"שלבי הסולם"

גירושין

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.01.11- אחרי עריכה

רחל: היום אני רוצה לדבר איתך על נושא מאוד דרמטי, גירושין.

לפני שנה התחלנו לצלם את התוכנית, עד היום עשינו 15 או 16 תוכניות. התחלנו את התוכניות כשחוויתי משבר גדול בחיים האישיים שלי, אני עצמי התגרשתי. די התבקש שאעשה תכנית על הנושא הזה, ונדון בזה כשהנושא עוד חם ובוער בתוכי, אבל לא יכולתי. ועכשיו שעברה שנה ואני מסתכלת בראייה לאחור, אפשר לדבר על זה ממקום שהוא כבר מיושב יותר.

כללי יותר.

רחל: גם כללי, אבל יש פה בכל זאת גם הרבה מאוד רגש מצידי לנושא הזה. ואני רוצה להבין ממך מה זה אומר גירושין בעולם הזה, בעולם שלנו, היום 26% מהזוגות בארץ מגיעים בסופו של דבר לרבנות, וגם מה זה אומר ברוחניות שזכר ונקבה נפרדים.

26% בסך הכול?

רחל: בארץ זה 26%. על פי ארגון "משפחה חדשה" זה שיעור הנישואים שמסתיימים בגירושים. זה יותר מאיטליה, ספרד ויוון, אבל פחות מרוסיה, שבדיה ובריטניה, שם שיעור הגירושין מגיע ל-45% - 55% גירושין.

אני שמעתי וקראתי כמדומני במחקרים החדשים שזה כבר עבר את החצי.

רחל: כן, למשל בבריטניה, בשבדיה, בקנדה, בארצות הברית וברוסיה זה קרה.

אנחנו גם לא מביאים בחשבון שיש אנשים נשואים שחיים למעשה לבד, חיים נפרדים או מנותקים, מרוחקים זה מזה. אפילו שלכאורה יש להם משפחה, ילדים משותפים ואפילו רכוש משותף והם מנהלים אותם בצורה משותפת, אבל הוא שם והיא במקום אחר וכן הלאה, או אפילו נפגשים קצת, אבל רק מידי פעם, ורובם כאלה.

בסופו של דבר אנחנו רואים שהתופעה היא כללית, שאנשים מתרחקים זה מזה. זאת תופעה כללית אצלינו וכך זה גם בעולם. אנחנו רואים עד כמה אנחנו לא צריכים אחד את האחר, ועם זאת מתגלה עד כמה אנחנו תלויים זה בזה. התופעה היא בעצם אחת, אבל אנחנו רואים אותה משני הכיוונים, כי אנחנו חיים תחת השפעת שני כוחות, כוח ההשפעה וכוח הקבלה, כוח הבורא וכוח הנברא.

הסיבה שהתופעה מתגלה דווקא בימינו מאוד ברורה, "כיתרון אור מתוך חושך"¹. וכמו שבעולם שלנו אנחנו מרגישים כמה אנחנו מתרחקים זה מזה, מתחילים להיות באי אכפתיות זה לזה, שנואים ושונאים, כך אנחנו מרגישים את זה גם במשפחה. וזה לא רק בין בעל ואישה, שבסך הכול היו פעם זרים זה לזה, נפגשו, חשבו שיחד יכול להיות להם טוב, והם רואים שלא. אלא אנחנו רואים שגם בין ילדים והורים זה אותו הדבר. הילדים מתרחקים מההורים ולא רוצים להיות יחד איתם וממש מגיל צעיר הם כבר מתחילים לצאת מהבית ולחיות לבד וזה מאוד מקובל. יש גם תופעה אחרת, שאחר כך הם חוזרים בגיל 25-30 הביתה ולא עוזבים את האמא. כלומר, יש איזו תופעה שתמיד באה עם תופעה הפוכה ממנה והן מאוד בולטות בעולם שלנו.

