ספירת העומר וחג השבועות – א'
145. כתוב, אז ירננו עצי היער מלפני ה', כי בא לשפוט את הארץ. אשרי חלקם של אותם העוסקים בתורה יום ולילה, שיודעים דרכי הקב"ה, ומתאחדים בשמו. אוי לאלו שאינם עוסקים בתורה, שאין להם חלק בשם הקדוש, ואינם מתאחדים בו, לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. מי שזוכה בתורה בעוה"ז, זוכה בה בעוה"ב.
146. בפסח הקריבו ישראל תבואת הארץ, העומר. תבואת הארץ, הארת המלכות, הנקראת ארץ. והתעסקו בו, והתקשרו בקשר. ואע"פ שנמצא דין, הדין נמצא בשלום. והקריבו שׂעורים, כי הוא הראשון לשאר התבואות, כי האחיזה הראשונה, שישראל נאחזו בהקב"ה, כאן היא. אמר הקב"ה, אני נותן לכם מָן במדבר, ממקום הנקרא שמיים, ז"א, כמ"ש, הנני ממטיר לכם לחם מן השמיים. ואתם מקריבים לפניי שׂעורים, המלכות.
אע"פ שבליל פסח הייתה המלכות בזיווג פב"פ עם ז"א בתכלית הגדלות, הרי היה ע"י התעוררות של מעלה, כדי להוציא ישראל ממצרים. שדילג על הקץ, מחשש שייטמעו ישראל במצרים. ומשום זה לא היו המוחין האלו בני קיום. ואחר ליל פסח חזרה המלכות לקטנותה, כדי לבנות אותה בהתעוררות של מטה ע"י ישראל. ומתוך שהמלכות היא מקו שמאל, ע"כ מצווה ראשונה של הקרבת מנחת העומר, מנחת שעורים, ששעורים היא הארת המלכות מקו שמאל, מחכמה בלי חסדים, שהיא דינים, מאכל בהמות, הנמשכות משמאל.
אלא בעומר התנופה, שמניפים הארתה מלמטה למעלה, ואח"כ ע"י ספירת העומר ממשיכים אליה שבע ספירות חג"ת נהי"מ מז"א, שכל אחת כוללת שבע ספירות, שבזה משיגה קומה שווה לזיווג פב"פ ביום החמישים, בחג השבועות. שאז מקריבים מנחה שנייה, מנחת חיטים, מנחה חדשה, שכל מ"ט (49) ספירותיה התחדשו ע"י ז"א.
תבואת הארץ, הארת המלכות, שנקראת ארץ. היו עוסקים בהקרבתה ובתנופתה, תיקנו שהארה זו, חכמה בלי חסדים, לא תאיר אלא בתנופה, מלמטה למעלה. בזה קשרו את המלכות בקשר הראשון לז"א, קו אמצעי, המתקן את קו השמאל בדרך שלום עם הימין, שיאיר רק מלמטה למעלה. ואע"פ שנמצא דין, כי היא חכמה בלי חסדים, הדין נמצא בשלום, שנמצא בתיקון התנופה, להניף הארתה מלמטה למעלה, שהיא תיקון השלום של קו האמצעי, שע"י זה עושה שלום בין הקווים, שיתכללו זה בזה.
וע"כ נחשב בזה, שהדין כבר בשלום עם הימין. והקריבו שׂעורים, כי הוא הראשון לשאר התבואות, כי הארת השמאל היא התיקון הראשון של המלכות, משום שעיקר בניינה משמאל. אמר הקב"ה, אני נותן לכם מָן במדבר, ממקום הנקרא שמיים, ואתם מקריבים לפניי שעורים, שתיקון המלכות במנחת שעורים צריך להיות מצידנו. ואז ישפיע הקב"ה לחם מן השמיים, הארת ז"א, הארת החסדים.
147. כתוב, זאת תורת הקְנָאׂת. חסר ו', אזהרה לנשות העולם, שלא יסטו תחת בעליהן. ואם לא, קמח שעורים מוכן להקרבה, ומדָבָר אחד נודע דבר אחר. אשרי חלקם של ישראל, כי כנ"י אינה משקרת במלך הקדוש לעולם. וכנ"י תמהה ואומרת, האם יכול להיות, אשר תסטה אישה תחת אישהּ. ומשום זה הדין של אישה סוטה באה ממקומה. שכתוב בה, אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מִכְרָהּ. וכן, אשת חיל עטרת בעלה.
השכינה הקדושה, המלכות, הנקראת אשת חיל, אינה משקרת במלך הקדוש, שלא תסטה להתחבר באל אחר, הממשיך הארת החכמה מלמעלה למטה. אלא דבוקה בז"א בעלה, המתקן הארת חכמה מלמטה למעלה. והסוטה שלמטה, אשר תסטה תחת אישה, מעורר למעלה הקליפה שכנגד המלכות, הנקראת אשת זנונים, שסטתה מז"א והתדבקה באל אחר, הממשיך הארת השמאל מלמעלה למטה.