ונִרגן מפריד אַלוף
269. איש תהפוכות ישַׁלַח מָדון וְנִרגן מפריד אַלוף. איש תהפוכות ישלח מדון, הוא שהרשעים שעושים פגם למעלה. כי מדון פירושו פגם. ונרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם, הקב"ה.
270. איש תהפוכות ישלח מדון. שישלח לאלו הנטיעות, שהן זו"ן, מדון, שגורם להם שיינקו מצד הדין, שמאל דבינה. מדון, פירושו דין.
ונרגן מפריד אלוף, שהרשעים עושים פגם למעלה. מפריד, שלא נמצא ייחוד בין זו"ן, שמפריד את המלכה מהמלך. ומשום זה לא נקרא אחד, כי ז"א ומלכות לא בייחוד. אוי לאלו הרשעים שעושים פירוד למעלה. אשריהם הצדיקים, שהם מקיימים הקיום שלמעלה, ייחוד זו"ן. ואשריהם בעלי תשובה, שמחזירים הכול למקומו.
271. וע"כ, במקום שבעלי תשובה יושבים, צדיקים גמורים אין יושבים שם. מטעם שהם, בעלי התשובה, נתקנו במקום עליון, במקום שבו נמצא השיקוי של הגן, בבינה, המשקה את הגן, שהוא מלכות. וזוהי תשובה, שמשיב המלכות אל הבינה. וע"כ נקראים בעלי תשובה. והצדיקים הגמורים, נתקנו במקום אחר, שנקרא צדיק, יסוד דז"א.
272. וע"כ בעלי תשובה יושבים במקום עליון, בינה. וצדיקים גמורים יושבים במקום קטן, ביסוד דז"א. כי בעלי תשובה משיבים המים, השפע, ממקום עליון של הנהר העמוק, בינה, עד מקום שנקרא צדיק, יסוד דז"א. וצדיקים גמורים ממשיכים את השפע, מאותו מקום שיושבים בו, מהיסוד דז"א, לעוה"ז.
וע"כ בעלי תשובה הם עליונים, וצדיקים גמורים הם תחתונים. אשרי חלקם של בעלי תשובה, שממשיכים השפע מבינה ליסוד דז"א, ואשרי חלקם של הצדיקים, שבזכותם העולם מתקיים, שממשיכים השפע מיסוד דז"א לעוה"ז.
273. והיה כי יחטא ואשֵׁם. וכתוב, או מצא אבֵדה וכיחֵש בה. כי החוטא פוגם למעלה, ומשום זה מסתלק הקב"ה מהכול. כביכול הקב"ה לא נמצא בקיומו, כי כנ"י, המלכות, נפרדה ממקומה. כמ"ש, אבְדה האמונה. אמונה היא כנ"י, כמ"ש, ואמונתךָ בלילות. ולילה הוא המלכות. אבְדה האמונה, כמ"ש, על מה אבְדה הארץ. והכול אחד, כי המלכות נקראת אמונה ונקראת ארץ.
והרי כתוב, אבְדה, כלומר, שהמלכות איבדה את בן זוגה, יסוד. ולא כתוב, נאבדת, ולא אבודה, שפירושם, שהיא עצמה נאבדה. כעין זה כתוב, הצדיק אבד. אבוד או נאבָד לא כתוב, אלא אבד, שהוא איבד את בת זוגו, המלכות. וזהו שכתוב, אבְדה האמונה.
משום זה כתוב, והשיב את הגזלה או את האבדה. כי המלכות שנפגמה בחטאו, נקראת אבֵדה. וצריך להשיב את האבדה אל הצדיק, יסוד, שאיבד אותה.