"פרשת השבוע"

פרשת "האזינו"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.01.09 - אחרי עריכה

גיל: אנחנו בפרשת "האזינו", אחת לפני הסוף. קוראים לשבת הזאת אגב, "שבת תשובה". למה?

כי משה פונה לעם ישראל, לחזור בתשובה. זאת אומרת, שוב להתעורר, ושוב להתחבר לפני הכניסה לארץ ישראל. הוא גם כביכול נואם נאום פרידה לעם ישראל. כי משה זה תכונת הבינה, ההשפעה. הוא מסר להם את כל הכוח של ההשפעה. הוא שייך לתכונת הבינה, ולכן לא יוכל היה להיכנס לארץ ישראל. כי ארץ ישראל, ארץ זה מהמילה רצון. הוא הביא אותם ממצרים דרך כל המדבר. הר סיני והמדבר, מייצגים את הרצון לקבל הגובר במשך ארבעים שנה.

גיל: במדבר הרצון לקבל גדל או פוחת?

גדל כל הזמן.

גיל: למה הוא גדל? הרי המדבר זה לא אזור חומרני.

זה חושך, זה יובש, אין כלום. אדם מתפתח בצורה רוחנית, ועדין לא מרגיש משהו, שום דבר שיהיה לו מזה.

גיל: אז דווקא זה עניין של הרצון לקבל הגדול, אדם לא מצטמצם במדבר, אתה לא פשוט יותר, צנוע יותר?

יפה. נכון. זאת אומרת, על פני הרצון לקבל הגדל, אתה צריך להצטמצם, אתה צריך להסתפק במועט. אתה צריך לִזון רק ממ"ן. ממה הם ניזונים במדבר. וגם כל יום ויום, בכל שנה בתשעה באב, עוד חלק, ועוד חלק, מאותם יוצאי מצרים, מתים. זאת אומרת, אותם הרצונות שעדין שקועים באגו מתים עד שמתים כולם - כל הרצונות האגואיסטים שיצאו ממצרים. ועל כולם גבר משה, כוח השפעה.

גיל: משה הוא בינה, אמרת.

בינה, השפעה, נתינה, שלא רוצה כלום חוץ מלהיות מנותק מהאגו, מעל האגו.

גיל: אם אני מסתכל על הספירות, אז בינה באה לפני חוכמה. חוכמה נכנסת לארץ, ובינה היא הגבול?

לא. יש לנו, כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ואנחנו אחרונים, התחתונים. אנחנו צריכים לעבור דרך הכלי הזה השלישי. זה נקרא "הליכה במדבר", ואז אנחנו באים לכלי הזה שנקרא "בינה". בינה זה נקרא שאנחנו התגברנו על כל הרצון לקבל שרכשנו ממצרים.

גיל: אבל בעצם הוא לא יכול לפעול במציאות, הבינה?

לא, רק מעליו, כמו על הר סיני, על כל הרצונות שהתגברו בזמן המדבר. כל התורה מדברת על ההליכה עד דרגת בינה, עד דרגת משה. שבכל הרצון הגדול שגובר באדם, הוא מעדיף לא להשתמש, אלא להיות בהשפעה. וכשמגיעים לזה, זה סוף התהליך הזה.

גיל: אז מה שבא אחרי בינה, זה בעצם חסד וגבורה?

לא. אחרי בינה הם רוכשים את כל תכונת משה, ולכן משה מת, נפטר מהם, והם עכשיו במקום להתעלות מעל הרצון לקבל, כי עלו מעל רצון לקבל, מתחילים להשתמש בו. זה נקרא שהם נכנסים לארץ ישראל, לרצון לקבל. זאת אומרת, קודם כל ממצרים והלאה הרצון שלי גבר וגבר, גדל וגדל, ואני כל הזמן ניסיתי להיות מעליו, להשתמש רק במ"ן. זאת אומרת, רק במה שנחוץ לי בלבד. זה נקרא חפץ חסד, זה דרגת הבינה. אז אני כל הזמן עליתי ועליתי בדרגות הבינה על פני הרצון לקבל, והרגשתי בו את יובש המדבר.

