המכסה אני מאברהם

177. ומשום זה שעשה לוויה זכה, וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, כי לא יעשה ה' אלקים דבר. אשריהם צדיקי העולם שהקב"ה רצה בהם, וכל מה שהוא עשה בשמיים ועתיד לעשות בעולם, עושה ע"י הצדיקים, ואינו מעלים מהם כלום.

178. משום שהקב"ה רוצה לשתף עימו הצדיקים, כדי שיבואו ויזהירו את בני האדם שישובו מעוונותיהם ולא ייענשו מדין העליון, ולא יהיה להם פתחון פה אליו לומר שלא הוזהרו ולא ידעו. משום זה הקב"ה מודיע להם הסוד שיעשה בהם דין. ועוד, שלא יאמרו שמעניש אותם בלי משפט.

179. אוי להם לרשעים שאינם יודעים ואינם מסתכלים לדעת, ואינם יודעים להישמר מעוונותיהם. וכמו שהקב"ה, שכל מעשיו אמת ודרכיו משפט, אינו עושה כל מה שעושה בעולם, עד שמגלה אל הצדיקים, כדי שלא יהיה לבני אדם עצמם פתחון פה עליו. לא כש"כ, שיש להם לעשות דבריהם, באופן שלא ידברו בני אדם שִׂטנה עליהם. וכן כתוב, והייתם נקיים מה' ומישראל.

180. ויש לצדיקים, לעשות שלא יהיה פתחון פה לבני אדם על הקב"ה, ויזהירו אותם, אם חוטאים ואינם משגיחים על עצמם להישמר, שיהיה למדה"ד של הקב"ה פתחון פה לקטרג עליהם, ויינצלו ממדה"ד ע"י שיעשו תשובה ומע"ט.

181. הקב"ה נתן כל הארץ לאברהם, שיהיה לו נחלה וירושה לעולם. כמ"ש, כל הארץ אשר אתה רואה. וכתוב, שא נא עיניך ורְאה. ואח"כ, כשהקב"ה היה רוצה לעקור ולהחריב סדום ועמורה, אמר הקב"ה, כבר נתתי את הארץ לאברהם, והוא אב אל כולם, כמ"ש, כי אב המון גויים נתתיך, ולא יאה לי להכות הבנים ולא להודיע לאביהם, שקראתיו אברהם אוהבי. וע"כ אני צריך להודיעו, ומשום זה כתוב, וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.

182. בוא ראה את הענווה של אברהם, שאע"פ שאמר לו הקב"ה, זעקת סדום ועמורה כי רבה, ועכ"ז שהתמהמה עימו והודיע לו שרוצה לעשות דין בסדום, לא התפלל לפניו שיציל את לוט ולא יעשה עימו דין, כדי שלא לבקש שכר על מעשיו.

183. ואע"פ שלא ביקש, שלח הקב"ה ללוט והציל אותו בזכות אברהם, כמ"ש, ויזכור אלקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפיכה, בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט.

184. הערים אשר ישב בהן לוט. נקראו על שמו, משום שכולם היו רשעים ולא נמצא מי שיהיה לו זכות, חוץ מלוט. מכאן, שבכל מקום שיושבים שם רשעים הוא נחרב. כי משמע מהכתוב, אשר ישב בהן לוט, שבשביל כל השאר שישבו שם לא נחשב ליישוב, אלא כמו חָרַב ושממה מֵאֵין יושב, שהוא מטעם היותם רשעים.

185. אשר ישב בהן לוט. האם בכולם היה יושב לוט? אלא משום שבזכותו היו יושבים בערים ולא נחרבו, ע"כ נקראו על שמו. והאם היה בזכותו של לוט? לא. אלא בזכותו של אברהם.

186. השירות שאדם עושה אל הצדיק מגן עליו בעולם, ואע"פ שהוא רשע, הוא לומד מדרכיו ועושה אותם.

187. כי בזכות שלוט התחבר עם אברהם, אע"פ שלא למד ממנו את כל מעשיו, למד ממנו לעשות טובה עם הבריות, כמו שעשה אברהם. אחר שלוט נכנס ביניהם, היה מיישב לכל אלו הערים כל אותו זמן שהיו מיושבים. וע"כ כתוב, אשר ישב בהן לוט.

188. השכינה לא סרה מאברהם, באותו הזמן שהקב"ה היה עימו. השכינה עצמה הייתה מדברת עימו, ולא הקב"ה לבדו. כי במדרגה הזו נגלה עליו הקב"ה, כמ"ש, ואֵרָא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד"י, שהוא השכינה.

.189. כתוב, ויאמר ה', זעקת סדום ועמורה כי רבה. תחילה כתוב, וה' אמר, שפירושו, הוא ובית דינו, השכינה. ולבסוף כתוב, ויאמר ה', שהוא המדרגה העליונה, שנגלה לו על המדרגה התחתונה, השכינה.

