תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 07.08.08
שמעתי שבימי רביעי לא כדאי להתחיל דברים חדשים כי אלו ימים לא טובים. מה דעת הקבלה על כך?
האם ליום האהבה היהודי יש אותה משמעות כמו של החג הנוצרי? ומה המשמעות הרוחנית של יום האהבה?
האם אדם שרוצה ללמוד קבלה אינו חייב קודם להכיר את הנאמר בתנ"ך לפחות?
האם זה נכון לומר ש"ניוטרל" זה ניטרול טוטאלי מעצמי, כשאני הופך את הרצון לקבל לצינור להשפעה בלבד?
אורן לוי: שלום לכם צופינו היקרים, אנחנו שוב איתכם עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל". שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן לוי: היום, ממש לפני התוכנית, הגיעה אלינו מתנה עבורכם, סידרה חדשה של ספרים, שאותי באופן אישי מאוד מרגש שהיא יצאה, כתבי רב"ש, סידרה שבנויה משלושה כרכים, כמו שאנחנו רואים כאן. זה משהו מאוד עבה, ובפנים בעצם יש כל החומר, כל המאמרים שכתב המורה של הרב לייטמן, הרב ברוך שלום אשלג. פתקים שהוא כתב לעצמו, מכתבים שהוא כתב לתלמידיו, מאמרים שהוא כתב שבוע אחרי שבוע. נכון?
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: ספר לנו קצת, מה יש בפנים?
הרב לייטמן: קודם כל שני כרכים של "שלבי הסולם". בשנת 1979 הגעתי לרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, והתחלתי ללמוד אצלו. בערך אחרי שנתיים יצרתי קשר עם כל מיני מקומות בתל אביב לתת שם הרצאות, ביניהם היה המכון לחקר הקבלה. אמרתי להם שאני מוכן לבוא ללמד אצלם, והם הרשו לי.
לימדתי שם פעם בשבוע בבוקר, לא סתם אנשים שבאים להרצאות, אלא את המרצים שנותנים הרצאות במכון. לימדתי אותם "פתיחה לחוכמת הקבלה" וכמה כתבים מקוריים של בעל הסולם. ועקב זה הם הבינו שמה שהם לומדים זה לא בדיוק קבלה, הם עזבו את המכון ההוא ועברו ללמוד אצל מורי, רב"ש.
הגיעו אלינו אז בערך ארבעים בחורים צעירים.
אורן לוי: מתי זה היה, באיזו שנה?
הרב לייטמן: בשנת 1982. כשהם הגיעו לא ידעתי מה לעשות איתם, רב"ש אמר, שצריך לארגן אותם בקבוצות, צריך לארגן אותם בכיתות לימוד.
ואני שהבאתי אותם, הייתי כביכול אחראי. וחוץ מזה, מפני שכל השנים האלה הייתי עוזרו ומזכירו של הרב"ש, רוב הזמן הייתי לידו. חוץ מהעבודה שעבדתי כמה שעות ביום כדי להתפרנס, בגלל זה כביכול הייתי מעביר את כל הדברים בינו לבינם.
הוא אמר לי שצריך לארגן אותם ולספר להם משהו, כי בין מקובלים, בין תלמידים, נהוג לעשות קבוצה. ובקבוצה התלמידים מתאספים ומדברים בעצמם על גדלות המטרה, על גדלות הלימוד ומה הם יכולים להשיג מהלימוד ומהחיבור ביניהם, כמה שהוא יכול לסייע ללימוד. יש בזה הרבה דברים.
ידעתי שצריכים לדבר על כך, אבל לא ידעתי באיזו צורה ואיך, כי לא היה דבר כזה קודם. זכור לי שפעם בחורף טיילנו בפארק, בגני יהושע, ביקשתי מהרב"ש שייתן לי לפחות משהו בכתב, איזה פתק קטן.
אורן לוי: שעל זה תדברו במפגש שלכם?
הרב לייטמן: כן, שעל זה אדבר. ואז הוא התיישב על הספסל, לא היה לי על מה לכתוב והבאתי לו את נייר האלומיניום מקופסת הסיגריות שלי ועט, והוא כתב לי. זה היה המאמר הראשון בסדרת המאמרים שנקראים אצלנו "כתבי הרב"ש - שלבי הסולם". אני קראתי למאמרים האלו אחר כך "שלבי הסולם".
וכך שבוע אחר שבוע, לאחר שהסתיימה ישיבת החברים, דיברנו על מה שהוא כתב. אחרי שבוע, לפני ישיבת החברים הבאה, בטיול הרגיל שלנו, הלכנו לים או לפארק, תלוי מה היה מזג האויר. בקשתי ממנו עוד מאמר, והוא כתב. ואחר כך עוד פעם, כך שלוש או ארבע פעמים, ואחר כך כבר סיכמנו איתו שהוא צריך לכתוב ממש מסודר. נסענו לתל אביב וקנינו לו מכונת כתיבה מכאנית.
אורן לוי: כן, של פעם.
הרב לייטמן: כן. והוא התחיל לכתוב. ואז כל הזמן, כשהוא היה כותב, היו שומעים מהדירה שלו למעלה את הצליל של מכונת הכתיבה.
אורן לוי: הוא כתב הרבה, אני רואה לפי הנפח.
הרב לייטמן: כן. היתה לו מכסה מיוחדת, שמונה דפים בגודל A5.
אורן לוי: זה מאמר.
הרב לייטמן: זה המאמר לשבוע ימים. ובדיוק, לא פחות ולא יותר, ואפילו השורה האחרונה נכנסה בדיוק לדף.
יש לי ודאי את כל האורגינלים האלה. הייתי משכפל ומחלק אותם בין כל התלמידים, והיינו לומדים את המאמרים האלה. כך עד סוף חייו.
אורן לוי: שזה כמה שנים יוצא?
הרב לייטמן: שזה מ 1984 עד 1991.