הייתי אומר שבאופן כללי אנחנו צריכים לראות את הבעיה, ובכלל לא זאת הבעיה, אלא את המגמה של העולם, לאן אנחנו הולכים. לפי חכמת הקבלה אם אנחנו הולכים לקראת חיבור עם הכוח העליון, עם הבורא, אז לפני כן אנחנו צריכים להרגיש את המצב ההפוך, כי אין עלייה אלא מתוך ירידה, "כיתרון אור מתוך חושך", "כי מציון", מיציאות, "תצא תורה"², האור. מגיעים מחושך לאור.

ולכן אנחנו צריכים עכשיו לגלות עד כמה אנחנו באמת נמצאים בגירושין, נמצאים נפרדים מהבורא. ואותה התוצאה שאליה אנחנו צריכים להגיע, צריכה להתגלות גם בכל הרמות מתחת לזה. ולכן אם אנחנו רוצים או לא רוצים, בעולם שלנו, בחיים שלנו, אנחנו מרגישים אי אכפתיות כלפי זוגיות עד כדי כך שזה לא חשוב לי. אני מסתכל על אחרים וכאילו זה מחייב אותי, אבל אני בעצמי לא מרגיש שום צורך. אנחנו רואים ששיעור הגירושין עולה גם בקהל החרדי, זה אומר שזו מגמה כללית. וודאי שהיא תלויה בדת, בקתוליות, וגם בחברה, ברמת האוכלוסייה במדע, בדת, באינטליגנציה הכללית שלה, בעושר, בהתפתחות הגשמית, השכלית, התרבותית וכו', אבל בכל מקרה המגמה קיימת תמיד. אני ראיתי את זה גם בדרום אמריקה, הייתי גם ביפן ובעוד הרבה מקומות, ותמיד התעניינתי מה בסך הכול קורה בכּל אוכלוסייה, וראיתי שהמגמה היא כללית בכל העולם.

רחל: ומצד אחר, הכאב של אקט הפירוד, של הפרידה, הוא מאוד כואב.

אני חושב שזה תלוי באדם. אני לא חושב שזה כאב ממש רציני ואמיתי כמו שהיה פעם.

רחל: זה חלום שמתנפץ, זו פנטזיה שהייתה לך והיא נגמרת. חשבת שתחיה עם הבן אדם הזה כל החיים ובנית איתו משהו ואתה אוהב אותו, וזה לא מסתדר.

נכון. אז כנראה צריכים מתוך זה להגיע לתוצאות שקשורות לשאלה מה יוצא לנו מתוך זה.

יוצא שהקשר בין בני אדם בימינו על פי הסטטיסטיקה ולפי כל מה שאנחנו רואים בחיים וגם הרגשנו על עצמנו, לא יכול להיות נצחי ושלם, ואין מה לחפש בחיים האלו שלמות ונצחיות. אולי אנחנו מגיעים שוב ושוב לרצון להתחבר ולבנות משפחה, אבל אנחנו צריכים להיות בטוחים בדבר אחד, שבימינו אנחנו לא יכולים להסתפק במשפחה ברמה הגשמית, ברמה הבהמית.

פעם המשפחה הקיימה כדי להוליד ילדים, להחזיק את משק הבית, ובלי משפחה לא הייתי יכול להתקיים בחיים. אם אני חולה - המשפחה מטפלת בי, אם אני זקן - המשפחה מטפלת בי, אני לא יכול להכין לעצמי אוכל וגם להרוויח כסף, גם להחזיק את הבית, את הפרות שלי ואת השדה שלי וכן הלאה. אני צריך משפחה גדולה כדי לחיות. היום אני לא צריך את זה. אני נכנס לסוּפֶּר אני קונה הכול מוכן, אני בא הביתה יש לי מכונה לכל מטרה ואין לי שום בעיה.

