דברים היוצאים מהלב
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.09.24 – אחרי עריכה
דודי: "שמעתי" כ"ה. "דברים היוצאים מהלב".
כה. דברים היוצאים מהלב
שמעתי ה' מנחם אב תש"ד בסעודה של גמר חלק הזהר
"ענין "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב". אם כן, מדוע אנו רואים, אפילו אם כבר הדברים נכנסו להלב, ומכל מקום האדם נופל ממדרגתו?
והענין הוא, שבזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אח"כ, כשיוצא לאויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, ולבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.
ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כח, שיוכל להכריע את הכלל.
אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדבקות מחזירו למוטב.
ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה, אז הוא יכול להתוכח עם עצמו, ולפלפל עם פלפולים יפים, איך שהדעת מחייב, שילך תמיד בדרכי ה'. אבל את זה הוא צריך לדעת, שגם אחרי כל החכמות והודאות שיש לו, שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הס"א, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה. שאין זה כלי זיין, שיוכל לנצח את המלחמת היצר, משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל.
זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."
אחרי הכול מה שחשוב לאדם זה להיות דבוק למה שרבו אומר לו. שום דבר חוץ מזה לא כדאי לשמור.
מושי: איזה דברים יוצאים מהלב ואיזה נכנסים ללב? על מה מדובר?
הדברים היוצאים מן הלב הם אלה שאדם רוצה לחיות בזה, להשיג, ואם הדברים שיוצאים מאחד יכולים להיכנס לליבו של האחר.
מושי: האם מדובר על לב אגואיסטי או כבר לב מתוקן?
מתוקן יחסית.
מושי: איזה דברים יכולים לצאת מהלב שלי?
אתה יכול לתת מהלב שלך את מה שאתה עברת.
מושי: למי אני נותן, לבורא או לחברים?
האמת, זה לא חשוב.
שמעון: האם כל העולם הזה הוא רק לשם עבודה להגיע לבורא? כל העולם הזה הוא כל כך גדול, האם הוא רק בשביל לתת עבודה כדי להגיע לבורא?
כן, להחליט שחוץ מזה אין שום דבר.
שמעון: למה הוא נתן לנו כזה רצון שכל פעם רוצים לראות את העולם?
זה כדי שהאדם יראה עד כמה יש לו הפרעות.
ולאד: הדברים היוצאים מהלב ונכנסים ללב זו ההתכללות בינינו, כך אנחנו מתכללים.
כן.
רואי: אמרת שהעיקר לקיים את מה שהוא שמע מרבו. במה תלויה היכולת של האדם לקיים את מה שהוא שמע, שומע מרבו?
בנכונות שלו, בנכונות לשמוע מרבו ולקיים.
רואי: מה זה נקרא לשמוע?
לשמוע, זה אומר שאני מוכן ללכת למעלה מדעתי נגד כל ההפרעות, העיקר שאני אדבק למה שהרב רוצה להגיד לי. ואין יותר ליד זה דברים חשובים, רק זה.
רואי: איך התלמיד בונה את הדבקות הזאת ברבו שמאפשרת לו ללכת אחריו?
בזה שהוא נכנס לחברה שהיא מכבדת את רבו, הוא שומע את מה שהם אומרים ונדבק אליהם, וכך בהתמסרות זה אל זה הם בונים ביניהם כוח שמחזיק אותם.
רואי: האם הדבקות ברב היא דבקות אישית או דבקות קבוצתית שנבנית?
כן וכן.
רואי: בתור תלמיד, מה על התלמיד לעשות כדי לבנות את הדבקות?
להתבטל. ככל שיש לו הפרעות, דעות מנוגדות שדוחות אותו מהרב, כך כנגד זה הוא הולך ומחפש דבקות.
רואי: נשמע שכל ההשגה של התלמידים קורית בקשר שלהם עם הרב.
כן.
רואי: במה זה שונה מזה שאנחנו אומרים שעשירייה צריכה להתחבר? כי נראה שזה לא מספיק שהעשירייה תתחבר, חייב להיות קשר עם הרב.
כן. חייב להיות קשר הדוק ביניהם, כך שכל אחד מוכן להחליף את האחר, כולם מחליפים את כולם וכולם מתחברים. ואז בחיבור ביניהם הם מתחילים להרגיש שהם שייכים לדעה אחת, למטרה אחת, וכך מתקדמים.
