ויישאו את יונה ויטילוהו אל הים
1. ויישאו את יונה, ויטילוהו אל הים, ויעמוד הים מזעפו. מהו הטעם, שהים הרעיש על יונה ולא הארץ, הנוקבא, הרעישה עליו? כיוון שהולך לחוץ לארץ, כדי שלא תשרה עליו השכינה, נמצא, שברח מארץ ישראל, הנוקבא. ע"כ למה הים נאחז בו כשהלך, ולא הארץ, שממנה ברח?
2. ים דומה לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד. ז' רקיעים, חג"ת נה"י דז"א. רקיע עליון נקרא מ"י, ישסו"ת. רקיע תחתון, מלכות דז"א, שממנה נבנית הנוקבא, מקבל ב' האותיות מ"י מהרקיע העליון, שנעשים אצלה אותיות ים. רקיע עליון משפיע החכמה שבו רק לנוקבא. וע"כ קיבלה הנוקבא אותיות מ"י שבו, ונעשו בה ים, שמורה על חכמה שבנוקבא.
הים, הנוקבא, דומה לרקיע תחתון דז"א, כי מהרקיע הזה כל בניינה. ורקיע זה דומה לכיסא הכבוד, ישסו"ת, שהם כיסא לאו"א עילאין, שע"כ קיבל הרקיע התחתון אותיות מ"י שבכיסא הכבוד, ונעשה ים. וההפרש בין השם ארץ לבין השם ים, שהשם ארץ של הנוקבא אינו מיוחד על הארת חכמה שבה, אלא רק על הברכה שבה, אבל השם ים של הנוקבא מיוחד רק על הארת חכמה שבה, שמשם נמשכת הנבואה.
ומשום זה, הים נאחז בו וקיבל אותו לתוכו, משום שהיה בורח מפני הים, שהיה בורח מפני הנבואה, הנמשכת מהמוחין דנוקבא, שהם בבחינת ים. וע"כ הרעיש עליו הים ולא הארץ. וכן השליכוהו אל הים, שזה היה, כדי להשיבו אל הנבואה שממנה ברח.
3. ויישאו את יונה ויטילוהו אל הים. כשהיו מטילים אותו אל הים, והטביעו אותו עד ברכיו, היה הים שוכֵך. הרימו אותו, זעף הים. כל כמה שהטביעוהו, כן שכך הים. עד שהוא אמר בעצמו, שָׂאוני והטילוני אל הים. מיד, ויישאו את יונה ויטילוהו אל הים.
4. כיוון שנשלך אל הים, פרחה ממנו נשמתו, ועלתה עד כיסא המלך ונידונה לפניו. והוחזרה לו הנשמה, ונכנס בפיו של אותו הדג, והדג מת. ואח"כ חזר הדג לתחייה.
5. בשעה שאדם עולה על המיטה וישן, כל לילה ולילה יוצאת נשמתו ממנו, ונידונה לפני בית דינו של המלך. אם זוכה להישאר בחיים, הוחזרה הנשמה לעוה"ז.
6. הדין הוא בשתי דרכים. כי לא דנים האדם על הרע, שהוא עתיד ונועד לעשות. כמ"ש, כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם. ולא על העתיד. ואין לומר, שדנים האדם רק על הטוב שכבר עשה בלבד.
אלא שמטיבים לאדם על הטוב של עתה, ודנים אותו על הזכויות שהוא עתיד לעשות, שהוא ניצל בשבילם, אע"פ שהוא עתה רשע. משום שהקב"ה עושה טוב עם כל הבריות, וכל דבריו שעושה הוא רק להטיב לכל. וע"כ אינו דן האדם על הרע שעתיד לעשות. וע"כ נידון האדם לפני הקב"ה, שיודע העתידות.
הזוהר מביא את המאמר הזה, אשר האדם נידון בכל לילה, כדי לבאר מה שאמר לעיל על יונה, שיצאה נשמתו ונידון לפני הקב"ה.
7. כיוון שהטילו את יונה אל הים, כתוב, ויעמוד הים מזעפו. ים העליון, הנוקבא. כשהכעס שוקט הוא בעמידה. בשעה שהדין שורה בעולם, ב"ד, הנוקבא, כאישה מעוברת המתקשה ללדת. וכאשר ילדה, הבהלה שָׁככה. כן כשהדין שורה בעולם, אינו שוקט ואינו נח, עד שנעשה הדין ברשעים. ואז המנוחה שלו לעמוד במקומו בשלמות ולהימצא בקיומו, כמ"ש, וּבַאֲבוֹד רשעים רינה.
8. ובאבוד רשעים רינה. וכתוב, החפוץ אחפוץ מות רשע. הרי שאין נחת לפני הקב"ה כשנעשה דין ברשעים? אלא כאן, קודם שנשלמה הסאה, אז אינו חפץ במות רשע. ולאחר שנשלמה הסאה, אז, באבוד רשעים רינה.