עשיית הארץ היא כעין יצירת האדם

28. כתוב, גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, אשר שָׁתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלקיי. גם ציפור, פירושו, שעשה הקב"ה בארץ מקומות ושטחים קדושים, שהם יותר עליונים משאר מקומות היישוב.

29. והכול הוא כמו יצירת האדם, שהקב"ה בורר אותו הזרע, ומנפץ אותו, כמי שבורר ומנפץ חיטים, התבן לבד והקש לבד, עד שבורר החיטים על מקומן.

30. כך ברא הקב"ה את הארץ. לקח הקב"ה שלג מתחת כיסא כבודו, שהם דינים דשמאל. והשלג היה מתחמם בכמה אופנים, והטיל אותו לתוך המים של האישה, המלכות, מכאן שאין האישה מתעברת עד שתטיל מ"ן.

ובאלו המים מטיל הזכר, ז"א, את השלג. זהו הזרע המחובר יחד, יותר מאותו הזרע של האישה, שהוא כעין שלג כלפי מים. שמתחברים יחד. כי שלג הוא דינים דדכורא מחכמה בלי חסדים, ומים הם חסדים העולים מדינים דנוקבא, ולפיכך משלימים זה את זה.

31. לאחר שהטיל הקב"ה את השלג לתוך המים, ברר אותו וניפץ אותו ועשה בתחילה את הטבור, שהוא נקודה אחת מתוך מה שהתברר מהשלג. והטבור הוא נקודת ציוֹן.

32. ומשם התפשטו ד' חוטים לד' רוחות העולם: מזרח, מערב, צפון, דרום. שהם ת"ת, מלכות, גבורה, חסד. מהחוט הזה שנמשך מצד מזרח, מת"ת, נעשה גוף, התחיל במזרח וכלה במערב, במלכות. הגוף הוא ארץ ישראל. והוא נרשם באותיות אדנ"י, שהוא אדון וריבון כל העולם.

33. מהחוט, הנמשך מצד דרום, שהוא הברור ביותר מכל השלג, והוא כוחו, נעשתה זרוע ימנית, הנבחרת בתענוגים. וזו גן עדן, שאדה"ר נכנס בו, ועומד לתענוג הנשמות. וזהו מכוסה וחבוי. והוא הימין של כל העולם.

34. מאותו החוט הנמשך מצד צפון, נעשתה ונבראה ממנו זרוע שמאלית. וזה גיהינום, הנעשה מפסולת של השלג, להעניש נשמות הרשעים.

35. הראש של העולם נתקן בשמיים. והיה העולם בלי ראש, עד שנבנה ביהמ"ק. כשהוקם המשכן, הוקם הראש.

36. הפה של כל העולם, שנתקן בראש העולם, הוא סיני, ששם ניתנה התורה. והוא רשם הפה בתוך המים מהבירור שבשלג. הירכיים וכל שאר האיברים הם בכל יתר הארץ.

37. וכמו שהאישה, יש לה צירים וחבלים בשעת הלידה, כך כשביקש הקב"ה להוציא הארץ לאור העולם, היו המים עולים ויורדים, כמ"ש, יעלו הרים יירדו בקעות. הקב"ה הוציא מהקרקע רעמים וזוועות, ונסו המים. כמ"ש, מן גערתךָ ינוסון, מן קול רעמך ייחָפֵזון. ויצאה הארץ. ונשארה שפלה ומטונפת, כוולד הזה, שיוצא מרחם אימו, שפל כמת ומלוכלך מהלידה.

38. וכמו שקוראים ומנדנדים את הוולד עד שיתעורר, ונותנים אש ונר לגבו כדי לחמם אותו, ומראה להאיר, כך עשה הקב"ה בארץ, כשיצאה מתוך המים. והכול בפסוק אחד כתוב. כמ"ש, קול רעמךָ בגלגל, שזוהי הקריאה, כדי שתתעורר הארץ. הֵאירו ברקים תבל, האש והנר כדי לחמם אותה. ואז התעוררה הארץ ויצאה תבל, מיד, רגזה ותרעש הארץ. כמו הוולד, שבוכה בשעה שמתעורר.

39. עד כאן היה נסתם הפה של הארץ. עד שבאו ישראל לקבל התורה, והפה נפתח בראשו, שהוא בשמיים. וזהו סיני, שניתנה בו התורה, ושם נתקן הדיבור.

40. וכשנכנסו ישראל לארץ, נסתם הפתוח, הפה, ונפתח הסתום, הטבור, להיפך מהאדם, אשר כשנולד, נסתם הטבור ונפתח הפה.