אורן לוי: ואת כל החומר הזה, מאמר פעם בשבוע, הכנסנו לשני הכרכים האלה, אבל יש פה גם שני חומרים נוספים. אני רוצה לספר לצופים, יש כאן גם שבעים מכתבים שכתב הרב"ש לתלמידיו, וגם חומרים נוספים שנקראים "דרגות הסולם". שאלה מין פתקאות, בכרך השלישי?
הרב לייטמן: זה כבר ארכיון שלי.
אורן לוי: מה זה?
הרב לייטמן: זאת אומרת, הארכיון שלו הועבר אלי. גם קודם הייתי מנהל את כל הדברים שלו, ואחרי שרב"ש נפטר, הועבר אלי כל הארכיון שלו, כל הכתבים, כל הרישומים, כל חצאי הדברים שהכין, טיוטות למיניהן, ערכנו וריכזנו אותם כאן.
אורן לוי: וזה נקרא "דרגות הסולם"?
הרב לייטמן: לזה קראתי "דרגות הסולם". זאת אומרת, גם "שלבי הסולם" וגם "דרגות הסולם" אלה שמות שאני בחרתי, כי אלה פשוט רישומים שלו, אבל באמת מיוחדים ויקרי ערך מאוד, דברים מאוד קצרים, אבל הם נותנים תמצית של כל חוכמת הקבלה ובצורה המוכנה לשימוש.
ולכן זה דבר מאוד מיוחד, אני ממליץ לכולם. ונקווה שזה יעזור לדור שלנו לראות את עצמו במצב אחר.
אורן לוי: מי שירצה את הספרים האלה יוכל להוריד אותם חינם מהאתר שלנו www.kab.co.il. יקח עוד כמה ימים עד שנעלה אותם, הם הגיעו ממש עכשיו מבית הדפוס. תוכלו להוריד אותם מהאתר.
מי שירצה לרכוש אותם יוכל לצלצל אלינו, או לבוא לכאן, לז'בוטינסקי 112 בפתח תקווה, או דרך הטלפון 1-700-509-209, שדרכו אתם משאירים לנו את השאלות לתוכנית.
ואני מזמין אתכם גם עכשיו להוסיף ולשלוח שאלות 1-700-509-209. שאלות אפשר לשלוח לנו כרגיל גם דרך www.kab.tv, והבאנו היום לתוכנית גם שאלות מהבלוג האישי שלך www.laitman.co.il.
בוא ניגש לשאלה הראשונה, היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: אומרים שיש דברים טובים, דברים יפים, וההפך דברים שהם קשים לתחילת עבודה, תחילת עסק. אומרים שהתקופה של הימים הנוראים או התקופה של בין המצרים או סביב תשעה באב, אלה תקופות לא טובות. תקופה יפה זו התקופה של פורים, פסח, כל מיני תקופות שמסמלות גאולה, שלמות.
וודאי שהסימנים האלה הם סימנים מאוד יקרים להיסטוריה שלנו ולעם ישראל. אבל בהחלט אלה רק סימנים ולא יותר, כי תלוי באדם איך הוא משתמש בזמנים שלו, וכמו שכתוב, ישראל נמצאים למעלה מכוכבים ומזלות, למעלה מהזמן.
ולכן אם אדם הולך לתקן את עצמו, ועל ידי כך לסדר את העולם שלו ולהסתדר בעולם, אז כל עת מתאימה לכך, ואין שום זמן מיוחד. סך הכל כל יום יכול להיות מתאים ומוצלח.
אורן לוי: שיהיה לנו יום טוב.
השאלה הבאה היא שאלתו של דובב הוא כותב לך דרך הבלוג שלך:
הרב לייטמן: כבר עשרים שנה, גם זו כבר יציבות.
אורן לוי: לזה כבר התרגלנו.
הרב לייטמן: כתוב: "פני הדור כפני הכלב". והממשלה לא יכולה להיות טובה יותר מהעם, כי הם מותאמים זה לזה. והכל תלוי בחינוך הלא טוב שנותנים לאנשים, כי לצערנו לא מבינים מהי תכלית הבריאה, מה הכוח העליון רוצה מאיתנו, איך אנחנו צריכים להתנהג כדי שיהיה לנו טוב. ולא האזרח הרגיל בלבד, אלא גם אלו שמנהלים את העולם לא מבינים זאת, ואין מה לעשות.
אורן לוי: מה זאת אומרת הממשלה היא לא טובה כמו העם?
הרב לייטמן: כמו כל אחד בעם, כך גם הממשלה.
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: בעם יש גניבות ומקרי רצח ושוד וחוסר אמון ושקרים מלמעלה עד למטה, אז גם בממשלה אותו דבר. הממשלה סך הכל משקפת את העם, לא יותר מזה. לָמה מנהיג צריך להיות יותר מזה?
נהוג להאמין או לדרוש שהמנהיג יהיה ללא פנייה לעצמו, שיהיה ממש נקי מכל האגו שלו, שיחשוב רק על טובת העם.
אורן לוי: בשביל זה הוא מנהיג, לא? בשביל מה בחרו אותו?
הרב לייטמן: כן, אבל אז צריכים לבחור לא מקֶרב העם, אלא מחוגים אחרים אולי. ולא שבוחרים אותו מהעם, כך שהוא צריך ממש לדרוך על גוויות בדרך כדי להגיע להיות ראש ממשלה. כדי להגיע למקום כזה, יש מאבקים קשים, מכירות ורצח. הוא צריך לחלק כל הזמן שקרים והבטחות כדי להגיע להיות ראש ממשלה, הוא צריך להיות ערמומי מכולם, גנב מכולם, ויותר מכולם בכל דבר.
זה מובן, וכך בכל ממשלה, לא רק אצלנו. וראש הממשלה הוא האדם הכי קשה, הכי אגואיסט. אז אתה חושב שאחרי שהוא יגיע לתפקיד שלו, הוא יהיה אחר?
