עצה"ד ושֵׁת

211. ויוֹלֶד בדמותו כצלמו, ויקרא את שמו שֵׁת. אחרים לא היו בדמותו. שת בדמותו כצלמו, שנעשה בתיקון הגוף, בתיקון הנפש, בדרך ישר, כראוי.

הנחש הטיל זוהמה בחוה, והזוהמה הייתה סוערת במעיה. ולא יכלה להצטייר.

212. מטרם שחטא אדם, היו אותיות א"ב מיתקנות בו, ומצטיירות בו בעוה"ז. כיוון שהגיע לכ"ף, שהאדם נתקן בגן בזכר ובנוקבא בחיבה ומלאכים עליונים לפניהם, מיד הֵרע הדבר לס"מ ברקיע, וירד רכוב על נחש חזק, ונראה לפניו. מיד התערבו האותיות.

213. אז התחבר ס"מ בנחש ונעשו אחד. ולקחו האותיות, ועשו משם והלאה אומנות רעה, באותיות צד ציד, באותיות צ' ץ'. וצדו אותן בפיתוי רע, ועשו אומנות יתרה באותיות ק' ר', אומנות של שקר, משום שחזרו להפוך את האותיות באומנות רעה. ק' שלא יכלה לעמוד, שאין לה ב' רגליים, כקוף בפני אדם שאין לו קיום. ר', עשו רע. אלו התהפכו באומנות רעה, עד שנפלו אדם ואשתו.

214. ובאותיות ק"ר הולידו בנים, ולא בני קיום. והיא הזוהמה של הנחש שנבלעה בחוה. מהזוהמה ההיא נולד קין. ומשום זה נעשה רוצח, כי הנחש הנה האומנות שלו היא רציחה. והתעכבו האותיות עד כאן.

215. בשעה שאדם חזר בתשובה, וחזר כבתחילה לשמש בנוקבא שלו, כתוב, ויולד בדמותו כצלמו. כי זהו מתיקון הגוף והרוח כראוי. וכתוב, יש הבל אשר נעשה על הארץ. וחזרו האותיות להתחלה של ש' ת', כמ"ש, כי שָׁת לי אלקים זֶרע אחר תחת הבל.

שת היה בצלם ובדמות, והראשונים, קין והבל, לא היו כן. ומכאן נבנה העולם באופן אחר של א"ב. קֵינן, מַהלַלְאל, יָרֶד. התווספה אות נ' בקינן על קין, כדי לתקן העקום שבקין.

צלם ודמות הם לבושי מוחין המקובלים מז"א וממלכות. צלם הוא לתיקון האורות נ"ר, המקובל מז"א. דמות הוא לתיקון הגוף, המקובל ממלכות. וע"כ שת בדמותו כצלמו, נעשה בתיקון הגוף, שזה דמות. בתיקון הנפש, צלם. בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל אלא ביושר.

וכמו שיש זכר ונוקבא בקדושה, כך יש זכר ונוקבא בס"א. הזכר שבס"א נקרא ס"מ, והנוקבא נקראת נחש. וההפרש ביניהם, הוא כי כל עניין הס"א הוא להיאחז בהארת חכמה שבשמאל מהמלכות, ולהמשיך אותה מלמעלה למטה.

והזכר, ס"מ, נאחז באור, אבל אינו מושך אותו מלמעלה למטה, אלא אחרי שס"מ נאחז באור, הוא מתחבר עם הנוקבא שלו, נחש, והיא הממשיכה אותו מלמעלה למטה. ואם הנחש אינו מחובר עם ס"מ, אין הנחש יכול להזיק כלום, כי אין לו מה להמשיך למטה.

וע"כ ירד רכוב על נחש חזק, שאם לא היה ס"מ מחובר ורוכב על הנחש, שזה הנוקבא שלו, לא היה יכול לעשות כלום, כי אינו יכול להביא המשכתו למטה. אז התחבר ס"מ בנחש ונעשו אחד, ואז היו יכולים להמשיך האור מלמעלה למטה. וזהו ע"י פיתוי לחטא של עצה"ד.

