מדורת אש שבערב שבת

[מדורא דאשא שבערב שבת]

158. לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. עניין זה נמסר לחכמים העליונים, כי שבת עניין עליון הוא.

159. בשעה שהגיע היום השישי לעת ערב, אז כוכב אחד מצד צפון מאיר, ועימו שבעים כוכבים אחרים, והכוכב ההוא מכה באלו שבעים הכוכבים האחרים, ונכללו כולם בכוכב ההוא, ונעשו בו כל השבעים אחד. והכוכב ההוא מתפשט ונעשה מדורה אחת לוהטת מכל הצדדים. אז מתפשטת המדורה ההיא סביב אלף הרים, ועומדת עליהם כמו חוט אחד המקיף אותם.

ששת ימים חג"ת נה"י, יום השישי יסוד. לעת ערב, בסיום היסוד, כשהעורלה, ג' קליפות, מתגברת בשליטה שלה להפריד הזיווג במלכות, שהיא השבת. אז הכוכב, שהוא קליפת רוח סערה, שיש בו דינים קשים ממסך דמלכות של מדה"ד, מתגבר להאיר מצד צפון, מקו שמאל, להמשיך משם החכמה מלמעלה למטה, כדרך כל הקליפות, ועימו שבעים כוכבים אחרים, שבעים שרים הנמשכים מהארת השמאל.

ואין בהם מידת דין הקשה של רוח סערה, אלא הכוכב ההוא מכה באלו שבעים הכוכבים האחרים, כלומר, שהזדווג עימהם. ונכללו כולם בכוכב ההוא, שמידת דין הקשה שבכוכב מתפשטת בכולם. ונעשו בו כל השבעים אחד.

והכוכב ההוא מתפשט ונעשה מדורה אחת לוהטת מכל הצדדים, שבחיבור עם שבעים כוכבים נעשה למדורת אש, דין קשה, הלוהט ושורף לכל הצדדים. כי דינים אלו קשים וחזקים מאוד, ואין מי שיעמוד בפניהם, ואין לו תיקון אלא גניזה.

נה"י מכונים הרים. וכשממשיכים חכמה הם אלף הרים, כי אלף כינוי לחכמה. ושנאמר, אז מתפשטת המדורה ההיא סביב אלף הרים. כלומר, שהמדורה מתפשטת מסביב לנה"י, כדי לינוק מהם.

160. ומדורת האש מושכת אליה גוונים אחרים, מנה"י, שהם בפנימיות מהגוון שלה, גוון ראשון ירוק, הארת קו אמצעי. כיוון שכבר עומד הגוון הזה, עולה מדורת האש ומדלגת למעלה על הגוון הירוק הזה ונכנסת לפנים ממנו, ומשליכה את הגוון הירוק לחוץ. ועומד הגוון הירוק בחוץ, ומדורת האש של הכוכב, הכלול משבעים כוכבים, עומדת בפנים. כלומר, שביטלה הארת קו אמצעי, ודחתה אותה, ושלטה במקומה, מטעם שבכל מקום שמתדבקים הדינים דמידת דין הקשה, תכף מסתלקים משם האורות.

161. אח"כ המשיכה אחריה גוון שני, לבן, הארה מקו ימין, והלבן האיר בפנימיות. כיוון שכבר עמד הגוון ההוא, עלתה מדורת האש הזו של הכוכב, והשליכה את הגוון הלבן לחוץ, והיא נכנסה בפנימיות. וכן כל שאר הגוונים, השליכה אותם לחוץ, והיא נכנסה בפנים והתקרבה אל הנקודה הנסתרת, עטרת יסוד, לקבל אור. כי אם הייתה מתקרבת, היה האור מסתלק מהיסוד, והיא הייתה מקבלת אותו. אמנם נעשה תיקון שלא תוכל להתקרב.

162. ואֵרֶא, והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. יחזקאל ראה המראה ההוא בתיקון שאינו עומד, אלא בשעה שהכוכב ההוא שולט. כי אינו שולט תמיד, כי נגנז. התבאר, שרוח סערה בא לכבוש כל העולם לפני נבוכדנצר. אבל רוח סערה הוא כוכב שבלע שבעים כוכבים אחרים.

