והנחש היה ערום

437. והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, המפתה לחטוא. והנחש היה נחש ממש. אלא ודאי הכול אחד. כי ס"מ היה ונראה רוכב על נחש. וצורת הנחש הוא השטן, היצה"ר, המפתה בני אדם לחטוא, ואח"כ עולה למעלה ומשֹטין. הרי שהכול אחד. ואפשר לומר, שהנחש הוא יצה"ר, ואפשר לומר, נחש ממש.

438. באותה שעה ירד ס"מ המלאך מהשמיים, ורכב על הנחש הזה, וצורתו ראו כל הבריות, וברחו מפניו. ובאו הס"מ והנחש בדברים עם האישה, וגרמו מוות לעולם. ודאי בחכמה הביא ס"מ קללות על העולם, שבעורמה פיתה אותם לחטוא, וחיבל את האילן הראשון שברא הקב"ה בעולם, את אדה"ר.

439. ודבר זה היה תלוי על ס"מ, כלומר, מה שעשׁק את המוחין והברכות מאדה"ר ע"י עורמתו, שהחטיאוֹ בעצה"ד. עד שבא אילן קדוש אחר, יעקב, ולקח מס"מ בחזרה את הברכות, שלא יתברך ס"מ המלאך מלמעלה, שהוא שֹרו של עשיו, ולא יתברך עשיו למטה.

כי ע"י חורבנו של אדה"ר, נבנו ס"מ ועשיו. וע"י חורבנם של ס"מ ועשיו, חוזרת ונבנית הקדושה. ולפיכך, כיוון שס"מ בעורמתו עשק את הברכות מהקדושה, חזר יעקב ולקח את הברכות מס"מ ומֵעשיו בעורמה.

ומה שדווקא יעקב התעצם בזה, להשיב את הגזלה שגזל ס"מ מאדה"ר, הוא כי יעקב היה דומה לאדה"ר. כי יופיו של יעקב היה כיופיו של אדה"ר. וע"כ כמו שמנע ס"מ הברכות מהאילן הראשון, שהוא אדה"ר, כך יעקב, שהוא אילן, דומה לאדה"ר, ומנע הברכות מס"מ למעלה, ולמטה, מעשיו. ויעקב, כל מה שלקח, שלו לקח, מה שגזל ס"מ מאדה"ר. וע"כ כתוב, וייאבק איש עימו, שהוא ס"מ.

440. והנחש היה ערום. הנחש הוא יצה"ר, הוא מלאך המוות. ומשום שהנחש הוא מלאך המוות, ע"כ גרם מוות לכל העולם. שפיתה את חוה לחטוא בעצה"ד. וכמ"ש, קץ כל בשר בא לפניי, שפירושו, מלאך המוות, שעושה קץ לכל בשר, שנוטל הנשמות מכל בשר. ונקרא כך, קץ כל בשר.

441. הנחש פתח בְּאף, שאמר, אף כי אמר אלקים. והביא אף וכעס לעולם. אמר לאישה, באילן הזה ברא הקב"ה את העולם. כי העולם נברא ע"י הנוקבא, וע"כ ודאי אִכלוּ ממנו, והְייתם כאלקים יודעי טוב ורע, ותוכלו גם אתם לברוא עולמות ע"י הנוקבא.

כי ז"א הוא אלקים. השם שלו, הנוקבא, הוא עצה"ד טו"ר. וע"כ אם תאכלו מעצה"ד, שהוא שמו, כלומר, שיתדבקו בנוקבא ובשפע שלה, אז, והייתם כאלקים, כמו ז"א, ותוכלו לברוא עולמות כמוהו.

442. אלא שהנחש לא אמר, שבאילן הזה ברא הקב"ה את העולם. ואילו אמר כך, היה טוב, כי האילן הוא כגרזן ביד החוצב בו. כי עצה"ד היא הנוקבא דז"א. כלומר, אילו אמר, שז"א ברא העולם ע"י הנוקבא, היה אומר אמת.

כי הוא משמש בנוקבא, כמו גרזן ביד החוצב בו. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, אלא רק מה שנותן לה ז"א. ונמצא, הפועֵל הוא, ז"א. שזהו ודאי אמת.

