ואנשי קודש תהיון לי

500. אשרי ישראל, שהקב"ה רצה לכבד אותם יותר משאר בני העולם. בתחילה אמר להם, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים. לא הוסרה מהם אהבה רבה, עד שקרא להם, וגוי קדוש, שהוא יותר חשוב. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא להם, כי עַם קדוש אתה. לא הוסרה מהם האהבה, עד שקרא להם, ואנשי קודש תהיון לי, שהוא יותר חשוב מכל.

501. התורה יצאה ממקום שנקרא קודש, החכמה. והחכמה יצאה ממקום שנקרא קודש הקודשים, כתר. וכן היובֵל, בינה, נקרא קודש. וישראל כלולים מחו"ב, שכתוב, ואנשי קודש תהיון לי.

502. בתחילה קרא להם הקב"ה קדוש, ועתה קורא להם קודש. קודש הוא למעלה למעלה, בחו"ב. קדוש הוא המלכות. בציון וירושלים, שהיא המלכות, נקרא קדוש.

503. ואנשי קודש תהיון לי, הוא חכמה, וזה משמע מהכתוב, קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. כי חכמה נקראת ראשית, כמ"ש, ראשית חכמה יִראת ה'.

504. משום שישראל נקראים קודש, שהוא כל השלמות, כתוב, ובָשׂר בשָׂדה טְרֵפה לא תאכֵלו. כי ישראל, שהם שלמים מכל, אינם יונקים מצד דין הקשה, אשר טרֵפה רומזת עליו. וכתוב, לכלב תשליכון אותו, שהכלב הוא דין חצוף חזק על כל.

כי כיוון שדין חזק שורה על הטרֵפה, והֵטיל זוהמה בו, אסור לאלו הנקראים קודש לאכול ממנו. וזה שכתוב, ואנשי קודש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, שהכתוב תלה איסור הטרפה באנשי קודש. אלא לכלב תשליכון אותו ודאי, שהוא דין חצוף, ודין חזק יותר מכל, כמ"ש, והכלבים עזי נפש.

505. כשנזכרה נבֵלה בתורה, כתוב בישראל, קדוש ולא קודש. וכאן בטרֵפה כתוב, ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ובנבלה כתוב, לא תאכלו כל נבֵלה, כי עַם קדוש אתה. כתוב, קדוש ולא קודש. משום שמצד ישראל נעשית הנבלה בשחיטה, נמצא שפוסל אותה רק ישראל. שהדין אינו חזק כל כך. משא"כ הטרפה, שנפסלה ע"י חיות רעות, הדין קשה. וע"כ הפרישׁה מטרֵפה נקראת קודש, ומנבלה נקראת קדוש.

506. כתוב כאן, ואנשי קודש תהיון לי. וכתוב שם, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך. למה כתוב, לה' אלקיך, ולא כתוב, לי? אלא כאן הוא למעלה למעלה, בחו"ב, ושׁם הוא בשכינה, המלכות. וע"כ כתוב, לה' אלקיך, שהמלכות נקראת אלקים. במלכות, הנקראת ציון וירושלים, הוא קדוש, ולמעלה בחו"ב, קודש. וכתוב, קודש ישראל לה' ראשית תבואתֹה, עם אות ה' יתֵרה, הרומזת על בינה, שהיא ה"ר דהוי"ה. וראשית הוא חכמה.

507. מהו שכתוב, קודש ישראל לה', וסופו של הכתוב, כל אוכליו יֶאשָמו? כי כתוב, ואיש כי יאכל קוֹדש בשגגה. וכתוב, וכל זָר לא יאכל קודש. ומשום שישראל נקראים קודש, כתוב, כל אוכליו יאשמו.

508. הרי קודש הוא למעלה מקדוש. אבל כתוב, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, שזוהי שלמות הכול, א"כ למה כתוב קדוש? אלא כשמתחברות ג' הקדושות יחד, נעשות בית אחד, הנקרא קודש, הכלל של כל ג' קדוש. ע"כ הוא שלמות הכול. ומשום זה קודש הוא כלל שהכול נכלל בו, וישראל כשנכללת בהם האמונה השלמה, נקראים קודש, כלל הכול, כמ"ש, קודש ישראל לה'. ומשום זה כתוב, ואנשי קודש תהיון לי.

509. כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. א"כ למה כתוב, טֶרף נתן ליראיו? היה צריך לכתוב, טרף נתן לכלבים, למה נתן ליראיו? אלא, לא כתוב, טרֵפה נתן ליראיו, טרף כתוב, שפירושו מזון. ואפילו תאמר, טרף הוא כטרפה, נתן ליראיו ודאי, שייזהרו בו ולא יאכלו. ליראיו, כי בדבר זה לא ניתן להיזהר אלא ליראי שמו, שיראים ממנו.

ומשום זה לא ניתן הדבר הזה, לאלה שלא יראים אותו ולא שומרים מצוותיו. ומשום שדבר זה הוא מהקשים שבתורה וצריכים להיזהר בו, ניתן ליראיו ולא לאחר. וכל הדברים הקשים שבתורה, לא נתן אלא ליראי חטא, ליראים לשמור מצוותיו.

510. ואנשי קודש תהיון לי. האם לא מספיק לומר, קדושים תהיון לי? אלא ואנשי קודש ודאי, שלא יצאו ישראל לחירות אלא מיובֵל, בינה. ואחר שיצאו לחירות, קיבל אותם היובל בכנפיו, ונקראים אנשים שלו, בנים שלו. וכתוב ביובל, יובל היא קודש תהיה לכם. ומשום זה כתוב, ואנשי קודש תהיון לי, אנשים שלו ממש.

511. הקב"ה אמר, ואנשי קודש תהיון לי. וע"כ זכו ישראל להיקרא אחים אל הקב"ה, כמ"ש, למען אחיי ורעיי. כי ישראל הם בנים ליובל, בינה, וגם ז"א בן הבינה. נמצא שהם אחים לז"א. ואח"כ נקראים קודש ממש, כמ"ש, קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. שכתוב קודש, ולא אנשי קודש. ומשום זה כל אוכליו יֶאשָמו. שכתוב, וכל זר לא יאכל קודש. ואיש כי יאכל קודש בשגגה.

512. ישראל נקראים קודש. ומשום שהם קודש, אסור לאדם לקרוא לחברו בשם של ביזיון, ולא לכנות שם לחברו, ועונשו גדול. וכש"כ בדברים אחרים. כתוב, נְצוֹר לשונך מרָע. כי בגלל לשון הרע מחלות יורדות לעולם.

513. כל מי שקורא לחברו בשם שאין בו ומבזה אותו, הוא נתפס לדין על מה שאין בו. כל מי שקורא לחברו רשע, מורידים אותו לגיהינום, ומכים אותו על לחייו. חוץ מאלו עזי הפנים שעל התורה, שמותר לאדם לקרוא להם, רשעים.

514. איש אחד קילל את חברו. רבי ייסא אמר לו, כרשע עשית. בא לרבי יהודה לדין. אמר לו, לא אמרתי שהוא רשע, אלא כרשע, שהראה מעשיו כרשע. בא רבי יהודה ושאל על המעשה לפני רבי אלעזר. אמר לו, ודאי שלא התחייב. כי כתוב, היה ה' כאויב, ולא כתוב אויב אלא כאויב. שאם לא כן, לא היה נשאר גזע מישראל בעולם. כעין זה כתוב, הייתה כאלמנה ולא אלמנה. כאלמנה, שבעלה הלך למדינת הים והיא מחכה לו. שלהיותה לבדה בלי בעלה, מדמה אותה לאלמנה.

515. מכאן האיסור של פסל ותמונה, כמ"ש, ועל דמות הכיסא דמות כמראֵה אדם. כמראה אינו דומה אל מראה. וכתוב, כתפוּח בעצי היער. כתפוח ולא תפוח. כתפוח הניכר בצבעיו ובצבעים מתאחד הדבר. כי ייחוד הקב"ה הוא בג' קווים, לבן אדום ירוק, כמו שיש בתפוח, חסד דין רחמים.

516. כתוב, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד. רק כדוד ולא דוד. כדוד, שאמר, והִנה בעוֹנְיִי הכינותי לבית ה'. וכתוב, כי עני ואביון אני. והוא היה מלך על מלכים, וקרא לעצמו כך. אשריהם ישראל, שהקב"ה לא קרא להם, כקודש, אלא קודש ממש. כמ"ש, קודש ישראל לה'. ומשום זה כל אוכליו יאשמו, כמו זר האוכל קודש.