190. וה' אמר, המכסה אני מאברהם. מה כתוב למעלה? ויקומו משם האנשים, וישקיפו על פני סדום, לעשות דין ברשעים. מה כתוב אחריו? המכסה אני מאברהם.

.191 אין הקב"ה עושה דין ברשעים, עד שמתייעץ בנשמות הצדיקים, כמ"ש, מנשמת אלוה יאבדו. וכתוב, המכסה אני מאברהם. אמר הקב"ה, כלום יש לי לעשות דין ברשעים, עד שאתייעץ בנשמות הצדיקים, ואומר להם, הרשעים חטאו לפניי, אעשה בהם דין, כמ"ש, ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתָם כי כָבְדָה.

192. הנשמה עומדת במקומה, והיא יראה להתקרב אליו, ולומר לפניו כלום, עד שיאמר למט"ט, שיגיש אותה לפניו, ותאמר מה שרצתה. כמ"ש, וייגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך.

193. כתוב, אולי יש חמישים צדיקים בעיר. הנשמה פותחת ואומרת, ריבונו של עולם, שמא עסקו בחמישים פרשיות של תורה, ואע"פ שלא עסקו לשמה, שכר יש להם לעוה"ב, ולא ייכנסו לגיהינום. וכתוב אחריו, ויאמר ה' אם אמצא בסדום חמישים צדיקים.

194. והרי יש יותר מחמישים פרשיות בתורה, כי הן 53 פרשיות? אלא שכל אחד מחמשת הספרים שבתורה כלול מעשרת דיברות, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, והם חמישים.

195. עוד פותחת הנשמה ואומרת, ריבונו של עולם, אע"פ שלא התעסקו בתורה, שמא קיבלו עונשם על מה שחטאו בב"ד, והתכפר להם. שנאמר, ארבעים יַכֶּנוּ לא יוסיף. וממה שהתביישו לפניהם, דיים להתכפר להם, שלא ייכנסו לגיהינום. מה כתוב אחריו? לא אעשה בעבור הארבעים.

196. עוד פותחת ואומרת, אולי יש שם שלושים. אולי יש ביניהם צדיקים, שהשיגו שלושים מעלות, הרמוזים בפסוק, ויהי בשלושים שנה. והם כלולים בל"ב (32) נתיבות, שהם כ"ב (22) אותיות וע"ס. לפעמים הם כלולים לשמונה.

כאשר זו"ן, שהם כ"ב אותיות, עולים למ"ן לבינה, שהיא ע"ס, נעשים בבינה ל"ב בחינות, ל"ב נתיבות החכמה. כ"ב מזו"ן ועשרה מבינה עצמה, כי בינה מעצמה חפצה רק בחסדים, אלא כשזו"ן עולים אליה למ"ן, היא עולה לראש א"א ונעשית שם לחכמה. ונקראת אז ל"ב נתיבות החכמה.

לפעמים הם כלולים בשמונה, בבינה, שבה רק שמונה ספירות מבחינתה עצמה ולמטה, שחסרה כו"ח, ג"ר שלה. ואז אינה נבחנת לל"ב נתיבות החכמה, אלא רק לשלושים מעלות, מטעם שחסרה מחכמה. והם רמוזים בדברי אברהם, אולי יש שם שלושים.

197. עוד פותחת ואומרת, אולי יימָצאוּן שם עשרים, שמא יגדלו בנים לתלמוד תורה, ויש להם שכר, לעשרת הדברות, פעמיים בכל יום, שכל המגדל בנו לתלמוד תורה, ומוליכו לבית רבו, בבוקר ובערב, מעלה עליו הכתוב, כאילו קיים התורה פעמיים בכל יום. מה כתוב? ויאמר, לא אשחית בעבור העשרים.

198. עוד פותחת ואומרת, אולי יימצאון שם עשרה. אומרת, ריבונו של עולם, שמא היו מאותם העשרה הראשונים של בית הכנסת, שנוטל שכר כנגד כולם, שבאים אחריהם. מה כתוב? ויאמר, לא אשחית בעבור העשרה.

199. כל זה יש לנשמת הצדיק לומר על הרשעים. כיוון שלא נמצא בידם כלום, כתוב, וילך ה' כאשר כּילה לדבר אל אברהם. ואברהם שב למקומו, למקום מעלתו הידועה.

200. מצווה לו לאדם להתפלל על הרשעים, כדי שיחזרו למוטב. ולא ייכנסו לגיהינום. כמ"ש, ואני בחלותם לבושִי שק. אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים, שיסתלקו מן העולם.

כי אלמלא סילק הקב"ה את תֶרח מן העולם, כשהיה עובד עבודה זרה, לא בא אברהם אבינו לעולם, ושבטי ישראל לא היו, והמלך דוד, ומלך המשיח, והתורה לא ניתנה, וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם. כיוון שרואה הקב"ה, שלא נמצא ברשעים כלום מכל אותם העניינים, כתוב, ויבואו שני המלאכים סדומה.