ויקומו משם האנשים
166. כיוון שהתבשר אברהם ביצחק, כתוב, ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום. כמה מנהיג הקב"ה את כל הבריות במידת טובו, וכש"כ לאותם ההולכים בדרכיו. שאפילו בזמן שמבקש לדון העולם, הוא מסבב למי שאוהבו, שיזכה באיזה דבר מטרם שיבוא אותו הדין לעולם.
167. בשעה שהקב"ה אוהב את האדם, שולח לו מתנה. ומהי המתנה? עני, כדי שיזכה על ידו. וכיוון שזכה על ידו, הקב"ה ממשיך עליו חוט אחד של חסד, הנמשך מצד ימין ופורשׂ על ראשו ורושם אותו. כדי שכאשר יבוא הדין לעולם, ייזהר בו אותו המחבל מלהזיק לו, שנושא עיניו ורואה אותה הרשימה, אז מסתלק ממנו ונזהר בו. משום זה הקדים לו הקב"ה דבר במה שיזכה לזה.
168. כשרצה הקב"ה להביא דין על סדום, זיכה מקודם את אברהם ושלח לו מתנה, ג' המלאכים שיזכה על ידיהם, כדי להציל את לוט משם. כמ"ש, ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה. ולא כתוב, ויזכור את לוט, כי בזכותו של אברהם ניצל. ויזכור, שזכר לו מה שזכה מקודם ע"י ג' מלאכים.
169. מי שזוכה בצדקה עם בני אדם בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו אותה צדקה שעשה, משום שבכל שעה שאדם זוכה, נכתב לו כן למעלה. וע"כ, אפילו בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו את הטוב שעשה, וזכה עם בני אדם, כמ"ש, וצדקה תציל ממוות. משום זה הקדים הקב"ה וסיבב לאברהם במה שיזכה על ידו, שיציל בזכותו את לוט.
170. ויקומו משם האנשים, מסעודה שהתקין להם אברהם, וזכה על ידם. אע"פ שמלאכים היו שאינם צריכים לסעודה, מ"מ זכה על ידיהם. ומכל אותו המאכל לא נשאר כלום, כדי שאברהם יזכה על ידו. שהרי כתוב, ויאכלו, כי באש שלהם נאכל ונשרף.
171. ג' מלאכים היו: גבריאל אש, ומיכאל מים, ורפאל רוח. א"כ רק גבריאל לבדו היה יכול לשרוף המאכל. אלא כל אחד כלול בחברו, שכל אחד היה בו אש מים רוח, ומשום זה כתב על כולם, ויאכלו, כי היה אש בכל אחד מהם, שהמאכל נשרף בו.
ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. אכילה שאכלו, שניזונו מזיו השכינה וגרמו באכילתם להיזון מאותו צד שאברהם התדבק בו, ימין, חסדים. ומשום זה לא השאירו כלום ממה שנתן להם אברהם, כדי להרבות בהמשכת החסדים כמה שאפשר.
172. צריך האדם לשתות מכוס של ברכה, כדי שע"י שתייתו יזכה אל הברכה של מעלה. אף המלאכים אכלו ממה שהתקין להם אברהם, כדי שיזכו ע"י אכילתם להיזון מצד אברהם, אור החסדים, כי מאותו צד נמשכים המזונות לכל המלאכים העליונים.
173. וישקיפו על פני סדום. התעוררות של רחמים להציל את לוט.
174. ואברהם הולך עימם לשַׁלְחָם, לעשות להם לוויה. אם אברהם ידע שהם מלאכים, למה עשה להם לוויה? אע"פ שהיה יודע שהם מלאכים, מה שהיה רגיל לעשות עם בני אדם, עשה גם בהם, וליווה אותם. כי כך צריך האדם לעשות לוויה לאורחים. שהרי כל המצווה של הכנסת אורחים תלויה בלוויה שהוא גמר הדבר, ואין המצווה נקראת אלא על מי שגמר אותה.
175. ובעוד שהוא היה הולך עימהם ללוותם, נגלה עליו הקב"ה. שכתוב, וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. והוי"ה, הוא ובית דינו, הנוקבא, משום שהקב"ה היה הולך עימהם.
176. כאשר האדם עושה לוויה לחברו, הוא ממשיך השכינה להתחבר עימו וללכת עימו בדרך להציל אותו. ומשום זה צריך האדם ללוות את אורחו, משום שמחבר אותו אל השכינה וממשיך עליו השכינה להתחבר עימו.