אבל לא אמר כך הנחש. אלא אמר, מהאילן הזה אכל הקב"ה. שז"א קיבל שפע מהנוקבא, ואז ברא ז"א העולם. וכל אומן שונא את חברו. אִכלו מעצה"ד, וגם אתם תוכלו לברוא עולמות.

וזהו שקר גמור, שהרי הנוקבא מקבלת הכול מז"א. וע"כ אמר, כי יודע אלקים, כי ביום אֲכוֹלְכֶם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע. משום שיודע זה, שתהיו כאלקים, ותבראו עולמות כמותו, ע"כ ציווה אתכם, שלא תאכלו ממנו.

443. כל דבריו דברי שקר. ואפילו בתחילת הדברים דיבר שקר, שכתוב, אף כי אמר אלקים, לא תאכלו מכל עץ הגן. ואינו כך, שהרי כתוב, מכל עץ הגן אָכוֹל תאכֵל, והתיר לו הכול.

444. אמר רבי יוסי, הקב"ה ציווה אותו על עבודה זרה, על ברכת ה', על הדינים, על שפיכת דמים ועל גילוי עריות. וכמה אנשים היו בעולם, שהיה צריך הקב"ה להזהיר אותו עליהם? כל אלו שבע המצוות היו רק על אילן זה של עצה"ד, משום שבו נאחזות כל אלו המצוות.

445. כי כל מי שלוקח עצה"ד, הנוקבא לבדה בלי בעלה ז"א, עושה פירוד בין ז"א לנוקבא. ונמצא שלוקח אותה שתשפיע בהמונים שלמטה שבבי"ע דפרודא, ששם הקליפות, שהן נאחזות בעצה"ד. ולוקח בזה על עצמו איסורי עבודה זרה, ושפיכת דמים, וגילוי עריות:

א. עבודה זרה הוא עוֹבר באלו השרים הממונים, שהוא המשיך להם השפע מעצה"ד. ונמצא, עובד אל הממונים, שהוא עבודה זרה.

ב. שפיכת דמים הוא עובר, משום שבאילן הזה תלויים הכוחות של שפיכת דמים, כי הוא בצד שמאל, גבורה. וס"מ, שרו של עשיו, התמנה על זה.

ג. גילוי עריות הוא עובר, משום שעצה"ד אישה היא. ונקרא אישה, הנוקבא דז"א. ואסור להזמין אישה לבדה, אלא ביחד עם בעלה. שלא יהיה נחשד בגילוי עריות. והחטא של עצה"ד הוא, שלקח הנוקבא לבדה בלי בעלה.

וע"כ בכל שבע המצוות הצטווה באיסור האילן הזה דעצה"ד. כיוון שאכל ממנו, עבר בכולן, כי כולן נאחזות בו.

446. רבי יהודה אמר, ודאי שאיסור עצה"ד כך הוא. כי אסור להתייחד עם אישה לבדה, אלא א"כ בעלה עימה. מה עשה אותו רשע, ס"מ? אמר, הרי נגעתי באילן הזה ולא מָתִי. אף אַת התקרבי, ונגעי בידך בו, ולא תמותי. ודבר זה הוא הוסיף מעצמו, שהרי לא נאסר על הנגיעה, אלא על אכילה.

447. מיד אחר שנגעה בעצה"ד, כתוב, ותֵרֶא האישה, כי טוב העץ למאכל.

רבי יהודה אמר, האילן הזה העלה ריחות, כמ"ש, כריח שדה אשר בירכוֹ ה'. ומשום הריח, שהיה עולה ממנו, חָמדה אותו לאכול ממנו.

רבי יוסי אומר, שהראייה שלה הביאה לה את החמדה לאכול מעצה"ד, ולא הריח. שהרי כתוב, ותרא האישה.

אמר לו רבי יהודה, הרי אחר החטא כתוב, ותיפקחנה עיני שניהם. הרי שלא השיגה ראייה, אלא לאחר האכילה. אבל מקודם האכילה, השיגה ריח בלבד.

אמר לו רבי יוסי, ראייה זו שמקודם האכילה, הייתה בשיעור של האילן, אור נקבה, שראייה זו הביאה לה החמדה. אבל הראייה שהשיגה אחר האכילה, הייתה בשיעור יותר גדול מבחינת האילן. ועל זה כתוב, ותיפקחנה עייני שניהם, כמ"ש, ותרא האישה. והמילה, האישה, היא מדויקת, להורות שהראייה הייתה באור של בחינת נקבה.

