כי לא ראיתם כל תמונה

214. משום זה כתוב, ואל מי תְדַמְיוּני, ואֶשְוֵוה, יאמר קדוש. אין בכל ברייה שתהיה שווה כמוני. וזה אע"פ שבראתי אותה בדמות האותיות שלי, כי אני יכול למחות צורה זו, ולעשות אותה עוד הפעם. וכן כמה פעמים. ואין אלוה אחר עליי שיוכל למחות צורתי. ומשום זה כתוב, כי לא כצוּרֵנו צוּרָם ואויבינו פלילים.

215. והרי כתוב, כי לא רְאיתם כל תמונה, ואיך אנו דורשים בו אותיות ושמות? אלא כמ"ש, ותמונת ה' יביט, התמונה שראה, היא ספירת המלכות, ולא בכל תמונה אחרת, שברא ויצר באותיות. כי ספירת המלכות הוא שורש כל המקבלים והכלים. אבל לא בט"ר, שהן מופשטות מכל צורה. ומשום זה אמר, ואל מי תדמיוני, ואשווה. ואל מי תדמיון אֵל, ומה דמות תערכו לו.

216. ואפילו תמונה זו שבמלכות, אין לו במקומה של המלכות. אלא רק כשאור המלכות יורד ומתפשט אל הבריות למלוך עליהם, אז ייראה אליהם, לכל אחד, כפי המראֶה והחיזיון והדמיון שלהם. כלומר, רק בבחינת המקבלים, ולא במלכות מבחינת עצמותה. כמ"ש, וביד הנביאים אֲדַמֶה.

217. ומשום זה יאמר להם הקב"ה, אע"פ שאני נדמה לכם בצורות שלכם, בחיזיון ובדמיון, עכ"ז, ואל מי תדמיוני ואשווה? שהרי קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם, בלי צורה ודמיון. ומי שמשיג אותו קודם מדרגת בריאה, בינה, שהיא עוד מחוץ לכל צורה, אסור לו לעשות צורה ודמות בעולם, לא באות ה' ולא באות י'. ואפילו לקרוא אותו בשם הקדוש, או באיזה אות ונקודה. וכמ"ש, כי לא ראיתם כל תמונה. כלומר, מכל דבר שיש בו תמונה ודמיון, לא ראיתם.

218. אבל אחרי שעשה אותה הצורה של המרכבה של אדם העליון, ירד והתלבש שם, והוא נקרא בו בצורת ד' אותיות הוי"ה, ע"ס כח"ב תו"מ, כדי שישיגו אותו בדרך מידותיו, הספירות, בכל מידה. וקָרא, אל אלקים שד"י צבאות אהי"ה. כדי שיכירו אותו בכל מידה, איך מנהיג העולם בחסד ובדין, כפי מעשיהם של בני אדם. ואם לא היה מתפשט אורו על כל הבריות, איך היו מכירים אותו, ואיך יתקיים הכתוב, מְלוא כל הארץ כבודו?

219. אוי לו למי שיְדַמה אותו לאיזו מידה, ואפילו מאלו מידות שלו. ומכ"ש לבני האדם, שהם כָּלים ונפסדים. אלא הדמיון שאנו מדמים, הוא כפי השליטה שלו על אותה המידה, ואפילו כפי שליטתו על כל הבריות. ואין דמיון למעלה מהמידה ההיא. וכששליטתו מסתלקת מאותה מידה, אין לו מידה ולא דמיון ולא צורה.

220. כעין הים. שאין במי הים היוצאים ממנו, שום תפיסה ושום צורה. אלא התפשטות מי הים על כלי, הארץ, נעשה בהם דמיון. ואנו יכולים לעשות שם חשבון. המקור של הים אחד. יוצא ממנו מעיין, כפי התפשטותו בכלי כעיגול, שהוא י', הרי שתי צורות. כי המקור אחד, והמעיין היוצא ממנו, הרי שתיים. המקור הוא הכתר. והמעיין הוא החכמה.

