מקובלים כותבים

עיתון "האומה"

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.10.08 – אחרי עריכה

בן ציון: הפעם נעסוק בעיתון שנקרא עיתון "האֻמה", שהוציא בעל הסולם בשנת 1940. זהו עיתון עב כרס, כתב עת, ובעל הסולם כותב שמדובר בדו שבועון בין מפלגתי, מחירו היה עשרה מיל, וכמו שאנחנו יודעים הוא זכה בעצם למהדורה אחת. מה היתה הסיבה לכך שיצא רק במהדורה אחת?

הלשנה לכוחות הבריטים, לכוחות המנדט, שכביכול המוציא לאור הוא קומוניסט, שמזוהה יחד עם רוסיה, עם פולניה, עם כל התנועות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות שהיו אז בפריחה ובהתפתחות, כך הם הלשינו לשלטון הבריטי, והם סגרו מיד את העיתון.

השתמשו בטענות שהוא כותב בעיתון על מרקסיזם וכדומה. ודאי שאף אחד לא טרח לקרוא ולהבין במה מדובר. אלא הבריטים, ליתר ביטחון, סגרו את העיתון ובכך כל אלה שהיו נגד בעל הסולם, נגד השקפתו, נגד התפתחות וגילוי חוכמת הקבלה, השיגו בעצם את מה שרצו.

בן ציון: העיתון הזה כלל מאמרים שלא היו על טהרת חוכמת הקבלה, כמו שאר הכתבים של בעל הסולם.

זה ברור. כי אם אנחנו נמצאים במאה העשרים, מכל שכן במאה עשרים ואחת, אז אנחנו נמצאים כבר בעידן בו אנחנו חייבים לפתח את שיטת הקבלה במימוש העכשווי שלה. זאת אומרת, שלא לומדים כמו שלמדו במשך כל הדורות מרב לתלמיד, פה אל פה, בשרשרת. "קבלה" היא גם מהמילה מסורת, כביכול, מאברהם אבינו, כך שיש לנו אותה עד היום. אלא שאנחנו צריכים להתחיל כבר לממש אותה.

לכן בעל הסולם כתב בכל המאמרים שלו, ובהרבה מקומות, שחייבים כבר להפיץ את חוכמת הקבלה בשדרות העם. לכן קרא לעיתון הזה "האומה".

בן ציון: מה פרוש המושג "אומה"?

פרוש "האומה" זה קובץ אנשים שמתחברים יחד להיות לכוח אחד על ידי הערבות ביניהם, שמוכנים להגיע למטרה אחת. בחיבור ביניהם כאיש אחד בלב אחד באהבת הזולת, בזה הם נעשים דומים, מותאמים ומאוזנים עם הכוח העליון והוא מתגלה בהם, אז הם נקראים "אומה".

בן ציון: אומה זה לא נתון ביולוגי?

לא. מלכתחילה אנחנו לא מדברים על אומה כנתון ביולוגי. כי אברהם אבינו שיצא מבבל, הוא אב האומה. וכאשר יצא מבבל, לקח את תלמידיו מהבבלים, פתח את האוהל, כפי שמספר לנו "מדרש רבא", והתחיל לקרב אליו את הבבלים, את תושבי העיר אור כשדים, שם הוא נמצא. גם שרה פתחה אוהל לנשים וקרבה אותן. ועם אותם התלמידים שהם קרבו לעצמם כשסיפרו להם שאפשר לגלות את העולם, ואת תכלית האדם, וכן הלאה, איתם הם עברו לארץ כנען. והם אלה שבמשך הזמן התרבו והפכו לאומה הישראלית.

אז אין לנו אבחנות ביולוגיות. במשך הזמן ודאי שזה נוצר, כי יש כבר שיכפול מדור לדור. אז יש גם אבחנות מיוחדות כמו לכל העמים, כי כל העמים יצאו מבבל, ובמשך הזמן מתהוות תכונות מיוחדות, גם פיזיולוגיות וגם נפשיות ופנימיות לכל אומה ואומה.

