וימצא דודאים בשדה

190. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מה רבו מעשיך ה', מורה שאין להם מספר, מוחין דחסדים. כולם בחכמה עשית, מורה מוחין דמספר, דחכמה. ואע"פ ששונים זה מזה, יצאו כולם בזמן אחד, בבת אחת. כפטיש המכה על אבן, שמוציא ניצוצות לכל צד בבת אחת, כך הקב"ה הוציא כמה מינים שונים זה מזה, וכולם בבת אחת.

191. בדיבור וברוח ביחד, שהם זו"ן, נעשה העולם. כמ"ש, בדְבר ה' שמיים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. בדבר ה', זהו דיבור, הנוקבא, המאירה בחכמה. וברוח פיו, רוח, ז"א, המאיר בחסדים. זה בלי זה אינו הולך, ונכללו זה מזה, ויצאו מהם כמה צבאות ומחנות, השונים זה מזה בהארתם בחכמה ובחסדים, וכולם בזמן אחד.

192. כשרצה הקב"ה לברוא העולמות, הוציא אור סתום אחד, אור הבינה, כי הכניס י' באור הבינה ונעשה אויר, שמהאור ההוא יוצאים ומאירים כל האורות הנגלים, ע"י הוצאת הי' מהאויר, שחזר ונעשה אור. ומאותו האור יצאו והתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא עולם העליון, בינה.

193. עוד התפשט אור העליון, בינה, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון, הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, וע"י קשר של מטה מתקשר להאיר בקשר של מעלה.

מה רבו מעשיך ה', ובדבר ה' שמיים נעשו. אע"פ שנאמר על הארות שונות זו מזו, חסדים וחכמה, מ"מ יצאו בבת אחת, מטעם כי חכמה וחסדים שורשם מעולם העליון, בינה, שהתפשטה הבינה בקו שמאל שלה, שהוא אור שאינו מאיר, מטעם שהוא חכמה בלי חסדים, ועשה אז את עולם התחתון, הנוקבא.

כיוון שהשמאל אינו מאיר בלי חסדים, ע"כ הזדווג על המסך דחיריק דזו"ן שעלו שם למ"ן, והוציא עליו קומת קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והחכמה התלבשה בחסדים, ונשלמה הארתה בג' קווים חב"ד. ומשום ששלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בכולם, שגם זו"ן השיגו הארת ג' קווים ההם, ונמצא שבסיבת השמאל של הבינה, שאינו מאיר, הבינה הזדווגה על מסך דזו"ן, ומשום זה השיגו הזו"ן המוחין ממנה.

וע"כ נאמר, שהאומן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר, ועשה את עולם התחתון, הנוקבא, שמשום שהמאציל עשה בשמאל, הבינה, את האור שאינו מאיר, בסיבה זו עשה ותיקן את העולם התחתון בכל המוחין שלו.

ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, משום שקו השמאל דבינה אינו מאיר, ע"כ הוא צריך שיתקשר בקשר של ג' קווים, בב' העולמות. כי בעולם העליון לבד אינו מאיר מחיסרון בחסדים, ובעולם התחתון בלבד, הנוקבא, אינו מאיר, משום ששורשו מבינה. ע"כ הוא מחויב להתקשר בבינה, ששם שורשו, ומחויב להתקשר בנוקבא, כדי לקבל ממנה את המסך דחיריק, שעליו יוצא קומת קו אמצעי, המשלים את השמאל.

ואע"פ שמסך דחיריק הוא בז"א, אמנם כל מסך הוא בחינת הנוקבא, כי הזכר הוא בחינת האור של המדרגה. ולפיכך נבחן מסך דז"א שהוא בנוקבא, וע"י קשר של מטה, שהוא המסך דחיריק שבעולם התחתון, מתקשר קו השמאל להאיר בקשר הבינה למעלה, כי ע"י המסך דחיריק שבנוקבא, המוציא קו אמצעי, מתקשר השמאל דבינה בימין שלה, ומאיר.