רואי: איך הם מגישים את החיבור שלהם לרב כדי שהוא יוכל להעלות אותם?
בחיבור ביניהם הם מתחילים לראות שיש ביניהם כוח פנימי שהם יכולים להגיש אותו לרב. ואז בכוח הפנימי הזה הם מתחברים לרב, וכך גם הם מתחברים.
מושי: איך הרב משתלב בכל המערכת הזאת? יש בורא, יש עשירייה, יש מאות, אלפים, כך כתוב בתורה, איפה הרב נכנס לכל מערכת אדם הראשון?
הרב הוא כולל את כולם, וכך הוא סופג את כולם בתוכו ומשנה אותם, מעלה אותם, מקדם אותם.
מושי: כפי שבעל הסולם מתאר את אדם הראשון, את המערכת שבתורה, כביכול לא רואים סימנים שיש פתאום רב. האם הרב צריך להיות אחד או צריכים להיות הרבה?
לא.
מושי: אני מנסה להבין מה המקום של הרבנים האלו. הרי הוא לא אחד, כנראה יש הרבה קבוצות, נגיד בעתיד יהיו הרבה קבוצות, או שהרב צריך להיות אחד לכולם?
אחד.
מושי: אחד לכולם?
לא לכולם, לאותה קבוצה.
מושי: לאותה קבוצה רב אחד. כשהרב אומר משהו, צריך להתבטל. בחיצוניות אנחנו מתבטלים, אבל מה לעשות עם הפנימיות כשמישהו חושב שצריך להיות אחרת? הרי אדם לא שולט על הלב שלו.
מתבטלים בחיצוניות.
מושי: בחיצוניות אין בעיה, אבל מה עושים בפנימיות?
פנימיות זו בעיה.
מושי: מה עושים איתה? בחיצוניות יש קבוצה והיא באמת עוזרת להתבטל, אין בעיה, אבל הבעיה בפנימיות כשאתה חושב שהרב לא עושה נכון.
משתדלים דרך דבקות בחברים להגיע למצב שכולם מוכנים להיות דבוקים ברבו.
מושי: נגיד עם הרב"ש, היו בטח מקרים שבהם לא הסכמת, או חשבת שאתה יכול לעשות טוב יותר. בחיצוניות התבטלת, אבל האם בפנימיות מתישהו זה כן צריך להיתקן, שבכל זאת תסכים, ואולי בעוד עשרים שנה תגיד "כן, באמת הרב צדק", או שזה יכול להישאר כך כל החיים?
ככה ככה.
דודי: אם מגיעים לצומת, והרב אומר ללכת ימינה והחברים חושבים ללכת שמאלה, והרב התעקש ללכת ימינה, אז כולם מתבטלים בצורה חיצונית והולכים אחריו ימינה, אבל בתוכם הם עדיין חושבים שצריכים ונכון ללכת שמאלה. איך לבטל את הדעה הפנימית? הם הולכים אחריו ימינה, אבל בפנים הם חושבים שטוב היה ללכת שמאלה.
כן, כך גם קורה.
דודי: איך ללכת בהסכמה מלאה, לבטל גם את הדעה הפנימית שעדיין מנוגדת?
מתחילים קצת, ויותר ויותר, מקבלים כמה מכות, נכנסים ביניהם למריבות לפעמים, עד שמתיישרים כולם.
מושי: האם אפשר לבקש מהבורא שייתן כוח להסכים עם הרב בלב, זו בקשה לגיטימית?
כן, ודאי שכך צריך להיות.
מושי: האם הרב יכול לעשות בכוונה כאלו תרגילים כדי להטות את התלמידים, או שבדרך כלל זה לא קורה?
כן.
מושי: אפילו שרואים בעיניים, במספרים, שכדאי ללכת ימינה, כאילו שם ההצלחה.
זה ברור שתמיד יש לך דעות הפוכות, והן כל כך ברורות, כל כך אמיתיות, שלא מסוגלים ללכת נגד. וכאן זו רק התפילה.
מושי: ומה המסקנה מכל התרגיל הזה שבסופו של דבר הבורא עושה? נגיד הרב אומר לעשות כך, אנחנו מתבטלים והולכים אחריו. מה התובנות שאותו תלמיד מקבל ברגע שהוא מתבטל לרב?
כי אין לאף תלמיד אותה הבנה, גובה, אחיזה בעליון, כמו לרבו.