בן ציון: למה על פי חוכמת הקבלה יש שבעים אומות עולם, ויש את ישראל, מחוץ לשבעים האלה?

כי הייחוד, היעוד והמקור של שבעים אומות העולם הוא מהטבע, שבצורה הפיסיולוגית יש בתוך טבע האדם שבעים שורשים. כל שבעים השורשים של כל האומה שהיתה בבבל התפזרו, ואפשר להגיד שיש היום מאות עמים.

בן ציון: גם המקור של האומה הישראלית מבבל?

כן ודאי. אבל האומה הישראלית יצאה מבבל לפני שכל אנשי בבל התפזרו על פני כל כדור הארץ. והמסר הזה, הסיבה למה יצאה הקבוצה הזאת מבבל, היא סיבה רוחנית. ולא מאותה סיבה שכל אחד הלך עם השבט שלו, עם המשפחה שלו למקום אחר ואז התחלקו לשבעים אומות העולם, ומאוחר יותר הם התרבו, והתחלקו יותר ויותר. אלא לעם ישראל אין שורש גשמי, יש לו רק שורש רוחני. אותם אנשים שרוצים להצטרף לאותו כיוון "ישר-אל", "ישראל", "ישר - אל", אותם אנשים מתחברים למושג הזה של עם ישראל.

וגם היום, נניח, אם מישהו או איזה איטלקי רוצה להיות יהודי, שמה זה יהודי? שמגיע לאיחוד עם הבורא, ואם בשבילו זה נעשה כמטרת החיים, אז הוא מצטרף לקהל הזה שנקרא הקהל הקדוש, כי רוצים להגיע לקדושה, להשפעה, לאהבת הזולת, לבורא. ואז הוא נעשה יהודי, ישראל.

בן ציון: השייכות לאומה, זה על פי דעה?

אתה לא יכול לעבור להיות סיני, או גרמני. כי לגרמני ולסיני, יש להם שני מקורות ביולוגיים שונים. מה שאין כן יהודי, אין דבר כזה, ביולוגי. כי זה לפי היעוד, שאני מגיע ל"ישר- אל", אני מגיע לאיחוד עם הבורא.

בן ציון: האם לאלה שנחשבו האומה הישראלית, יש גם מקור פיסי שהוא אחד מתוך שבעים אומות העולם?

במשך ההיסטוריה, או אז מבבל?

בן ציון: שיצאו מבבל.

אלה שיצאו מבבל, שהצטרפו לאברהם, יצאו לפי ההבחנות האלו של הרוחניות. מי שעבר ליד האוהל שלו, שאותו הוא העמיד כנראה ליד איזה כביש רחב, ששם היו עוברים ושבים וכמו שהמדרש מספר, הוא הזמין אותם להתארח אצלו ואז היה מספר להם על על מה שגילה, הוא רצה להפיץ את חוכמת הקבלה. ומי שקלט שזה דבר חשוב, הצטרף אליו, והלך בעקבותיו, נעשה ל"ישראל".

בן ציון: זאת אומרת, מושג "האומה" התחיל מאברהם אבינו?

ועל פי הכיוון הרוחני. ולא חשוב מאיזה מהשבטים שהיו שם, ומכל העמים הקטנים שבסך הכל הרכיבו את האומה הבבלית הזאת. גם אברהם היה מהאומה העברית. זו היתה אומה קטנה, כמו שאנחנו יודעים מההיסטוריה וגם מהקבלה. היתה אומה קטנה ממנה בא אברהם, הוא היה שייך לאומה הזאת, לשבט הזה. אבל אנחנו לאו דווקא מגיעים משם. האומה שלנו נוסדה מתוך יהודה, היום אנחנו כולנו משבט יהודה.

בן ציון: שבט יהודה.

כן.

בן ציון: ובנימין.

ולכן אנחנו צריכים לקרוא לעצמנו יהודים, ולא עברים.

בן ציון: אז זה בעצם מה שבעל הסולם כותב בעיתון "האומה".