448. ותרא האישה כי טוב העץ. וכתוב, ותיקח מִפִּרְיו. ראתה ולא ראתה, כי טוב העץ. ראתה, כי טוב העץ, ולא יכלה להחליט. כי כתוב, ותיקח מפריו. ולא כתוב, ותיקח ממנו, מהעץ, כי לא החליטה בדעתה, כי טוב העץ.

בזה שלקחה מפריו ולא מהעץ, התדבקה במקום המוות, וגרמה מוות לכל העולם, והפרידה החיים מהמוות. כי היסוד הדבוק בנוקבא, נקרא עץ עושה פרי, והנוקבא נקראת פרי.

והנוקבא כשהיא לעצמה לבדה בלי היסוד, היא מוות. וכיוון שלקחה מהפרי ולא מהעץ, נמצא שהתדבקה במקום המוות, והִפרידה היסוד, שהוא החיים, מהנוקבא, שהיא מוות, בעת שנפרדת מהיסוד.

ובחטא הזה גרם פירוד להפריד הנוקבא מבעלה ז"א. שהרי קול, ז"א, ודיבור, הנוקבא, אינם נפרדים לעולם. ומי שמפריד קול מדיבור, את הז"א מהנוקבא, נעשה אילם ואינו יכול לדבר. וכיוון שניטל ממנו הדיבור, הוא ניתן לעפר. וע"כ נאמר לו, ואל עפר תשוב.

449. נֶאלַמתי דוּמייה, הֶחֱשֵׁיתי מטוב, אמרה כנ"י, הנוקבא דז"א, בזמן הגלות. משום שהקול, ז"א, מנהיג את הדיבור, הנוקבא. וכיוון שהיא בגלות, הרי הקול נפרד ממנה. והדיבור, הנוקבא, לא נשמע. וע"כ אמרה הנוקבא, נאלמתי דומייה. משום שהחשיתי מטוב, ז"א הנקרא טוב, והוא קול. ונמצא שהקול אינו הולך עימה.

וישראל אומרים אז, לְךָ דוּמייה תהילה. דומייה, זו תהילה לדוד. שנוקבא, הנקראת תהילה בעת גדלותה, נעשית דומייה בגלות, ומשותקת בלי קול. לְךָ, ישראל אומרים לז"א, בשבילך היא דומייה ושותקת. כי הקול, ז"א, הסתלק ממנה.

450. ותיקח מפריו. שחוה סחטה ענבים ונתנה לו לאדם. ובאכילתם, גרמו מוות לכל העולם. כי באילן דעצה"ד שורה המוות. והוא אילן השולט בלילה, הנוקבא, כמ"ש, המאור הקטן לממשלת הלילה. ועליה כתוב, וַתָקָם בעוד לילה. וכשהיא שולטת בלילה, כל בני העולם טועמים טעם המוות. כי השינה הוא אחד משישים ממוות.

אלא אלו בני האמונה מקדימים ונותנים לה נפשותיהם בפיקדון, שאומרים קודם השינה, בידךָ אפקיד רוחי. ומשום שהנפשות הן בפיקדון בנוקבא, בזמן שליטת טעם המוות, אינן ניזוקות, והנפשות חוזרות בבוקר למקומן, לגופים. ועל זה כתוב, ואמונתךָ בלילות. אשר האמונה, הנוקבא, שולטת בלילה.

451. ותיפקחנה עיני שניהם. שנפקחו לדעת את רָעות העולם, מה שלא ידעו עד עתה. כיוון שידעו ונפקחו עיניהם לדעת רע, אז כתוב, ויידעו כי עירומים הם, שאיבדו הזוהר העליון, שהיה חופֶה עליהם, והסתלק מהם, ונשארו עירומים ממנו.

452. ויתפרו עלה תאנה. שהתדבקו להתכסות בצללים של האילן, שאכלו ממנו. כי עלי האילן עושים צל מתחתיהם. כי יש צל מהקדושה, כמ"ש, בצילו חִימָדתי וישבתי. וכן יש צל מהקליפה, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. ואחר שחטאו בעצה"ד, משך עליהם את הצל של אילן המוות, שהוא צַלמוות. ובמקום שהיה להם בתחילה הזוהר העליון, שהיה חופה עליהם, נמצאו עתה בצל של הקליפה, הנקרא עלה תאנה.

