ועתה הַניחה לי
50. אין עוד אב רחמן על בניו כמו הקב"ה, כמ"ש, לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב. הרחמים שלו, אילו אמר לא נפל דבר אחד מכל דברו, ולא יותר, שהיה כולל גם דבריו הרעים, היה נוח לעולם שלא יהיה נברא, שלא היה אפשר לסבול. אבל כיוון שאמר, מכל דברו הטוב, והניח הרע מאחוריו, שדבריו הרעים שדיבר על ישראל, הניח, ולא התקיימו, מכאן נראה הרחמים שלו. כי דבר רע אינו רוצה לעשות.
51. ואע"פ שהפחיד והרים הרצועה, באה אימו והחזיקה בזרוע ימינו, ונשארה הרצועה במקומה, ולא ירדה למטה, והדין לא נעשה. כי בעצה אחת היו שניהם, זה שהפחיד וזו שהחזיקה בימינו.
52. מאין לנו זה? הוא מִדבר שהיה בגלוי, כמ"ש, לך רד כי שיחֵת עַמך, התחיל הקב"ה להרים הרצועה. ומשה, שלא היה יודע דרכה של האם, כלומר להחזיקו בימין ולעכבו, היה שותק. כיוון שראה הקב"ה כך, רמז לו, ודפק בו, ואמר, ועתה הַניחה לי. מיד הרגיש משה, ואחז בזרוע של הקב"ה, כמ"ש, זכוֹר לאברהם. שזהו זרוע ימין, חסד. ומשום זה לא הוריד הרצועה.
53. אמא, המלכות, שהיא רגילה לאחוז ברצועה של המלך, איפה הייתה, שהניחה הדבר למשה?
כשבאו החברים לפני רבי שמעון, ראה סימן על פניהם, שהכיר בהם מה שבאו לשאול אותו. אמר, בואו בנים קדושים, בואו אהובי המלך, בואו אוהביי, בואו האהובים אלו על אלו.
54. כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה.
כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת.
55. ולעתיד, שנראה השכינה, פב"פ, כל הפנים יהיו נסמכים, שיאירו בסוד הזה.
56. בניי, החטא שעשו העם שבחוץ, הערב רב, והשתתפו בו העם הקדוש, חטאו באמא, המלכות, כמ"ש, קום עשֵה לנו אלוהים. אלוהים ודאי, שיעשה להם אלוהים אחרים תחת המלכות, הנקראת אלקים. תחת כבוד ישראל זה, המלכות, שהייתה שורה עליהם, כמו אם על הבנים.
וימירו את כבודם בתבנית שור, זהו כבודם של ישראל, האם שלהם, המלכות, כמ"ש, גָלָה כבוד, שגרמו אל השכינה, שהוגלתה בגלות עימהם. וע"כ כתוב, וימירו את כבודם בתבנית שור.
57. כאן הוא עניין תבנית שור. למטה, בתוך שמרי היין השמרים הרעים, יצא פגע אחד, מקטרג, המזיק הראשון בצורת אדם, כשהתקרב אל הקודש. כיוון שעבר מן הקדושה ורוצה לרדת למטה, צריך להתלבש בלבוש אחד להזיק לעולם.
וירד הוא ומרכבותיו, והלבוש הראשון שלוקח הוא צורת שור. והראשון לארבעה אבות נזיקין הוא שור. ואלו ארבעה אבות נזיקין הם להזיק לעולם. ושאר שלושה אבות נזיקין חוץ מהשור, הם כולם של השור. וע"כ כתוב, וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.
המוחין העליונים נקראים יין. יין המשמח אלקים ואנשים. והם המוחין דשמאל, בינה שחזרה להיות חכמה. ומחמת הדינים שבשמאל, יש בסופם פסולת, המכונה שמרי היין. ומהפסולת הזו יצא המזיק הראשון לעולם.
וכל עוד שהשמרים הם ביין, שהמזיק דבוק במוחין דקדושה, הנקראים יין, אז הוא בצורת אדם, המלכות הכלולה, המקבלת כל ג' הצורות אריה שור נשר, שהם חג"ת. וכשנפרד מן הקדושה ויורד להיות מזיק, אז מקבל צורת שור, שמאל הנפרד לעצמו ואינו מתחבר עם ד' פנים. ומזה נעשה מזיק. והוא הראשון לכל מזיקי העולם.
58. בתבנית שור אוכל עשב. אבל מתמצית הלחם ושבעה מיני דגן, אין לו חלק בהם. אלא אוכל עשב. ומשום שפגמו באמא, המלכות, אמא לא הייתה שם ולא היה יפה לה להיות שם.
ומשום שאבא, ז"א, היה יודע הרחמים של אמא והדרך שלה, אמר למשה, בנִי אהובִי, העצה שלא ייענשו ישראל, נמצאת תמיד בשניים: מגביה הרצועה ואוחז בה ומעכב. וכיוון שאמא אין כאן מוטל זה עליך. וזה אינו ראוי לגלות, כדי שהבן לא יידע מזה, ויראה הרצועה מיתקנת ויפחד תמיד. אבל שניהם הם בעצה זו, ובעצה אחת, שהמגביה הרצועה והמעכב אותה הם בעצה אחת.