כן, כאן הוא דווקא כותב על זה. נכון.

בן ציון: במאמר שנקרא "שם האומה, השפה וארץ".

כן.

בן ציון: למה באמת זה כל כך עניין אותו?

בגלל שזה היה אז, לפני קום המדינה.

בן ציון: זה נשמע משהו סמנטי.

כן. אבל זה בגלל שזה היה לפני קום המדינה ודנו בזה הרבה אנשים, אם אנחנו עברים, או יהודים, או ישראלים, ואולי למצוא עוד ועוד, כל מיני מקורות לכינוי שלנו. וגם איך לקרוא לשפה? שפה עברית, שפה יהודית, שפה ישראלית.

בן ציון: בסוף הוא פסק שזו שפה יהודית.

כן. אז אנחנו צריכים לקרוא לשפה הזאת בשם. הוא אומר שהעם צריך להיות עם ישראל ואנחנו יהודים. והשפה העברית זה מפני שאנחנו כנראה לוקחים את השורשים שלנו מאותה האומה שממנה בא אברהם. ואז בכל זאת השפה היא עברית.

בן ציון: יש לציין שעיתון "האומה" מופיע בשני ספרים. בספר "הדור האחרון" ובו הוא מופיע עם אותן אותיות דפוס כפי שהודפס ובספר "שני המאורות הגדולים", שעוסק בהשוואה בין בעל הסולם לרב קוק.

לגבי מה שציינת, אומר בעל הסולם בספר "שני המאורות הגדולים" בעמוד 80 "אם אנו רוצים לכבד עצמנו, יש לנו להפסיק מלהשתמש עם השם "עברי" ביחס כל בן חורין שבתוכנו". ובנוגע לשם השפה: "אם היה לנו מקור היסטורי, שהאומה העתיקה העברית היתה מדברת בשפה זו, אז היה אולי לכנותה בשם "עברית". אולם כשאני לעצמי עוד לא מצאתי שום מקור בהיסטוריה, שהאומה הקדמונית הזו דברה בשפה זאת".

כן, אבל בכל זאת יש הרבה שאלות לגבי המילה "עברית". קודם הוא מציין את זה, שאברהם בא מהאומה הזאת העברית, ולכן קראו לו אברהם העברי. ומצד שני אנחנו מוצאים בכמה מקומות רמזים שקראו להם עברים מהמילה לעבור, עבר. כי הם עברו מעבר לנהר. חוץ מזה אנחנו יודעים מחוכמת הקבלה, שלעבור, זה גם כשאנחנו עוברים מחסום מאהבה עצמית לאהבת הזולת, לאהבת השם. ואז המחסום הזה, הגבול הזה, ששם אנחנו מפסיקים לעסוק באהבה עצמית, ומתחילים לעסוק באהבת הזולת, הוא מאוד סמלי, הוא מאוד מהותי. ולכן מי שעובר אותו, הופך להיות מיוחד, מתייחד עם הבורא, הוא נעשה יהודי, ישראלי. ולשם זה יכול להיות שהם עצמם קראו לזה "עברי" מהמובן לעבור את הגבול הזה. גם על יעקוב כתוב שעבר את היבוק, ועל כל מה שקרה לו שם עם שרו של עשיו.

בן ציון: בעל הסולם אומר ש"לארץ אפשר לקראה בשם "ארץ ישראל", להיותה נחלת כל השבטים." כי עשרת השבטים נעלמו מאתנו.

הם צריכים להתגלות. נקווה שיתגלו מהר בעזרת השם.

בן ציון: אבל אז לא ברור באיזו שפה הם ידברו.