גם לפני עשרים שנה היה כך, גם בן גוריון היה כזה, אבל חושבים שמה שעבר, יש עליו חוק התיישנות, וזה לא היה כך. מה עם אָלְטלֶנָה, עם כל הדברים האלה, לא היו דברים?
אורן לוי: בסדר, אבל בכל זאת, זה מאוד מאכזב לראות שמנהיג מועד.
הרב לייטמן: לא, זה לא מאכזב, זה הטבע. זה טבע העולם, שאם כל העולם מתפתח באגו, אז אנחנו לומדים מחוכמת הקבלה שהאגו שמתפתח, מתפתח לכסף, כבוד ושליטה, כששליטה היא הדבר הגדול ביותר, ואחר כך כבר רק הרוחניות.
אז שליטה זה האגו הגדול ביותר. מי שרוצה לשלוט לא איכפת לו הכסף. הכסף בא אחר כך, כשהוא שולט, אז הוא לוקח חזרה.
אורן לוי: דרך אגב, על הדרך.
הרב לייטמן: כן, אבל שליטה זה האגו הגדול ביותר. אז הוא צריך להיות אכזר, הוא צריך לעבור את כל דרגות האגו, כדי להגיע להיות השליט מבין כולם.
אורן לוי: אז זה לא מפתיע אותך, כמו שאני שומע.
הרב לייטמן: בטח שלא. כך כל אחד ואחד, גם ברוסיה, באמריקה ובכל מקום. שליט המדינה הוא האדם הכי אגואיסט במדינה.
אורן לוי: אז לאן המדינה הולכת?
הרב לייטמן: לפי האגו של המנהיג, להרס. וכך בכל המדינות, אם במוקדם או במאוחר. יכול להיות שלזמן מה נראה לנו שהוא עשה טוב, לכמה שנים, בעבר אפילו עשרות שנים, היום התקופה התקצרה מאוד בהתפתחותה, אבל אחר כך אנחנו רואים שהכל רע. כי בצורה אגואיסטית אי אפשר להצליח.
בסופו של דבר זה בא כדי להראות לנו, שהאגו הוא ההרס. אז יוצא שמהר מאוד אנחנו פוסעים כך בדרכנו ורואים שהכל מכור, שהכל לא טוב ולא בסדר. אבל אין מה לדרוש דווקא מראש הממשלה, שכולם צועקים ומצביעים עליו.
אורן לוי: אז ממי תדרוש?
הרב לייטמן: כולנו כאלו.
אורן לוי: מה זה "כולנו"? לא כולם עושים עוולות ושחיתויות במימדים כאלה גדולים.
הרב לייטמן: כל אחד במקצת. כי לא לכולם יש אגו כזה גדול. אבל אם כן, אז הם יעשו.
זאת אומרת, כל עוד אתה לא מתקן את האדם, כל עוד אתה לא מביא לו טבע אחר, תקבל ממנו רק את הדברים הגרועים, ודאי.
אורן לוי: אפשר להיות בטוחים בזה, אתה אומר, לא צריך להיות מופתעים.
הרב לייטמן: בטח, בקטן או בגדול, אבל ודאי שכן.
אורן לוי: אז בוא נלך לסוף השאלה שלו, לאן פנינו מועדות?
הרב לייטמן: להכרת הרע.
אורן לוי: להכרת הרע? מיהו הרע?
הרב לייטמן: להכיר בכך שכל החיים שלנו הם באגו, בשנאה, בניצול הדדי, ואי אפשר להמשיך כך יותר. אנחנו חייבים להתגבר על האגו הזה, כמו במגדל בבל, צריכים להתגבר על המגדל הזה. כמו בהר סיני, לעלות מעל הר השנאה, ואז נמצא חיים חדשים, רוחניים, שלמים. אז נגיע לאהבת הזולת, כפי שהתורה דורשת. ולא מן הסתם היא דורשת, כי זה חוק הטבע. ולזה נגיע, אבל לא לפני שנכיר את הרע שבנו.
וכאלו גילויים כמו שיש עם ראש הממשלה שלנו, וכמו שהיו עם הנשיא וכו', הם דברים רלבנטיים. אני בכלל לא מצפה מהם ליותר ממה שהם, מכל המנהיגים, גשמיים ורוחניים.
אנחנו נמצאים ב"פני הדור כפני הכלב", במשבר נוראי, רק בואו נכיר בו מהר.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה ומייד נחזור עם דברים אחרים.
(...קליפ)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: כל מה שמתעורר בנו מתעורר מהבורא, אבל בנו זה מתעורר בתוך האגו שלנו, ולכן מקבל צורה הפוכה מזו שנשלחה ממנו.
זאת אומרת, בא האור העליון, מאיר אלינו, אבל בתוכנו יש מה שנקרא "רשימות", רצונות אגואיסטיים שבורים. וכשהם שבורים, אז כל דבר שבא עם האור הרוחני העליון האלוהי, הם מקבלים ומבצעים אותו בצורה אחרת. ולכן לצערנו כל הזמן מתעוררים בנו מחשבות רעות, רצונות רעים, וכך יהיה כל עוד לא נתקן את עצמנו.
אורן לוי: השאלה הבאה מ-www.kab.tv מגיעה, שאלתה של צפורה.
הרב לייטמן: ולשני לא ?
אורן לוי: לא יודע, כנראה לאחד יותר.
הרב לייטמן: לומדים אצלנו בחוגים כמאתיים ילדים שלנו, וגם בכל העולם ילדים לומדים לפי השיטה שלנו. ואנחנו מסבירים לילדים על פי חוכמת הקבלה, ודאי לפי מה שמתאים להם.
אורן לוי: "אצלנו כאן", הכוונה למי שלא מכיר, זה במרכז "בני ברוך" בפתח תקווה, המרכז בישראל של תנועת בני ברוך שיש לה באמת מרכזי לימוד בכל העולם.