194. ואותו האור שאינו מאיר, קו השמאל בקשר ג' הקווים של מעלה שבבינה, הוא מוציא כל הצבאות והמחנות למינים הרבה, השונים זה מזה, שזה בחכמה וזה בחסדים. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

כי מה רבו מעשיך, פירושו הארות החסדים, מוחין שאין להם מספר. וכולם בחכמה עשית, מוחין דמספר. ועכ"ז יצאו בבת אחת, משום שהארת השמאל קשורה בב' העולמות ביחד, ועיקר הארתו בעולם העליון, ששם שולטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, שאין להם מספר. ולפיכך ב' מיני מוחין האמורים, אע"פ ששונים זה מזה, מ"מ כל הארה כלולה משניהם, כי יוצאים בבת אחת.

195. וכל מה שיש בארץ יש ג"כ למעלה, ואין לך דבר קטן בעוה"ז, בנוקבא, שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, בבינה, כי כל מה שבנוקבא אינו אלא ממה שמקבלת מבינה. וע"כ אין לך דבר בנוקבא, שאין לו שורש בבינה. וע"כ כשמתעורר דבר למטה, בנוקבא, מתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו למעלה, בבינה, כי הכול מיוחד זה בזה.

196. ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאֵי בנך. אין הפירוש, שהדודאים הולידו את רחל, אלא שהקב"ה סיבב הדבר, ע"י הדודאים, שייוולד יששכר. שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים. כי רחל הייתה מחזיקה ביעקב, ולא נתנה לו ללכת ללאה, כמ"ש, הַמְעַט קַחְתֵךְ את אישי. וכתוב, לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך.

האור שאינו מאיר, הארת חכמה שבקו שמאל, יוכל להאיר רק בב' עולמות, בינה ונוקבא, כי שורשו מבינה, אבל צריך למסך דחיריק, שהוא בזו"ן, כדי להוציא עליו קו אמצעי, המכריע.

ע"כ כתוב, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ויָבֵא אותם אל לאה אימו. כי דודאים הם הארת השמאל, אור שאינו מאיר, ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים. ומשמיענו הכתוב, שבן לאה מצא אותם והביאם לאימו, ללמדנו ששורש האור הזה הוא בלאה, בינה, ולא ברחל. אבל רחל מקבלת אותו מלאה. וזהו שאמרה ללאה, תני נא לי מדודאי בנך, שרצתה לזכות באור הזה.

ותאמר לה לאה, המעט קחתך את אישי. כי ז"א, בעל המסך דחיריק, המשלים להארת הדודאים בהכרעתו, נמצא קבוע עם המסך ברחל, כי היא נושאת המסך דחיריק בעת שז"א אצלה. וזהו שטענה לאה לרחל: את רוצה בשניהם, להחזיק את המסך דחיריק, שאני צריכה לו, כדי להוציא קו אמצעי. וגם את רוצה בדודאים שלי, אשר בלי יעקב, קו אמצעי, הם אינם מאירים אפילו אצלי.

ולפיכך רחל השיבה לה, לכן ישכב עימך הלילה. ואז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, סובב על המסך דחיריק שבו, כדי שמזיווגו תימשך קומת קו אמצעי המייחדת ב' הקווים בלאה. ואז הדודאים נשלמים בה. ואח"כ נתנה אותם גם לרחל, ע"פ הכלל שלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בשלושה.

197. הם גרמו שייצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים.

כתוב, וישכב עימה בלילה הוא. עולם העליון נקרא הוא, משום שסתום ואינו מגולה. ומשום שהתורה יצאה מעולם העליון, ע"כ נרמז זה בזיווג שבשביל יששכר. וישכב עימה בלילה הוא, מטעם שיששכר הוא מרכבה לתורה.

198. ובכל מקום עולם העליון נקרא הוא, כי אינו מגולה. וכן כתוב, ועָבַד הלוי הוא, שעובד לעולם העליון, הנקרא הוא, כדי להמשיך משם ברכות לכל העולמות. ויששכר נאחז בעולם העליון. וע"כ אנו קוראים לז"א, עה"ח, להיותו אילן הנמשך מהחיים העליונים, שבעולם העליון הנסתר, הנקרא הוא, ולא אתה. כי המילה אתה מורה על נגלה, והמילה הוא מורה על נסתר.