ויעשו להם חגורות. כיוון שידעו מעוה"ז והתדבקו בו, אז ראו שעוה"ז מונהג ע"י עלי האילן הללו, ועשו להם חיזוק, להתחזק בהם בעוה"ז. כי קודם החטא היה העולם מונהג ע"י הקדושה לבדה. וע"י חטא דעצה"ד, הפילו המוחין ממדרגות הקדושה, והקליפות התמלאו מחורבנה של הקדושה, וניתנה ההנהגה בידי הס"א, כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רשע.

ונמצא, שעם החטא דעצה"ד, נתנו כוח ושליטה לעלי תאנה, שהם הצללים של הס"א, שישלטו בעוה"ז. ואז ידעו כל מיני כישוף שבעולם, ורצו לחגור כלי זין מכוחם של עלי האילן הללו, כדי להגן על עצמם.

453. ג' נכנסו בדין ונידונו, נחש ואדם וחוה. ועולם התחתון קולל, ולא חזר למצבו מכוח זוהמת הנחש. עד שעמדו ישראל על הר סיני, שאז פסקה הזוהמה.

454. אחר החטא הלביש אותם הקב"ה בלבושים, שהעור נהנה מהם ולא הנפש. כמ"ש, כותנות עור. בתחילה היו להם כותנות אור, שהעליונים היו משתמשים בהן למעלה. כי מלאכים עליונים היו באים לאדה"ר, ליהנות מהאור ההוא, כמ"ש, וַתְחַסְרֵהו מעט מאלקים וכבוד והדר תְעַטְרֵהו. ועתה שחטאו, ניתנו להם כותנות עור, אשר העור נהנה מהם, הגוף, ולא הנפש.

455. אח"ז הולידו את הבן הראשון, בן הזוהמה של הנחש היה. שניים באו על חוה, אדם והנחש, והתעברה מהם, והולידה שניים, קין והבל. זה יצא למינו של מולידו, וזה יצא למינו של מולידו. והרוח שלהם נפרד. זה לצד הקדושה, וזה לצד הטומאה. זה דומה לבחינתו, וזה דומה לבחינתו. לצד שיצאו ממנו.

שבזה שנשמעה לעצת הנחש, הטיל בה זוהמתו. והתערבה זוהמת הנחש בגופה של חוה. ואח"כ בא אדם עליה, ונבחן שהתעברה משניהם, מזוהמת הנחש ומקדושת אדה"ר. ותחילה יצא ממנה קין, שהיה מעורב בזוהמת הנחש. ואח"כ, שכבר יצאה הזוהמה מחוה עם לידת קין, יצא ממנה הבל בקדושת אדה"ר.

456. מצד קין באים כל המדורים של המינים הרעים, והרוחות השדים, והמכשפים. מצד הבל נמשכים בעולם יותר רחמים. אבל לא בשלמות. בדומה ליין טוב, המעורב ביין הרע. והעולם לא נתקן על ידו, עד שנולד שֵׁת, והתייחסו אחריו כל הדורות של צדיקי העולם, ובו נוסד העולם. ומקין באים כל המחוצפים והחוטאים ורשעי העולם.

457. בשעה שקין חטא, היה מתיירא, כי ראה לפניו מיני מחנות מזוינים, שבאו להרוג אותו. וכשעשה תשובה, אמר, הן גירשתָ אותי היום מעל פני האדמה, ומפּניך אֶיסָתר, והיה כל מוצְאִי יהרגני. שהתיירא מפני המחנות שבאו להרוג אותו.

מפניך איסתר, כי אמר, אהיה מוסתר ומוחרב מהבניין שלי. כי קין היה איש האדמה. וכיוון שגירש אותו מעל פני האדמה, א"כ התפרק כל הבניין שלו, ולא נשאר לו כלום בעולם. ועוד, מפניך איסתר, כמ"ש, ולא הסתיר פניו ממנו. וכתוב, ויסתר משה פניו. ועל זה אמר קין, מפניך איסתר. שאמר, אהיה נסתר מהפנים שלך, שלא ישגיחו עליי. וע"כ, כל מוצאי יהרגני.