וזהו רוח סערה שראה אליהו, שכתוב עליו, מפרק הרים ומשבר סלעים, כי אין כוח שיעמוד לפניו. וזהו העומד תמיד לפני כל הקליפות מבחוץ, כדי לשמור אותם שמבפנים ממנו, כקליפה השומרת המוח. שאע"פ שנגנז, נמצא כוחו תמיד מחוץ כל הדינים, כדי לשמור אותם, מטעם היותו שורש כל הדינים. ואם היה מתבטל, היו מתבטלים עימו כל הדינים.

163. ונקרא סערה, משום שסוער הכול למעלה ולמטה, ואין מי שיעמוד לפניו. באה מן הצפון, כי כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. הוא עצמו דינים קשים של המסך דמלכות דמדה"ד, אבל בא מן הצפון, למשוך חכמה מקו שמאל, כדרך כל הקליפות. כי כמה בחינות אחרות חוץ מצפון, נאחזות ברוח סערה ההוא. וע"כ יוצא מן הצפון, שקיבל גם דינים דצפון.

164. הקליפה השנייה שביחזקאל נקראת ענן גדול, משום שהיא פסולת הזהב. ונאחזת בצד צפון, בקו שמאל, והיא הנקודה האמצעית העומדת במקומות החרבים. ומשום שידע לפתות את חוה, הוא שולט בנקודה האמצעית של היישוב, חוץ מארץ ישראל. בזמן שישראל שרו בתוכה, לא שלטה עליה. ואח"כ כשחטאו ישראל, שלטה גם על הארץ הקדושה, כמ"ש, השיב אחור ימינוֹ מפני אויב.

הקליפה, הנקראת ענן, היא פסולת הזהב, מקו שמאל ממש. כשהארת החכמה מקו שמאל, המכונה זהב, מאיר מלמטה למעלה, אז הוא זהב טוב. וכשהארת החכמה נמשכת מלמעלה למטה, אז הוא נעשה פסולת הזהב. הרי שענן גדול, פסולת הזהב, היא מעצם קו השמאל ממש.

אבל רוח סערה היא מדינים דנוקבא, ממסך דמלכות, אלא שבא מן הצפון. והיא נקראת נקודת החורבן. ומשום שפיתה את חוה להמשיך מלמעלה למטה, שזה היה חטא עצה"ד. משום זה הוא שולט בנקודה האמצעית של היישוב, שנאחז במלכות, נקודת היישוב. וכן על ארץ ישראל אחר החורבן. כי היא שולטת בכל מקומות החורבן.

165. ענן גדול, הוא ענן של חושך, שהחשיך כל העולם. הענן ההוא, כמ"ש, וענן ה' עליהם יומם, וכמ"ש, ועננךָ עומד עליהם, זהו ענן המאיר ומזהיר, וכל האורות נראים בתוך הענן ההוא. אבל ענן זה דקליפות, הוא ענן חושך, שאינו מאיר כלום, אבל מונע כל האורות, שאינם יכולים להיראות מפניו.

166. ענן גדול. אם הוא חושך, למה נקרא גדול, והרי קטן הוא? אלא הוא גדול, משום ששולט, כלומר, שהוא גדול בשליטה, להיותו נמשך מהחכמה שבקו שמאל. ועוד, נקרא גדול, משום שהחושך שבו הוא גדול, כיוון שמכסה כל האורות ואינם נראים לפניו. והוא גדול, מכל הדברים הנעשים בעולם.

167. ואש מתלקחת. האש של דין קשה אינה עוזבת אותו לעולם. הקליפה עצמה אינה אש, אינה דין קשה. אלא שהאש עלתה מלמטה מרוח סערה, והתלקחה בה ואינה עוזבת אותה לעולם.

