שלָמים
192. ושלָמים הוא שלמות ושלום הכול. ומי שמקריב שלמים מרבה שלום בעולם. כי שלמים הוא קו האמצעי, יעקב. יעקב, הוא עושה שלום, משום שמתייחדים בו קו ימין וקו שמאל, אברהם ויצחק. ושלמים אחוזים במצוות עשה, קו ימין, ובמצוות לא תעשה, קו שמאל, כמו יעקב, להיותם קו אמצעי. וע"כ נקראים שלָמים. כמ"ש, ויעקב איש תם, איש שלם. כי כל השלמות היא בקו האמצעי, שהוא שלם למעלה בז"א, ושלם למטה במלכות.
193. כתוב, אִם על תודָה יקריבנו, והקריב על זבח התודה ח_ת מצׂת. למה צריכים להקריב עליו חלות מצות? הוא כמ"ש, והתוודה אשר חָטא עליה, כלומר על שחטא ופגם במלכות. אף כאן, התודה באה על מה שפגם במלכות. כי התודה באה על הצלה מייסורים, כלומר הדברים שצריכים להודות, ואין ייסורים בלי עוון. ונמצא, שכל תודה באה על עוון.
אבל העוון הזה פוגם רק במלכות, כמו בקורבן האשָׁם. וע"כ צריך להביא חלות מצות, אשר באות על פגם המלכות. מצׂת וח_ת, כתובות חסרות ו', משום, שחטא על המלכות, וע"כ ו', ת"ת, אינה מאירה בה.
194. כתוב, על חלות לחם חמץ יקריב קורבנו, על זבח תודת שְׁלָמיו. תודת שלמיו, זוהי שלמות הכול. שלמיו, כלומר שניים. תודה, היא מלכות. שלמיו, שניים הם, שתי אותיות ו'. ו"ו, ת"ת ויסוד, שלמיו, מורה על שלום הכול.
195. תודת שלמיו, פירושו, שמטיל שלום בכל ומעורר רחמים בכל העולמות. תודת שלמיו, שכנ"י, המלכות, מתברכת מאלו שניים, ת"ת ויסוד, שהם שלום הכול.
לחם חמץ, הרי ידוע, שמורה על אחיזת החיצוניים. כמו שהיה החטא, שנתן אחיזה לחיצוניים בחטאו, כך הוא מקריב באופן הזה ממש. וע"כ מביא לחם חמץ.
196. ח_ת מצׂת כתוב חסר ו'. כמ"ש, סולת חלות מצׂת בלולות בשמן ורקיקי מצות משׁוחים בשמן. על מה הוא רומז? אלו הם המתקה על להט החרב המתהפכת. משום שכולם, שהם מבחינת להט החרב המתהפכת, התמנו על דרכיהם של בני אדם, על אלו שעוברים מצוות התורה. וע"כ הכול הוא סולת בלולה בשמן, להמשיך שמן המשחה ממקום עליון, מאבא עילאה, למטה, ויתברכו כולם יחד משמן משחת קודש, שהוא השפע מאבא.
197. וזהו יין לנֶסֶך, הנמשך מאמא, שהוא רביעית הַהִין, כלומר במלכות, הנקראת רביעית ההין. ומקום אחד, מלכות, הנקראת מזבח, מלא יין ושמן ומים לניסוך. אשר מים, הם החסדים הנמשכים מהנהר, מבינה, להשקות את הגן, המלכות, וכל אלו נטיעות, כלומר כל מדרגותיה. וע"כ יש מים של קדושה, ויש המים הזֵידונים של הס"א. וכן יין, יש מקום שהוא טוב, ויש מקום שהיין בא להעניש, שהוא דין.
198. ע"כ מי שראה יין בחלומו, יש למי שהוא טוב, ויש למי שהוא דין. אם תלמיד חכם הוא, כתוב, ויין ישַׂמַח לבב אנוֹש. וכתוב, כי טובים דוֹדיך מיין. וזהו היין המשומר המשמח את הכול. ואם אינו תלמיד חכם, כתוב בו, תנו שֵׁיכר לאובד ויין למָרֵי נפש, כי יש יין אחר, שהוא דין.
וע"כ יפה להקריב אלו הדברים בקורבן, כדי להעביר הדין ולעורר רחמים. מעביר יין דס"א, דין, ומביא היין דקדושה, רחמים. וכן בכל דבר, צריכים להעביר הדין ולעורר הרחמים.
199. ושמן לא יחסר מקורבנו לעולם, חוץ ממנחת קְנָאוֹת, שכתוב, לא ייצוק עליו שמן. כי כאן אינה צריכה רחמים, כי כולה היא דין, שכתוב, וצָבתה בטנה, ונפלָה ירֵכה. ועל זה כתוב, וזאת תורת זבח השלָמים אם על תודה יקריבנו.