הרב לייטמן: כן. אנחנו מסבירים לילדים, שהויתור הוא לא ויתור. אתה לא צריך לוותר לשני, כי זה באמת נגד טבע האדם. לַמה צריך לוותר? אם מגיע לי, או אם אני יכול לקחת, או אם אני יכול להוציא ממנו בכוח, לַמה שאוותר? אנחנו רואים שזה הטבע, והילדים משתמשים כך בטבע שלהם בצורה טבעית. ילד מתנהג לפי הטבע.
אז מה אנחנו יכולים לעשות? ללמד אותו לַמה יש בנו הטבע הזה, ולשם מה אנחנו צריכים לשנות אותו. אנחנו צריכים להכניס את הילד למסגרת אחרת, שבה הוא רואה דוגמה איך עושים את זה גם גדולים וגם קטנים, בשביל מה הם עושים זאת, ומה הם מרוויחים. מסבירים לו את הרווח, מסבירים לו לַמה הכוח העליון עשה איתנו את המשחק המיוחד הזה.
אורן לוי: איזה משחק?
הרב לייטמן: שאנחנו הופכים את הטבע שלנו, במקום שיהיה לעצמי שיהיה לזולת. כל מה שאני רואה בחיים, אני צריך לראות לטובת הזולת, במקום לנצל רק לטובתי, אני צריך לראות מה עלי לעשות כדי שאני והזולת נהיה כאחד. כי בסופו של דבר אנחנו נשמה אחת. אמנם זה נסתר מאיתנו, אבל אנחנו שייכים לגוף אחד ממש. והיום כל החיים שלנו, מגלים לנו זאת לאט לאט, בגלובליזציה, בקשר הדדי, באין ברירה.
אורן לוי: אבל קודם אמרת שזה לא ויתור.
הרב לייטמן: יוצא שזה לא ויתור.
אורן לוי: לַמה לא ויתור?
הרב לייטמן: כי אם אני מתייחס לזולת בצורה כזאת שהוא חלק ממני, אז בעצם אני לא נותן לו. אלא בכך שאני נותן לו, אני מחבר אותו אלי. ובזה אני מגלה שהוא שייך אלי, שהוא ואני זה אותו הדבר. אם אנחנו מתחילים להסביר את זה לבני אדם, הם מתחילים לראות את זה, כי באמת כך זה בטבע. ומתוך הראייה הזאת הם ממש מתהפכים בתפיסת המציאות, הם מתחילים לראות את המציאות "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים".
ש"ואהבת לרעך כמוך", הוא לא סתם איזה סלוגן יפה, ואהבה, ונתינה, אלא זה הדבר האמיתי שנמצא בטבע. רק כשאנחנו לא רואים זאת, אנחנו עושים הפוך, ובכך עושים רע לעצמנו. שבהחלט כל אחד ואחד הוא חלק מהנשמה שלי, הוא חלק ממני, אז אני לא מוותר לו, אלא ההפך. זה שאני נותן לו, זה לא ויתור, אני נותן לחלק שלי. ועל ידי הנתינה הזאת, אני מגלה שזה שלי. כך זה מתגלה בחוכמת הקבלה. וזה נקרא "גילוי האלוהות", "גילוי הרוחניות", גילוי המצב העליון, העולם העליון.
אורן לוי: בעצם מה שנראה פה לכאורה כהפסד, הויתור, שעל זה הילד מתבאס, וגם כל אדם, הוא רכישה של משהו שאני אפילו לא יודע שאפשר לרכוש אותו.
הרב לייטמן: כן, כי אתה נמצא בהסתרה. אתה מרוויח מזה את כל הנשמות שהופכות להיות שלך, ואתה מתחיל להרגיש בהן את כוח החיוּת, החיים, שהם חיים נצחיים. בך בפנים אתה מרגיש רק את החיים הנבזיים והקצרים האלו, מלאי טרדות ולא שום דבר יותר מזה. מה שאין כן, אם אתה מתקשר בצורה כזאת לאחרים, בקשר שלך עם אחרים, אתה מגלה את החיים הנצחיים שלך.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה דרך www.kab.tv, שואלת דניאלה מראשון לציון.
הרב לייטמן: לפולסא דנורא אני מתייחס כמו אל שטות גדולה, שעושים צחוק מאנשים, וגם אלה שעושים אותה, אני לא יודע אם הם מכירים מה זה. פולסא דנורא זה דבר גדול מאוד, ומדובר על הגובה של "עולם האצילות" ולא של העולם שלנו, ולא שאפשר בצורה כזאת סתם לקלל מישהו. ודאי לא לפי החשבון של כמה אנשים, שלקחו על עצמם פתאום רשות לשפוט.
כך נראה לי, עד כמה שאני בכלל מבין בזה. שמעתי שהיה מקרה כזה, אבל לפי הקבלה, הדבר הזה לא מתקיים בעולם שלנו. כל מה שמדובר בכלל בחוכמת הקבלה ובתורה, מדובר רק על העולם הרוחני. שאנחנו יכולים לבצע בכוח הרוחני, ובין הנשמות, ברצונות שלנו, אבל לא בגופים שלנו ובחפצים דעולם הזה.
אורן לוי: רגע, בוא נבין מה זאת אומרת. פולסא דנורא זה משהו שמתקיים? זה איזה תהליך רוחני?
הרב לייטמן: כן, זה תהליך רוחני.
אורן לוי: זה לא התהליך שאנחנו מכירים מהעיתון, שבו הצטרפו עשרים איש בלילה והחליטו לקלל אדם שלדעתם מזיק, ורוצים שהבורא ימית אותו בעצם, מאחלים לו מ"עומקא דליבא" שהבורא ימית אותו. על זה אמרת שזו שטות גמורה ואין דבר כזה, כן?
הרב לייטמן: ודאי שלא, זה רק בדרגה הרוחנית.
אורן לוי: מה זה בדרגה הרוחנית?
הרב לייטמן: בדרגה הרוחנית יש כוח מיוחד שנקרא "פולסא דנורא", והכוח הזה נמצא ב"ג"ר דאצילות".