רחל: אנחנו עדיין רואים את זה, הזוגות המבוגרים שמתגרשים, בני שישים שמתגרשים אחרי שהילדים עזבו את הבית, אומרים "עכשיו זה זמן לעצמנו, אנחנו לא מסתדרים, בואו נתגרש".

אנחנו התפתחנו במשך אלפי שנות התפתחות האנושות במגמה אגואיסטית ורצינו לבנות את החיים האגואיסטיים שלנו שיהיו טובים ככל האפשר. נמשכנו לזה מהדחפים הפנימיים האגואיסטיים שלנו, ומתוך זה גם רצינו לבנות משפחה. וכל עוד התפתחנו בתוך האגו שלנו אנחנו איכשהו בנינו משפחה.

כאשר הייתי צעיר, לפני 45-50 שנה, אני זוכר שלהתגרש היה נדיר מאוד בחברה. אמנם זה היה בחברה חילונית, חברה סוציאליסטית ברוסיה נניח, אבל אם זוג התגרש, זה משהו שאנשים לא הבינו איך זה יכול להיות. ופתאום אנחנו רואים שמהלך כמה עשרות שנים, אפילו פחות מכך, אנחנו הגענו לרמה חדשה, לעידן חדש, שאנחנו לא מסתפקים ברמה האגואיסטית, ברמה החומרית, ברמה הגשמית כמו החיות, אלא הגענו עכשיו עם שאלות של בני אדם, בשביל מה חיים, למה חיים, וכן הלאה. על שאלות כאלו המשפחה הקודמת לא עונה לי. אני קיבלתי רצון, חיסרון, לדברים יותר מהותיים, חדשים, ואז כל החיים הקודמים שלי מאבדים את הערך, הם מאבדים חשיבות, הם מאבדים את המילוי, כולל מהמשפחה. ואז, אם בתוך המשפחה שלי אני לא מוצא מילוי לרמה החדשה, לשאלות החדשות שלי, אני לא צריך משפחה.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים עכשיו במעבר שאם לא נבנה משפחה ש"איש ואישה שכינה ביניהם"³, שאני מגלה את המילוי הרוחני על ידי המשפחה, על ידי בן או בת הזוג שלי, אז אין לי צורך בהם.

רחל: אמרת שלפני חמישים שנה היה מוזר להתגרש, כי היתה להם חשיבות ובנישואים היה משהו קדוש.

הכול היה מסודר כך, זה לא היה קדוש. אפילו כשהייתי ברוסיה זה לא היה קדוש. איזה קודש היה בזה? כלום. אלא נישואים זה משק בית, ילדים, דעת הסביבה, ובכלל, בשביל מה לי להתגרש? כל כך קשה לי עכשיו להיפטר ממה שבנינו יחד, היה כל כך לא פשוט לבנות בית, להקים משפחה, לגדל ילדים, ליצור סביבה, חברה, אז עכשיו נהרוס הכול? היום לא הורסים. היום אם מתגרשים או לא מתגרשים, זה לא משנה, וזה יכול לקרות עוד כמה פעמים בחיים.

שוב אני אומר, הבעיה היא שהרצון שלנו היום גדל, הוא לא נמצא ברמה שאנחנו יכולים לספק אותו בחיים הגשמיים, כולל על ידי המשפחה. גם כלפי הילדים אנחנו מתייחסים לא כמו שקודם. אנחנו מתייחסים אליהם בצורה מאוד פושרת, הכול כך בחיים שלנו, מפני שהתגלתה רמת צורך חדשה, אני צריך עכשיו מילוי רוחני, בשביל מה אני חי, לָמה אני חי, וזה טוב.

אם האנושות לא תראה שאפשר לבנות משפחה כזאת שדווקא על ידי הקשר בתוך המשפחה מגיעים למילוי הרוחני, למילוי הרצוי, ובלי זה אי אפשר להגיע למילוי הרצוי, המשפחה לא תתקיים. איזה יופי, אנחנו רואים עכשיו איך ההשגחה העליונה מסדרת לנו מעבר לרמה החדשה היותר גבוהה בעל כורחנו. אנחנו לא רצינו, והיא מסדרת לנו.

