ואהבת את ה' אלקיך
136. כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. וכתוב, ועתה מה לי פׂה נאום ה', כי לוּקח עַמי חינם. אהבת הקב"ה לישראל, אע"פ שהעוונות גרמו שיסתלק מביניהם, והתפזרו בין האומות, הוא תובע עלבון שלהם. בשעה שישראל שורים בארצם, הקב"ה משתעשע בגינתו, המלכות, ומתקרב אל ישראל, ושומע קולם, ומשתבח בהם.
137. כיוון שגרמו עוונותיהם, וישראל גלו מהארץ הקדושה, הקב"ה לא נכנס בגינתו, המלכות, ואינו משתעשע בה. ולא עוד, אלא שהוא צועק ואומר, ועתה מה לי פה נאום ה'. וכמ"ש, פּׂה אשב כי איוויתיה. פה, הוא השכינה. אף כאן, הכתוב, פה, הוא השכינה. כי לוקח עמי חינם, הוא כמ"ש, חינם נמכרתם.
138. ומיום שגלו ישראל מארצם, לא נמצאת שמחה לפני הקב"ה. כמ"ש, אלביש שמיים קַדְרות, ושׂק אשים כסוּתם. וכל זה, בגלל אהבתם, שאהב אותם הקב"ה, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה'. וע"כ כתוב, ואהבת את ה' אלקיך.
ואהבת, שצריך האדם להתקשר בו באהבה עליונה, שכל עבודה שצריך האדם לעבוד להקב"ה, יעבוד באהבה. שאין לך עבודה כמו אהבת הקב"ה. האהבה היא כלל התורה, משום שעשרת הדיברות שבתורה נכללו כאן.
139. אין דבר שחביב לפני הקב"ה, כמי שאוהב אותו כראוי, כמ"ש, בכל לבבך. בכל, מהו פירושו? הרי היה צריך לומר, בלבבך, וכן, בנפשך, במאודך. מהו בכל לבבך? אלא בא לכלול ב' לבבות, אחד טוב ואחד רע. בכל נפשך, בב' נפשות, אחת טובה ואחת רעה. בכל מאודך, בין שנופל לו כסף בירושה, או מצד אחר, או בין שהוא הרוויח אותו.
140. מי שאוהב את הקב"ה, מתעטר בחסד מכל הצדדים, ועושה חסד עם כל, ואינו דואג על גופו ועל כספו. מאין לנו זה? מאברהם, שמשום אהבת ריבונו, לא חמל על ליבו, על נפשו, ועל כספו.
141. על ליבו. שאברהם לא השגיח על רצונו מחמת אהבת אדונו. על נפשו. שלא חמל על בנו ועל אשתו מחמת אהבת אדונו. על כספו. שהיה עומד בפרשת דרכים, ותיקן מזונות לכל העולם. משום זה התעטר בעטרה של ספירת חסד. כמ"ש, חסד לאברהם.
ומי שנקשר באהבת אדונו זוכה לזה. ולא עוד, אלא שכל העולמות מתברכים בזכותו. כמ"ש, וחסידיך יברכוּכָה. אל תקרא יברכוכה, אלא יברכו כה. שהחסידים, אותם שזכו לספירת חסד, יברכו השכינה, הנקראת כ"ה. הרי שאפילו השכינה מתברכת בזכותם.
143. כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתְךָ, יעשה לִמְחַכֵּה לו. למה כתוב, יעשה? הרי היה צריך לכתוב, תעשה, כמ"ש, זולתך, לשון נוכח.
144. אלא כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. נועם ה', הוא שפע הבא מעתיקא קדישא, הכתר, שהקב"ה משתעשע בו. כי נועם יוצא מעתיקא. ולבקר בהיכלו, הוא היכל העליון על כל, בינה. אף כאן, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה. מי יעשה? אותו עתיקא הסתום מכל, כי בו תלוי שפע זה. וע"כ כתוב, יעשה, לשון נסתר. אשרי חלקם של אלו, שאהבת אדונם התדבקה בהם. לאלו, אין שיעור לחלקם בעולם ההוא.
145. כמה מדורים על מדורים יש לצדיקים בעולם ההוא, והמדור העליון מכולם הוא לאותם שאהבת אדונם נקשרת בהם, כי המדור שלהם נקשר בהיכל העולה על הכול, משום שהקב"ה מתעטר בזה באהבה.
146. היכל זה, העליון על הכול, נקרא אהבה, ועל אהבה עומד הכול. כמ"ש, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. והכול עומד באהבה. כי השם הקדוש הוי"ה נמצא כך. י' דהוי"ה, חכמה, אין נפרד ממנה לעולם הקוץ שלה של מעלה, הכתר, כי באהבה שורה עליה הכתר, ואינו נפרד ממנה לעולם.
ה' של הוי"ה, שהיא בינה, הי', שהיא חכמה, אינה נפרדת ממנה, ונמצאות יחד באהבה, ואינן נפרדות זו מזו, וכמו זה היא ה' דהוי"ה. שהיא כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. שנהר, בינה, יוצא מעדן, חכמה, והבינה יוצאת תמיד מהחכמה, ומתדבקים לעולם באהבה.
147. ו"ה, ז"א ומלכות, כשהם מתדבקים זה בזה, מתדבקים באהבה יחד, חתן בכלה, שדרכם תמיד נמצאת באהבה. נמצא, אשר י' בה"ר, ה"ר עם ו', ו' עם ה"ת, מתקשרים זה בזה באהבה. והכול נקרא אהבה. וע"כ מי שאוהב את המלך, נקשר באהבה ההיא. ומשום זה כתוב, ואהבת את ה' אלקיך.