199. האם אלו הדודאים פתחו רחמה של רחל? לא. שהרי שהקב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר, כמ"ש, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. כי אלו הדודאים, אע"פ שיש להם כוח לפעול למעלה, מ"מ לא ניתן בכוח שלהם פקידה של בנים, כי בנים תלויים במזל, דיקנא דא"א, ולא בדבר אחר.

200. האם הדודאים נבראו בחינם, שאינם פועלים לשום דבר? אלא יש להם פעולה מיוחדת, ואפילו לבָנים הם עוזרים את אלו המתעכבות מלהוליד ואינן עקרות. אמנם לא נגזר עליהם להוליד, אלא במזל. שאם כבר נגזר עליהם להוליד במזל, אלא שמתעכבים משום איזה סיבה, אז מועילים הדודאים.

201. הנוקבא מהארת חכמה שבה, שמאירה, יין המשמח אלקים ואנשים, אינה מתברכת אלא רק בצד ימין, חסדים, כי חכמה בלי חסדים חושך. ומשום זה, בעוד שהימין יתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם, כי הימין מצא סיבה בכוס, שבגללה יתעורר אל העולם העליון, שהוא חסדים מכוסים מחכמה.

הנוקבא, בעת שהיא קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נקראת כוס, ואז אינה מאירה, וצריכה לברכה, המשכת החסדים מקו ימין, הנקראת ברכה. ומשום זה, בעוד שהימין יתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם. שבעת שהימין משפיע לה חסדים, תפסיק אז לגמרי הארת השמאל, חכמה.

כי הימין מצא סיבה בכוס, במה שחשך ואינו מאיר. שבגלל סיבה זו עזב הארת החכמה שמשמאל, והתעורר להמשיך חסדים מעולם העליון, מלאה, חסדים מכוסים מחכמה. ואם תהיה אז איזו תמיכה משמאל, לא יוכל הימין להידבק בעולם העליון המכוסה מחכמה, ולהמשיך משם חסדים. כי דבקות, פירושו, השוואת הצורה.

202. וילך ראובן, צד דרום, קו ימין, חסדים, שמשום זה הדגל שלו בדרום, ראש ותחילה לי"ב (12) גבולים, שי"ב גבולים הם ד' רוחות, חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קווים, שחסד התחלה לי"ב גבולים, ותשוקתו של צד דרום למצוא סיבה ומתנה לנוקבא, לברך אותה.

203. וימצא דודאים בשדה. הלך לחפש בכל האוצרות של הנוקבא, ומצא בשדה, הנוקבא, את הדודאים. ועליהם כתוב, הדודאים נתנו ריח. והם שני הכרובים, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי בכל התיקונים של השדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

דודאים הם הארת חכמה שבקו שמאל. וכל עוד שמחוסרת חסדים, אינה מאירה, ונחשב כאילו אינה. ראובן אור החסד, הלך לחפש ולגלות את הדודאים בשדה, שאינם נמצאים בלעדיו, שע"י שמלביש אותם באור החסד, הם מתגלים ומאירים. וע"כ נחשב שמצא אותם, שגילה אותם.

והם שני הכרובים, שבאים מהארת השמאל, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי כל התיקונים והמוחין, נוקבא מקבלת מז"א, ולא מבינה. רק אלו המוחין דהארת השמאל, הדודאים, היא מקבלת אותם מבינה עצמה, בשווה עם ז"א, שאז היא במצב ב' מאורות הגדולים. כי בכל התיקונים של השדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

204. צד דרום, החסד, מתעורר אליה, למצוא סיבה כדי לברך אותה, להמשיך לה חסדים, בימי קציר חיטים, בעת שמחלק שלל לצבאותיה, למלאכים, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ולכל קוצרי השדה, לאותם הנשמות שזוכים לקבל פירותיה של הנוקבא, הנקראת שדה. ומיד, ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הריח וההתעוררות שלהם לעולם העליון שהתכסה, לאה, כדי שישפיע ברכות לעולם התחתון, רחל.