מושי: זה דווקא ברור, זה לא תלמיד, זו קבוצת תלמידים.
קבוצה זה עוד יותר גרוע. כי כל הדברים שאין להם שום יסוד יכולים לקדש אותם בקבוצה כמו שזה למעלה מהכול.
מושי: אני אגיד איפה יש הצדקה לזה. בדברים רוחניים זה ברור, אין לנו ויכוחים על זה. אבל בדברים גשמיים, למשל עכשיו, איך לסדר את השולחן הזה, אמרת כך לסדר, ואילן עם הקבוצה שלו יודעים שזה צריך אחרת, ואז אמרת "אני לא מבין בזה". אלו לא דברים רוחניים שחושבים למשל שלא צריכים עשיריות אלא שיהיו שבעה עשר אנשים, לא על זה מדובר. מדובר על דברים גשמים שהרב בעצמו אומר שהוא לא מבין בהם. או שזה לא משנה, כל דבר.
מבררים, עד שברור מה דעת רבו ומה דעתם. ובכוח, למעלה מהדעת, מקבלים את דעת רבו למרות שזה נגד דעתם.
מושי: לא משנה באיזה נושא.
ודאי.
מושי: בנושא הכי גשמי, אפילו מה לאכול.
כן.
דודי: אם דעת רבו לא ברורה לתלמידים ויש ביניהם ויכוח?
אז מבררים, יכולים לשאול. אבל בסופו של דבר נעשה ברור שזה עומד לפניך כקיר ואין לך מה לעשות.
דודי: כלומר דעת רבו צריכה להיות בסוף מאוד מאד ברורה, ברור מה צריך להיות שם.
כן.
דודי: ותלמיד שמתבטל לרבו, מה הוא מרוויח מזה? מה הוא מקבל מזה?
הוא מרוויח מזה שהוא נעשה דבוק לרבו, ודרך רבו הוא נעשה דבוק לבורא.
דודי: מה הפעולה הרוחנית הפנימית שהרב עושה על תלמידו כשהוא מתבטל כלפיו?
הוא מבטל את הרצון לקבל שלו ומתדבק לרבו ושייך לו בלב ונפש, למעלה מהדעת, למעלה מכל ההוכחות, הספיקות, הבטיחות, הכול.
דודי: מהי פעולת המורה על התלמיד? מה המורה עושה על התלמיד?
המורה צריך להביא לתלמיד לאט לאט דעה ברורה, שאם הוא רוצה להיות דבוק לבורא יחד עם המורה, אז הוא צריך לקבל על עצמו כאלו וכאלו כללים.
דודי: וכשהתלמיד מתבטל לדברי רבו, האם המורה עושה עליו עוד פעולות פנימיות? מה קורה כאן במערכת?
אני לא כל כך מבין.
דודי: האם אתה עובד עם הרצונות שלנו כשאנחנו רוצים להתבטל? מה אנחנו מגישים לך ומה אתה עושה עם זה?
אני משתדל לחבר אתכם יחד, ושכך תגדלו.
דודי: תלמיד שלא מתבטל כלפיך, האם אתה עדיין יכול לעבוד איתו, או שרק מי שמתבטל כלפיך אתה יכול לעבוד איתו?
אם תלמיד לא מתבטל כלפי הרב, הרב לא יכול להתבטל עימו, לא יכול לעבוד עימו.
דודי: זאת השאלה, מה העבודה הזאת שהוא עובד עימו, עם הביטול שלו?
אם יש כבר ביטול?
דודי: אם יש כבר ביטול, אז מה אתה עושה עם הביטול הזה שיש כלפיך? איך זה מורגש בך, ומה אתה עושה עם זה, או מה קורה בך?
זה ברור שאז ניתן לשנות את התלמיד.
דודי: מה זו הפעולה הזאת של השינוי?
יש הרבה דברים.
מושי: האם הרב יכול להרגיש שתלמיד מתבטל או לא מתבטל?
פחות או יותר כן.
מושי: או שזה כללי.
לא רק כללי. אבל זה לא כל כך שייך לרב, כמו לתלמיד. הרב תמיד צריך להסתיר את עצמו במידה שבה הוא משאיר לתלמיד חופש פעולה.
מושי: כלומר רק חברים יכולים לעזור לאותו חבר להתבטל, כי הרב מסתיר את עצמו, והבורא גם ככה נסתר.
כן. נגיד.
