תפילת השבת
[צלותא דשבתא]
207. תפילת השבת של העם הקדוש. ג' תפילות נמצאות ביום הזה כנגד ג' שבתות, בינה ז"א ומלכות, השולטים ביחד. וכולם אחד.
וכיוון שבאו העם הקדוש לבית הכנסת, אסור לעסוק אפילו בצורכי בית הכנסת, אלא בדברי תשבחות תפילה ותורה.
208. ומי שעוסק בדברים אחרים ובדברי העולם, זהו אדם שמחלל שבת, אין לו חלק בעם ישראל. שני מלאכים ממונים על זה ביום השבת. והם שׂמים ידיהם על ראשו, ואומרים, אוי לפלוני, שאין לו חלק בהקב"ה. וע"כ צריכים להשתדל בתפילות ובשירות ובתשבחות לאדונם, ולעסוק בתורה.
209. היום הזה הוא יום של הנשמות, שמתעטר צרור של הנשמות, הבינה. וע"כ משבחים בתשבחות התשבחה של הנשמה, נשמת כל חי תברך את שִמך ה' אלקינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרךָ. ואין תשבחה אלא מצד הנשמה והרוח. והיום הזה עומד ברוח ובנשמה, ואינו של הגוף.
210. התשבחה של מדרגה אחרת עליונה, שהוא יום, השמש הקדוש, ז"א, אור של יום, היא ברכת יוצר אור, אור המאיר, שממנו ניזונים ומאירים כל הצבאות והמרכבות וכוכבים ומזלות, וכל אלו השולטים על העולם.
211. השבח של עוה"ב, בינה, ביום הזה, הוא, אל אדון על כל המעשים. והשבח הזה הוא בכ"ב (22) אותיות עליונות קדושות, המתעטרות באבות, חג"ת, ובמרכבה העליונה הקדושה, בינה.
212. אותיות קטנות הן כ"ב אותיות של עולם התחתון, מלכות, שהן, אל ברוך גדול דֵעה. ואין בין מילה למילה רווח אחר, אלא רק אות אחת מכ"ב אותיות רשומה בכל מילה: אל ברוך גדול דעה, וכן הלאה.
ובעולם העליון, בינה, יש רווח וצדדים קדושים בין אות לאות. כי בא' יש חמש מילים, אל אדון על כל המעשים. ובב' יש חמש מילים, ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. ובג' יש ארבע מילים, גודלו וטובו מלא עולם. וזהו שבח על התשבחות, שאותיות עליונות של יום השביעי, בינה, משבח ואומר למלך העליון יוצר בראשית, חכמה.
213. כשהשבח הזה עולה למעלה, שישים מרכבות עליונות שבגן עדן מזדווגים ולוקחים השבח ההוא מהעם הקדוש, ומעלים אותו להתעטר בו בכמה מרכבות עליונות, שהממונים וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מתעטרים בשבח הזה. וכל אלו המרכבות, וכל אלו נשמות הצדיקים, כולם עולים בשבח הזה עד הכיסא, המלכות.
214. כשהשבח מגיע למלכות, הנה השבח הזה שאומרים כל ישראל, עומד שם, עד הזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף: כתר ייתנו לך. ואז יש עלייה לאלו שלמטה לעלות למעלה, שמלכות עולה לאמא, בינה, וז"א עולה לאבא, נקודה עילאה, כדי שהכול יתאחד למעלה באו"א, להיות כולם אחד. ואז נמצא שהשבח הזה, אל אדון, שכבר עלה עם המלכות לבינה, אומרת אותו הבינה למלך העליון, חכמה. זוהי התשבחה העולה על כל התשבחות.
215. מכאן והלאה הוא סדר התפילה כמו בשאר הימים. עד, ישמח משה. שמחת מדרגה עליונה, ת"ת, הנקרא משה, והוא יעקב, עיקר האבות, קו המכריע, המייחד חו"ג, אברהם ויצחק, שהוא שמח בחלקו, במלכות. כשהכיסא, המלכות, עולה אליו ולוקח אותה, ומתחברים יחד. וזהו שמחת תורה שלמעלה, תושב"כ, ת"ת, השמח בתורה שלמטה, תשבע"פ, המלכות, ומתחברים זה בזה.
216. כיוון שהתחברו יחד, צריך האדם לכלול בשמחה ההיא את העם הקדוש, ולומר, ישמחו במלכותך שומרי שבת.