כי ע"י אכילת עצה"ד נתנו כוח לס"מ, להיאחז בהארת החכמה שבשמאל שבמלכות, אשר הנחש המשיך אותה תכף מלמעלה למטה, שעם זה פגם בעה"ח, קו האמצעי, השומר על הארת החכמה שבשמאל, שלא תימשך למטה, וע"כ גרם המיתה. כי הפירוד של עה"ח מהמלכות, גורם מיתה לעולם.

הנחש הטיל זוהמה בחוה. כי הנחש שמשך האור מלמעלה למטה בפירוד מעה"ח, הטיל זוהמה באור, בפִריו של עצה"ד. שגרם המיתה ע"י המשכתו מלמעלה למטה.

והזוהמה הייתה סוערת במעיה, ולא יכלה להצטייר, כי אחר שנבלעה בה זוהמת הנחש, שוב לא יכלה להתעבר עם זרע של קיום, כי צורת נשמת חיים לא יכלה להצטייר במעיה. כי אותו גורם המיתה היה סוער במעיה.

כ"ב אותיות שבכל מדרגה הן כ"ב אורות בצורות מיוחדות, שמהם ומצירופיהם יוצאים ומתגלים כל מיני האורות באותה המדרגה. ובדומה לכ"ב אותיות שבספר החכמה, שכל ההשכלות המובאות בספר החכמה, מתגלות רק ע"י צירופי כ"ב אותיות. וכ"ב אותיות מספיקות לכל מיני הגילויים שבו. כך הם כ"ב האותיות הרוחניות שבמדרגות העליונות.

ומטרם שחטא אדם, היו אותיות א"ב מיתקנות בו, ומצטיירות בו בעוה"ז. שמטרם שחטא בעצה"ד, היו כ"ב האותיות הרוחניות שבהארת נשמתו מתוקנות בו, להצטרף ולהצטייר בכל מיני גילויים, להאיר לו בעוה"ז.

וכיוון שהגיע לכ"ף, כמ"ש, כף אחת עשָׂרָה זהב מלֵאה קטורת. שע"י עבודות ועליית מ"ן המשיך בית הקיבול, המכונה כף, אל המלכות. שאחר שקנתה המלכות בית הקיבול הזה, היא חוזרת להיות פב"פ עם ז"א. וכל מה שהתחתון גורם לעליון זוכה בו גם התחתון.

ולפיכך, גם אדם שהיה עם חוה שני פרצופים דבוקים זה בזה, זכו עתה להיפרד זה מזה מדבקות האחוריים, ונעשו ונתקנו לשני פרצופים, שיוכלו להזדווג פב"פ.

לכן כיוון שהגיע לכ"ף, שהאדם נתקן בגן בזכר ובנוקבא בחיבה, כלומר שע"י זה שאדם גרם במעשיו כף אל הנוקבא דז"א, ולהחזיר אותה פב"פ עם ז"א, זכה גם הוא להיתקן עם חוה, להיות זכר ונוקבא פב"פ באהבה ובחיבה.

וכיוון שהתחברה המלכות עם ז"א פב"פ, נפסקה יניקת ס"א מהמלכות. מיד הרע הדבר לס"מ ברקיע, כי נפסקה יניקתו מהמלכות, וירד רכוב על נחש חזק, ונראה לפניו. מיד התערבו האותיות. תכף כשאדם ראה אותם, התערבו והתקלקלו צירופי האותיות המתוקנים של הקדושה.

ומשמיענו בזה דבר עמוק. כי במקום הקדושה לא יבוא הס"א. וכן במקום הס"א לא תבוא הקדושה. וא"כ איך יכלו ס"מ והנחש לבוא לאדם ולאשתו שהיו בקדושה, ולפתות אותם? אלא נאמר, ונראה לפניו, שבתחילה לא יכלו להתקרב אליו, אלא שנראו לפניו, ומתוך שאדם לא דחה אותם תכף ומיד, אלא הסתכל בהם, אז הסתלקה ממנו הקדושה.

מיד התערבו האותיות, כלומר שהסתלקו ממנו צירופי האותיות שעליהם נגלתה הקדושה. ואז יכלו ס"מ ונחש להתקרב אליו ולהתלבש בו, ולפתות אותו לאכילת עצה"ד.