זה לא חשוב. כשהגעתי מרוסיה אפשר להגיד שלא ידעתי יותר מרוסית. ובמשך הזמן, היום, שפת הדיבור שלי היא עברית. אז זה לא חשוב מאיפה מגיעים, ובאמת באיזו שפה דיבר כל אחד מאנשי האומה שלנו, ישראל של היום, לפני מאה שנה, מיידיש ועד ערבית. אבל באמת אנחנו צריכים לחזור לעברית. אמנם לפי מה שהוא אומר זה נקרא יהודית ולא עברית, אבל כנראה שאי אפשר כבר להפוך את זה, וזה לא כל כך חשוב לנו. אלא אז, חיפשו, לפני קום המדינה.

בן ציון: חיפשו איזו זהות.

כן, זה יצא בשנות הארבעים.

בן ציון: בדיוק ב 1940.

היו על זה הרבה דיונים, על כך שאם אנחנו נקום כאומה בארץ ישראל, איך אנחנו נקרא לעצמנו, לשפה, לשפה המדוברת, לשפת הכתיבה, למדינה עצמה, וכן הלאה. היו על זה הרבה ויכוחים.

בן ציון: בעיתון "האֻמה", כמו שאמרנו, יש מספר מאמרים, "מגמתנו", "היחיד והאומה", ו"שם האומה, שפה והארץ" שכרגע דיברנו עליו. וגם מאמר כלכלי, אפשר לקרוא לזה, "בקורת למרקסיזם לאור מציאות החדשה ופתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה". ננסה לגעת קצת בכל מאמר. במאמר "היחיד והאומה" בעמוד 76 בספר "שני המאורות הגדולים" בעל הסולם מדבר על היסוד הטבעי של כל ברייה. אנחנו מדברים על האומה, והוא אומר שהיסוד של כל אומה זה אהבה לאומית.

טבעית, שנמצאת בכל אומה משורשה, מפני שהם באים משבעים השורשים. על שבעים השורשים אנחנו לומדים מהמבנה של המערכת עליונה, שמשם יורדים השורשים שלנו, לעולם הזה. ובעולם הזה אנחנו כבר קיימים כעמים, אז במערכת הזאת שנקראת זעיר אנפין, יש לו שבעים שורשים.

בן ציון: ובאותה שורה הוא אומר, שהיסוד של כל ברייה שקיימת בפני עצמה זה האגו.

כן, יש שבעים סוגי אגו, שבעים אופנים שונים.

בן ציון: אז אם האומה מורכבת מאגואים, איך בסוף מגיעים לכך שיסוד האומה צריך להיות אהבה?

דווקא אם כל אחת משבעים האומות יתחברו, כמו שהם חושבים להתחבר עכשיו על ידי בנק בינלאומי, על ידי ממשלה בינלאומית, על ידי עוד משהו בינלאומי. מזה לא יוצא כלום. כי שם כל אחד רוצה להתחבר עם השני באגו שלו. וזה יביא ממש להרס עצמי. כך אנחנו נהרוס את העולם, ונגיע למלחמת עולם שלישית. אלא אם כל אחד משבעים האומות יתעלה מעל האגו האישי שלו, האינדיבידואלי, המיוחד. כשכל אחד מתעלה ומתעלה מעל האגו שלו, שם הוא יוצא מתוך אהבה עצמית לאהבת הזולת ובאהבת הזולת כולם שווים.

בן ציון: וזה נקרא אומה?

ואז כולנו נוכל להתחבר יחד, כל העמים. כל שבעים אומות העולם יכולות להתחבר יחד לאומה אחת. בעצם נצטרך לעשות את זה על ידי כוחות הטבע, שהיום כבר מתחילים ללחוץ עלינו דרך כל מיני משברים, דרך כל מיני בעיות בינלאומיות, גלובליות. כי המכות הגלובליות שאנחנו מקבלים היום, בעצם מחייבות אותנו איכשהו להסתדר, להתחשב, להתלכד יחד נכון. בינתיים ממש בטיפשות שלנו אנחנו לא מבינים, שאנחנו לא מסוגלים להתקשר בינינו בצורה גלובלית, הדדית, אם נשאר בתוך האגו.

בן ציון: אבל יש לאן לעלות?

אנחנו צריכים להתעלות.