גיל: אז בעצם במצרים, אולי בגלל שהיינו עבדים, לא היה לנו רצון לקבל. אולי רצון לקבל מכות, הצלפות?

ברחנו ממצרים עם הרצון לקבל שרכשנו משם, עם הכלים של מצרים.

גיל: אבל מה קורה ככל שבן אדם נהיה יותר בן חורין?

הרצון לקבל עוד יותר גובר, עוד יותר גדל. מהרגע שמקבלים את שיטת התיקון שנקראת "תורה" שמתגלה בהר סיני, מהרגע זה והלאה כבר מתחילים עם רצון לקבל שכל הזמן גדל וגדל. ואלה כל המסעות שעושים במדבר.

גיל: ארבעים מסעות.

ארבעים שנה. ארבעים זה מם. זה צורת הבינה, שאתה אז נכנס למם סתומה, למֵי בינה, מה שנקרא. ואתה נמצא בהם כמו בתיבה, שאתה כבר יכול להיות בטוח, משוחרר מהרצון לקבל שלך. זאת דרגת משה, מעל האגו, אבל אתה עדיין לא משתמש באגו הזה, אלא רק עלית עליו. זה בעצם סוף כל התהליך של ההתפתחות במדבר.

לכן זה נקרא שמת כל הדור שיצא ממצרים, כל הרצונות האלו של המצרים, כל הרצונות לקבל, הם מתו. זאת אומרת, עולים ועולים עליהם, ובא הדור החדש - דור בינה. ואז משה שהביא את כל ההתפתחות הזאת, כך זה קורה גם באדם הפרטי, כך אנחנו מתפתחים, הוא יותר לא יכול להוביל אותנו.

גיל: אנחנו עוד בנקודה שהוא שר. זה סוג של שירה, שירת "האזינו". והוא עומד לפני בני ישראל. והשירה מתארת את המחזור ההיסטורי. משה הוא נביא גדול, והוא אומר מה יהיה, הוא אומר שההיסטוריה של עם ישראל תעבוד במחזוריות של חטא, גלות וגאולה. יעשו את הרע בעיני ה', יקבלו עונשים, ואז יסלחו להם.

הוא כל הזמן מלמד אותם.

גיל: כל הזמן המעגל הזה ממשיך. מהו בעצם המעגל הזה?

הוא צריך ללמד אותם מהם חוקי ההתנהגות. אם היינו היום נגיד במשבר הנוכחי, יודעים את כל חוקי ההתנהגות שלנו עם המציאות הכללית, או עם הבורא, או עם הטבע, זה לא חשוב איך להגיד, כי האלוקים בגימטרייה - הטבע, אז לא היינו טועים. אז היינו מגיעים למצב טוב. אז היינו מבינים באיזה מצב אנחנו נמצאים, איך אנחנו צריכים להתנהג, והיינו מרוויחים מזה הרבה. ולא היינו יורדים לכל הצרות הללו, שעכשיו אנחנו נמצאים בהן עדיין. אלא כל הבעיה היא שאנחנו לא יודעים.

אז מה שמשה מלמד אותם - כשבאות מכות חזקות, ייסורים ובעיות, איך אנחנו יכולים להתגבר עליהם, איך אנחנו צריכים להתעלות מעליהם. זאת בעצם כל התורה. מה זה תורה? הוראה איך אנחנו צריכים להתנהג עם הרצון לקבל שגדל מרגע לרגע.

גיל: הניסוח שלו, זה לא "אם תעשו ככה, יבואו לכם מכות"?

הוא מלמד אותנו.

גיל: הוא אומר, אתם תעשו, אתם תחטאו, ואז תקבלו מכות. אז בעצם אין בחירה חופשית לעם ישראל?

יש.

גיל: מה הבחירה?

אנחנו צריכים לעבור אותם המצבים. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעבור ממצרים למדבר.

גיל: אנחנו צריכים לחטוא. הנבואה שלו שאנחנו נחטא?

