ייסורים של אהבה

[יסורין דאהבה]

70. בעוד שהיו הולכים, פגשו באדם אחד ופניו מלאים נגעים, והיה קם מתחת לאילן אחד. הסתכלו בו, וראו פניו אדומים מחמת הנגעים. אמר לו רבי חייא, מי אתה? אמר לו, יהודי אני.

אמר רבי יוסי, חוטא הוא, שאם לא כן, לא היו נרשמים בפניו אלו נגעים הרעים, ואלו לא נקראו ייסורים של אהבה.

אמר רבי חייא, כך הוא ודאי, כי ייסורים של אהבה, מכוסים הם מבני אדם.

71. כתוב, אדם כי יהיה בעור בשָׂרו שְׂאֵת או סַפחת או בַּהֶרֶת. ג' מינים, וכולם נקראים נגע צרעת. כמ"ש, והיה בעור בשרו לנגע צרעת, והובא אל אהרון הכוהן. נגע צרעת, צרעת מלשון סגירה, שסגור הוא בכל, שהנגע מכוסה וסגור מעין רואה.

ועל זה כתוב, והובא אל אהרון הכוהן. אבל על הנגעים הנראים לחוץ, כתוב, ורָאהו הכוהן וטימא אותו. כי הנראים לחוץ לבני אדם, באים מצד הטומאה, ואינם ייסורים של אהבה.

72. מאין לנו זה? שכתוב, טובה תוכַחת מגוּלָה מאהבה מסוּתָרֶת. ואם התוכחה היא מאהבה, היא מוסתרת מבני אדם. כעין זה, מי שמוכיח את חברו באהבה, צריך להסתיר דבריו מבני אדם, שחברו לא יתבייש מהם. ואם דבריו הם בגלוי לפני בני אדם, אין הם באהבה.

73. כך הקב"ה, כשהוא מוכיח את האדם, מוכיח אותו באהבה בכל. תחילה מכה אותו בגופו מבפנים. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו תחת מלבושיו. ואלו נקראים ייסורים של אהבה. אם חזר בו, טוב. ואם לא, מכה אותו בגלוי, בפניו לפני כל, כדי שיסתכלו בו וידעו, שהוא חוטא, ואינו אהובו של אדונו.

74. אמר להם האדם ההוא, בקשר של עצה אחת באתם אליי ודאי, לבזות אותי. אינכם, אלא מאותם היושבים בבית רבי שמעון, שאינם יראים מכל. אם יבואו בניי, הבאים אחריי, יָצֵרו אתכם. ולמה דבריכם בגלוי? הרי אתם צריכים לירוא מבניי?

אמרו לו, התורה כך היא, שכתוב, בראש הומיוֹת תקרא, בפתחֵי שערים בעיר, אמָרֶיהָ תאמר. ואם בדברי תורה נירא מפניך, הרי שאנו נמצאים בביזיון לפני הקב"ה. ולא עוד, אלא התורה צריכה צחות, כלומר, לדבר בגלוי.

פתח האיש ואמר, מי אל כמוך נושא עוון. הרים ידיו ובכה. בתוך כך הגיעו בניו. אמר בנו הקטן, כאן עזרת השמיים לאבי.