אורן לוי: מה זה "ג"ר דאצילות"?
הרב לייטמן: זו מערכת מאוד גבוהה, מנותקת מאיתנו, היום אני לא רואה בני אדם שיכולים להגיע לדבר כזה. זה עוד מאוד מאוד גבוה, ולא מדובר על דברים שנמצאים בעולם הזה, שמישהו מוצא חן בעיני או לא מוצא חן בעיני.
אורן לוי: אז מה זה ברוחניות?
הרב לייטמן: ברוחניות זה "כוח הדין" שמגיע לנשמה מיוחדת במצב מיוחד. וזה גם לא קורה, אלא זה כוח דין תיאורטי. כמו "בן סורר ומורה", כל מיני כאלה. יש כאלה תנאים שכביכול מתקיימים, אבל הם כגבול הדין.
אורן לוי: זה היה קצת קשה להבנה. אני מניח שלא כולם הבינו את מה שאמרנו.
הרב לייטמן:, כי זה באמת לא שייך להבנת האדם הפשוט.
אורן לוי: זאת אומרת זה לגמרי לא מה שאנחנו מכירים.
הרב לייטמן: לא, הוציאו משהו מהכתבים.
אורן לוי: כאילו הוציאו דבר מהקשרו בעצם.
הרב לייטמן: בטח.
אורן לוי: ודרך אגב, גם נדבק לזה לכאורה שהטקס הזה נעשה בשם הקבלה.
הרב לייטמן: מה לעשות, היום עושים הרבה דברים בשם הקבלה.
אורן לוי: זה לגבי זה. מה לגבי מצבו הבריאותי של אריק שרון?
הרב לייטמן: אני לא רופא.
אורן לוי: לא רופא ולא נביא.
הרב לייטמן: אני רואה בכל הדברים האלה שימוש פוליטי גס, אין לי יותר מה להגיד.
אורן לוי: יש לנו זמן לשאלה אחרונה.
הרב לייטמן: היום כל השאלות הן לא על קבלה.
אורן לוי: בוא ניקח משהו על קבלה. יש לנו אולי דקה וחצי. תמי כותבת לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: "רוחניות" זה נקרא השפעה ואהבה. רוחניות זה נקרא תכונת הבורא, שאין לו יותר אלא טוב ומטיב, כוח הטבע הכללי שהוא השפעה ואהבה. כי הבורא זה הטבע, "אלהים" בגימטריה שווה "הטבע". זה הכל, אין לנו יותר חוץ מזה. אם נצא מעל האגו שלנו לתכונת השפעה ואהבה אמיתית, נגיע לרוחניות, ואז אנחנו הופכים כמו ברוחניות, לנצחיים, שלמים, ללא גבול, ללא רע. כי כל הרע וכל מה שיש לנו היום, זה הכל ההפך מהרוחניות בגלל האגו שלנו, שבו אנחנו שקועים.
אורן לוי: אז "רוחניות" היא השפעה ואהבה.
הרב לייטמן: כן, יציאה מעצמו החוצה.
אורן לוי: עם המילים האלה נסיים את החלק הזה של התוכנית. לפני שניפרד אני רוצה להזכיר לכם שני דברים. מי שרוצה להעמיק בחומרים שעליהם אנחנו מדברים כאן, מעֵבר לגבולות התוכנית הזאת, מוזמן להצטרף אלינו למסלול לימוד מסודר של "קמפוס קבלה". יש גם לימודי בוקר, גם לימודי ערב. צלצלו אלינו ותקבלו פרטים, 1-700-509-209.
ושוב אני מזכיר את הדבר שאיתו פתחנו היום את התוכנית. בשעה טובה יצאו לאור שלושה כרכים חדשים שמכילים את כל התורה שכתב הרב ברוך שלום אשלג, המורה של הרב לייטמן. אני אישית ממליץ עליהם בחום רב. מודה לכם שהייתם איתנו. ועד הפעם הבאה, שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(...קליפ)
(סיום החלק ששודר בטלוויזיה)
(התחלת החלק שהועבר באינטרנט)
אורן לוי: השאלה שאיתה נפתח את החלק הזה של התוכנית שלנו, שאלתו של דוד, הוא כותב לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: תשעה באב הוא יום של חורבן.
אורן לוי: לא ט' באב, אלא ט"ו באב.
הרב לייטמן: הבנתי, אבל אני מדבר על תשעה באב.
אורן לוי: שלפניו.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: זה יום של חורבן.
הרב לייטמן: זה יום של חורבן, חורבן של האהבה, חורבן של הנתינה, חורבן של היחס הטוב, היפה זה לזה. כי פעם היינו בדרגה הרוחנית, היינו בחיבור אחד בינינו עם ה'. וההרגשה הזאת שנמצאים בעולם הרוחני, בעולם הנצחי, מעל הגשמיות הזאת, המצב הזה הוא בעצם המצב הרוחני שהיה לנו, מצב של "קדושה" מה שנקרא. נפלנו מהמצב הזה, לא יכולנו להחזיק בו, האגו פתאום פרץ, ונפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם. והנפילה הזאת, החורבן הזה, זה אצלנו "תשעה באב".
כשנתקן את החורבן הזה ונחזור חזרה לאהבת אחים, לנתינה הדדית, לחיבור בינינו, ככתוב, "כל ישראל חברים", "כאיש אחד בלב אחד", לערבות ההדדית, אז יתגלה בנו הכוח העליון, חיים נצחיים, שלווים, שזה ייקרא גאולה, ואז זה נקרא "יום של אהבה". יום שבו אור של אהבה הדדית עם האור העליון שבנו, יתפרץ בכל הנשמות שלנו. זה נקרא "יום האהבה היהודית".
"יום של וולנטיין" זו אהבה בהמית. מה יכול להיות שם, שבחור מתאהב בבחורה? איזה קשר יש בין זה לזה?
אורן לוי: נהוג להגדיר את זה כ"אהבה".
