הקורבנות – א'

216. אין קורבנות באים, אלא להרחיק הצדדים הטמאים ולקרב הצדדים הקדושים. והעורקים שבכבד, חֵילות ס"מ, יש בהם גדולים וקטנים, ומתפשטים לכמה צדדים. ואלו לוקחים את האמורים והפדרים המתאכלים על המזבח כל הלילה. כי קורבן כולו לה'. והס"א לוקחת רק מהאמורים והפדרים.

217. הקורבנות של הקב"ה, הם לקרב האות י' באות ה', והו' בה'. אלא אע"פ שכל הקורבנות צריכים להקריב לפני הקב"ה, והוא מחלק לכל המחנות את המאכלים של הקורבנות, לכל אחד כראוי לו.

לשכליים, כלומר לצד הקדושה, נותן מזונות התורה, ומשתה של יין ומים של התורה, קו האמצעי, שנקרא תורה, שכל האורות מיתקנים על ידו.

לטבעיים, שהם השדים כבני אדם, הס"א, נותן מאכלי הטבעיים, שהאש שלהם יורדת לאכול אותם. כלומר, ההארות הבאות מקו שמאל דפרודא, בלי תיקון קו האמצעי, שנקרא תורה.

218. אם זכו ישראל, היה יורד כמו אריה של אש לאכול הקורבנות. ואם לא זכו, היה יורד שָׁם כמו כלב של אש. ואף כך, כשהאדם מת, אם זכה, יורדת דמות אריה לקבל נפשו. ואם לא זכה, יורדת דמות כלב, שעליו אמר דוד, הַצילה מחֶרב נפשי, מיד כלב יחידתי.

219. משום שהקב"ה רצה להציל מהם גופיהם ונפשותיהם של ישראל, ציווה להקריב קורבנות של בהמות וגופים במקומם, שלא ישלוט בהם הס"א. שהס"א ייהנה מהם, לקיים הכתוב, אם רעב שונאך הַאֲכילֵהו לחם, ואם צמא הַשְׁקֵהו מים. ואז הקטגור נעשה סנגור. אבל הקב"ה אינו מקבל מהקורבן, אלא רצון הלב ושבירת הלב. כמ"ש, זבחי אלקים רוח נשבָּרה, לב נשבר ונִדכֶּה אלקים לא תִבְזֶה. כעין כלֵי חרס, שנאמר בהם, נשבָּרוּ נִטְהֲרוּ.

220. הכוהן, מוח, ז"א, ימין. הלוי, לב, המלכות, שמאל. ישראל, גוף, קו האמצעי. כי נשמות ישראל כשעולות למ"ן, נעשו קו אמצעי בין ז"א ומלכות. ונאמר בהם, כוהנים בעבודתם, ולוויים בדוכנם, וישראל במעמדם. ואם הכבד, ס"מ, רוצה להקריב אל הלב חלבים, שהם טמאים, הוא אינו לוקח אלא שומן של חֵלב טהור.

הג"ר דשמאל דפרודא הן חלב טמא. הו"ק דחכמה דשמאל, המיוחדים בימין ע"י קו האמצעי, הם חלב טהור. יש בגוף חלב טהור וחלב טמא, דם צלול בלא פסולת ודם עכור בפסולת. כי עורקי הדם שבלב, במלכות, הם צבאות קדושים. ועורקי הכבד, ס"מ, הם צבאות טמאים.

כך מחנות של יצה"ר ומחנות של יצה"ט. אלו ממונים על עורקי הלב, ואלו ממונים על עורקי הכבד. וכנגדם הן שתי אומות, ישראל, עורקי הלב, ואוה"ע, עורקי הכבד.

221. אבל אפילו ישראל לא כולם שווים. כי יש בהם בני מלכות, מצד המלכות הקדושה, הכלולה מע"ס ומכל ההוויות והכינויים. ויש מהם עבדים, מצד העבד, מט"ט, עבדוֹ זְקן ביתו של המלכות. ויש מהם כבהמות, וכתוב בהם, ואַתן צאני צאן מַרְעיתי אדם אתם.

ואלו שדומים לצאן, ציווה אותם הקב"ה להקריב בהמות במקומם, לכפר עליהם. ואלו הדומים למלאכים, הקורבנות שלהם, הם מע"ט, שעליהם ממונים מלאכים, המקריבים המע"ט לפני הקב"ה, במקומם.

222. ואלו שהם בנים להוי"ה, בעוונותיהם מתפרדים אותיות הוי"ה, שאין זיווג עליון י"ה, ואין זיווג ז"א ומלכות, ו"ה. והתיקון שלהם הוא התורה, שֵם הוי"ה, לקרב האותיות ע"י הקורבן שלהם, י' בה', זיווג או"א, ו' בה', זיווג ז"א ומלכות.

223. הרי בכל הקורבנות של אותם שהם בכל הבחינות: הבהמות, המלאכים הממונים על מצוות, המלכות, והשם הוי"ה, כולם צריך הקורבן לקרב אל הקב"ה, זיווג ארבע האותיות הקדושות של הוי"ה.

והקב"ה רוכב עם ארבע אותיות הוי"ה, בארבע חיות של המלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שהם המרכבה שבבריאה. והקב"ה רוכב עם ארבע אותיות הוי"ה בארבע יסודות, אש רוח מים עפר, חו"ג תו"מ שביצירה, בחינת יסוד, שמהם נבראו ארבע חיות טבעיות, חו"ג תו"מ שבעולם העשיה.