205. וכאשר התברכו הדודאים, שהתלבשו בחסדים, מקבלים ונותנים לכל העולמות, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כשהם נותנים ריח, כשמאירים בחכמה מלמטה למעלה, אותו הריח מקבל צד דרום, החסד, לעוררו אל עולם העליון, שיאיר מלמטה למעלה, כמ"ש, ועל פתָחֵינו כל מְגָדִים, וכל טוב אינו חסר מן העולם.

206. עולם התחתון אינו מתעורר לעולם העליון, לקבל ממנו מוחין, אלא כשהדודאים נותנים ריח לימין. כיוון שנותנים ריח לימין, והימין מתעורר לעולם העליון, מיד מתעורר עולם התחתון לבקש מה שצריך. כתוב, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. תני לי ברכות מאותה התעוררות הדודאים, שהתעוררו להיכלל בצד ימין, להתלבש בחסדים שבימין.

207. אז עולם העליון משיב לה בחדווה ובשעשועים, ולאה אומרת, המעט קחתך את אישי. כמו אמא המשעשעת עצמה עם בתה, ולא בתרעומת. א"כ, משמע, שבעלה של עולם העליון, בינה, הוא יעקב. כי אמרה על יעקב, המעט קחתך את אישי. והלוא חכמה הוא בעלה של הבינה? לא. אלא תשוקתו של אבא, חכמה, תמיד, אל הבת הזאת, נוקבא דז"א, כי אהבתו אליה תמיד, משום שהיא בת יחידה בין שישה בנים חג"ת נה"י, ולכל אלו שישה בנים, חילק להם מנות ותענוגים ומתנות, שיש בהם ב' מיני שפע:

א. מנות, מוחין דו"ק, שלא יחסרו מהם,

ב. תענוגים ומתנות, מוחין דג"ר, שלפעמים חסרים מהם.

ולה לא חילק ואין לה ירושה כלום. כי הנוקבא אין לה מעצמה כלום, חוץ ממה שנותן לה ז"א בעלה, חג"ת נה"י, שישה בנים. ומשום כל זה הוא מסתכל בה בתשוקה ובאהבה יותר מאשר בכולם.

208. באהבתו קרא לה בת. לא הספיק לו זה עד שקרא לה אחות. לא הספיק לו זה וקרא לה אֵם, בשם אימו. לא הספיק לו זה, וקרא לה בשמו, שכתוב בה, והחכמה מאין תימָצא. חכמה קרא לה.

כלומר, שהשפיע לה ד' אותיות הוי"ה: תחילה מה"ת, שנקראת בת. ואח"כ מו' דהוי"ה, שנקרא אח, והנוקבא נקראת מבחינתו אחות. ואח"כ מה"ר דהוי"ה, שנקראת אמא. ואח"כ מי' דהוי"ה, שנקראת חכמה.

וע"כ, אמר לה עולם העליון, בינה, אמא, המעט קחתך את אישי, חכמה, אבא, כי כל אהבתו נמשכה לך. וע"כ בשעשוע ובאהבה אמרה אמא אל הבת.

209. לא אמרה בתרעומת, המעט קחתך את אישי, א"כ, למה השיבה רחל, לכן ישכב עימך הלילה? אלא בכל מקום שנאמר לכן, הוא שבועה. לכן, שאמרה, אינו תשובה על המעט קחתך את אישי, אלא לשון שבועה והֶחלט, כי אמרה לה, אם תיתן לי הדודאים, יהיה מחויב בהחלט לשכב עימך הלילה.

ישכב, זה תיקון הנוקבא אצל הזכר, שיכניס בה הציור של כל האותיות. ישכב: י"ש כ"ב. י"ש, עולם העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. כ"ב, התורה, ז"א, נקודה נסתרת, שמתעוררים אצלה כ"ב (22) אותיות, נקודה דחיריק, שעליה יוצא קו האמצעי, המוציא ג' קווים בבינה, שמשום זה מקבל גם הוא ג' קווים, שהם כ"ב אותיות.

