האידרא רבא קדישא

סדר אצילות הנוקבא

304. בצורת אדם התחיל ותיקן הכלל של זכר ונקבה, ז"א הכולל זכר ונוקבא. כשנתקנה צורת האדם בתיקוניו, התחיל ז"א להתפשט מחזה שלו, מבין שתי זרועות, במקום ששערות דיקנא שלו תלויות, שהוא ת"ת. והתפשטה הת"ת ותיקן ב' חזות, ונשלף לאחוריו, ועשה גולגולת דנוקבא, המלכות, כולה סתומה, בשערות ובפרצוף פנים של הראש.

סדר תיקון הנוקבא דז"א, המלכות. ב' מצבים בנוקבא:

א. שהיא באחוריים דז"א, בג' מדרגות נר"ן דאחור דז"א. עוד לא נחשבת לנוקבא נפרדת מז"א, אלא הוא בב' פרצופים, שז"א והנוקבא שלו כלולים יחד בפרצוף אחד, ז"א הוא הפנים של אותו הפרצוף ונוקבא האחור.

ב. שהיא בפָנים דז"א, נר"ן דפנים דז"א, נוקבא מנוסרת מז"א, נפרדת ממנו לפרצוף בפני עצמה. ואז הם נבחנים לזכר ולנוקבא ממש.

פירוש מצב א'. שנתקנו זכר ונוקבא בכלל אחד, בפרצוף אחד, שהפנים זה ז"א, והאחור זו הנוקבא. בצורת אדם התחיל ותיקן הכלל של זכר ונקבה. צורת אדם, הכולל ז"א ונוקבא שלו, נתקנה בתיקוניו, שהוא עד הת"ת שלו, כלומר שנתקנו בפרצוף חב"ד חג"ת עד החזה דכלים ונ"ר דאורות.

ונודע שת"ת קו אמצעי, הכולל ימין ושמאל, שהן ב' זרועות, וע"כ אחר שהסתיימה אצילות הת"ת במקום החזה, הוא נחלק לימין ולשמאל הכלולים בתוכו, אשר הימין שבת"ת נשאר לז"א, והשמאל שבו התרחק ממנו ונעשה לאחוריים, לחב"ד חג"ת דאחוריים, וממנו נעשה חב"ד חג"ת דנוקבא עד החזה.

תיקון הנוקבא מתחיל מחזה דז"א, מסיום הת"ת שלו, הכולל בתוכו ב' זרועות, ב' קווים ימין ושמאל, במקום ששערות דיקנא שלו תלויות, שהוא ת"ת. כי בחזה נשלמו ג"כ המשכות השערות, והתפשטה הת"ת ותיקן ב' חזות, שנחלק לימין ולשמאל הכלולים בו, ותיקן ב' סיומים, המכונים חזה:

א. חזה מימין הת"ת,

ב. חזה משמאל הת"ת, שנעשה לאחור של הפרצוף.

ומהאחור של הפרצוף, עשה המאציל את הראש דנוקבא דז"א, חב"ד דכלים ואור הנפש. כולה סתומה, בשערות ובפרצוף פנים של הראש, שכיוון שהאור שבראש קטן, ע"כ לא ניכרו הצדדים שבראש, פנים ואחור שבו. כי שערות ראש הן אחור הראש, ופרצוף פנים הוא הפנים שבראש, שכל אלו עוד סתומים בו.

וזכר ונקבה אלו נחשבים שנעשו בכלל אחד מהתחלקות הת"ת לימין ולשמאל, שאינם זכר ונקבה נפרדים בב' פרצופים. ושניהם בכלל אחד נקראים אדם. כמ"ש, כתפארת אדם לשבת בית. שהנוקבא היא כאן כמו בית לאדם, ואינה נחשבת למדרגה מיוחדת.

305. כשנברא פרצוף פנים של הראש דנוקבא, תלויה קווּצה של שערות מאחוריו של ז"א, ותלויה עד הראש של הנוקבא, והתעוררו שערות ראשה, כולן אדומות, הכלולות מכל הגוונים, כולן ארגמן, שהוא גוונים הכלולים בתוך גוונים.

הזוהר מדבר מיציאת אור הרוח דנפש, שאז נעשה היכר פנים ואחור, ויצאו שערות באחורי הראש. וכמו שהכלים דנוקבא הם באחוריו של ז"א, כן השערות שלה נמשכו מאחורי הראש של ז"א.

כשנברא פרצוף פנים של הראש דנוקבא, כשנעשה היכר בין הפנים דראש ובין אחורי הראש, בביאת אור הרוח אל ראשה, השערות שמאחורי הראש דז"א העירו יציאת השערות על ראש הנוקבא.

שערות ז"א שחורות כעורב, מטעם המלכות דמדה"ד, הגנוזה בז"א, שהגוון שלה שחור. אמנם בנוקבא, כיוון שנמשכת מצד שמאל דז"א, הנמשך מצד שמאל דבינה, שאין בו כלום ממלכות דמדה"ד, והוא אדום, ע"כ גם שערות המלכות הן אדומות.