שמעון: האם זה נהייה יותר ויותר קשה?
כן.
מושי: אם הרב לא נמצא, והחברים צריכים להחליט על משהו, אז מי יכול להיות במקום הרב? פעם אמרת שקבוצה יכולה להיות במקום הרב, קבוצת אנשים, הדעה של הקבוצה.
תפילה צריכה להיות. חיבור ותפילה.
מושי: אבל אם יש שאלה ברורה וכרגע הרב לא זמין, הוא נסע, וצריכים לברר אותה, אז מה עושים? איך אפשר להחליט? בכל המערכת דעת הרב מאוד חשובה, ואנחנו כולנו שווים וצריכים להחליט על משהו. האם דעה משותפת של קבוצה יכולה להיות כמו רב, או שיש עוד דרכים?
לא.
מושי: יוצא שבלי הרב אנחנו אבודים לגמרי, אין מה לעשות, אז איך נתקדם?
תראו אם אתם אבודים או לא.
מושי: בטוח. כי הרב לא נמצא, ואתה אומר שהקבוצה לא יכולה לקבל יחד החלטה, כולנו אגואיסטים אפילו שאנחנו מתחברים יחד, אפילו שכולם מסכימים, והבורא נסתר.
אל תדאג. אלו דברים שמעלינו.
מושי: על הדברים האלו לא צריך לדאוג.
לא.
דודי: למשל עכשיו "בני ברוך" נמצאים בפתח תקווה ויש להם שאלה איך להעביר את השיעור, והרב לא נמצא. יש כאלה שחושבים שצריך לראות שיעורים מוקלטים של הכנס, יש כאלה שאומרים שצריך להעביר שיעורים של "פתיחה" ותע"ס. כל אחד יכול להוציא מהארכיון הוכחה שהרב אמר שכך צריך לעשות, וזה הפוך ממה שהרב אמר בזמנים אחרים. עכשיו אין רב פיזי לבוא אליו ולדפוק בדלת ולשאול מה נכון לעשות, כך או כך, להתבטל ולעשות. איך הם יכולים לקבל החלטה כשאין להם כרגע את היכולת לפנות אל הרב? איך להגיע לקבל את דעת רבו הנכונה בלי לשאול את רבו?
קשה.
דודי: מהי הדרך בקושי הזה?
הדרך היא ביחד.
דודי: האם מתוך חיבור ודיבור משותף של החברים הם יכולים לקבל את דעת רבו הנכונה?
כן.
שמעון: לדוגמה, לאורך שנים אמרת, שכשאתה לא נמצא לשים שיעור מוקלט. זו הייתה קבוצה אידיאולוגית ששמעה את זה, ועכשיו חלק מהם לא נמצא בקבוצה האידיאולוגית. ולאחרונה אמרת שחברים צריכים ללמד ולא שיהיה שיעור מוקלט. אמרת שאם יהיה שיעור מוקלט, אנשים ילכו הביתה. אז חלק אומרים שהרב אמר שיעור מוקלט, וחלק אומרים שלא, הרב אמר אחרת, ומתחילים כל מיני ויכוחים.
דודי: זו דוגמה, בשביל להבין את העיקרון, לאו דווקא השאלה הזאת.
מה עושים בדרך כלל?
דודי: אם הרב זמין, ניגשים לרב ושואלים אותו מה נכון לנו, ואז הדברים ברורים, אין שאלה, השאלה התבטלה כי קיבלנו תשובה. ואם לא, אז החזק שולט.
מושי: קודם כל לא היה מקרה כזה, כי הרב תמיד זמין. מה יהיה? לא ברור.
רואי: אנחנו לא מכופפים אחד את השני. זה לא שהדעה שלי יותר חשובה משלו, ואז אני כופה עליו את דעתי. אנחנו בדרך כלל מדברים, מתגבשים בכיוון מסוים, ורק אז עושים. אין אחד שהולך ומחליט עבור כולם.
דודי: מגיעים לפשרה הייתי אומר. אבל הרצון הוא לנסות לאתר את דעת הרב, אם הרב היה עונה לנו, אז מה הוא היה אומר שזה הנכון.
שמעון: נגיד שהרב עכשיו לא היה, וחלק שמעו שהרב אמר שיעור מוקלט, והרב אמר שתלמידים יעבירו שיעור.