בן ציון: אבל לאן לעלות? הרי היסוד הוא אגו, אז לאן לעלות?

להתעלות מעליו. אני צריך להפסיק לדאוג לעצמי, ולדאוג רק לחיבור הכללי שלנו. אני מתעלה מעל האגו שלי, ואתה מתעלה מעל האגו שלך, ואז אנחנו יכולים להתחבר. אבל בתוך האגו אנחנו לא מסוגלים להתחבר, כי אני ואתה נמצאים כל אחד בתוך האגו שלו. זה כמו במשפחה. רב"ש, לימד אותנו, התלמידים הצעירים שלו, איך להסתדר במשפחה. הוא אמר, שלהסתדר במשפחה אפשר רק במקרה אחד, רק בתנאי אחד, שאתה והגברת שלך מוותרים זה לזה. מה זה נקרא מוותרים? שאני מעלה את עצמי מעל האגו שלי, מוותר על מה שאני רוצה באגו, וגם היא מוותרת על מה שהיא רוצה באגו שלה, ואנחנו מתחברים מעליהם.

בעצם זה אותו פיתרון, אין אחר. כי בתוך האגו אולי לרגע אחד אנחנו מגיעים לאיזו פשרה בינינו. אבל ברגע הבא כבר אני הורס את זה כי אני חושב ומתחשב רק בעצמי. אבל אני צריך להגיע למצב שהחיבור בינינו, בין כל העמים בגלובליזציה הזאת, יהיה יותר חשוב לי, מהרצון שלי, מהאינטרס הפרטי שלי. שאני אבין שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לשרוד, כדי לא להגיע להשמדה המונית.

בן ציון: באותה תקופה בעל הסולם פנה אל כל הפלגים השונים בארץ.

כן.

בן ציון: הוא קרא לעיתון בין מפלגתי, כבר בעמוד הראשון הוא מציין את זה. במציאות של היום, המפלגות של היום מול המפלגות בשנות הארבעים. היום זו אותה מציאות של פעם, או שעכשיו ניכר יותר חיבור, פחות חיבור? אפשר להשוות את הדברים?

ודאי שמפלגות אז היו, לפי מה שנראה לי, הרבה יותר מהותיות, ענייניות. כל אחד היה עם האידיאולוגיה שלו, עם הדעה שלו. הם עמדו על זה, בצורה שהשלטון הוא לא בכל מחיר. שאני לא מוותר על הכל, רק כדי להיות איזה שר. אלא יש לי עקרונות. ורק אם אני שומר על העקרונות האלה, ומממש אותם בממשלה, אז אני נכנס לממשלה. אחרת אין לי מה לעשות שם. זאת אומרת, העקרונות היו יותר חשובים מהמשרה עצמה, פחות או יותר. מה שאינו כך היום, ודאי שהיום זה כבר נעשה ללא שום אידיאולוגיה, וכלום. עד כמה שאני מבין, העיקר היום זה המקום, הכסא והכסף.

בן ציון: זו האידיאולוגיה החדשה?

ירידת הדורות.

בן ציון: בעל הסולם בהמשך לאותו עניין, אומר בעמוד 78. "יודע אני, שיש דבר אחד משותף לכולנו - הוא הבריחה מהגלות המר. אכן זה רק איגוד חיצוני, בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים. שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית".

כששומעים, רגשי אהבה לאומית, זה משהו מסתגר. כל אומה בתוך עצמה, בתוך העניינים הפרטיים שלה.

כי קודם אתה צריך לאחד את עצמך בפנים.

בן ציון: אז האומה הישראלית צריכה להסתגר?

לא להסתגר, להתאחד זה לא להסתגר. אני הולך לחבר את כולם. אני נותן חינוך לאיחוד, לחיבור בינינו. כל אחד עולה מהגאווה הפרטית, מהאגו הפרטי שלו, כדי להתחבר כולנו יחד לאומה אחת. ומתוך זה אנחנו לומדים, איך אנחנו מעלים עכשיו את עצמנו מעל הגאווה הלאומית, האגואיסטית, כדי להתחבר עם כל יתר העמים. זאת אומרת, כל פרט מעלה את עצמו כדי להתחבר עם כל האומה. וכל האומה מעלה את עצמה מעל האגו הכללי הלאומי שלה כדי להתחבר עם כל העמים.

