ארבע פרשיות תפילין של ראש ותפילין של יד

[ד' פרשיין דתפלין דרישא ודדרועא]

87. אלא אלו ארבע פרשיות, שאחת, קַדֶש, היא הנקודה הראשונה, י' דהוי"ה, חכמה. ואחת, והיה כי יביאךָ, היא עוה"ב, בינה. ואחת, שמע, היא ימין דדעת. ואחת, והיה אם שמוע, היא שמאל דדעת. אלו הם תפילין של ראש.

וכאן בק"ש, הייחוד של ג' השמות העליונים, הוי"ה אלקינו הוי"ה, הם כעין אלו ארבע פרשיות של תפילין. הוי"ה הראשונה היא נקודה עליונה, ראשית הכול, חכמה. אלקינו הוא עוה"ב, בינה. הוי"ה האחרונה היא כלל ימין ושמאל דדעת, ביחד בכלל אחד. ואלו הם סדר תפילין של ראש, וזהו הייחוד הראשון שבק"ש.

88. תפילין של יד הן כלל של כל אלו ד' פרשיות ביחד, בבית אחד. וזהו הייחוד השני שבק"ש, בשכמל"ו. כאן, בייחוד השני, הוא הכלל של ד' פרשיות התפילין של ראש, הנכללים בתוך התפילין של יד בבית אחד, כלומר שייחוד בשכמל"ו דומה לייחוד ד' פרשיות של תפילין של יד.

89. ברוך, זה נקודה עליונה, חכמה. והיא ברוך, משום שכל הברכות נובעות משם. עוה"ב, בינה, לא נקרא ברוך, כי נקודה עליונה, חכמה, היא זכר, ועוה"ב, בינה, היא נקבה. לפיכך הוא, הזכר, נקרא ברוך, והיא, הנקבה, נקראת ברכה. ברוך הוא זכר, וברכה היא נקבה. וע"כ, ברוך, הוא נקודה עליונה, חכמה.

שֵׁם, זהו עוה"ב, בינה, שהיא שם גדול, כמ"ש, ומה תעשה לשמך הגדול.

כְּבוד, זהו כבוד עליון, דעת, ימין ושמאל דדעת. וכולם כלולים בתפילין של יד, במלכות, במילה מלכותו. והמלכות לוקחת הכול בתוכה, ובזה נכללו במלכות זו כל העולמות, לזון אותם ולכלכל אותם במה שצריכים, שזהו, לעולם וָעֶד. כי, ועד, לשון מזון, כמ"ש, בבוקר יאכל עַד. ולעולם ועד, פירושו, שהמלכות מזינה העולם כולו.

90. וזהו הייחוד של תפילין של ראש ותפילין של יד. כי כעין הייחוד של התפילין, כן ייחוד הכול. בד' אופנים מסתדר הייחוד של ק"ש, וסדר זה הוא הברור מכולם. ובכולם הוא הייחוד, בק"ש ובשאר דברים. אבל הסדר של התפילין זהו ייחוד עליון כראוי.

91. ומשום שנכללים ימין ושמאל דדעת בשם אחד, בק"ש, בהוי"ה אחרונה, בדרך כלל, צריך אח"כ להוציא אותם בדרך פרט, כלומר, ואהבת, בפני עצמו, והיה אם שמוע, בפני עצמו. אבל לא בדרך הייחוד.

כי הייחוד כבר נעשה בפסוקים הראשונים, בשמע ישראל ובבשכמל"ו, שיהיה, הוי"ה אחד, בתפילין של ראש, הייחוד של שמע ישראל, ושיהיה, שמו אחד, בתפילין של יד, הייחוד של בשכמל"ו, ונעשה הכול אחד. כיוון שהייחוד הסתדר הכול בכלל, מראש הנקודה העליונה, צריכים אח"כ לעטר מראש של אור הראשון, שהוא ראש הכול, כתר.

92. חקק ותיקן משה כ"ה (25) אותיות בייחוד הפסוק, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והן כ"ה אותיות החקוקות למעלה, בז"א. כי כ"ה רומז על כ"ב (22) אותיות התורה ותורה נביאים וכתובים, שהם ג' קווים.

יעקב רצה לתקן למטה, במלכות, הייחוד, ותיקן בכ"ד (24) אותיות, בשכמל"ו, שיש בו כ"ד אותיות. ולא השלים לכ"ה אותיות, משום שעוד לא נתקן בזמן שלו המשכן, שהוא כנגד מלכות.

כיוון שנתקן המשכן ונשלם הדבר שהמשכן נמשך ממנו, לא דיבר עימו אחר שנשלם, אלא בכ"ה אותיות, להראות שמלכות נשלמה כעין שלמעלה, כמו ז"א, שיש לו כ"ה אותיות, שכתוב, וידבר ה' אליו מאׂהל מועד לאמׂר. הרי יש בו כ"ה אותיות.

93. וע"כ יש כ"ה מינים להשלים תיקון המשכן, שהם י"ג (13) מינים, זהב וכסף ועוד. וי"ב (12) אבנים שבחושן. וכל אלו האותיות חקוקות. ומשום שהמשכן נשלם באלו כ"ה אותיות, ע"כ נקרא המשכן המלכות, בשם כ"ה, שמורה על ייחוד השלמות שבמשכן, במלכות. וע"כ כתוב, וחסידיך יברכוּכָה, אותיות יברכו כה, שלמות כל המשכן והתיקון שלו.