מושי: על כל דבר שאמרת לאורך שלושים שנה אפשר למצוא דברים סותרים, חוץ מחיבור. אף פעם לא אמרת "תהיו בפירוד". על חיבור יש קונצנזוס, אבל על כל שאר הדברים, בעיקר בגשמיות, אפשר למצוא הכול.
כן.
ולאד: האם אנחנו יכולים להתחבר רק אם יש רצון להשפיע?
נגיד.
ולאד: כלומר נרגיש אחד את השני רק אם יהיה לכל אחד רצון להשפיע.
אלו מילים.
ולאד: איך להגיע לזה שבאמת יהיה בינינו תמיד רצון להתחבר? מושי כל הזמן אומר, "כשאתה אומר "חיבור", אתה צריך להרגיש כל פעם אור בחיבור הזה, משהו חדש, משהו אמיתי". כשנרגיש את זה, כשיהיה בינינו חיבור, זה יהיה כלי. איך נגיע לזה עכשיו? זה מה שאני רוצה, הגענו לפה, אז שנגיע לחיבור הזה בינינו.
רואי: איך הופכים מילים לכלים? איך מזה שמדברים זה ממש הופך להיות כלי?
המילים פועלות על הרצון הכללי, מייצבות ממנו רצונות, שבהתחברות שלהם זה הופך להיות כלי.
רואי: עכשיו אמרת שאלו מילים, שזה עדיין לא אמיתי. אז איך המילים הופכות להיות ממש כלי אמיתי?
כשמקבלים את המילים האלו ורוצים לממש אותן, אז המילים הופכות להיות לפעולות, ופעולות מביאות לתוצאות.
ולאד: מה נעשה כל הנסיעה שלנו, על מה נדבר, כדי שבאמת המילים האלה יהפכו לכלים? מה כדאי לנו ללמוד, לדבר, כדי באמת להגיע לזה?
זה עיקר העבודה שלנו, שאנחנו נתחבר, ובחיבור שלנו נייצב את הכלי הרוחני שכל הזמן יגדל ויהיה במאמץ שלו ראוי לקבל את כל המאור המחזיר למוטב.
ולאד: מה כדאי לנו לקרוא שיעזור לנו להגיע לחיבור בינינו? אולי מאמר של רב"ש או של בעל הסולם. מה כדאי לנו ללמוד כדי שנגיע לזה?
אני לא יכול להגיד לך. לי נראה שאת כל המאמרים.
תלמיד: הבורא רוצה שהחברים יהיו כל הזמן בקשר איתו, אבל אנחנו בעולם שלנו נפגשים כל הזמן עם אנשים אחרים. אז איך נעשה זאת?
גם לי עצמי יש כאלה זמנים שאני לא יכול להתנתק ממשהו חשוב ומיוחד. בצורה כזאת התרשמויות שלך.
תלמיד: יוצא שהפתרון היחיד להיסגר בחדר עם החברים.
גם זה לא יעזור. הכול מלאכותי. בגדול, צריכים להתחבר עם החברים. אתם נמצאים נגד האגו הכללי. חייבים להתאסף ולנצח את האגו כדי שתהיו ברצון משותף להתחבר.
מושי: יוצא שכל העולם הזה, עם כל בני האדם כאן, חוץ מהעשירייה, הם כהפרעה שדרכה אי אפשר ליצור קשר עם הבורא. האם תפקידם של כל בני האדם, שמונה מיליארד, להפריע לי להיות בקשר עם הבורא, חוץ מהעשירייה?
תפקידם להיות העטיפה החיצונית.
מושי: לאיזו מטרה?
אותה עשירייה שמסוגלת - תייצב את החיבור הפנימי.
מושי: אז יש שמונה מיליארד, יש עשירייה, דרך העשירייה אני נמצא בקשר עם הכוח העליון. בשביל מה כל השאר?
כל השאר כדי שאותה עשירייה תתפקד כמו שצריך.
מושי: זאת אומרת בלי שמונה מיליארד, אם הייתה רק עשירייה בלבד, אי אפשר היה?
אין בעיה.
מושי: אין בעיה. אז אני אומר שאותם שמונה מיליארד הם הפרעה.
אם נותנים הפרעה, אז זו הפרעה, אבל הם עוזרים. בסופו של דבר זו עזרה.
מושי: במה הם עוזרים? נגיד העשירייה מעלה את החשיבות של הרב, של הבורא, מה זה השפעה. ושמונה מיליארד אגואיסטים, מה הם נותנים לה?