היא אומרת לנו, לא יהיו לך חיים כאן, לא יהיו לך ילדים, לא תהיה לך אישה, לא יהיו לך חיים זוגיים וחיי משפחה וחום, כלום. אתה מזלזל עכשיו, עוד מעט אתה תראה עד כמה אתה בכל זאת צריך את זה, אבל לא יכול לבנות משפחה חדשה בלי שיהיה המרכיב השלישי - שהמשפחה קיימת רק כדי להשיג מילוי רוחני.

את תראי את זה, זה יהיה בקרוב. ואז אנשים יתחילו לחפש בן/בת זוג רק לפי היכולת ללכת איתו יחד למטרת החיים, לרמה יותר גבוהה. לא בדרגות דומם, צומח וחי, אלא בדרגת האדם, הדומה לבורא. אנחנו פתאום נגלה שיש יכולת בקשר בינינו לא לחיות חיים בהמיים ולספק אחד לאחר את הצרכים לאוכל מין ומשפחה, אלא כל אחד יכול לספק לאחר, הבעל דרך האישה, והאישה דרך בעלה, וכך כולנו יחד בשרשרת בין הגברים והנשים בכל האנושות, אנחנו יכולים לספק זה לזה את המילוי הרוחני. ובלי זה המשפחה לא תתקיים, פשוט מאוד.

רחל: אבל אתה בעצם לקחת את הנישואים כמו שהם היום והוצאת מהם את המרכיב של הקדושה.

איזו קדושה?

רחל: את זה שיש פה זיווג, שהבורא בחר בת פלוני לפלוני.

במה הוא בחר? הוא בחר בזה שאיזשהו זכר יזדווג עם איזה נקבה?

רחל: אין משמעות רוחנית לזה שאתה נשוי לאמא? הנשמות שלכם לא היו אמורות להיפגש, לעזור זו לזו בתהליך, בגלגול הזה?

איזה נשמות? אני מצטער, אנחנו מדברים על דברים שהם לא מציאותיים. זאת אומרת, זה נכון שמהשמיים מפגישים בני אדם ואין מקרה, ובעל כורחנו, בלי ידיעתנו עשינו איזשהו מין תפקיד, מין סדר פעולות, אבל לא ידענו. היום אנחנו צריכים להגיע למילוי התפקיד הזה בזוג מתוך הכרה, הבנה, מתוך קשר אמיתי, שאנחנו כן בונים כאן איזשהו תא רוחני ולא תא משפחתי.

רחל: אז מה המשמעות של אותם שני אנשים שכאילו הפגישו ביניהם ואז הפרידו ביניהם והם התגרשו?

על ידי כל מיני הפרדות כאלו, נגיע לגילוי שאנחנו צריכים כאן מרכיב שלישי, שאנחנו צריכים דבק בינינו, דבק רוחני. הדבק הקודם, לגדל ילדים, שתהיה לנו משפחה טובה, חום, כסף, יציאה יחד לחופש, בקיצור סיפוק גשמי, היום אני לא מסופק בזה, אני חייב כאן סיפוק רוחני. כדי להגיע לצורך לסיפוק הרוחני, או ההפך, בכדי להגיע לסיפוק הרוחני צריך להיות שוב במשפחה, זה מה שמתגלה.

רחל: כשזוג מתגרש אומרים, "הלא אמרו כל המגרש אשתו הראשונה מזבח מוריד עליו דמעות"⁴. משמע, שיש הריסה במזבח, השמיים בוכים.

כן, הכול יפה מאוד.

רחל: הם בוכים הרבה בזמן האחרון.

כן, ודאי.

רחל: מה המשמעות של זה?

