הללו עבדי ה'
478. הללו יה, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'. כיוון שאמר, הללו יה, למה אומר עוד, הללו עבדי ה', ואח"כ עוד, הללו את שם ה'? אלא מי שמשבח לאחֵר, צריך לשבח אותו לפי כבודו. ומי שמשבח לאחר בשבח שאין בו, מסבב שיגולֶה גנוּתו. ע"כ, מי שעושה הספד על אדם, צריך שיהיה כפי כבודו ולא יותר.
479. הללו יה, שבח עליון של אדון כל מקום, שאין העין שולטת בו לדעת ולהסתכל, שהוא נסתר מכל הנסתרות, הוא השם י"ה, העליון על כל. השם י"ה ג"ר, כי קוצו של י' כתר, י' חכמה, ה' בינה. ואין השגה בג"ר.
480. משום זה, הללו יה, הוא שבח ושם ביחד, כלולים כאחד. וכאן סותם הדבר, שאומר, הללו יה, ואינו אומר, מי הוא האומר הללו יה, ולמי יאמרו הלְלו. אלא כמו שהשם י"ה סתום, כך השבח שמשבחים סתום, ואלו המשבחים איני יודע מי הם. וכך צריך להיות סתום הכול.
ואח"כ גילה ואמר, הללו עבדֵי ה', הללו את שם ה'. גילה מי הם המהללים ולמי הם מהללים, משום שזה אינו סתום כאותו העליון הנסתר, י"ה, כי נקרא שם, הנוקבא, כמ"ש, אשר נקרא שֵם שֵם ה', הנוקבא שנקראת שם.
481. הראשון, י"ה סתום ואינו מגולה. השני, שם ה', סתום ומגולה, עומד בהתגלות, ע"כ הם משבחים שם ה'. ומי הם המשבחים? הם עבדי ה'.
482. יהי שם ה' מבורך. מהו השינוי שאומר יהי? יהי זה המשכה מאותו מקום עליון הסתום, י"ה, עד הברית, י' תחתונה כעין י' עליונה, ההתחלה כסוף.
ז"א נקרא הוי"ה, והנוקבא נקראת אדנ"י. ע"כ כתוב, יהי שם ה'. כי שם היא הנוקבא, ה' ז"א. ובייחודם משתלבים ב' שמות הללו זה בזה, ומצטרף מהם יאהדונה"י. ויש כאן שתי אותיות י'. י' הראשונה חכמה, י' דהוי"ה, וי' האחרונה, י' של אדנ"י, חכמה תתאה.
י' ראשונה של יאהדונה"י, נמשך ממנה שפע החכמה, עד הברית, הנוקבא, י' תחתונה, י' אחרונה של יאהדונה"י. כמו שי' עליונה של יאהדונה"י חכמה, כן י' תחתונה של יאהדונה"י מקבלת ממנה, ונעשתה לחכמה תתאה. י' הראשונה וי' האחרונה נעשות שוות זו לזו ושתיהן חכמה.
483. משום זה, יה"י, הוא ההמשכה מנסתר מכל הנסתרות, י' ראשונה של יאהדונה"י, עד המדרגה התחתונה, י' אחרונה של יאהדונה"י. והן שתי אותיות י' של יה"י. בדבר זה התקיים כל מעשה בראשית, כמ"ש, יהי רקיע, יהי מאורות, יהי אור.
484. בכל המעשים של מעלה, הרקיע והאור והמאורות, כתוב יהי. בכל המעשים של מטה, הארץ והימים ואשר בהם, לא כתוב, יה"י, משום שזה המשכה מסתום מכל סתום, י' ראשונה של יאהדונה"י, אינו מתקיים אלא רק בדברים עליונים של מעלה, ולא באלו הדברים של מטה.
485. ובזה מתברך השם הקדוש בכל. ע"כ כתוב, יהי שם ה' מבורך, ממזרח שמש ועד מְבוֹאוֹ. זהו מקום עליון, שהשמש, ז"א, מאיר ממנו, מקום של ראש העליון הסתום, ראש א"א.
486. ועד מבואו, זהו מקום קשר, שהתקשרה בו האמונה, הנוקבא, כראוי, ששם ייחוד ז"א ונוקבא, ומשם יוצאות הברכות לכל. והעולם, הנוקבא, ניזון מכאן. ומשום זה עומד מקום זה, הנוקבא, להיות ניזון מלמעלה ולהתברך משם. והכול תלוי בהתעוררות שלמטה, שאלו עבדי ה' מתעוררים כשמברכים את השם הקדוש, הנוקבא, שמשום שהיא בהתגלות, כתוב, הללו עבדי ה', הללו את שם ה'.