כן, נכון. אבל אנחנו יכולים לפני החטא הזה, כבר לדעת שאנחנו נכנסים לאותו רצון לקבל הגדול, ולעבור אותו בצורה טובה. זאת אומרת, אני יודע שעכשיו אני נכנס להגברת האגו, כי אני חייב להגיע לאגו הגדול. כניסה לארץ ישראל, דרך אגב, זה לרצון לקבל עוד יותר גדול. ארץ מהמילה רצון, רצון ישר-אל. כדי להגיע לבורא אני צריך לעלות ולעלות מעל הרצונות הגדולים, האגואיסטים. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

אבל אם אני יודע מראש באיזו צורה אני יכול לעלות, אז אני כבר לא חוטא, אני משתמש ברצון לקבל הזה שמתגלה אצלי כחטא. מתגלה אצלי שאני רוצה משהו, שליטה, כבוד, כסף, כל מיני דברים, ואז אני במקום להשתמש בזה לעצמי, כבר יודע איך אני יכול לנהל את זה, כדי לעלות מעליו, ולהשיג רוחניות.

גיל: אבל אם זה כמו שאתה אומר שזו דרך לטפס, איזה סוג של סולם, אז למה העונשים? מתוארים פה עונשים מחרידים.

העונשים, זה מה שיתגלה בתנאי שלא תעשה נכון. ואם תעשה נכון, תראה איך לעשות את זה כדי להרוויח מזה, אז מיד תעלה לדרגת השכר. השכר שלך הוא עלייה וקשר עוד יותר חזק לאור.

גיל: אני רוצה לגלות לך משהו, אני לא צדיק, אני חוטא פה ושם.

אני לא כל כך מאמין. אתה משחק כך.

גיל: האם אני יכול לטפס, לכסות על החטא, לעלות ברמה רוחנית בלי לקבל מכות, בלי לקבל עונשים, בלי שיהיו לי נבואות זעם כאלה?

לשם זה נתנו את התורה, אלא בשביל מה עוד? המטרה שלנו, מטרת הבריאה, היא כבר מראש עומדת ומחכה לנו, זה המצב האחרון, המפותח, שאליו אנחנו חייבים להגיע. את המצב ההתחלתי אנחנו לא בוחרים, יצאנו ממנו לפני גלגולים רבים, ועברנו כבר את כל הדרך. מעכשיו עד גמר התיקון, עד מטרת הבריאה, יש לנו עוד קטע לעבור, בקטע הזה יש לנו בחירה חופשית, ולזה כל חוכמת הקבלה וכל התורה ניתנו לנו. אנחנו יכולים להגיע למטרת הבריאה על ידי מכות, או יכולים להגיע על ידי ההשגה שלנו, על ידי פתיחת העיניים.

גיל: כלומר המכות הן אופציה.

אופציה לא רצויה.

גיל: משה לא מבסוט מעם ישראל. הוא אומר, ברגע שתגיעו לארץ, בגלל שזו ארץ חלב ודבש, אתם תהיו מאוד מטריאליסטים, חומרניים, אתם תתעשרו. ואז הוא אומר את הפסוק הידוע, "וישמן ישורון ויבעט". זאת אומרת, ברגע שהרמה החומרית שלכם תעלה.

תשכחו מהכול.

גיל: תתחילו לעבוד אלילים, תתחילו להתייחס רע לגר, ליתום ולאלמנה.

גר, יתום ואלמנה אלה הרצונות לקבל שבנו שאנחנו צריכים להעלות אותם דווקא. את הגר להעלות לדרגת ישראל, וגם יתום ואלמנה. זאת אומרת, לכבד רצונות שהם רצונות דהשפעה, ולצאת מהרצונות האגואיסטים שלנו. הוא אומר, אתם נכנסים לארץ ישראל, דרצון, אם תוכלו להפוך אותו לישר- אל, ארץ ישראל, לרצון מכוון לבורא, אתם תרוויחו, ותגיעו למצב שתשלטו על כל הרצון הזה ותגיעו לעולם אין סוף. ואם לא, אז תדעו שככול שתשתמשו ברצון לקבל הזה שעכשיו נפתח לכם להנאתכם, אז בזה אתם ממש הולכים וגומרים את עצמכם.