הרב לייטמן: נהוג להגדיר. אני אוהב דגים ומישהו אחר אוהב משהו אחר. זאת אומרת, זה שימוש במשהו שמביא לי תענוג, זה נקרא "אהבה". אני אוהב דבר שאני מקבל ממנו תענוג. אם אני לא מקבל ממנו תענוג, אני לא אוהב. זה נקרא בעולם שלנו "אהבה". אלא שזו לא אהבה, זה שימוש בזולת, ניצול הזולת, שזה אותו דבר. וזה נקרא אהבה. כשמישהו אומר, "אני אוהב אותַך", הוא רוצה להגיד, "אני מקבל תענוג על ידֵך". זה לא אותו יום אהבה שאני מדבר עליו.
אורן לוי: שאתה מדבר עליו, תחזור במשפט אחד מהו?
הרב לייטמן: אהבה?
אורן לוי: כן.
הרב לייטמן: זה שאני מתחבר עם האחרים לנשמה אחת, לגוף אחד, "גוף" הכוונה פנימי. ובנשמה הכללית הזאת, כשאנחנו מתחברים יחד, אנחנו מגלים את הכוח העליון, וזה מביא לנו את הרגשת החיים הנצחיים. זו "אהבה". אהבה שבה אני מתחבר עם האחרים כמו עם עצמי, ולא שאני מרוויח משהו על ידי החיבור, אלא החיבור עצמו מביא את החיות הנצחית.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
הרב לייטמן: קשה להסביר בקיצור, אבל כל המנהגים שיש לנו, ודאי שהם תוצאה מרוחניות. ברוחניות, החיים של המצב הרוחני נקראים "חיים". ואחר כך, כשהמצב הזה מסתיים ויש הסתלקות האור מהנשמה, כדי שהיא תעבור למצב הבא, זה נקרא "מוות" של המצב הנוכחי. ואחר כך יש "גלגול", שהנשמה מקבלת שוב איזה שדרוג, ומגיעה למילוי הבא של האור העליון בה, וזה נקרא "חיים חדשים".
ההבדל בין מצב אחד למצב שני, כשהנשמה נמצאת ללא אור, אלה ימי האבלות, ויש בזה חוקים מיוחדים. והזמן, הַיינו, מספר המצבים שצריכים לעבור על הנשמה, ממצב של הסתלקות האור מהפעם הקודמת עד שהיא מתמלאת באור בפעם הבאה, אלה שבעה ימים, ושלושים יום, ואחד עשר חודשים. כל מה שנהוג אצלנו בעולם הזה, ומזה זה נלקח.
אורן לוי: המנהג גם בעולם שלנו בעצם לקוח מזה.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: השאלה הבאה מגיעה גם דרך הבלוג שלך. כותב אלעד כהן. שאלה קצת ארוכה.
אדם צריך ראשית ללמוד מיהו אברהם אבינו, משה, סיפור התנ"ך. לפני שהבין את רוחניות התורה עליו ללמוד את פשטותה, הלא כן?
הרב לייטמן: נכון. קודם כל, מאיפה הוא בטוח שהוא הבין נכון ולא התבלבל כמו אותו ילד בן 22, והוא יכול להיות אפילו בן 66. אני לא יודע מיהו, אבל לפי השאלה שלו אני לא כל כך בטוח שהוא מבין מה זה חוכמת הקבלה, זה דבר אחד. דבר שני, ללמוד מי זה אברהם, מי זה משה, ובכלל את כל התורה והתנ"ך, אפשר רק אם אתה יודע את חוכמת הקבלה. אם אתה לא יודע, בשבילך היא סתומה. כי חוכמת הקבלה נקראת "חוכמת האמת".
אם אתה באמת רוצה לדעת מה שכתוב בתורה, אז אתה צריך את חוכמת הקבלה, אחרת אלה יהיו רק סיפורים בשבילך. על אברהם תחשוב רק שזה אברהם, האב הרוחני של האומה ולא יותר. מה אפשר לספר על משה ועל כל מה שכתוב בתורה, שצריכים לעשות פעולות גשמיות בלבד?
התורה מספרת על דברים רוחניים, איך להגיע לדרגת הבורא. כמו שכתוב, "שובה, ישראל, עד, ה' אלהיך", "דע את אלוהי אביך ועבדהו". אנחנו צריכים לדעת אותו. איפה זה כתוב אם לא בחוכמת הקבלה?
וחוץ מזה, זה לא קשור לגיל, זה לא חשוב אם אדם בן 22, או מעל גיל 40, או מעל 60. לצערנו אתה צודק בכך שרבים לומדים לפי שיטה לא נכונה, זאת אומרת לא לפי המקורות האמיתיים. אבל אנחנו זכינו לתורתו של בעל הסולם שפירש בשבילנו את ספר ה"זוהר" עם פירוש הסולם, וכל כתבי האר"י ב"תלמוד עשר הספירות", והשאיר לנו מאמרים, ויש לנו גם את כתבי רב"ש שמסביר בכל המאמרים שלו בדיוק איך אנחנו צריכים ללכת צעד אחרי צעד ולא לטעות.
ואני אומר לך על פי הניסיון של הרבה אנשים שהיו התלמידים שלו וגם אני ביניהם, שאין שום בעיה, אם אדם לומד בצורה נכונה את חוכמת הקבלה, הוא לא יטעה. אלא אם מצרפים לחוכמת הקבלה קלפי טארוט, ומדיטציות למיניהן, וצומות, ומשחקי אותיות, וקמעות, ומים קדושים, חוטים אדומים, וכן הלאה, ולא את הטקסטים האמיתיים שרק בהם אנו צריכים להתעמק.
כולם מוזמנים לאתר שלנו. אני עוד לא ראיתי שהיו בעיות למי שלמד בצורה הזו, או שיכולה לקרות לו איזו טעות, שאחר כך נצטרך להוציא את הטעויות שלו באיזה כוח מיוחד. אם הוא לומד לפי המקורות האמיתיים, הם מסודרים בצורה כזאת שהוא לא יטעה.