221. אח"כ עשה כלי גדול, בדומה למי שעשה חפירה גדולה. והתמלא מן המים, היוצאים מן המעיין. וכלי זה נקרא ים. והוא כלי שלישי, בינה. ואותו כלי גדול נחלק לשבעה נחלים. וכמו לכלים ארוכים, כך התפשט המים מן הים אל שבעת הנחלים. והרי מקור, מעיין, ים, ושבעה נחלים, הם עשרה. ואם ישבור האומן אלו הכלים שתיקן, יחזרו המים למקור, ויישארו הכלים השבורים יבשים בלי מים.

222. כך עילת העילות עשה ע"ס. וקרא לכתר מקור. ובו א"ס לנביעות אורו. ומשום זה קרא לעצמו א"ס. ואין לו דמות וצורה. ושם אין כלי להשיג אותו, ולדעת בו איזו ידיעה כלל. ומשום זה נאמר בו, במופלא ממך אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור.

223. אח"כ עשה כלי קטן. וזה י'. והתמלא מהמקור. וקרא לו מעיין נובע, חכמה. וקרא עצמו בו, חכם. ולכלי ההוא קרא, חכמה. ואח"כ עשה כלי גדול, וקרא לו ים, וקרא לו בינה. והוא קרא לעצמו בו, מבין.

224. חכם מעצמו, ומבין מעצמו. כי חכמה לא נקראת חכמה מבחינת עצמה, אלא משום החכם הזה, שמילא אותה מנביעה שלו. והיא לא נקראת בינה מבחינתה עצמה, אלא ע"ש המבין ההוא, שמילא אותה ממנו. ואם היה מסתלק ממנה, הייתה נשארת יבשה. כמ"ש, אָזלו מים מִנִי ים ונהר יֶחרַב ויָבֵש.

225. אח"כ, כמ"ש, והיכהו לשבעה נחלים. ועשה שבעה כלים נכבדים. וקרא להם חג"ת נהי"מ. וקרא עצמו גדול בגדוּלה, כלומר בחסד, וחסיד. גיבור בגבורה. מפואר בתפארת. בעל ניצחון במלחמות בנצח נצחים. ובהוד קרא שמו הוד יוצרנו. וביסוד קרא שמו צדיק. ויסוד, הכול סמוך עליו, כל הכלים וכל העולמות. ובמלכות קרא עצמו מלך. ולו הגדולה, והגבורה והתפארת והנצח וההוד. כי כל בשמיים, הוא צדיק, יסוד. ולו הממלכה, שהיא מלכות.

226. הכול הוא ברשותו, אם להחסיר בכלים, ואם להוסיף בהם נביעות או להחסיר, כפי רצונו בהם. ואין עליו אלוה שיוסיף בו או יגרע בו. וע"כ מדובר בכלים דעולם אצילות.

227. אח"כ עשה משמשים לאלו הכלים דאצילות. כיסא בארבעה עמודים ושש מדרגות לכיסא. הרי הם עשרה. והכול ביחד נקרא כיסא, עולם הבריאה. כמו כוס של ברכה, שתיקנו בו עשרה דברים, משום התורה שניתנה בעשרת הדיברות, משום העולם, שהוא מעשה בראשית, שנברא בעשרה מאמרות.

228. ותיקן כיתות לשמש את הכיסא, שהם מלאכים, אֶראלים, שׂרפים, חיות, אופנים, חשמַלים, אלים, אלקים, בני אלקים, אישים. ולאלו עשה משמשים, את ס"מ וכל הכיתות שלו, שהם כעננים, לרכוב עליהם לרדת לארץ. והם כסוסים למלאכים.

229. עננים נקראים מֶרְכּב, כמ"ש, הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים. וזהו הממונה של מצרים, המכונה עב קל. כשראו שאלוֹה שלהם, הממונה שלהם, כסוס תחת מרכבתו של הקב"ה, מיד, ונעו אלילי מצרים מפּניו, ולְבַב מצרים יִימַס, נעו מהאמונה שלהם, והלב שלהם נמס כדוֹנָג, מהאמונה שהאמינו בשר הממונה שלהם. ואמרו, האם עד עתה, האמונה, האלוה הממונה שלנו, נעשה כסוס. נע ליבם מהאמונה שלהם ונמס כדונג. ומאין לנו, שיימס הוא לשון נמס כדונג? הוא כמ"ש, היה ליבי כדונג נמס בתוך מעיי.