להיות בישיבה, ולא ישמש ברגליו. שיש ערך הופכי בין כלים לאורות, שהחסר נה"י דכלים הוא חסר ג"ר באורות.

66. ומשום שספירת העומר הוא הזכר, שממשיכים ספירות עליונים דז"א, הנשים פטורות מספירה זו, ואינן מחויבות לספור אלא הזכרים בלבד, להתקשר כל אחד כראוי, כעין זה כתוב, יֵרָאה כל זכוּרְך, שהזכרים מחויבים להראות ולא נשים. משום שהברית הוא בזכר ולא בנקבה, ומשום שהוא למעלה בזכר, בז"א, נשים אינן מחויבות.

67. בכל שבעת ימים מאלו הימים העליונים, של ז"א, מקבל קדושה יום אחד מאלו התחתונים, של המלכות. והיום התחתון הזה של המלכות נקרא שבוע, משום שמתקדש משבעה ימי העליונים. וכן בכל שבעה ושבעה מאלו חמישים הימים העליונים, עד יום החמישים ולא עד בכלל.

כלומר, שיום החמישים אינו בכלל המתקנים לימים תחתונים. וכשנמצא מ"ט (49) ימים עליונים, נמצאים למטה במלכות, שהתקדשו שבעה ימים שלה.

כי כל יום נתקן ע"י שבעה ימים העליונים, שע"י חג"ת נהי"מ דחסד דז"א, מיתקן חסד דמלכות. וע"י חג"ת נהי"מ דגבורה דז"א, מיתקנת גבורה דמלכות. ועד"ז כל אחד שנתקן במלכות נקרא שבוע, משום שנכנס באלו שבעה ימים עליונים.

וע"כ כתוב, שבע שבתות תמימות תהיינה, שמורה על שבעה ימים תחתונים, חג"ת נהי"מ דמלכות, שכל אחד נקרא שבוע. ומשום שהם נקבות, להיותם שבע ספירות דמלכות, בלשון נקבה נאמר, שבתות תמימות תהיינה.

68. וכששבע ספירות דמלכות התקדשו במ"ט ספירות העליונות, והבית, שבע ספירות דמלכות, שלא קיבלו תיקונים בלילה הראשון של פסח, נתקן להתחבר אישה בבעלה, שתתחבר המלכות עם ז"א, אז נקרא חג השבועות. ע"ש אלו הנוקבאות, שבע ספירות דמלכות, הנקראים שבע שבועות, ששורים עליהם אלו הימים העליונים, מ"ט ימים דז"א, שהתקדשו בהם.

ומשום זה כתוב, בשָבועותיכם, שהמשמעות שהם שלכם. ולא כתוב, בשבועות. כי כמו שהתקדשו שבע ספירות דמלכות, שנקראים שבועות, התקדשו ג"כ ישראל למטה עימהם. כי ישראל למטה תלויים בקדושת המלכות, שממנה הם מקבלים, וע"כ כתוב, בשבועותיכם.

69. וע"כ כשמגיעים למ"ט ימים, היום העליון שעליהם, היום החמישים, בינה, שולט על מ"ט ימים, מ"ט ספירות דז"א, כלל התורה, שז"א נקרא התורה, שיש בה מ"ט פנים. אז היום העליון, היום החמישים, בינה, ע"י התעוררות התחתונים, הוציא התורה, ז"א, המוחין דג"ר שלו, כלולים מ"ט פנים, שנתקנו ע"י ספירת מ"ט ימים.