גיל: למה הוא קושר את זה דווקא לרמה החומרית?

חומרית, הכוונה היא לקבל לעצמו, במקום להשפיע.

גיל: אני מתעסק בעולם של היום. יש לי מנהל סניף בנק שמרוויח מאה אלף שקל לחודש. ויש מורה במצפה רמון שמרוויחה שלושת אלפים שקל לחודש. האם מנהל הבנק הוא פחות רוחני מאותה המורה שמרוויחה פחות?

לא זה ולא זה, אלא כך העולם שלנו מסודר. לצערנו בהתאם לפי אגו האדם אנחנו מכבדים את המשרות האלה יותר מאלה. אני חושב שאולי היינו משנים את זה להפך.

גיל: הלוואי. אדם שיש לו יותר כסף, שמבחינה חומרית יותר נוח לו, האם הוא "וישמן ישורון ויבעט"? האם זו מין אקסיומה כזאת?

לא. אבל אנחנו נמצאים בעולם אינטגראלי, גלובאלי, מחובר, והחוק של המערכת הכללית, כשאנחנו נמצאים קשורים זה לזה בכפר קטן, הוא שכל אחד מחויב לשני. רוצים או לא רוצים, אבל אנחנו קשורים זה לזה. יוצא שאני לא יכול לעשות שום חשבון לעצמי, אלא רק לקבל לעצמי את מה שנחוץ לי לקיום בלבד, ואת כל היתר אני צריך להחזיר לחברה. זה לא חשוב אם זה מנהל בנק או מורה, לא חשוב מי ומה, אלא כל אחד חייב לקבל לפי הכלל הזה. זה ידוע מביולוגיה איך פועלים התאים בגוף שלנו, וידוע ממכניקה, מפיזיקה וממתמטיקה, מהו החוק של המערכת כשהחלקים שלה קשורים זה לזה בצורה הדוקה וחייבים להיות בהרמונה זה עם זה.

גיל: זה לאו דווקא מכשלה. זה לא כמו שישו אמר, שיותר קשה לעשירים להגיע לגן עדן, מאשר לגמל לעבור דרך קוף המחט.

כן. זה קשה להם כי הם צריכים להתגבר על הרצון לקבל הגדול. זה לא שהם חוטאים, אלא אדם שיש לו הרבה כסף, קשה לו יותר להיפרד מכל ההון הזה.

גיל: יש לו יותר מה להפסיד.

כביכול להפסיד. להצטמצם להכרחיות, לקיום, ואת כל היתר למסור לחברה. אבל חייבים, גם אותה מורה ממצפה רמון כמו שאמרת, וגם מנהל הבנק שלך.

גיל: רבי נחמן אומר, שיש רמות של רוחניות, שרק עשירים מסוגלים להגיע אליהן. בגלל שאין להם דאגות פרנסה, ואם הם נפטרים מהחומרנות הזאת, אז דווקא הם יכולים להגיע.

אדם במשך ההתפתחות שלו חייב לעבור גם את המדרגה הזאת, ולא חשוב איזה אדם. גם אותה מורה, וגם אותו מנהל בנק, זה לא חשוב כמה הם מרוויחים, הם צריכים לעבור בהתפתחות הפנימית שלהם דרגה כזאת. זאת דרגת הבינה של משה, שיש לך הכול, ואתה מוכן להסתפק בדבר הקטן ביותר, אתה לא צריך יותר כלום, אלא כל הכוח שלך, כל מה שיש לך, הכול לטובת האנושות. אם אתה מגיע לזה, אז אתה מקבל כניסה לארץ ישראל.