בן ציון: איך בעל הסולם, מייעץ לנו להחזיר לתוכנו, כמו שהוא קורא לזה, את הרגש הטבעי, את האהבה הלאומית ששררה פה לפני הגלות?

שאיבדנו אחרי הגלות.

בן ציון: איך להחזיר אותה עכשיו?

כשאנחנו נבין שאנחנו משורש אחד, ויש לנו מטרה אחת. אחרת זה לא יכול לקרות. הוא מסביר, שבכל העמים יש שורש טבעי והם מרגישים זה את זה, כי הם באים מאותו שורש. כמו שני אחים שבאים מאמא אחת. אצלם זה קורה בצורה הטבעית.

בן ציון: גם עכשיו הם מרגישים אחד את השני?

כן. זה משהו שאנחנו ממש לא מרגישים. אנחנו מרגישים את עצמנו מחוברים יחד רק בעת צרה. כשיש איזו צרה כנגד יהודים, אנחנו מרגישים איך הצרה הזאת באה גם אליך, גם אלי, אנחנו מרגישים לפי הצרה זאת, לפי הסיבה החיצונית.

אנחנו מרגישים את עצמנו כמחוברים. אבל אם אנחנו מדברים על חיבור טבעי, את זה אין לנו. כי החיבור הטבעי הקודם שלנו היה רוחני. התחברנו למעלה, בגלל שרצינו להגיע ליעוד הרוחני. מה שאינו כך עכשיו, כשאיבדנו את היעוד הרוחני, איך אנחנו יכולים שוב להתחבר? אנחנו צריכים שוב לעורר את השורש הרוחני, שאליו אנחנו רוצים להשתוקק. ובו אנחנו צריכים להתחבר. רק בצורה כזאת אנחנו נבנה את האומה. זאת אומרת, אי אפשר לבנות את האומה הישראלית, בלי שאנחנו נגלה את השורש הרוחני שלנו, שאליו אנחנו צריכים להגיע.

בן ציון: בוא נראה עכשיו קטע מצולם מדברי בעל הסולם. (קליפ)

בעיתון "האומה" יש גם מאמר כלכלי, כמו שציינו בהתחלה, שנקרא "בקורת למרקסיזם לאור מציאות חדשה ופיתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה". בעל הסולם לוקח על עצמו בעצם משימה מאוד לא פשוטה, אם לא הקשה ביותר, לאחד את כל האומה על בסיס כלכלי.

לפני שמונים שנה האדם הזה כבר כתב שהעולם שלנו הוא עגול, שאנחנו צריכים להתחבר יחד. כי אין ברירה, וכל אחד תלוי בכולם. אנחנו צריכים רק ביחד להמשיך להתקיים. כשכולם עוד היו מפוזרים, כל העמים, כל האומות, כשהיו מלחמות, שככל אחד לא ידע על השני. ובקושי ידע את הגיאוגרפיה וההסטוריה של עצמו ולא היה חיבור. כשעוד לא היו את קווי הקשר, האינטרנט, וכל הדברים. לא היה או"ם, לא היה כלום. לא הוליווד, לא הייתה שפה אחת של אנגלית בכל העולם, וכן הלאה. עוד לא היה שום דבר. והוא כבר אז כתב שאנחנו כולנו בעצם שייכים לציוויליזציה אחת, וחייבים להתחבר. כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להמשיך להתקיים טוב.

בן ציון: השפה במאמרים שלו מאוד עיתונאית, ועם הרבה מאוד רגש. זאת אומרת, היא יוצאת דופן בין שאר כתבי בעל הסולם שאנחנו מכירים, כמו "תלמוד עשר הספירות".

נכון.