שמונה מיליארד נמצאים באיזה תפקיד שהבורא משחק איתם, ודרכם מביא לאותה עשירייה שמתקדמת לתיקון אמיתי - כל מיני הפרעות.
מושי: נלמד את המאמר איך שהוא כותב "תעשה לך רב, תקנה חבר, ותדון את כל העולם לקו זכות". המון תלמידים שואלים דווקא מה זה לדון לקו זכות? רוב הזמן אדם נמצא בקשר עם כול העולם, ומעט מאוד זמן הוא נמצא בעשירייה, גם פיזית וגם כמה אדם, בטח חדש, יכול להחזיק את זה? ולכן כל הזמן שואלים מה חכמת הקבלה אומרת. אתם אומרים הכול בעשירייה, אבל בעשירייה אני נמצא שעה ביום או שעה בשבוע.
אתה יכול להיות בעשירייה 24 שעות ביום.
מושי: כן, זה בפנימיות. זה לא שאדם שולט בפנימיות והוא יכול עכשיו להיות ככה,
דודי: הוא מושפע מהסביבה החיצונית.
מושי: הוא נמצא כל הזמן עם קרובי משפחה, בעבודה וכולי. אני כרגע מדבר על תלמיד חדש, עשר שנים, חמש עשרה שנה בדרך, לא יומיים. ואז יוצא שהוא מעט מאוד זמן יכול להקדיש לקבלה מעשית בעשירייה. רוב הזמן הוא נמצא בסביבת האנשים האלו, ואז הוא כל הזמן שואל "מה העבודה שלי איתם". לא יכול להיות שהם סתם קיימים כך.
צריך להשקיע במידה שהוא מסוגל, זה מספיק.
מושי: ואיך אתה היית מסביר מה זה אומר "לדון את כל העולם לקו זכות"?
שכולם עושים את כל הפעולות שלהם בדביקות לכולם סביב הבורא.
ולאד: זה מה שרב"ש אמר "כל העולם עובדי ה'"? אז כל אחד יבצע מה שהבורא נתן לו.
דודי: כל הזמן מתעוררות מחשבות באדם, זו תוכנה שהוא לא שולט עליה. כל מחשבה שתבוא אין לי שליטה עליה, זה מה שהבורא יעורר בי ברגע הבא. אני גם לא יודע איזה רצון הוא יפתח לי בעוד רגע. ואז מה העבודה שלי עם הרצונות האלה שמתעוררים בי, מה אני צריך לעשות עם כל רצון, איזה יכולת שליטה יש לי על המחשבה שלי?
יש לך שליטה.
דודי: במה?
בזה שאתה דרך העשירייה שלך מברר שהיא תהיה ביסודו של עולם.
דודי: מה זה ביסודו של עולם?
שהיא תהיה במרכז העולם.
דודי: מתעוררים בי רצונות גשמיים, אני רוצה עכשיו ללכת לשחות למשל. אין לי שליטה על מה שיתעורר בי, זה לא תלוי בי, מה שבא ברוך הבא, עם זה אני עובד. מה זה לברר את הרצון שיש בי עכשיו שהוא יהיה ליסודו של עולם?
אני לא יכול להסביר לך יותר ממה שאמרתי. כל מה שעובר לך בתוך הרגש או השכל, אתה חייב לפתוח את זה, לגלות מה הפירוש של הדברים, ואז או לקבל את זה ולבצע בחיבור עם האחרים, או לדחות את זה, לא לקבל ולא לבצע.
דודי: איך אני יודע אם הפעולה שבה אני אממש את המחשבה היא לטובת החיבור, החברה, או שאולי זו דווקא הפרעה? איך אני מודד? אולי דווקא אם אני אעשה את זה, אז אני יפעל הפוך, כי הטבע שלי הוא רצון לקבל, הוא אגו, בסוף הוא נמשך לזה יותר.
אם אתה מעלה את כול הספקות ואת כל הבעיות שלך לבורא, מבקש ממנו שיחליט ויחבר את הכול, יחבר את כולם, וייתן לכם ידיעה ברורה מה עלה במחשבתו, אז אתם מרוויחים ומצליחים.
דודי: ממש לבקש מהבורא, "תברר לי מה נכון".
כן.
