את הכבש האחד תעשה בבוקר

244. כתוב, את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבּיים. שדברים שהם תחת כִּבְשׁוֹנוֹ של העולם, יהיו מכוסים תחת לבושך. כמו שלבוש מכסה על הגוף, כך צריכים לכסות סודות התורה. כש"כ סוד הקורבנות, שהם כעין קירבת אישה אל בעלה. כי ע"כ נקרא קורבן, מלשון קירבה. כבשונו של עולם, פירושו, ההעלמה היתרה שיש בעולם.

245. וכמו שקירבת איש ואשתו, צריכה להיות בהעלם, כך הקורבן, צריך לכסותו מבני עריות הרשעים החצופים, שאין להם בוֹשת פנים ולא ענווה. וכמה מיני ממזרים הם, בני עריות בני נידה. נידה, פירושו, נד ה', השכינה, ממנה, ונמצאת במקומה שפחה בת אל נכר זונה. כמ"ש, תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שׂאת, תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישׂבע לחם, ושפחה כי תירש גבירתה. כי ה', המלכה, יצה"ט, נדה ממקומה, ונכנסה במקומה שפחה, יצה"ר.

246. וכתוב, כנגע נראה לי בבית. שהוא דם טמא של הנידה. וכמו שבנגע כתוב, והסגירוֹ הכוהן שבעת ימים. אף כך, שבעת ימים תהיה בנידתה. אשריהם האיברים המתקדשים בשעת תשמיש, שנקראים עצי העולָה. שאחוזים בהם אִשות קדושות משם הוי"ה, ז"א, שנאחז באש שלהם. ומשום זה כתוב, בָּאוּרים כַּבּדו ה'.

247. הסוף והשלמות של הכתוב, ועשירית האֵיפָה סולת. אשרי מי שממשיך ממוחו טיפת סולת נקייה בלא פסולת בעת הזיווג, והיא רמוזה באות י' מן אדנ"י, וע"כ כתוב, ועשירית, שכלולה בע"ס. והיא בלולה בשמן כתית רביעית הַהין, שֶׁבְּלולה מארבעה: מקרא משנה תלמוד קבלה. שהצדיקים מְכַתתים עצמם עליהם, ומעלים מ"ן לזיווגה.