נגעי בתים

144. כי תבואו אל ארץ כנען, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. האם זה שכר טוב, שיימצאו נגעים בבתים של אלו שזכו להיכנס לארץ? אלא, כי אחר שינתצו הבתים הנגועים, ימצאו אוצרות שהצפינו הכנענים בבתיהם, וייהנו מהם ישראל.

145. אשריהם ישראל שדבקים בהקב"ה, והקב"ה אוהב אותם, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה'. ומתוך אהבתו הכניס אותם לארץ הקדושה, להשרות שכינתו ביניהם, ולדור עימהם, ושיימצאו ישראל קדושים מכל בני העולם.

146. וכל הנשים אשר נשא ליבָּן. בשעה שהיו עושות מלאכתן, היו אומרות, זה למקדש, זה למשכן, זה לפרוכת. וכן עשו כל האומנים, כדי שתשרה הקדושה על ידיהם, ותתקדש המלאכה ההיא. וכאשר הביאו אותה למקומה, עלתה והייתה בקדושה.

147. כעין זה, מי שעובד עבודה זרה, או לצד האחר שאינו קדוש, כיוון שמזכירה על העבודה ההיא, הנה רוח הטומאה שורה עליו, וכשעולה העבודה, היא עולה בטומאה. הכנענים, עובדי עבודה זרה היו, וכולם יחד היו דבוקים ברוח הטומאה בעבודה זרה, והיו בונים בניינים לפרצופיהם ולתועבתם של צד הטומאה, לעבודה זרה. וכשהתחילו לבנות, היו אומרים איזה דבר. וכיוון שנזכר בפיהם, עלה על הבניין רוח הטומאה. וכשעלתה העבודה, עלתה ברוח הטומאה.

148. כיוון שבאו ישראל לארץ, רצה הקב"ה לטהר למענם, ולקדש למענם את הארץ, ולפנות מקום לשכינה, כדי שלא תשרה השכינה במקום טמא. וע"כ בנגע הצרעת ההוא, היו הורסים הבניינים של עצים ואבנים, שנעשו בטומאה.

149. אם מעשה זה של נתיצת הבתים הנגועים, היה כדי למצוא אוצרות בלבד, היו צריכים אח"כ להחזיר האבנים למקומן כמו שהיו, וכן היו צריכים להחזיר העפר למקומו. אבל כתוב, וחילצו את האבנים. וכתוב, ועפר אחֵר ייקח. שזה כדי להעביר את רוח הטומאה, ותפונה ותתקדש עתה הארץ כמקודם. ויימצאו ישראל בקדושה ובדיור קדוש, שתשרה ביניהם השכינה.