אורן לוי: השאלה הבאה - שאלתו של אלון מהרצליה, דרך www.kab.tv.
הרב לייטמן: ברור שאם הוא רואה אותנו פה ושם, הוא לא יתפתח מהר. אלא הוא צריך ללמוד בצורה סדרתית. יש לנו באתר האינטרנט - לא דרך הטלוויזיה - קורס מבוא לתלמידים הרחוקים, לא חשוב באיזו שפה. צריכים להיכנס לשם, ולעבור בצורה הדרגתית על עשרה שיעורים למתחיל. אחרי זה יש שאלות ותשובות, שבאמצעותן הוא יודע, אם הוא קלט בכלל את הקורס הזה, או לא.
ואז הוא עובר לקורס הבא. ובצורה כזאת אדם מתקדם. יחד עם זה הוא יכול לצפות בכל מיני תוכניות אחרות שלנו, אבל זה יהיה בשבילו לימוד בטוח.
מה זה נקרא "משחק"?
אורן לוי: כן, העיקרון של משחק.
הרב לייטמן: העיקרון של המשחק זה עיקרון ההתפתחות של כל הטבע, דומם, צומח, חי ומדבר. מה שמתפתח, מתפתח רק בשיטת המשחק. מה זאת אומרת? כשאני נמצא בדרגה קטנה ורוצה לעלות לדרגה גבוהה יותר, איך אני יודע לעלות? אני צריך ללמוד מהגבוה יותר מה שהוא עושה, ולהידמות לו כקוף. אני מסתכל על הגדול כמו ילד קטן על אבא, ועושה אותו דבר כמו אבא. ואנחנו רואים, שהטבע מחייב את הילד לעשות כך. וכשאנחנו עושים כך גם ברוחניות, אנחנו זוכים לעלות לדרגה רוחנית עליונה יותר.
אורן לוי: מה זה "לעשות כך ברוחניות"?
הרב לייטמן: אני צריך להזמין את הדוגמא הזאת מהעליון. שאני אראה איך הוא עושה, איך הוא מבצע, ומתוך זה אני עולה אליו. כמו בעולם שלנו.
והעליון לא נסתר, ברגע שאתה רוצה באמת להידמות לו, הוא נפתח לך. זו כל השיטה.
אורן לוי: כן, אבל זה נשמע כמו משהו שאפשר להתחיל לבצע אותו אחרי שנים של לימוד.
הרב לייטמן: לא שנים של לימוד.
אורן לוי: מה זה העליון נפתח לך, אתה מדבר על גילוי הבורא, על מה?
הרב לייטמן: כן, על גילוי הבורא, ודאי.
אבל בתוך האדם, בתוך הנברא. אדם מתחיל להרגיש עד כמה רע לו, עד כמה טוב לו, הוא מתחיל להרגיש איך הבורא מתחיל ממש לשחק איתו. כך זה נקרא גם, "משְחַק". יותר ופחות, מקַרב ודוחה. וכל המשחקים האלה הם כמו משחק של אמא ששַׂמה את הילד ומתרחקת, כדי שהוא יעשה צעד קדימה. הוא בוכה ולא רוצה ללכת, אבל שמים אותו עוד פעם. עוד פעם שמים את האדם בצורה כזאת, עד שהוא מתחיל לזהות שמשחַקים איתו, ואז ממשיך ללכת. כל מה שקורה אצלנו בעולם הזה הוא העתקה מרוחניות. ולומדים את זה בצורה פשוטה.
אורן לוי: אז איך אדם משתמש בעיקרון הזה?
הרב לייטמן: שיבוא ללמוד, יתנו לו בצורה מסודרת את שלבי הלימוד, ויַראו לו איך הוא צריך להתנהג כדי ללכת ברוחניות.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלתו של בני, מגיעה אליך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: כל מה שרוצים. כל יום אני עושה טיול של חמישה קילומטר, ואחרי זה נכנס לים לשחות. כל יתר השעות אני יושב, וזו התנועה היחידה שאני עושה במשך היום, ולכן זה לא מפריע לי. אם אני נמצא במים או בהליכה, לא מפריע לי שאני חושב על רוחניות.
אורן לוי: משהו מסוים בזמן הזה.
הרב לייטמן: לא.
אורן לוי: או שזה פשוט בשבילך אותו זמן כמו כל דבר אחר?
הרב לייטמן: אני חושב על מה שלמדתי בבוקר, על מה שאני צריך ללמד בערב, כל מה שאני מברר בעצמי. אני נמצא לבד, אף אחד לא מפריע לי. ואני אוהב מאוד את הדקות האלו לבירור. וזה לא מפריע.
גם כשטיילתי עם רב"ש. היינו הולכים כל יום שלוש שעות בפארק או בים. היינו מדברים, או שאפילו לא דיברנו, כשראיתי לפי המצב שלו שהוא רוצה לחשוב לבד, הייתי מתרחק ממנו, לא נכנס לשדה הראייה שלו. ובצורה כזאת למדתי ממנו ששום ספורט לא מפריע לנו, אם זה מאמץ פיסי מאוד, אני מבין שזה קשה. אבל אם הוא סתם עושה טיולים או ריצה או שחייה, משהו מונוטוני, אותו דבר, אותן התנועות, אז זה טוב מאוד יחד עם זה לחשוב על רוחניות, זה הולך מצוין יחד.
אורן לוי: מומלץ.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: בואו נעשה חצי דקה הפסקה, ועוד מעט נמשיך.
(... קליפ)
השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
אורן לוי: האם נשמה של רוצח מתגלגלת בדומם.
הרב לייטמן: למה מגיע לו דבר כזה? דומם זה יפה מאוד.
אורן לוי: מה זאת אומרת יפה מאוד?
הרב לייטמן: נשמה של דומם אלה חיים של דומם, הכי טובים, אני חושב.
