נפש כי תחטא
207. נפש כי תחטא, כמ"ש, עד שיפוח היום ונסו הצללים. כמה יש לבני אדם שייזהרו מחטאיהם, שלא לחטוא לפני אדונם. כי בכל יום יוצא כרוז וקורא, בני העולם, עוררו את ליבכם לפני המלך הקדוש, התעוררו להיזהר מחטאיכם. עוררו הנשמה הקדושה, שנתן בתוככם מהמקום הקדוש העליון.
208. בשעה שהקב"ה מוציא את הנשמה להוריד אותה בבני אדם, הוא מעיד בה בכמה הבטחות, ובכמה עונשים, כדי שתשמור מצוותיו. ולא עוד אלא שמעביר אותה ב-1008 עולמות, להשתעשע, ולראות בהם כבודם של העוסקים בתורה. ועומדת לפני המלך בלבוש כבוד בצורת עוה"ז. בלבוש כבוד עליון היא מסתכלת בכבוד המלך בכל יום, והוא מעטר אותה בכמה עטרות.
209. בשעה שמגיע הזמן לרדת לעולם, היא עושה דירתה בגן עדן הארץ שלושים יום, לראות כבוד אדונם של הצדיקים, ואח"כ עולה למקומה למעלה. ואח"ז יורדת לעולם. והמלך הקדוש מעטיר אותה בשבע עטרות, עד שבאה ונכנסת בגוף האדם. וכשהיא בגוף האדם, וחוטאת בעוה"ז, ועוסקת בחושך, התורה מתפלאת עליה, ואומרת, ומה כל הכבוד הזה וכל השלמות הזו השלים המלך העליון את הנפש, והיא חוטאת לפניו? נפש כי תחטא. מהו שתחטא?
210. נפש כי תחטא. נחזור אל הכתוב, עד שיפוח היום. עצה לנפש הזאת, שתיזהר מחטאה, ותשוב להיטהר, עד שיפוח היום, כל עוד לא יפוח היום של עוה"ז, ויבוא היום ההוא הקשה, שיתבע המלך דין להוציא אותה מעוה"ז. ונסו הצללים, שבשעה שמגיע זמנו של אדם לצאת מהעולם, עובר ממנו הצלם של האדם. וכל עוד לא יפוח היום לצאת מעוה"ז, ונסו הצללים, שעובר הצלם, ישוב לפני אדונו.
211. שני צלמים יש לו לאדם, כשהוא בקיומו, אחד גדול, ואחד קטן, כמ"ש, הצללים, לשון רבים, שמיעוטו הוא שניים. וכשנמצאים יחד, אז האדם בקיומו. וע"כ כתוב, ונסו הצללים. ואז צריך האדם להסתכל במעשיו, ולתקן אותם לפני אדונו, ויתוודה עליהם. כי הקב"ה נקרא רחום וחנון ומקבל את השבים לפניו.
212. וזהו, עד שיפוח היום ונסו הצללים. כי כיוון שאלו הצללים עוברים ממנו, והוא נאסר באזיקים, שהולך למות, אם עושה אז תשובה, היא תשובה. אבל אינה טובה כל כך, כתשובה שעושה בזמן שהוא בקיומו. ושלמה המלך מכריז ואומר, וזכוֹר את בוראֶך בימי בְּחוּרותיך, עד אשר לא יבואו ימי הרָעה.
213. וע"כ, עד שיפוח היום, צריך האדם לתקן מעשיו, כי כשמגיעים ימיו להסתלק מהעולם, הקב"ה תוהה עליו ואומר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אָלָה, והוא עֵד, או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו. ושמעה קול אָלה, שהרי השבעתי אותה בשבועה, בשמי, שלא תשקר בי, והעדתי בה כשירדה לעולם. והוא עֵד, מכמה פעמים שהעדתי בה לשמור מצוותיי.
משום זה, כיוון שהאדם הוא עד, בשעה שישוב לפני המלך, או ראה או ידע. או ראה, אלו העוונות שעשה והסתכל בהם. או ידע, בבירורו של הדבר, שעבר על מצוות אדונו. אם לא יגיד, אם לא יתוודה עליהם לפני אדונו, כשייצא מהעולם, אז, ונשא עוונו. וכשיישא את עוונו, איך יפתחו לו פתח, ואיך יקום לפני אדונו? וע"כ כתוב, ונפש כי תחטא.