הספרים הקדושים מדברים על תופעות רוחניות. מדובר בין הנשמה לבורא ולא בין אותם שני ילדים שנפגשו וחושבים שיחד יהיה להם טוב בצורה בהמית גשמית. אנחנו מדברים על היחס בין הבורא לנברא והנברא לבורא. אנחנו אומרים שהאדם זה "פלג גופא", חצי מהגוף השלם, שהוא ואשתו, אם הם עובדים יחד נגד הגאווה, נגד האגו ביניהם ורוצים להתחבר יחד, הם צריכים כוח שלישי כדי להתחבר יחד, את כוח הבורא. אם הם לא מסתדרים, אז הם צריכים להמשיך את כוח הבורא שיחבר ביניהם, את כוח ההשפעה, שניהם צריכים להתייחס אחד לאחר דרך ההשפעה.

אחרת הם לא יכולים להתחבר, פלוס ומינוס לא יכולים להתחבר יחד, כי יהיה קצר. הם יכולים להתחבר יחד בדרגות דומם, צומח וחי, ולכן מה שהיה עד דורנו עבד, אבל עכשיו שאנחנו מגיעים לדרגת המדבר אנחנו לא מסוגלים לעשות כך. אנחנו חייבים שבינינו יהיה כוח המחבר ממש. האגו שלנו הוא כל כך גדול, אנחנו חייבים כוח שלישי. הבורא הוא הדבק בינינו, כי הוא המסך בינינו, כי כל אחד מתייחס לשני דרך הבורא. אם אני מתייחס לבת הזוג שלי כך שאני יודע שעל ידה אני משיג רוחניות והיא יודעת שעל ידי היא משיגה רוחניות, והרוחניות נמצאת ממש בקשר בינינו, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים, להחזיק את הקשר.

רחל: אפשר לעשות טיפול זוגי קבלי.

ודאי. מה קרה בין אדם וחוה?

רחל: נחש.

נחש וכולי, זה מה שאנחנו צריכים לתקן. וזה קורה ממש בין אלו לאלו, אנחנו שני חלקים נפרדים, מנוגדים במציאות, ויכולים להתחבר כמו בחשמל, באלקטרוניקה, רק על ידי נגד בינינו, שהוא מכבה מצד אחד את השליליות של השני, ואז אנחנו מתחברים בכוח חיובי בינינו.

רחל: יש בכל זאת מצבים שגם הקבלה לא יכולה לעזור, ושני בני הזוג פשוט לא צריכים להיות ביחד?

כן, ואז כתוב שהמזבח ממש בוכה עליהם. זה כבר שייך לדברים גבוהים. אנחנו לא ניכנס לזה היום.

רחל: למה לא? תכנס.

רק ברמז, אני לא יכול להיכנס לזה כי אז אני אצטרך להשתמש בהגדרות של הקבלה.

רחל: ואני יכולה לפשט לך אותן.

כל כך פשוט. אז נתחיל מהמזבח, מה זה "מזבח".

רחל: נתחיל מקידושין ואז נגיע לגירושין.

קידושין. מה זאת אומרת, "את מקודשת לי"?

רחל: נבדלת.

כן, נבדלת מכולם ומקודשת לי, שהרצון לקבל עכשיו הופך להיות לרצון להשפיע. אני מבדיל מהרצון לקבל שלי רק את אותו חלק שאני יכול על ידי זה להשפיע, זה נקרא "קדושה". "קדושה" זה דרגת הבינה, השפעה. ואז אם על ידי זה כל אחד מאיתנו מוכן ללכת ולהתקדש, אז באמת אנחנו מתחברים יחד. כל אחד בתוך עצמו עם האגו שלו ההולך להיתקן, וכל זוג בעל ואישה, גם בחיצוניות.

זה דברים מאוד לא פשוטים.

רחל: כן, כתוב שלזווג זיווגים זה קשה כקריעת ים סוף.

