ויפגע במקום, דברי התרצות הוא

[ויפגע במקום, מלין פיוסא איהו]

235. כתוב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. יש פגיעה לטוב, לרע, ולתפילה. בשעה שהיה הולך לחָרָן כתוב, ויפגע במקום. כי תפילת ערבית היה מתפלל במלכות, הנקראת מקום, כמ"ש, הנה מקום איתי. כי תפילת ערבית ראויה לאותו מקום, כי היא תיקון המלכות, שאין פגיעה אלא תפילה.

236. ויפגע במקום ויָלֶן שם, כי בא השמש. ויפגע במקום, אין פגיעה אלא הִתרצוּת. כי בא השמש הקדוש, ז"א, אל הלבנה, המלכות, הבעל אל האישה. מכאן, שאינו נאה לבעל לבוא אל אשתו, אם לא בדברי ריצוי לְרַצות אותה. כי כתוב, ויפגע במקום, פירושו, שאמר לה דברי ריצוי. ואח"כ, וילן שם. כשבא יעקב מחרן, כתוב, ויפגעו בו. שהמלכות שלחה לרַצות אותו, שיבוא אליה.

כי ז"א ימין, המלכות שמאל. כמו שיש מחלוקת בין ימין ושמאל, כן הייתה בין ז"א למלכות. במיעוט הירח ניצח ז"א את המלכות, כי התמעטה ויצאה מקו שמאל, וע"כ צריך ז"א לפייס אותה, להחזיר לה הארת השמאל. שאינו נאה לבעל לבוא אל אשתו, אם לא בדברי ריצוי לרצות אותה. כי בתחילה הוא ממשיך לה הארת השמאל לפיוס, ואח"כ מזדווג עימה ומשפיע לה החסדים הנאמנים.

ולפעמים בהיפוך, שז"א בו"ק, המלכות מפייסת את ז"א, להזדווג עימה, שע"י זה ישובו לו הג"ר. כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. ולכן, כשבא יעקב מחרן, שהיה אז בקטנות, הנקרא חרן, כתוב, ויפגעו בו, שהמלכות שלחה לרצות אותו, שיבוא אליה, שיתייחד עימה, וע"י זה ישובו אליו הג"ר.

237. ויאמר יעקב כאשר רָאָם. כאשר ראם, אלו מלאכים של ז"א, הנקרא יום, ושל מלכות, לילה. והיו נעלמים ממנו, ואח"כ נגלו אליו. ע"כ כתוב, כאשר ראם מחנה אלקים זה.

מכאן, שהיו אלו של יום ואלו של לילה. אלו של לילה, כתוב בהם, מחנה אלקים, כי המלכות נקראת אלקים. ואלו של יום, כתוב בהם, זה, כי ז"א נקרא זה. וע"כ כתוב, ויקרא שם המקום ההוא מחניים, שני מחנות. ועתה שני מחנות קדושים ראה כאן, מחנה של רבי שמעון ומחנה של רבי פינחס.

המלאכים של יום ושל לילה היו מהארת הזיווג. ועד כאן כשהיה בחרן, לא ראה אותם. אלא עתה בזיווג ראה אותם. היו נעלמים ממנו, ואח"כ נגלו אליו. וע"כ כתוב, כאשר רָאם.

239. כי בא השמש. כי בא, לשון כיבוי, שנכבה אור השמש. מכאן למדנו, מי שמייחד עם אשתו, צריך בלילה לכבות הנר. וביום אין דרך חכמים לשמש מיטתם, אלא בלילה בדרך צִנעה. ומשום זה, נעשה הלינה בזמן, כי בא השמש, אחר שנִפנה השמש מהעולם.

240. משום זה, כמו שצריך להתכסות מהשמש, צריך ג"כ להתכסות מאלו מלאכים, שמיצה"ט, שמימין, בכמה מחנות. ומאלו מלאכים, שמיצה"ר, שהולך בשמאל, בכמה מחנות.

ומשום זה, אחר שבא הבוקר, אמר, כאשר ראם. כי בלילה לא ראם. ומצידו של יעקב, שהיה איש תם, קו האמצעי, לא היה עימו אלא המחנות של המלך והמלכה, הנקראים מלאכים של יום ומלאכים של לילה. ומשום זה, ויקרא שם המקום ההוא מחניים. בלשון רבים, שני מחנות.

באלו המלאכים של יום, של ז"א, כתוב, כאשר ראם, מחנה אלקים זה. כי ז"א נקרא ז"ה. וכשבאו המלאכים של לילה, של המלכות, שהתאספו אליו לשומרו, אמר, ויקרא שם המקום ההוא מחניים. שני מחנות. ואין לשאול, שהרי הכתוב, כאשר ראם, כתוב אחר שחזר מלָבָן. כי אין מוקדם ומאוחר בתורה.

241. ויפגע במקום. תחילה נאמר שפגיעה היא תפילת ערבית. ואח"כ נאמר שפגיעה היא דברי ריצוי כשבא החתן לכלה. שלפי זה, ויפגע במקום, פירושו ייחוד חתן וכלה. ומשום שתפילה היא כלה, מלכות, כמ"ש, איתי מלבנון כַּלָה, איתי מלבנון תבואי. הרי שהמלכות נקראת איתי. וכתוב, הנה מקום איתי. הרי שמקום פירושו מלכות, כמו איתי. ומשום שהמלכות נקראת מקום בעוה"ז, כתוב בה, ויפגע במקום ויָלֶן שם.