ואז נעשו ס"מ ונחש אחד, ולקחו לרשותם האותיות, שהיו כלים לקדושה. ועשו משם והלאה אומנות רעה, שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה, שזהו הלעומת של אומנות דקדושה של קו האמצעי, שהוא תיקן שהחכמה תאיר רק מלמטה למעלה.

באותיות צד ציד, באותיות צ' ץ'. ב' האותיות צ' ץ' המשיכו למילים צד ציד, שהן ראשי תיבות צד ציד. וצדו אותם בפיתוי רע, כי צדו בפיתוי הרע שלהם את אדם וחוה, שיאכלו מעצה"ד. והפילו אותם ברשתם.

ומאומנות רעה, שהיא המשכת החכמה מלמעלה למטה, נמשכת אומנות של שקר, שמעשיהם שווא ושקר. כי האור אינו נמשך להם למטה, כמו שמבטיחים, מפני שהאור הנמשך מלמעלה למטה מקלקל אומנות של קו האמצעי, המייחד השמאל והימין זה בזה. וכיוון שנפרד השמאל מימין, תכף קופאים אורותיו, ונמשכים להם קרירות וקיפאון.

ונמצא, שהאומנות הרעה שלהם היא אומנות של שקר, שלא פעלו כלום במעשיהם. והתהפכות האור לקיפאון מרומזת באות קו"ף, שהיא לשון קיפאון. ולאחר שהאור קפא, נאחזים בו דינים רעים הממיתים את החוטא. כמ"ש, לַפתח חטאת רובץ. והרע הזה מרומז באות ר', שהיא ראש המילה רע.

ועשו אומנות יתרה באותיות ק' ר', אומנות של שקר, שעושים האומנות שלהם ביתר, להפוך אותיות הא"ב לרעה, בב' אותיות ק"ר, שהק' מורה שהתהפך האור לקיפאון, והר' מורה שנעשה לגורם רעה. ונמצאת אומנותם אומנות של שקר, שכל מעשיהם היו שווא ושקר.

וזה היה משום שחזרו להפוך את האותיות באומנות רעה. שמשום שעשו אומנות רעה להמשיך האור מלמעלה למטה, ולהפריד השמאל מהימין, ע"כ נהפכו האותיות ק"ר לקיפאון ולרעה.

ומלבד זה יש עוד שני רמזים באות קו"ף, בשביל החוטאים. רמז ראשון, שיש לה רק רגל אחת נמשכת למטה. וזה מורה שאין ממש במעשיהם, כי על רגל אחת אין קיום ועמידה.

רמז שני, כי קו"ף רומזת על החיה, שנקראת קוף, שדומה לפני אדם. וכן האור הזה הנמשך מלמעלה למטה, משמאל בלי ימין, אין הדמיון שלו אל אור אמיתי, אלא כמו דמיון הקוף אל פני אדם.

ואחר שחזר אדם בתשובה ונטהר מהזוהמה של הנחש, וחזר כבתחילה לשמש בנוקבא שלו, כתוב, ויולד בדמותו כצלמו, כלומר שחזר הייחוד העליון של ימין ושמאל ע"י קו האמצעי, וחזר הזיווג דז"א ומלכות, אז המשיך צלם מז"א, שהוא תיקון הרוח. ודמות המשיך ממלכות, שהיא תיקון הגוף.

צלם ודמות מתקנים הגוף והרוח כראוי, שיהיו בני קיום. וכתוב, יש הבל אשר נעשה על הארץ. אותם שאין להם תיקון הרוח, הם הבל בלבד, שאין להם קיום.

וחזרו האותיות להתחלה של ש' ת', כי הם נשארו ולא נפגמו, כמ"ש, כי שָׁת לי אלקים זרע אחר תחת הבל. כי שֵׁת היה בצלם ובדמות. והראשונים, קין והבל, לא היו כן. ומכאן נבנה העולם באופן אחר של א"ב, בסדר תשר"ק, שהוא א"ב למפרע.