נסתם הפה, שלא היה בו הדיבור, משהסתלק משה. נפתח הטבור, ביהמ"ק. ומשם אוכל מה שאימו אוכלת, ושותה מה שאימו שותה, וכל העולם ניזון מתמצית ארץ ישראל.

ביהמ"ק הוא בינה שבארץ, אמא עילאה. ומשם אוכל מה שאימו אוכלת, שמקבלים משם השפע השלם מאמא עילאה. ובכל העולם אינו נמצא השפע השלם הזה, אלא שניזונים מתמצית ארץ ישראל.

41. משום זה שטחים ומקומות הם בעולם, שעולים בשבחם אלו על אלו. גן עדן, הזרוע הימנית של כל העולם, יש בו שטחים ומקומות, שעולים בשבחם אלו על אלו. ושם הוא עה"ח ועצה"ד טו"ר.

42. ובהיכל אחד מהם יש מקום נסתר וגנוז מכל, ואין מי שיידע המקום הזה, חוץ מציפור אחת, הבאה ג' פעמים בכל יום, ומצפצפת בתוך עץ הגן, כמ"ש, גם ציפור מצאה בית.

43. ובציפור ההיא יודעות הנשמות סימניהן, בזמן שמודות ומשבחות, ובזמן שמשתדלות בחכמה לדעת. ואותה הציפור נכנסת בהיכל, ומסתתרת ונגנזת, ולא ידועה. ודרור, שכתוב, ודרור קן לה, זוהי הנשמה הקדושה, שעולה למעלה והיא בת חורין.

44. ודרור קן לה. זו יובֵל, בינה, כמ"ש, וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור. קן לה. בחכמה עליונה, שהיא הזיווג של חו"ב. דרור היא למעלה בבינה, וציפור היא למטה במלכות. אשר שתה אפרוחיה. מי היא? הדרור, שהיא שנת החמישים, בינה, שהוציאה ממנה שישה אפרוחים, חג"ת נה"י דז"א, והציפור, שהיא מלכות.

אין החכמה מגולה בשום ספירה חוץ מבמלכות. ולכן נאמר, שבהיכל אחד מהם יש מקום נסתר וגנוז מכל, שהוא היכל החכמה, שהחכמה מכוסה מכל הספירות.

ואין מי שיידע המקום הזה, חוץ מציפור אחת, המלכות, שרק במלכות לבדה מתגלה החכמה. הבאה ג' פעמים בכל יום, שמקבלת מז"א ג' קווים, המכונים ג' פעמים. ומצפצפת בתוך עץ הגן, כמ"ש, גם ציפור מצאה בית. כי בית הוא חכמה, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. והציפור, המלכות, מצאה והשיגה הבית, חכמה.

מטרם שהתגלתה החכמה במלכות, אין הנשמות יכולות לקבל החסדים המכוסים מג"ר דבינה, מאו"א עילאין, הנקראים חירות. כי רק או"א עילאין, שהם ח"ח ודוחים חכמה, נבחנים בהם החסדים כחשובים מחכמה, והחסדים הם ג"ר.

משא"כ בנשמות התחתונים, שהם תולדות זו"ן, הצריכים חכמה, ע"כ כל עוד שאין מקבלים מהחכמה המגולה במלכות, נבחנים החסדים שמקבלים, בבחינת ו"ק בלי ראש, שהם בחיסרון ובלתי שלמים. ובציפור ההיא יודעות הנשמות סימניהן. שעל ידיה הן מכירות בחסדים שמקבלות מאו"א, אם הם ג"ר או ו"ק בחיסרון של ראש. בזמן שמודות ומשבחות, ובזמן שמשתדלות בחכמה לדעת.

ואותה הציפור נכנסת בהיכל, כלומר אם ע"י השבחים וההודאות, והעסק בתורה, הן מעלות מ"ן לאותה הציפור, המלכות, להיכנס בהיכל החכמה, ומסתתרת ונגנזת, ולא ידועה, שאין מושפע ממנה ולמטה אף משהו. כי החכמה מאירה בה רק מלמטה למעלה.

ודרור זוהי הנשמה הקדושה, שעולה למעלה והיא בת חורין. כלומר, שהנשמה עולה למעלה, לקבל מאו"א עילאין את החסדים, והיא בת חורין, כי הם המוחין השלמים ביותר מאו"א עילאין, החשובים מג"ר, ונקראים מוחין דחירות. וכל זה הוא אחרי שכבר התגלתה החכמה במלכות. אמנם מטרם שהתגלתה החכמה במלכות, נבחנים החסדים למחוסרי ראש.