כן, כי אין יותר מזה, זה סך הכול התיקון שאנחנו צריכים לעשות. אין יותר תיקון בכל הבריאה. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין"⁵, אז התורה, כל האור הזה, בא כדי לעשות קשר בין רצון לקבל והרצון להשפיע, זה נקרא "לזווג זיווגים".

רחל: הזכר והנקבה.

כן. לכן אני אומר לכם לכולם, שאנחנו נמצאים עכשיו בעידן החדש, שהוא מאוד מיוחד ומה שאנחנו רואים בחינוך, במשפחה, באקולוגיה, בחברה האנושית, במערכת הפיננסית, בכל דבר, אנחנו בעצם רואים אותו משבר. והמשבר האישי הקרוב ביותר זה בחינוך, שקורה לנו עם הילדים שלנו. ובאמת הם מסכנים וגם ההורים שרואים את הטרגדיה הזאת שעוברת על כולם, וגם הגירושין. אמנם אני לא רואה שאנשים כל כך סובלים מגירושין, אלא מקבלים את זה כעובדה, גם כי "צרת רבים חצי נחמה".

רחל: אני רואה חברות שלי שמתגרשות, זה כמו חלום שנגדע. חשבת שאתה הולך להיות עם הבן אדם הזה, וזה לא הסתדר.

אז זה לא נכון.

רחל: אתה הולך עכשיו לבד לסוג של בדידות.

זה לא לבד וזה לא בדידות, וגם החלום הוא היה חלום ילדותי, והייתי אומר טיפשי. לצערנו האנושות צריכה לעבור את זה וללמוד ממש על בשרה וגם בחורות כמוך, אנחנו צריכים לראות את המגמה הכללית בעולם ולַמה זה קורה. ולא שזה קורה לי בצורה מקרית ואני אשמה או הוא אשם. בכל זאת "אין עוד מלבדו" ולַמה הבורא עושה איתנו תרגילים כאלו.

זה הכול לצורך הגבוה, אין לך שום מקרה בחיים שעובר סתם ככה ומישהו במקרה אשם, או היא אשמה - לא. אנחנו צריכים לראות כאן את המגמה הגדולה שאנחנו חלק ממנה, ואז להבין אותה איך אנחנו צריכים להתמודד.

ומפני שאנחנו נמצאים בעולם הגלובלי, במשבר הגלובלי, אנחנו צריכים להבין שכאן אנחנו צריכים לראות את עצמנו כחלק מהכלל. ואם אנחנו ניגשים בצורה רצינית לפתרון הבעיה, זאת אומרת, לראות מהי, מה לעשות עימה, אז לא יהיו לנו תופעות כאלה.

מה זאת אומרת לַמה לא יהיו? כי אנחנו נמשוך את הבורא, נמשוך את הכוח השלישי, האור המחזיר למוטב, והוא יחזיר אותנו למוטב, במקרה זה, גם בקשר בין בני זוג. אבל בני הזוג האלו יוכלו להתקשר ביניהם, באמת להתקשר, בכל הגובה של הקשר, הגשמי, הרוחני, הנפשי, הפנימי, הפסיכולוגי, לא חשוב איך. ואך ורק אם יש להם מטרה גבוהה משותפת, אז רק לפי זה הם צריכים קודם כל לבנות את החיים.

תראי, אפילו לפי מה שקורה לנו בעם ישראל, אף פעם הבחור לא היה בוחר את הבחורה או ההפך. ההורים היו בוחרים. ומאיפה בא לנו המנהג הזה? את מכירה את זה.

רחל: כן. אבל אני חושבת שזה לטובה, אחרת לא היינו מגיעים למצב של היום, זה סוג של התקדמות, המודרניזציה הזאת.

המודרניזציה הזאת היא באה כדי לגלות לנו רע.

רחל: בוודאי.

במודרניזציה עצמה.

רחל: אז עדיף היה להישאר בתקופה של שידוכים?

שידוכים ודאי שהיה עדיף.

רחל: אז לא היינו מגיעים להכרת הרע.