משה גם אומר להם, אתם לא מסוגלים לעשות את זה, אבל אם תבקשו את הכוחות האלה מהבורא, אז הוא ייתן לכם, כי אלוהים זו דרגת הבינה, והוא ייקח אתכם על "כנפי נשרים". הזוהר מפרש "כנפי נשרים" ונותן לנו דוגמא יפה. הנשר נושא את גוזליו על גבו, כך שאם מגיע חץ מלמטה, שהחץ יפגע בו ולא בגוזליו. כשמגיע מלמטה הרצון לקבל הגדול, אז תדע שאם אתה מוכן להתחבר עם הבורא, אז הוא ייקח אותך במגן כזה, במסך כזה מיוחד, כך שלא תיפגע מכל החיצים האלה של האגו שלך, ותוכל לעבור בבטחה לארץ ישראל, לרצון שכולו על מנת להשפיע, שבו תתחיל להרגיש את הקיום הנצחי שלך.

גיל: יש פה פסוק שמתאר מה יהיה כשאלוהים יתעצבן עלינו ויחזיר לנו בעונשים. הוא אומר, אתם תלכו "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי". על "קטב מרירי" אמרו חז"ל שזה שד שבתקופת בין המצרים ובתשעה באב הולך בצהרים ואסור לפגוש אותו.

כן. מתעוררים שם כוחות כאלה שאנחנו לא מסוגלים לתקן אותם, אלא עלינו להבדיל ביניהם, לחתוך, ולשים אותם בצד. לסגור את העיניים כביכול ולא להיכנס איתם במגע. יש בנו רצונות לקבל כל כך גדולים, ומתעורר בהם תענוג כל כך גדול, שאנחנו צריכים פשוט לא להיכנס בהם, רק לא להיות במגע איתם. בצורה כזאת אנחנו מגיעים איכשהו לתיקון שלנו.

כשאנחנו נמצאים בסוף התיקונים, אנחנו יכולים לחזור ולתקן אותם. הפעולה הזאת שבה מתקנים את כל הרצונות שלא היינו מסוגלים לסיים איתם בדרך, לגמור איתם חשבון, הפעולה הסופית הזאת נקראת "רב פעלים מקבציאל". בבת אחת אנחנו לוקחים את כל אותם הדברים שלא יכולנו לתקן אותם, ובמכה אחת מתקנים.

גיל: כשהוא מדבר פה על שדים, יזבחו לשדים, ועל ה"קטב מרירי", אלו שדים פנימיים שלנו, מחשבות, רצונות.

הם בתוך הרצונות לקבל שלנו, כאלה רצונות שאנחנו פשוט מתרחקים מהם. זה מים אחרונים, מה שנקרא, שעיר לעזאזל, ברית מילה.

גיל: מה זה ברית מילה?

ברית מילה הכוונה היא, שמהמקום שבו אנחנו מולידים את עצמנו לדרגה הבאה, אנחנו לא לוקחים את כל הרצונות שלנו, אלא לוקחים רק חלק מהם. ולכן הסימן לזה הוא שעושים ברית מילה. וגם מתוך הלב שלנו יש את הסימן הזה, שמתוך הלב שלנו אנחנו מורידים שיכבה שהיא העבה ביותר, שלא מסוגלים לעבוד עם כל הרצונות, אלא רק עם חלק מהם.

גיל: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר העברים הזה הר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וּמֻת". תמות בהר הזה שאתה עולה שם. "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא".

איך יכול להיות שאדם סתם מטפס על ההר ומת? האם קורה לו משהו, אולי התקף לב? מה אתה חושב?

גיל: מה קורה שם? מה זה הר העברים, מה זה הר נבו?

משה מגיע למעבר הזה, מדרגת הבינה לדרגת החוכמה, וצריך להתגלות עכשיו בכל הרצונות האלה שהוא תיקן אותם בלהשפיע על מנת להשפיע. עלה מעליהם, לא נגע בהם, הוא רק רכש את כוח האמונה שמעליהם. אתה יכול לתת לי כל מה שאתה רוצה, כסף, כבוד, מושכלות, מין, משפחה, מזונות למיניהם, נופש, חופש, וכל אלה בתוך הכוס שמונחת כאן. אני עולה מעל הכוס ולא רוצה לנגוע בה, אלא אני רוצה רק התפתחות הרוחנית. זאת בעצם דרגת משה, הוא עלה מעל כל הרצונות שבהם הוא גילה את המדבר, ועכשיו הוא נמצא במעבר, בהר העברים.