ונוגה לו סביב. אע"פ שכל זה נמצא בקליפה דאש מתלקחת, מ"מ נוגה לו סביב. אע"פ שצד הזה טומאה, נוגה לו סביב, שיש נוגה והארת הקדושה מסביב. וע"כ אין האדם צריך לדחות אותו לחוץ, משום שנוגה לו סביב, שיש לו צד קדושה של האמונה, ואין צריך לנהוג בו ביזיון, וע"כ צריך לתת לו חלק בצד הקדושה של האמונה.

כי ג' קליפות אלו הן נגד הדינים שבמלכות, בז"א, ובבינה:

רוח סערה, נגד הדין קשה שבמלכות,

ענן גדול, נגד הדין קשה שבגבורה דז"א,

אש מתלקחת, נגד הדינים שבבינה שהמלכות עלתה בה.

ועל הקליפה השלישית הזו כתוב, ונוגה לו סביב, שהיא קרובה לקדושה, כי היא נמשכת מהמוקש ששמים על פני התנין, כדי שלא יקטרג בזנב שלו. ונמצא, שהוא משמש לקדושה, כמ"ש, ונוגה לו סביב. וע"כ אין צריך לנהוג בקליפה זו ביזיון, אלא לתת לה חלק בקדושה, שמניחים אותה להיאחז בבינה, אע"פ שבבינה עצמה אין דינים כלל. אלא שהוא מחמת המלכות שעלתה לשם, כי זה בחינת מוקש לקליפות.

168. וכי נוגה לו סביב. כתוב בדרך תמיהה. ע"כ צריך לנהוג ביזיון באש מתלקחת. כי נוגה בפנים, ואינו עומד מחוץ ומסביב לאש מתלקחת. ומשום שנוגה בפנים, כתוב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. מתוכה של הנוגה ההוא. כעין החשמל, אותיות חש מל, שפירושו, חיוֹת אש ממללות.

ע"כ צריכים לנהוג ביזיון בקליפת אש מתלקחת, אע"פ שמשמשות לקדושה, כי הקדושה אינה מחוץ לקליפה, כלומר, שאין הקדושה מתגלה, אלא אחר שמתבטלת הקליפה ונדחית, שזה נחשב שהקדושה היא בפנימיות הקליפה, והקליפה שומרת וסובבת אותה בחוץ. ע"כ צריכים להנהיג בה ביזיון ולדחות אותה, כדי שתתגלה הקדושה.

ונאמר, מתוכה של הנוגה ההוא, שהחשמל אינו מתוך אש המתלקחת. ונאמר, חיות אש ממללות, שנמשך הארתם מזיווג קול ודיבור, שהם זו"ן.

169. כשהעורלה שורה על ברית הקדוש, לטמא את המקדש, כלומר העטרה, המלכות, אז המקדש מתעכב מלגלות אות ברית, כלומר אורות חסדים המגולים בהארת חכמה, מתוך העורלה. וכשנוגה נכנס בפנים, ומפריד בין העורלה ובין המקדש, אז נקרא חשמל, שפירושו חש ומתגלה. בחשמל כתוב גם, מל, הרומז על אות הברית, שמתעכב מלגלות אורותיו מחמת העורלה. ועתה, כיוון שכבר מל, מתגלה, ויהיה פירושו, חש לגלות משום שכבר מל העורלה.

העורלה כוללת ג' קליפות: רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת. וכשהיא קרובה ליסוד ורוצה לינוק משם, אז כל האורות נסתמים. ונוגה, הארת חכמה, כשנכנס לפנים אל היסוד, מבטל ומפריד כל הקליפות. והן בורחות, כמו שהחושך בורח מפני האור. ואז מתגלים החסדים המגולים מהיסוד, קו האמצעי. ונקרא האור חשמל, מחמת שחש להתגלות, בשעה שמל את העורלה.

170. האור של הקליפות היה נראה ואינו נראה, שעוד הייתה בהם נר דקיק, שהייתה נראית פעם. וכאשר התגלה החשמל, עבר האור שלהם לגמרי.

171. בנוגה הזה פיתה הנחש את האישה, חוה, לקחת אור. וע"כ כתוב, וחָלק משמן חִכָּהּ. כי שם האור הזה כנגד הברית, ומשום זה פיתה אותה ולקחה אורו. וזהו הפיתוי שפיתה את האישה, כמ"ש, נופת תיטופנה שִׂפתֵי זרה.