בן ציון: ובעצם מי שקורא במאמרים האלה, לא מזהה שהכותב אותם מקובל, או מה מסתתר מאחוריהם.

במה תזהה מקובל? בזקן הארוך, יש סביבו איזו אאורה, או ההארה? במה תזהה את המקובל. מקובל הוא דווקא גדול בזה שהוא יכול להביא את יסודות הבריאה ומטרתנו בצורה הפשוטה ביותר לאדם הפשוט. זה הגודל של איש גדול, שהוא יכול לחבר את השמיים לארץ.

בן ציון: אבל בני האדם עצמם, גם הם יכולים דרך השפה הזאת בסוף להבין את המסר העליון שעליו הוא מדבר?

זה כבר עלינו, אנחנו צריכים להשתדל, להביא לעולם את המסר של בעל הסולם בצורה יותר ויותר קלה ונגישה.

בן ציון: כשמדברים על איחוד, על חיבור, על רגש טבעי, ועל אהבה לאומית, אלה מילים מוכרות לבני האדם. איך על ידי אוצר מילים כזה בסוף מביאים אותם לחוכמה, או למדע, שנקרא חוכמת הקבלה?

אני חושב שאם אנחנו קושרים את חוכמת הקבלה עם סוציולוגיה, אקולוגיה, כלכלה, ועם כל הבעיות שיש לנו היום. עם המשבר בחינוך, בבריאות, הייאוש, והסמים, ועם כל הדברים האלה. מביאים את ידיעת השורשים, מאיפה זה בא, מאיפה זה נובע, ומסבירים את זה לאדם בצורה הפשוטה ביותר. בזאת אנחנו בעצם קושרים את האדם עם הבעיות שלו, ועם השורשים שמהם באות הבעיות האלו, ואיך באמת להגיע לפתרון.

אם אנחנו קושרים את כל זאת במעגל אחד, כבר אנחנו נותנים לאדם המשכיות מהבעיות שלו, מהחיים הפרטיים והקשים שלו, ואיך דרך חוכמת הקבלה להגיע לאותו הכוח שמנהל אותו. איך הוא יכול להפוך אותו לכוח טוב. איך הוא יכול להתקשר לאלוקות, ולנהל את הגורל שלו.

בן ציון: והפתרון שבעל הסולם מציע במאמר שלו, זה להשתית חינוך, שיחזיר את אותו רגש לאומי, ואהבה לאומית, כמו שהוא קורא לזה.

אין יותר מחינוך. אין יותר, רק חינוך, רק לצאת לשדרות העם, כמו שהוא אמר, ולהפיץ את חוכמת הקבלה בצורה פשוטה לכל אחד ואחד. ואז אנשים יבינו, מה קורה להם, באיזה עולם הם חיים, מה המטרה של הטבע, של הבורא. וכשהם יסכימו עם מטרה הזאת, אז הם יבינו, עד כמה שכבר מיד נעשה להם טוב.

בן ציון: וההרגשה תהיה, כמו אותה הרגשה שאומות העולם מרגישים אחד את השני?

לא.

בן ציון: אז מה יהיה?

אבל גם אומות העולם יצטרפו, אנחנו צריכים להיות אור לגויים. אנחנו צריכים לצרף גם אותם לאותו תהליך התפתחות רוחני. את כל אומות העולם, זה היעוד שלנו. למה יצאנו מבבל אז והתחלנו את כל התהליך הזה? כדי שעכשיו כשאנחנו שוב מגיעים לבבל הגלובלי, נסביר להם, כמו שאברהם אז הסביר לבבלים, שצריכים להתחבר יחד, ואז לא תצטרכו להיכנס לצרות האלה לחמשת אלפים שנה. בואו נעשה את זה עכשיו וכאן כבר התיקון. הם לא שמעו, ואנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר, שאברהם אבינו רצה לעשות לפני חמשת אלפים שנה.

בן ציון: אנחנו לפני אהבה חדשה.

נקוה, בעזרת השם.

(סוף השיחה)