בדרגה הבאה של האדם, כשמתחיל להשתמש ברצונות האלה שנמצאים תחתיו, הוא מתחיל להיכנס מלמעלה מהכוס כביכול אל תוך הכוס, מוציא את הרצונות האלה, ומתחיל להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, לטובת הזולת. יוצא שהרצונות האלה שהוא כביכול מפנה אותם כלפי השפעה לזולת, הם נקראים ישר-אל, ישראל. הרצון הזה הוא ישר-אל, נקרא "ארץ ישראל". ואז משה כבר לא שייך לזה. לכן במעבר הזה, בין לא להשתמש בכל הרצונות האלה, לבין להתחיל להשתמש בהם, מה שנקרא הר העברים, הוא מת.

גיל: האם יש משמעות לשמות? כי יש פה כביכול מראה מקום מדויק. אנחנו לא יודעים איפה משה נקבר.

לא, הוא לא נקבר באותו ההר.

גיל: השמות האלה, "הַר הָעֲבָרִים, הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ, וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן". למדתי ממך שמכל מילה פה, מכל שם, אפשר ללמוד משהו. מה זה הר נבו?

אתה שואל, למה יש את הר עברים והר נבו, ולמה משה כביכול נפטר שם? הוא גם צפה משם על ארץ ישראל. הוא גם עשה תיקון מיוחד ברצון הזה שאחרי דרגת הבינה. הבעיה היא, שאני לא יכול להשתמש בהגדרות מחוכמת הקבלה. שם זה כל כך מדויק.

גיל: אנחנו צריכים ללמוד את חוכמת הקבלה.

תיקון הבינה, אור החסדים, שומר על האדם שלא יתייחס לכל הרצונות האגואיסטים האלה שמתעוררים בו, ולנצל אותם כדי להרוויח משהו לעצמו, אלא הכול למען המערכת הכללית. כמו המשבר הנוכחי נניח שמחייב אותנו עכשיו. חוץ מדרגת הבינה שאנחנו רוכשים, אנחנו הולכים הלאה לדרגת החוכמה כדי להגיע לכתר. המטרה שלנו היא להגיע עד הכתר, כי כתר זה הבורא, ודרגת הבינה היא רק מעבר, היא באמצע בין מלכות לבין כתר. יוצא שמשה, אור החסדים, כוח הבינה, נמצא גם הלאה בתהליך שלנו. זה מה שמשה בעצם עושה, הוא מסתכל על ארץ ישראל. הסתכלות היא כבר אור החוכמה, אור הראיה. אור הבינה זה שמיעה.

גיל: אולי בגלל זה קוראים לפרשה שלנו "האזינו"?

כן. לכן הפרשה היא האזינו. אבל הוא כבר עובר לראיה, הוא כבר במשהו משתתף בתוכנית שיבצע יהושע.

גיל: הוא עובר למעלה מהבינה לראייה.

כן. והוא מוסר לו את החלק הזה של הבינה. ויהושע כבר הולך אתו הלאה, ואז עושה את כיבוש הארץ.

גיל: את הפרשה הזאת קוראים בסוכות. איך אתה חוגג את סוכות?

סוכות זה חג מאוד יפה. הוא דווקא כנגד העננים, ענני הכבוד. סכך זה דרגת הבינה, אור החסדים שמאיר לנו. צריך להיות "צלה מרובה מחמתה". הצל מסמל לנו גם את דרגת הבינה. אנחנו לא רוצים את אור החוכמה, מספיק לנו אור הבינה, שזה הצל. כל חג הסוכות מסמל לנו את תיקון הבינה, הוא מסמל לנו את משה שהוא דרגת הבינה. ולכן זה בדיוק שייך לפרשה הזאת.

(סוף השיחה)