והתעוררו שערות ראשה, כולן אדומות. ואין בהן מגוון שחור, אלא שהן כלולות מכל הגוונים, כלולות מלבן ומירוק, כולן ארגמן, שהוא גוונים הכלולים בתוך גוונים, שהאדום כלול מלבן ומירוק.

306. ת"ת התפשט מטבור הלב, מנקב החזה, וניקב ועבר בצד האחר, באחור, ותיקן פרצוף הנוקבא עד הטבור. ומטבור היא מתחילה ובטבור היא נגמרת.

ניקב, עשה נקב, שהוא בית קיבול חדש לשמאל. ועבר בצד האחר, שתיקן את השמאל, שיהיה באחור. ותיקן פרצוף הנוקבא עד הטבור, כלים חב"ד חג"ת עד החזה, עם האורות דנ"ר דנפש, ומסתיימת בחזה.

כיוון שהיא מתחילה לצאת מהחזה דז"א, מהסיום של חב"ד חג"ת דז"א. ע"כ יצאה גם היא באותו השיעור, חב"ד חג"ת עד החזה באחוריו דז"א. ולפיכך חסר לנוקבא נה"י דנפש וט"ת דרוח. ולז"א חסרים הכלים שמחזה ולמטה, נה"י, ואור דנשמה, המוחין.

307. עוד התפשט הת"ת הזה, ותיקן המעיים של הזכר, והכניס באותו מקום כל הרחמים, וכל צד של רחמים. באלו מעיים נאחזים 600,000 ריבּוא בעלי הרחמים, ונקראים בעלי מעיים.

הזוהר מבאר מוחין דג"ר דז"א והשלמת הכלים דנה"י, התלויים זה בזה. ע"כ מכנה אותם מעיים, שהם הפנימיות של למטה מחזה דז"א, ורומז על המוחין. כי ג' פרצופי נר"ן מלבישים זה על זה, והפנימיות של כולם הוא פרצוף הנשמה, המוחין.

הת"ת התפשט מחזה שלו ולמטה עד סיום נה"י. ותיקן המעיים של הזכר, המוחין דג"ר המרומזים במעיים. שכל הרחמים נמשכים מהם. והכניס באותו מקום כל הרחמים, וכל צד של רחמים. כלומר, הימין שבהם, הרחמים, והדין שבהם נהפכו ונעשו לגורמים אל הרחמים. וע"כ הימין הוא רחמים, והשמאל הוא צד דרחמים, גורם לרחמים. ואין בהם דין כלל.

ובאלו מעיים נאחזים 600,000 ריבוא בעלי הרחמים, כי המוחין דז"א הם ו"ק דג"ר מאמא, וע"כ הם 600, שספירות דאמא הן במאות. והחכמה, הכלולה בהם, מכונה אלף. והחסדים שבהם, ריבוא. וע"כ הם 600,000 ריבוא בעלי הרחמים.

308. הת"ת הזה כלול ברחמים וכלול בדין. הרחמים התפשטו במוחין של הזכר, ז"א. ועבר והאיר לצד האחר, לאחוריו דז"א, ותיקן המעיים של הנוקבא, המוחין שלה. ונתקנו המעיים שלה בצד הדין.

המוחין האלו באים מאמא, ומתחלקים לימין ולשמאל:

קו וחצי לימין, שהם קו ימין, חכמה, וימין הדעת.

קו וחצי לשמאל, שהם קו שמאל, בינה, וחצי הדעת השמאלי.

והם מתחלקים בין ז"א לנוקבא: קו וחצי דימין לוקח ז"א, קו וחצי דשמאל לוקחת הנוקבא. והת"ת הזה, המוחין שת"ת דז"א קיבל והתפשט על ידם מטבור ולמטה, כלול ברחמים וכלול בדין, שיש בהם קו וחצי דימין, רחמים, ויש בהם קו וחצי דשמאל, דינים.

קו וחצי של רחמים התפשטו בז"א. קו וחצי של הדין עברו והאירו לצד האחור, ותיקנו המוחין של הנוקבא. ונתקנו המוחין דנוקבא מצד קו וחצי של הדין בלבד, ואין בהם רחמים כלל. וע"כ נקראים מוחין אלו דנוקבא בשם מוחין דאחור.

ובמצב הזה הייתה הנוקבא ביום ד' של מעשה בראשית, במצב שני המאורות הגדולים, כי במצב הזה הנוקבא מתחברת עם הנוקבא שבגופו דז"א, ונעשו שתיהן לנוקבא אחת. והיא גדולה כמו ז"א, שז"א לוקח קו וחצי דימין, והנוקבא קו וחצי דשמאל, ושניהם שווים.

אמנם הנוקבא לא יכלה לעמוד באלו מוחין דאחור, להיותם כולם דין בלי רחמים כלל, שמאל בלי ימין. שאז גם הארת חכמה שבשמאל, היא חושך ולא אור. וע"כ קטרגה הלבנה. והתיקון לזה נעשה בנסירה.

