אלקינו אלקיך

102. כתוב, משה ידבר והאלקים יַעננוּ בקול. בקולו של משה. באותו קול שהוא אוחז בו, ז"א, שעולה בו על כל שאר הנביאים, שאינם נאחזים אלא במלכות, ולא בז"א. ומשום שהוא נאחז בקול הזה, בז"א, יותר מכולם, בקול שהוא המדרגה העליונה, היה אומר לישראל, ה' אלקיך, שהיא המדרגה שנקראת שכינה, השורה בתוך ישראל, שלמטה מז"א, שנאחז בו משה. אשרי חלקו.

103. הקללות שבתורת כוהנים, שבחומש ויקרא, משה אמר אותן מפי הגבורה. והקללות שבמשנה תורה שבחומש דברים, משה מפי עצמו אמר אותן. הייתכן שאפילו אות קטנה בתורה היה משה אומר מעצמו?

104. לא מעצמו, אלא מפי עצמו, שהוא אותו הקול שמשה אחוז בו, ז"א. ע"כ הללו שבתורת כוהנים הן מפי הגבורה, בינה, הנקראת גבורה עליונה. והללו שבמשנה תורה, הן מפי עצמו, מפי מדרגה שנאחז בה משה יותר מכל הנביאים הנאמנים, שהיא ז"א.

וע"כ בכל מקום כתוב, אלקיך, משום שרומז על מלכות, שלמטה מז"א. ובשמע ישראל כתוב אלקינו, משום שרומז על בינה, שלמעלה מז"א, שמשה נאחז בו.

105. כמה יש לבני אדם לשמור דרכיהם, כדי שיעסקו בעבודת ריבונם, ויזכו לחיי עולם. תחת הכיסא של המלך הקדוש, המלכות, יש מדורים עליונים. ובמקום ההוא של הכיסא, המלכות, נקשרת המזוזה, להציל האדם מכמה מיני דינים, המוכנים לעורר בהם בני אדם בעולם ההוא. כעין זה עשה הקב"ה לישראל, ונתן להם מצוות התורה, כדי שיעסקו בהן, ויהיו ניצלים בעוה"ז מכמה בעלי הדין, מכמה מקטרגים, הפוגשים בבני אדם בכל יום.