והקב"ה מקרב מים באש, שני הקווים, חו"ג, י"ה, ורוח בעפר, ת"ת רוח עם המלכות עפר, ו"ה. כמ"ש, עושה שלום במרומיו. ואף כך הוא מקרב ארבע החיות של המלאכים, שמקרב את מיכאל, מים שכליים, עם גבריאל, אש שכלי, ימין ושמאל, י"ה. ומקרב אוריאל, אוויר, רוח שכלי, עם רפאל, אפר, עפר שכלי, ו"ה. כי מיד שהקב"ה מסתלק מביניהם, אין להם כוח.

224. בכל הקורבנות כתוב, להוי"ה, ואיך נאמר שיש פירוד באותיות הוי"ה, והקורבן בא עתה לייחדם? זה נאמר באלו המדרגות שנבראו ונקראו בשמו, ולא שהם הוא עצמו. כמ"ש, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו. ויש אותיות הוי"ה באצילות, שאין בהן פירוד והפסק, שהן כמעיינות לכל העולמות, שמשקים האילנות. ועל אלו שנבראו, כלפי הוי"ה המלובש בעולם הבריאה, נִדמו ארבע אותיות שבאצילות, י' לראש, ו' לגוף, ה' ה' נדמו לעשר אצבעות.

225. אבל עילת העילות, א"ס, שהוא על הכול, שנקרא הוי"ה, שאורו מלובש בהוי"ה, כתוב בו, ואל מי תדַמְיוּני ואֶשְוֶוה יאמר קדוש. ואֶל מי תדַמיון אֵל, ומה דמות תערכו לו. אני הוי"ה לא שָׁניתי. אין עוונות התחתונים נוגעים אליו, להפריד בו האותיות י' מה', ו' מה'. כי אין בו פירוד, ועליו כתוב, לא יְגוּרךָ רָע.

הוא שולט על הכול, ואין מי ששולט בו. הוא תופס את הכול, ואין מי שיתפוס בו. והוא אינו נקרא הוי"ה ובכל השמות, אלא בהתפשטות אורו עליהם, על המדרגות שבארבע עולמות אבי"ע, וכשמסתלק מהם, אין לו מעצמותו שום שם מהם כלל. ועמוק עמוק מי ימצָאֶנוּ.

226. אין אור שיכול להסתכל בו, שלא ייחשך. אפילו כתר עליון דאצילות, שאורו חזק על כל המדרגות ועל כל צבאות השמיים, העליונים והתחתונים, כתוב עליו כלפי עצמותו, יָשֶׁת חושך סִתרו. ועל חו"ב כתוב, ענן וערפל סביביו. כש"כ שאר הספירות, וכש"כ החיות, וכש"כ היסודות, שהם מתים בלי חיוּת. הוא סובב על כל העולמות. ואין סובב אותם לכל צד, למעלה ולמטה ולארבעה צדדים, חוץ ממנו. ואין מי שיצא מרשותו לחוץ. הוא ממלא כל העולמות, ואין אחר ממלא אותם.

227. הוא מחייה כל העולמות, ואין עליו אלוה אחר שייתן לו חיים. כמ"ש, ואתה מחייה את כולם. הוא מקשר ומייחד מין למינו למעלה ולמטה. ואין קירבה בארבעה יסודות זה לזה, אלא הקב"ה כשהוא ביניהם.

228. כשאלו הנקראים, בנים אתם לה' אלקיכם, מצד הוי"ה, חטאו, הוא מסתלק מאותיות הוי"ה, ונשארו בפירוד. ותקנתו לקרב האותיות בהקב"ה, י' בה', זיווג חכמה ובינה, ו' בה' זיווג ת"ת ומלכות.

אף כך אלו העבדים שלו, שמצד מט"ט, ומצד החיות מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבעוונותיהם גורמים שיסתלק אלקותו מהם, תקנתם לחזור ולהוריד הקב"ה עליהם, ולקרב אותם זה לזה.

אף כך אלו שהם מארבעה יסודות, אש רוח מים עפר, שנקראים צאן הקב"ה, שבעוונותיהם גרמו להעלות הקב"ה מהם, התקנה לקרב אותם אל הקב"ה.

229. משום זה בכולם ציווה, קורבן להוי"ה, כדי לייחד אותיות הוי"ה, שנפרדו ושהסתלקו. כמ"ש, את קורבני לַחמי לאישַיי. אף, את הכבש אחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. וכתוב, שתי תורים או שני בני יונה. כל מין הולך למינו ומתחבר עימו. והקב"ה מקרב הכול במקום זה, שהוא עילַת הכול, שאין אלוה חוץ ממנו, ואין מי שיכול לקרב הכוחות חוץ ממנו.

230. אבל הכוחות של האומות עכו"ם הם מצד הפירוד. אוי למי שגרם בעוונותיו להביא פירוד באותיות ובחיות וביסודות, כי מיד מסתלק הקב"ה מישראל, והאומות עכו"ם ייכנסו ביניהם. אין לעכו"ם קירבה בהקב"ה, כי אין קורבנות בחוץ לארץ במקום האומות. ומשום זה, הדר בחוץ לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה.

באותו זמן שאמר משה דברים אלו, ירדו אליו כל האותיות הקדושות מאצילות, והחיות הקדושות שבבריאה, וארבעה יסודות שביצירה ועשיה, ובירכו אותו. ואמרו, על ידך, משה, ירד עלינו הקב"ה והתקרבו מין למינו. ברוך אתה אל הקב"ה בארבעה יסודות. עתה מתברר הכול על מְכוֹנוֹ.