הקליפה דענן גדול פיתה את חוה לעצה"ד. שנאמר, ומשום שידע לפתות את חוה, הוא שולט בנקודה האמצעית של היישוב. וכאן נאמר, בנוגה הזה פיתה הנחש את האישה. אמנם אין הפירוש, שנוגה פיתה אותה, אלא הקליפה דענן גדול, הנחש, הוא שפיתה אותה.

באיזה אור וכיצד פיתה אותה? פיתה אותה להמשיך ולקחת אור הנוגה הזה. שהראה לה איך הנוגה הזה מאיר על הברית, ומפריד ומבריח כל הקליפות, ומבער כל הרע, להיותו הארת החכמה. ומחמת זה היה כוחו של הנחש יפה, לפתות אותה לקחת האור הזה. אמנם כשהנוגה מאיר בעניין הברית, הוא מאיר מלמטה למעלה, כדרך קו האמצעי, שהוא הברית, יסוד.

אבל הנחש, הקליפה דענן גדול, פיתה אותה להמשיך אור הנוגה הזה מלמעלה למטה, בדרך הענן הגדול. ובזה הכשיל אותה. ולומדים, שחטא עצה"ד היה שסחטה ענבים, שהמשיכה הארת חכמה מלמעלה למטה, כדרך הקליפה דענן גדול. וזהו שהנוגה חציו קדושה וחציו קליפה:

א. אם דבוק בברית קודש, שמאיר רק מלמטה למעלה, הוא החצי דו"ק דג"ר, קדושה גדולה,

ב. אם הקליפות מתקרבות למשוך ממנו חציו השני, ג"ר דג"ר, הנמשך מלמעלה למטה, אז היא קליפה טמאה, ענן גדול.

172. ביום השישי, יסוד, כשמגיע עת הערב, בסיומו, מדלגת לבפנים מדורת אש, רוח סערה, ועולה למעלה להיכנס לתוך הגוונים. אז מיתקנים ישראל למטה, ומסדרים סעודות, ועורכים שולחנות, כל אחד שולחנו. אז יוצאת שלהבת אחת, הדינים דמלכות הממותקת בבינה, ומכה במדורת אש, שמתחבר עימו. כיוון שהיכה בה והתחברו, מתגלגלות יחד שלהבת ומדורה, ונכנסות בנקב תהום הגדול, ונסתרות ויושבות שם.

אחר ששלהבת מצד מלכות הממותקת בבינה, היכתה והתחברה עם מדורת האש, שהוא רוח סערה ממסך המלכות דמידת דין הקשה, אז קיבלה המדורה דינים הממותקים בבינה מהשלהבת, ודיניה עצמה הקשים התבטלו, וע"כ התגלגלו שתיהן לתהום הגדול, ששם מקום דינים דבינה. כי מקום דינים דמלכות נקראים תהום הקטן. וכיוון שהתבטלו דינים הקשים של מדורת האש, אז יכלו להתגלות אורות השבת.

173. ואותה השלהבת היא מצד ימין, נקודת החולם, שבה עלתה המלכות לבינה ונמתקה. ומשום שהיא מצד ימין, העבירה הדינים של אותה המדורה, והכניסה אותה לנקב תהום הגדול, מטעם כי הקליפה רוצה להיאחז תמיד במקום יותר עליון.

וע"כ כיוון שניתן מקום לקליפה של מדורת האש להיאחז בבינה, ע"י החיבור שלה עם השלהבת, תכף עזבה הדינים של המלכות, ועלתה לדינים דשלהבת, שהם נאחזים בבינה, והתחברה עימה. ויושבת שם בתהום הגדול עד שיוצא השבת. כיוון שיוצא השבת, צריכים עם ישראל לברך על האש. וע"י הברכה מלמטה יוצאת השלהבת, ויוצאת ושולטת על המדורה כל הלילה של מוצאי שבת. והמדורה נכנעת, שכוחה נגנז.