זה משהו אחר, נכון. אבל אנחנו צריכים לראות לַמה זה היה כך נהוג. זה היה כך, כי ההורים יותר מבינים מה טוב לילדים, מה יותר מתאים להם. היום נפגשים בחור ובחורה ופתאום מחליטים שטוב להם. על סמך מה? באיזה טיפשות, בשכל הקטן שיש להם וההורמונים. ועוד החֵברה הצעירה מבלבלת אותם ואז הם מחליטים מהיום למחר.

בצורה כזאת לא עושים את זה, אלא עושים את זה לצורך גבוה, או לפחות לפי הבחנות כמו שהיו אז להורים. להורים היו הבחנות ברורות בצורה גשמית, בהמית, פשוטה. יש משק הבית, הוא בחור כזה, היא כזו, אז הם מתאימים זה לזה ושתי החיות יתחברו יפה.

היום אנחנו מגיעים דרך המעבר שאנחנו נמצאים בו עכשיו בין המדרגות, בין עולם הזה לעולם הבא כביכול, בין העולם הגשמי לעולם הרוחני. אז היום אנחנו נמצאים במצב שאנחנו עוד לא רואים את זה, אבל בעתיד בטוח שהזוגות יתחברו אך ורק לפי הצורך הגבוה. אני חושב שהעולם יצטרך להגיע למצב שלא ירצו להתחבר, לא ירצו להתחתן.

רחל: זה מגיע לזה.

אלא אחר כך יתגלה שכדי להגיע לזיווג האמיתי, זאת אומרת, לגילוי האמיתי עם האור העליון חובה להתחתן, ואז הם יקבלו את זה ויתייחסו לזה כמו שההורים שלהם אמרו פעם. כן כדאי להם להתחתן כי זו תהיה משפחה טובה להשגת החיים הבהמיים הגשמיים הטובים, זהו.

רחל: אז עכשיו הם יגידו, צריך להתחתן כדי שתגיע למטרה הרוחנית.

יופי. ואז "איש ואישה, שכינה ביניהם"⁶.

רחל: הלוואי שאני אזכה.

כולם.

רחל: בעזרת ה'.

אני מקווה שאנחנו נגיע מהר מאוד להכרת הרע במצבים האלו, ובאמת, אני שומע מכל הצדדים עד כמה החיים קשים בזוגיות ועד כמה רוצים להתגרש ולא מתגרשים. אם היו מתגרשים לפי רצונם אז המספרים היו הרבה יותר גבוהים, אז אני מקווה שמתוך הגילויים האלו אנחנו נגיע להבנה שזה הכל משחק מהשמים, ואנחנו צריכים להתחכם מהר ולהגיע לזיווג האמיתי כמו שכתוב, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא"⁷. זאת אומרת, שכל הנשמות יתחברו יחד והחלק הגברי והחלק הנשי שבכל האנושות יתחברו לנשמה אחת, ואז אנחנו נגלה באמת בנשמה האחת הזאת חיים נצחיים, גבוהים, משותפים, ולא נחשוב בכלל איך אנחנו דווקא כאן צריכים להיות מחוברים במשפחה יפה, חמה.

צריכים קצת לעלות למעלה מהגובה הגשמי. זה מה שדורש מאיתנו הבורא, ההשגחה העליונה מחכה לזה. ואז נהיה באמת מאושרים.

רחל: שנזכה. תודה רבה.

מזל טוב לכולם.

(סוף השיחה)

---

1. "וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות- כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב', י"ג)↩

2. "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב', י')↩

3. "איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן" (מסכת סוטה י"ז, א')↩

4. "קשין גירושין שהרי דוד המלך התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש א"ר אליעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, דף כ"ב, א גמרא)↩

5. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב)↩

6. "איש ואשה זכו שכינה ביניהן"(מסכת סוטה י"ז, א')↩

7. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט)↩