נפילת אפיים
10. נפילת אפיים, כלומר שעושה כל מה שעשה משה, שעשה תפילה, תחנונים, בקשות ונפילת אפיים. כמ"ש, ואתנפַּל לפני ה'.
אבל אחר שגמר התפילה ונכנס בכל המדרגות העליונות, והכלה, המלכות, נקשרה בכולן, יש לרדת למטה, למקום המלכות. וכיוון שיורד למטה, יש נפילת אפיים בא"ב, במזמור המסודר בא"ב, כמ"ש, לדוד אליך ה' נפשי אשא.
11. משום שכבר התפלל תפילתו והתוודה על עוונותיו. מכאן והלאה יַראה את עצמו, שמסר נפשו לאדונו באהבה. ויאמר, לדוד אליך ה' נפשי אשא. וזה לרצון הצד ששורה בו מוות, למלכות, בשעה שמקבלת משמאל ולא מקו האמצעי. ועושֶה לה נחת בזה.
12. בא"ב של מזמור, לדוד אליך ה' נפשי אשא, יש סוד לחכמים. בא"ב זה אין ו', שהוא עה"ח, הקו האמצעי. ויש בו פ' במקומו, כמ"ש, פְּדֵה אלקים את ישראל מכל צרותיו, שהוכפל בסוף המזמור, שהוא תפילה, שלא יזיק החיסרון של ו'. ואח"כ כתוב בו ר' פעמיים, ואין בו ק'.
13. מה הטעם שאין בו ק'? משום שנפילת אפיים זו, שהאדם מוסר נפשו למוּת, צריך לכוון רצונו ולעשות נחת רוח לאותו צד ששורה בו מוות, המלכות, בשעה שדבוקה בקו שמאל ולא בקו האמצעי, כמו שעושה הקוף בחורבות ובהרים, שמראה את עצמו שמת. ומראה את עצמו שמת לפני חיה שירא ממנה.
כשאותה חיה מתקרבת אליו, וחושבת להרוג ולנשוך אותו, היא רואה אותו נופל לארץ כמת. וחושבת שהוא מת. אז חוזרת החיה לאחוריה, ואינה צוררת אותו. וע"כ הסתלקו שתי אותיות ו' ק', שיודע בהן רק הקב"ה לבדו.
המזמור, לדוד אליך ה' נפשי אשא, הוא המלכות שדבוקה בשמאל ולא בקו האמצעי, שאז שורה בה המוות, והיא אז בבחינת ק'.
כי מלכות הדבוקה בקו האמצעי, היא צורת האות ה'. ואז היא דבוקה בעה"ח. וכשאינה דבוקה בקו האמצעי, היא בצורת ק', שזה מורה, שהרגל השמאלית של הה' ירדה ונמשכה למטה אל הקליפות, כמ"ש, רגליה יורדות מוות, והפכה ה' לצורת ק'.
והתיקון הוא למסור נפשו למיתה, ואז הוא פודה את המלכות מהמשכת רגל הק' לקליפות. וזה שמביא המשל מהקוף, שמראה עצמו כמת, שלא תהרוג אותו חיה רעה.
כך כשהאדם מוסר עצמו למיתה, אין הדינים של המלכות שולטים בהם. ועל זה מרמז החיסרון של הק' מהא"ב. כי צריכה להסתיר עצמה מיניקת הקליפות, מחמת שרגלה נמשכת למטה, ולעשות עצמה כמת, כמו שאינה.
וע"כ הסתלקו שתי אותיות ו' ק', שיודע בהן רק הקב"ה לבדו, כי הקב"ה קו האמצעי, ואם הוא שומר את ק', אז אינה מפחדת מפני הקליפות. וכיוון שהמלכות אינה דבוקה בקו האמצעי במזמור הזה, אין בה ק'. כי הקליפות תאחזנה בה. ואין בה ו', כי ו' היא קו האמצעי. והיא דבוקה בשמאל.
ובמקום ו' יש פ' כפולה, ובמקום ק' יש ר' כפולה. כי ר' מורה על עניות ודינים, מלשון הכתוב, רֵיש ועושר אל תיתן לי. כי כשהמלכות היא במצב הזה של שמאל, נמשכים ממנה דינים ועניות, כדי להרחיק הקליפות והרשעים, שלא יינקו ממנה.
ונמצא, שע"י דינים אלו יש לה פדיון מהקליפות, במקום ההצלה של הקו האמצעי. בא"ב זה אין ו', שהוא עה"ח, הקו האמצעי, המציל את המלכות מהקליפות, ובמקומו יש לה פ', פדיון. וזהו ע"י ר' כפולה, ריבוי הדינים. וכתוב בו ר' פעמיים, ואין בו ק', כי במקום הק' החסרה מִפחד הקליפות, שלא תאחזנה בה, מוכפלת הר', הדינים, שע"י הדינים יש לה פדיון מאחיזת הקליפות.
14. ועכ"ז, ברצון הלב ישים עצמו להקב"ה, שמסר לו נפשו באהבה. והקב"ה מחשיב לו, כאילו נטל ממנו הנשמה. וע"כ צריך ליפול על הארץ כמת, בשעה שיאמר נפילת אפיים, משום שיש חטאים שעושה האדם, שאינם מתכפרים אלא במוות, כמ"ש, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון. ועתה שנחשב לו, שהקב"ה לקח נשמתו והוא נתן אותה ברצון, אותה שעה עומדת לכפר על עוונותיו ולהשלים לכל הצדדים, ולצד השמאלי.
15. ועכ"ז עולה התפילה מהמצב השמאלי, ומתעלה בקו האמצעי, בין שתי זרועות ימין ושמאל, בחיבוק האהבה כראוי. והיא כמ"ש, מְקוּטרת מור ולְבוֹנה מכל אבקת רוכל.