ישכב: י"ש, עוה"ב. כ"ב, נקודה העליונה, חיריק, המביאה כל כ"ב האותיות, כל התורה, כל הכלים דז"א, הנקרא תורה.

210. הכתוב, ישכב עימך, מורה על הנסתר, אבא עילאה, הראוי להתחבר עימך. כי יעקב אינו הזכר של הבינה, אלא עולה למ"ן לבינה וחכמה עילאה, הנקרא אבא, שהוא הזכר של הבינה, הוא מזדווג עימה. ולאה רומזת כאן אל הבינה עילאה עצמה.

211. ויבוא יעקב מן השדה בערב. יעקב, ת"ת, ז"א, בא משדה שתופס כל הברכות, כמ"ש, אשר בירכוֹ ה', הנוקבא דז"א. בערב, בעת שהנוקבא מקבלת מהארת שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שגורם בה חושך. ונקראת ערב, הזמן, שיצחק אביו התעורר לשדה הזה ואוחז בו. כי יצחק אינו מתעורר לשדה הזה, כיוון שהוא שייך ליעקב, ז"א, אלא אחר שהסתלק יעקב משם בערב, מחמת שפנה היום, חסדים, ונעשה חושך. הניח אז את השדה הזה ליצחק אביו, לקו השמאל, ויעקב עולה באותו הזמן למעלה, לבינה, למ"ן.

212. ותצא לאה לקראתו. אמא עילאה, בינה, יצאה אל הבן היחיד, ז"א. ותאמר, אליי תבוא תחת כנפיי, לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים. עתה הוא עת רצון ועונג לתת לך תענוג רוח העליון, חסדים, בשביל השדה, הנוקבא, מטרם שנשרף בכוח הדין של יצחק, קו השמאל, שמאיר אז בלי חסדים מימין, והוא אז אש שורף.

213. כיוון שקיבלה את יעקב תחת כנפיה, שעלה אליה למ"ן, אז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, מורה על נסתר, שכל הברכות יוצאות ממנו, אבא עילאה. לא כתוב, וישכב יעקב, אלא הוא, שמורה על מי שראוי להתחבר עימה, אבא עילאה, שהוא המשפיע לבינה.

214. ומטרם שהזדמן תחת כנפיה של הבינה, מקבל אלו הברכות, יעקב. שמטרם שעלה יעקב למ"ן תחת כנפי אמא, לקבל ברכות בשביל רחל, לא התמלא עולם העליון, בינה, בברכות מנקודה הנסתרת. שלא נעשה התחדשות הזיווג של חכמה ובינה על המסך דחיריק, כי נקודה זו עולה עם יעקב. וע"כ דודאים מעוררים הכול. כי בסיבתם עלה יעקב לבינה למ"ן, כדי להלבישם בחסדים, ואח"כ השפיע אותם אל רחל.

מהו ראובן? כמ"ש, הקב"ה שׂם שמות בארץ. הקב"ה קרא לו ראובן, ראו בן.

וילך ראובן, החסד, וימצא דודאים בשדה, שהלביש הדודאים, אור שאינו מאיר, עם אור החסד, ואז האירו. וזה נחשב לו שמצא אותם, שגילה הארתם.

ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הארתם לבינה, לאה. אשר שם הם מתכסים. ומקום הגילוי שלהם הוא רק ברחל, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ולפיכך, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. כי מקום הארתם אינו אלא בי.

ותאמר לה, המעט קחתך את אישי, שאמרה, בדרך שעשועים. המעט לך, שכל אהבת אישי, חכמה, אינו אלא אליך, ובָנה אותך בחו"ב תו"מ, שזה בת, אחות, אמא וחכמה.

ואז, ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה. לכן, פירושו שהבטיחה שיעלה יעקב למ"ן אליה, אם תיתן לה הדודאים, כי יהיה מוכרח להמשיך חסדים ולהלביש את הדודאים בשביל רחל, כלומר, תחת דודאי בנך, כדי להשלימם לי.