כי, ויפגע במקום, פירושו שפגע במלכות, הנקראת מקום, ונקראת תפילה, ונקראת כלה. ולפיכך הפירוש, שהחתן, יעקב, ז"א, פגע ובא אל הכלה, מלכות, הנקראת מקום. וכן אפשר לומר, שפגיעה היא, שתיקן תפילת ערבית, כי תיקון תפילה פירושו ייחוד חתן וכלה. כי תפילה היא המלכות. ושני הפירושים דבר אחד הוא.

242. ומשום זה היא אומרת, מי ייתְנֵני בַּמִדבר מלון אורחים. שאז הייתה רשות בפני עצמה, ולא עם אלו הקובעים אותה חוב עימהם, בלא חתן שלה. ובכל שעה שאדם מתפלל, מקדים הקב"ה ושומר אותה. כמ"ש, והאיש מִשְׁתָאֵה לה. ואין איש אלא הקב"ה. כמ"ש, ה' איש מלחמה. וכתוב, ויהי הוא טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת, הוא כמ"ש, ויצא כברק חיצו.

בלילה, בחושך, שליטת הדינים וקו שמאל. ששליטת השמאל בלי ימין זה חושך, כי שליטת הימין, אור החסדים, הוא אור היום. ולפיכך צריכים להתפלל תפילת ערבית, לזווג אותה עם ז"א, קו האמצעי, שאז היא שמורה מפני הס"א, שלא ימשכו ממנה השפע מלמעלה למטה. וכמו שהלילה הוא שליטת השמאל מבחינת הזמן, כן המִדבר שליטת השמאל מבחינת המקום. וע"כ הוא מקום נחש שרף ועקרב.

ומשום זה היא אומרת, מי ייתנני במדבר מלון אורחים. שאז הייתה רשות בפני עצמה. שהשכינה מצפה ואומרת, מי ייתנני במדבר, במקום שליטת השמאל, להיות בזיווג עם ת"ת ויסוד, הנקראים אורחים. וזה, מלון אורחים.

כי המתפלל תפילת ערבית מתקן אותה בזיווג הזה. ואז היא נבחנת רשות בפני עצמה, ששפע החכמה שבה נשארת ברשותה, ואינה נמשכת מלמעלה למטה, כי זהו תיקון קו האמצעי, שהוא ת"ת ויסוד. ולמתקן הזה מחכה המלכות ואומרת, מי ייתנני במדבר מלון אורחים.

שאז הייתה רשות בפני עצמה, ולא עם אלו הקובעים אותה חוב עימהם, בלא חתן שלה. כי אז היא שמורה, שלא ימשכו ממנה שפע החכמה מלמעלה למטה, כי הם קובעים אותה לכף חוב, ומפרידים אותה מהחתן שלה, קו האמצעי.

ובכל שעה שאדם מתפלל, מקדים הקב"ה ושומר אותה. כי ע"י התפילה, האדם מייחד המלכות עם הקב"ה, קו אמצעי, שהוא מקדים ושומר אותה מפני החיצוניים והרשעים, שלא ימשכו ממנה מלמעלה למטה. וכמ"ש, והאיש משתאה לה, שהקב"ה מצפה להזדווג עימה. ובטרם כילה המתפלל את תפילתו נעשה הזיווג, כמ"ש, ויהי הוא טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת. רבקה אותיות הברק, אשר ברק רומז על הזיווג, היורה כחץ, כמ"ש, ויצא כברק חיצו.

243. לעשרה מקדימה השכינה ובאה, ולאחד אינה באה, אלא אחר שישב. ואיך נאמר, שבכל שעה שאדם מתפלל, מקדים הקב"ה ושומר אותה, אפילו לאדם אחד?

לעשרה שהוא י', קָדמה ה'. שאם יש י"ה, המוחין דחו"ב, כי י' כוללת גם ה', אז באה השכינה, שהיא ה'. ולאחד אינה באה. שאם ו' היא אחד בלי אותיות י"ה, אז עד שיושב ומקבל המוחין של י"ה, אינה באה אליו ה' שנייה של הוי"ה. במקום שאין י"ה, אין ה', המלכות, באה לשם.

ומי שרוצה לייחד האותיות י"ה ו"ה, צריך להתחנן בתחינה ותחנונים. ומשום זה כתוב, ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. כי באדנ"י, שהיא השכינה, היא בתחנונים. ולהקב"ה מבקשים רחמים. עד כאן עניין תפילת ערבית.

תחתונים הם מַרְבִּים חן אל השכינה, שתהיה ראויה לזיווג. ורחמים הם המוחין של קו אמצעי, הכלולים משני הקווים ימין ושמאל, י"ה. וכדי לייחד אותיות הוי"ה, צריכים להמשיך אל הקב"ה רחמים, המוחין של י"ה, ותחנונים המרבים חן השכינה בעיניו, ואז נעשה הייחוד. שאין השכינה באה, אלא אם יש בז"א מוחין של י"ה.