309. הזכר, ז"א, נתקן בצד שלו, ימין, ברמ"ח (248) תיקונים הכלולים בו. מהם בפנימיות ז"א, ומהם בחיצוניות שלו, מהם רחמים, ומהם דין. וכל אלו של דין נאחזו בדינים דאחוריים דז"א, שהנוקבא מתפשטת שם, והן נאחזו והתפשטו בצד שלה.

מקור כל העבירות ונתינת כוח לס"א הוא גילוי הג"ר מלמעלה למטה, שזו הייתה הסיבה לשבירת הכלים, וזה היה החטא של עצה"ד, שגילה הג"ר של השם, מה שצריכים להעלים. ומקור כל המצוות הוא להעלות מ"ן להמשכת המוחין בדרך ג' קווים, הממשיכים רק ו"ק דג"ר, כי הקו האמצעי ממעט הג"ר דקו שמאל, שלא תימשכנה מלמעלה למטה.

הרי שכל התורה היא תיקונים של השם הוי"ה, אשר, שס"ה (365) מצוות לא תעשה, הן תיקונים להעלמת הג"ר, שהם י"ה. ורמ"ח מצוות עשה, הן תיקונים להמשיך ולגלות הו"ק דג"ר, שהם ו"ה. ומשום זה נתן להם התורה משמו, לתיקון שם הוי"ה. כמ"ש, זה שְׁמִי לעולם, וזה זִכרִי לדוֹר דור.

זה שמי לעולם, סובב על הג"ר דג"ר, שצריכים להעלים. והרמז על זה, שהמילה שמי עם י"ה הם בגי' שס"ה, שעל ידיהם בא התיקון של העלם י"ה. ו"ה עם המילה זכרי הם בגי' רמ"ח, כי זכרי, הוא מה שמצווה להזכיר ולגלות, שזה סובב על הו"ק דג"ר, ו"ה, ובא הרמז, אשר ו"ה עם זכרי הם רמ"ח מצוות עשה, שנתנו לנו לגלות ולהמשיך המוחין דו"ק דג"ר.

הזכר, ז"א, נתקן בצד שלו, ימין, ברמ"ח תיקונים הכלולים בו, רמ"ח מצוות עשה הממשיכות בו המוחין דו"ק דג"ר. מהם בפנימיות ז"א, ומהם בחיצוניות שלו, מהם רחמים, ומהם דין.

יש מצוות התלויות במחשבה ובדיבור, שהם תיקונים לפנימיות ז"א. ויש מצוות התלויות במעשה, שהם תיקונים לחיצוניות ז"א. מהם רחמים, התלויות בקו ימין דז"א. ומהם דין, התלויות בקו שמאל דז"א. וכל הדינים דשמאל נעשו בו לדינים דאחוריים, שהנוקבא מתפשטת שם, והן נאחזו והתפשטו בצד שלה. שע"י התיקון שהשמאל נעשו בו לאחור, התדבקו כל הדינים בצד דנוקבא, וז"א נשאר כולו רחמים.

310. חמש עריות נגלו בה, מצד חמישה דינים, חג"ת נ"ה שבקו שמאל, שהתדבקו בנוקבא. וחמישה דינים התפשטו ברמ"ח דרכים. מכאן לומדים, קול באישה ערווה, שיער באישה ערווה, שוק באישה ערווה, יד באישה ערווה, רגל באישה ערווה. ואע"פ שאלו השתיים, יד ורגל, לא למדו חברינו, אבל שתיים אלו הן עוד יותר מערווה.

רמ"ח הם גילוי המוחין דו"ק דג"ר, שמצווה לגלות אותם. ג"ר וחכמה נמשכים מקו שמאל, ואפילו הו"ק דג"ר, שמצווה לגלות, אין גילוי החכמה שבהם, אלא ביחד עם הדינים דשמאל להעניש הרשעים. וחמישה דינים התפשטו ברמ"ח דרכים, כי אין רמ"ח דרכים, גילוי ו"ק דחכמה, יכולים להתגלות, זולת ע"י חמישה דינים דקו שמאל, המתגלים עימהם להעניש הרשעים.

וכנגד חמישה דינים אלו, שהם חג"ת נ"ה דקו שמאל, יש באישה חמש עריות. שההסתכלות בהן מעוררת דינים. חמש עריות שבאישה: קול שיער שוק, כנגד חג"ת דשמאל, ויד ורגל, כנגד נ"ה דשמאל.

חז"ל אסרו רק ג' עריות בחג"ת דשמאל, כי חג"ת הם ג"ר, שאינם נמתקים לעולם. אבל נו"ה דשמאל, שנמתקים ע"י קו האמצעי, ואז אין בהם דינים, לא אסרו חז"ל. אבל שתיים אלו הן עוד יותר מערווה, כי להיותן נו"ה שהם מחוץ לגוף, מתדבקות בהן הקליפות, החמורות יותר מערווה.