ואחר שרחל קיבלה הדודאים מלאה, שהם חכמה בלי חסדים, שאז מסתלקים האורות ונעשה חושך. שנאמר, ויבוא יעקב מן השדה, מהנוקבא, רחל, שבעת הדינים נקראת שדה, בערב, שנעשה בה חושך מחמת הדודאים שקיבלה. וע"כ, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. שיבוא אליה ויעלה לה מ"ן, ע"י נקודה דחיריק, כדי להכריע ולהלביש הדודאים בחסדים.

כי שָׂכור שְׂכַרתיךָ בדודאי בני. אמרה לו, נתתי הדודאים לרחל ונעשה בה חושך, ע"כ מוכרח אתה לעלות אצלי למ"ן להמשיך לה חסדים, כדי שלא תישרף בדינים דשמאל. וזה נבחן כמו ששָׂכרה אותו.

וישכב עימה בלילה, הוא. הזדווגה עם אבא עילאה, הוא, שממנו נמשכות לה כל הברכות, ונתנה אותו ליעקב. ויעקב השפיע אותם לרחל. הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, מקבלת הנוקבא מבינה עצמה בשווה עם ז"א. וע"כ היא אז במדרגה אחת עם ז"א וקומתם שווה.

אלא הארת הימין, החסדים המלבישים החכמה, היא מוכרחה לקבל מז"א בעלה. וגם כאן, קיבלה רחל הדודאים מבינה עצמה, מלאה, אלא הארת החסדים קיבלה מיעקב, אחר שעלה למ"ן לבינה, וגרם זיווג לחו"ב, כמ"ש, וישכב עימה בלילה, הוא.

215. ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא זו חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, כמ"ש, כי שכור שכרתיך מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא יֵרַע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.

216. ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם ייכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.

217. וכל זה, כי רוח הקודש מתעוררת בלאה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים ייצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש, ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.

219. כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו עליו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עׂני. לחם עׂני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עָני ואביון אני.

דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מבינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי.

ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא המדרגה הראשונה של הנוקבא.

220. ולחם עׂני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. והתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה המדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, והתחבר הזכר בנוקבא, שהזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שהתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.

224. נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מנוקבא, הנקראת מצה. ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמיים, מז"א.

225. כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מהארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה ייצא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז.

כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מנוקבא לבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.

226. ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמיים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שיידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו, עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמיים, ז"א, כמ"ש, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמיים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.

227. ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.

228. ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור, שיצא יששכר מלאה, כמ"ש, יששכר חמור גָרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.

229. כי שכור שכרתיך בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת, ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה, במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה, שניתנה לרחל להוליד בנים.

230. כתוב, מושיבִי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, אותיות הללו י"ה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.

231. כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שכור שכרתיך, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שכור שכרתיך, את גופך ממש. שכור שכרתיך, להוליד צורתך.

לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ כתוב, וישכב עימה בלילה הוא, ולא כתוב יעקב. ואליי תבוא, לעלות למ"ן. כמ"ש כי שכור שכרתיך, שכירויות הרבֵּה:

א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופלת השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.

ב. שכור שכרתיך, לך לגופך ממש. שהשכירות היא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.

ג. שכור שכרתיך, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.

וכל אלו ג' שכירויות נכללות בכפל המילים, שכור שכרתיך.

232. מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין, כמ"ש, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלֵא, המוחין דאו"א עילאין. נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מְצָרים. אלו ב' מוחין הם שכרו של העוסק בתורה.

233. ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. למעלה ולמטה, נו"ה, וד' רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך במילה אחד של ק"ש, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ולד' רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.

234. הָרי בשָׂמים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השפחות, והם י"ב, והם שישה. אפשר לומר שהם י"ב, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקריים הם שישה, ועם הנכללים בהם, הם י"ב. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג (13). לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.

235. וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא מתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם. והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.

236. ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמיים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמיים, ועד קצה השמיים, יסוד, קצה האחרון דז"א. ו"ק, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרי בשָׂמים.

מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרי בָתֶר, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם הייחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.

237. בני השפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר, אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם הייחוד, ריקים בלי אור כלל.

ומכאן והלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.