94. כ"ה הוא כנגד כ"ב אותיות ותורה נביאים וכתובים, שג' וכ"ב הם כ"ה, שהם כלל אחד. בשעה שישראל מייחדים הייחוד של כ"ה אותיות שבפסוק הזה, שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד. והייחוד של בשכמל"ו, שהם כ"ד אותיות, ומכוון בכל אחד מהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולות לחיבור אחד, שהן מ"ט (49) אותיות, כנגד מ"ט שערים שביובֵל, בינה.

ואז צריכים להעלות הייחוד עד המילה וָעֶד, ולא יותר. כי במילה ועד, נגמר החשבון מ"ט, ואז נפתחים מ"ט שערי בינה. ומחשיב הקב"ה אותו האדם, כאילו קיים התורה כולה, הבאה בכולה במ"ט פנים.

95. ע"כ צריך לכוון הרצון בכ"ה אותיות של שמע ישראל, ובכ"ד של בשכמל"ו, להעלות אותם ברצון הלב במ"ט שערי בינה. אחר שהתכוון בזה, יכוון באותו הייחוד, אשר, שמע ישראל ובשכמל"ו, הם כלל של כל התורה כולה.

אשרי חלקו מי שיתכוון בהם, ודאי הוא כלל של כל התורה שלמעלה, ז"א, ושלמטה, מלכות. וזהו אדם, שלמות זכר ונוקבא, שלמות ז"א ומלכות. והייחוד הזה הוא כל האמונה.

96. בתפילין של ריבון העולם ד' פרשיות, שהן קודש קודשים, חו"ב תו"מ דדעת. העור שעל התפילין והרצועות, שנקראים קדושה, מאין לנו סֶמך על זה? מהכתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור, מלכות הנקראת עור. ואלו הם של ראש. שד' פרשיות הן ד' מוחין דז"א, והעור הוא מלכות דז"א. ותפילין שעל הזרוע, כתוב, והיה לאוֹת על יָדְכָה. ידכה עם אות ה', ללמד שד' פרשיות הן המוחין של האות ה', שהיא מלכות.

97. והיה אם שמוע, הוא זרוע שמאל של הקב"ה, גבורה. א"כ, הרי לא נשארו בראש, במוחין, אלא ג' פרשיות, קדֶש, והיה כי יביאךָ, שְׁמע, שהם חו"ב וימין דחסד, וחסר מוח רביעי, שמאל דדעת. אם, והיה אם שמוע, הוא בגבורה, שהוא בגוף. א"כ איך בראש הם ארבעה מוחין? אלא ב' מרכבות קדושות הם, חו"ב תו"מ. זה של תפילין של יד נקשר בלב, מלכות. וזה של תפילין של ראש נקשר במוח, ז"א.

ונמצא, שגם פרשה ד' של תפילין של ראש, היא ג"כ במוח, שמאל דדעת, ולא בגוף. והלב והמוח, ז"א ומלכות, נקשרים זה בזה, וזיווג אחד להם. והכתוב, והיה לאות על ידכה, סובב על המלכות, הנקראת אות. כי תפילין של יד הם מוחין דמלכות.

98. בשעה שאדם מקדים עצמו בחצות לילה, וקם ועוסק בתורה עד שמאיר הבוקר, ובבוקר מניח תפילין בראש ותפילין של המלכות בזרוע, ומתעטף בעיטוף של מצווה, ובא לצאת מפתח ביתו, הוא פוגש במזוזה, שהיא רושם של השם הקדוש, מלכות, בשער ביתו. הנה אז, ארבעה מלאכים קדושים מתחברים עימו, ויוצאים עימו מפתח ביתו, ומלווים אותו לבית הכנסת, ומכריזים לפניו, תנו כבוד לצורת המלך הקדוש, תנו כבוד לבן המלך, לצורת הפנים של המלך. ורוח קדוש שורה עליו, מכריז ואומר, ישראל אשר בך אתפאָר.

99. אז אותו הרוח הקדוש עולה למעלה ומעיד עליו לפני המלך הקדוש. אז מצווה המלך העליון, לכתוב לפניו כל אלו בני היכלו, כל אלו הנודעים לפניו. כמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.

לחושבי שמו, הוא כמ"ש, וחושבי מחשבות, שהם מחשבות אומנות. אף כאן, אלו שעושים לשמו אומנות בכל דבר. אומנות התפילין, בבתים שלהם ברצועות שלהם ובכתיבה שלהם. אומנות הציצית, בחוטים שלהם, בחוט התכלת. אומנות המזוזה. ואלו הם חושבי שמו, כמ"ש, וחושבי מחשבות.

100. ולא עוד, אלא שהקב"ה משתבח בו ומכריז עליו בכל העולמות, ראו, מה בני עובד בעולמי. ומי שנכנס לפניו לבית הכנסת, וכשיוצא מפתחו, בלא תפילין בראשו וציצית בלבושו, ואומר, אשתחווה אל היכל קודשך ביראתך, אומר הקב"ה, איפה הוא מורָאִי, הרי מעיד עדות שקר.

101. אשרי חלקו של משה, שאמר כאן בשמע ישראל, אלקינו. משה נאחז במדרגה עליונה יותר על שאר הנביאים הנאמנים. אם היו יודעים בני אדם דברי תורה, היו יודעים, שאין מילה בתורה או אות בתורה, שאין בה סודות עליונים ומכובדים.