שתי נשים היו נמצאות בעולם
[תרין נשין דאשתכחו בעלמא]
329. שתי נשים היו נמצאות בעולם, ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך. הן דבורה וחנה.
חנה אמרה, אין קדוש כה', כי אין בִּלתךָ. וכל הכתובים הלאה, והיא פתחה את פתח האמונה בעולם, כמ"ש, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, שזה פתח האמונה, המלכות, שבדור חייב נקראת דל ואביון. וכששבים בתשובה כתוב עליה, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, להושיבי עִם נדיבים.
להושיבי עם נדיבים, זו האמונה של מעלה, המלכות שעולה למעלה מחזה דז"א, במקום שבו האבות שורים, חג"ת דז"א. כי נדיבים הם האבות. כמ"ש, נדיבי עמים נאסָפוּ עַם אלקי אברהם. הרי שמצד האבות נקראים נדיבים.
330. להושיבי עם נדיבים. שניבאה על שמואל, שעתיד להשתוות עם משה ועם אהרון, כמ"ש, משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראֵי שׁמו. וכיסא כבוד ינחילֵם, שמואל שהנחיל כבוד המלכות לשני מלכים, שאול ודוד. ועוד, וכיסא כבוד ינחילם, שהקב"ה מנחיל את הכיסא שלו לעבדיו.
331. ה' יֵיחַתוּ מְרִיבָו. מְרִיבָו חסר י' כתוב, שהיא סימן הרבּים. מריבו, אותיות מריב ו'. וזהו המלך הקדוש, ז"א, ו' דהוי"ה, קו האמצעי.
בשעה שהדינים מתעוררים, ושליטים מצד הדין שולטים על הרחמים, קו האמצעי, הרחמים נכנעים מפני שליטי הדין. ובשעה שהקב"ה מתברך ממעיין הנחל, בינה, אז מתגברים הרחמים, קו האמצעי, ונכנעים הדינים הנמשכים משמאל. כמ"ש, ה' ייחתו מריבו. מריב ו', הדינים מהריב של ו', של קו האמצעי, ייחתו מכוח הארת הבינה.
332. עליו בשמיים יַרעֵם. מיהו עליו? בשעה שהטַל, השפע של עתיקא קדישא, הכתר, שורה עליו וממלא ראשו, שהוא ג"ר, בשמיים, בז"א, אז ירעם, ישבור כוחם ועוזם של הדינים הקשים. וייתן עוז למלכו, להקב"ה, לז"א. וירֵם קרן משׁיחו, זו כנ"י, המלכות, הנקרא קרן היובֵל. משיחו, כמ"ש, משיח אלקי יעקב, שכתוב על דוד, המלכות.
333. דבורה, שבאה לשַׁבֵּח שבח המלך הקדוש, אמרה, ה' בצאתך משֵׂעיר בצַעדך משׂדה אֱדום. שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה, ולא רצו. האם לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמין אותם? אלא שלא יהיה להם פתחון פה לומר, שאם היה נותן להם הקב"ה את התורה, היו שומרים אותה. וע"כ הזמין אותם.
וכל אלו הכתובים שאמרה אותם דבורה, הכול הוא בחכמה, עד ששיבחה את עצמה, כמ"ש, עַד שׁקַמתי דבורה, שׁקַמתי אֵם בישראל, שאז הסתלקה ממנה רוח הנבואה. ומשום זה אמרה, עוּרי עוּרי דבורה, עורי עורי דַברי שיר, שהייתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה.
334. וכל זה היה, כשנמצאו הגברים בחטא, ולא היו ראויים שיִשרה עליהם רוח הקודש. אז כתוב, ואִם כל עֲדת ישראל יִשְׁגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ואָשֵׁמוּ. הלוא, ואם כל ישראל ישגו, היה צריך לכתוב, והמילה, עדת, מיותרת? אלא, סובב על אלו שנמצאים בירושלים, שמשם יוצאת התורה לכל העם, שאם הם טועים, נמצאים כל ישראל טועים, משום שכולם נמשכים אחריהם. ונעלם דבר מעיני הקהל. עיני הקהל, הם הסנהדרין, אלו הם הממונים על ישראל.