ולאד: כלומר כל מחשבה, כל רצון שמגיע אלי, קודם כל אני עוצר ולא רץ לבצע אותו, אלא אני חוזר לעשירייה שלי, לחיבור שלי בעשירייה, לבורא שבעשירייה, לרב שבעשירייה, ואז לפי זה אני מחליט מה אני עושה, לפי החשיבות שקבעתי אני פועל.
בסדר.
דודי: כנגד הרצונות שמתעוררים באדם באופן טבעי, אתה אומר שיש לו יכולת לברר אותם ולהחליט נכון. מה זה כלי הבירור הזה שמסתכל על הרצון שמתעורר בו ומחליט?
אלו אותם הרצונות שנמצאים באדם למעלה מהדעת, אותם הרצונות שמושכים אותו לכל מיני מצבים, כיוונים, דברים, ולמרות שהוא נמצא במערבולת כזאת, הוא יודע שיש לבורא תכנית עליו, והוא משתדל להגיע לתכנית הזאת ולבצע אותה. העיקר הוא ההתמדה.
דודי: איך כל הזמן להיות דבוק בתוכנית שלו?
תנסה.
דודי: האם הוא עוזר להיות בתוכנית שלו?
כן. אם הבורא לא יעזור, אז לא נצליח בשום דבר.
דודי: מה זה הדבר הזה שנקרא "שורש נשמה"? כי יש כאלה שהוא עוזר להם להיות בתוכנית שלו ויש כאלה שלא. לפעמים אני שומע שאתה אומר " זה שורש הנשמה שלו".
לא זה שורש הנשמה.
דודי: זה לא קשור.
לשורש נשמה נגיע.
רואי: יוצא שכל ההתפתחות של האדם קורית ממש ביגיעה, כשהוא פעם אחר פעם עושה ביטול למעלה מהדעת, ושום דבר הוא לא מקבל בחינם.
נכון.
רואי: איך לפתח את היכולת להתבטל וללכת למעלה מהדעת?
אין לו ברירה.
רואי: זה ברור, זה מובן. אבל איך להצליח בזה יותר?
לייצב קבוצה שהחברים בה יהיו מחוברים יחד לאותו מרכז הקבוצה, לאותו הבורא, שפשוט ינהל אותם. לבקש מהבורא שינהל אותם, שככל שהם בעצמם עושים, ככל האפשר, הבורא שיעשה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי".
רואי: אז הביטול צריך להיות של כולנו. כולם צריכים להיות מבוטלים, ורק אחרי שיש את הביטול הכללי של כולם, מתחיל להיווצר אותו מרכז הקבוצה.
כן.
רואי: זה לא מספיק שאחד מבוטל.
לא.
רואי: איך העשירייה מביאה כוח כדי שישרה עליהם ביטול?
כל אחד ואחד מביא את הביטול שלו עצמו.
רואי: כולם מבוטלים, ואז?
ואז מכולם נעשה ביטול אחד גדול, שבתוך הביטול הזה הם רוצים שהבורא ישרה בהם.
רואי: הבורא שורה בביטול. בביטול הכללי שלנו שם שורה הבורא.
כן.
רואי: איפה נכנס פה הלמעלה מהדעת?
כל הפעולות האלה הן למעלה מהדעת.
דודי: מה יש במרכז הקבוצה?
במרכז הקבוצה יש חיבור מכל מיני בעיות, אכזבות, ריחוק הדדי, כל מיני דברים כאלה, ויחד עם זה בלמעלה מהדעת חיבור בין כולם.
דודי: מה מביא אותנו למחשבה משותפת? האם יש דבר כזה שעשירייה תגיע למחשבה משותפת, ומה שבי מורגש יורגש באילן, במושי, בשמעון, ובכל חבר פה, נהיה באותה מחשבה?
כי אתם עוברים אותם הדברים, אתם מוסיפים זה אל זה.
דודי: אבל כל אחד בדרכו, כל אחד במחשבות שלו. האם יש רגע כזה שבו יש מחשבה משותפת אחת לכולנו?
כן.
ולאד: האם חיבור הוא אהבה בינינו?
חיבור הוא פעולה.
ולאד: ואהבה היא תוצאה?
הפעולה כתוצאה מהחיבור יכולה להיות אהבה.
ולאד: החיבור מוליד בינינו אהבה.
כן.
דודי: עכשיו צריך לממש.
תלמיד: אהבה היא משהו שאני צריך להבין שקיבלתי מהבורא?
כן.
(סוף השיחה)