אורן לוי: זה הכי טוב? שקט, שלווה.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: זה היה בבדיחה, אני מבין.
הרב לייטמן: כן.
אורן לוי: עכשיו ברצינות.
הרב לייטמן: נשמה של אדם, בגובה של אדם, בעומק של אדם, באגו של אדם, נשמת אדם מתגלגלת רק באדם. באותו סוג אדם שהיא מתאימה לו, היא בונה לעצמה אותו לבוש, הגוף מתאים לפי התכונות ולפי הצורה שלו לאותה הנשמה שצריכה לעבוד איתו. ולכן אבנים באבנים, צמחים בצמחים, חי בחי, ומדבר במדבר.
אורן לוי: אבל מה עם רוצחים, אין לזה משהו מיוחד, ספציפיקציה מיוחדת? נניח שאני לא רצחתי, והוא רצח.
הרב לייטמן: יצטרך לבוא לעולם הזה, ולגלות באחד הימים על ידי חוכמת הקבלה, שהוא רצח את הדבר הקרוב אליו ביותר. ואז יעשה חשבון נפש, וכתוצאה מזה יתקן את היחס שלו לאותו החלק שרצח. לא נעים, יש כל מיני טרגדיות כאלה, דרמות באנושות.
אורן לוי: זה נשמע מביך.
הרב לייטמן: שפתאום הוא הורג מישהי, ומגלה שזו אמא שלו. משהו דומה לזה, והרבה יותר.
אורן לוי: הרבה יותר.
הרב לייטמן: הרבה יותר.
אורן לוי: טוב, בוא נלך למשהו אחר בכלל. רות כותבת לך דרך הבלוג.
הרב לייטמן: כל הטבע של האישה נובע מזה שהיא צריכה לטפל בילדים. ולכן הנטייה לדבר, הנטייה אולי לרכל. אני לא יודע אם זה עד כדי כך, זה תלוי במה האישה עסוקה. אני לא הייתי אומר שזה כך, אני דווקא רואה שבין הגברים זה לא פחות.
אלא כל אדם, אם הטבע שלו מקולקל, הוא מקולקל. אם הטבע שלו מתוקן, הוא מתוקן. ובשביל מה לנו לראות לפי הטבע האם אלו מדברים יותר ואלו פחות, או שיש נטיות כאלו לגברים, ונטיות אחרות לנשים. מה זה חשוב? אנחנו צריכים יחד כולנו להיות מתוקנים, ואז נבין מאיפה הטבע שלנו, ומה הצדדים הטובים בכל אחד ואחד. את והדברים הרעים, הצדדים הרעים, כולנו נהפוך לטוב.
לכן כל דבר שאפשר להגיד, גם על נשים וגם על הגברים, שנמצא בצורה מקולקלת, כמו רכילות, במידה שמתקנים אותו, הוא הופך להיות לכל טוב. ולכן לא צריכים לדאוג שמתפלפלים פחות או מתפלפלים יותר, אלא צריכים לדאוג שזה יהיה מתוקן.
אורן לוי: הסברתָ קודם מבחינה שהיא בעצם מֵבְּחינה אנושית, שלְנשים, אולי בגלל שלפי הטבע הן צריכות לטפל בילדים, יש נטייה לדבר יותר. לא מבחינת לרכל, אלא מצד לדבּר. האם יש לדבָר הזה גם שורש רוחני? האם הדבר הזה שנקרא נשמה "נקבית" ביחס לנשמה "זכרית", מדברת יותר גם במובן הרוחני של הדברים?
הרב לייטמן: כן, "אבא" ו"אמא" הם שני פרצופים כלפי ה"בנים" שלהם בעולם הרוחני. כשאמא בעצם נמצאת בקשר עם הבנים, ולגידול הנשמה היא מוסרת להם במנות קטנות את האורות, שהיא מקבלת מאבא. מאבא היא מקבלת אור אחד גדול, ואחר כך מחלקת אותו לחתיכות, ומוסרת את זה לאט לאט לילדים. והמסירה הזאת לאט לילדים נקראת "מסָפֶּרֶת", מגלָה.
המילה "ספר" מקורה במילה "גילוי", כמו "מגילת אסתר". ספר זה מגילה, ומגילה מקורה במילה גילוי. אז הסיפורים שהאישה מספרת ואוהבת לספר, באים מזה שהיא באמת לפי הטבע הרוחני מספרת, זאת אומרת, מביאה לנשמות שנמצאות תחתיה מנות קטנות של אור.
אורן לוי: נשמע לי סיפור שכדאי לשמוע אותו.
הרב לייטמן: בסדר.
אורן לוי: כן, שנזכה.
הרב לייטמן: הפעם נמצא הסבר קל יותר. לפעמים זה יוצא.
אורן לוי: כן, מעניין אותי לשמוע את הסיפור מ"אמא" הרוחנית.
יניב כותב לך דרך הבלוג שלך, "מה זה הנקודה שבלב". יש לו סדרת שאלות סביב זה.
הרב לייטמן: "הנקודה שבלב" מתגלה בנו כנקודה מעולם אחר, מהעולם הרוחני. אחרי שאנחנו מתפתחים באגו שלנו במישור העולם הזה מגלגול לגלגול, מגלגול לגלגול, מגיעים לגלגול כזה שבו אנחנו כבר בועטים בעולם הזה. אני לא רוצה את העולם הזה, מרגיש שהוא רע לי, אני צריך לדעת בשביל מה כדאי לי לחיות, אחרת לא כדאי לי לחיות.
אני זוכר את עצמי, בגיל שבע, שמונה, היו לי שאלות כאלה, ממש כלפי החיים. לא שהייתי בדיכאון, עסקתי בספורט, עשיתי כל מיני דברים, אבל השאלה "בשביל מה אני חי?", היתה מאוד בוערת בי. לא הבנתי את החיים האלו, חשבתי שאגדל עוד ועוד, שאין טעם ואין כוח לחיות. כך היה בצורה מודעת, ואז זה בא מתוך הנקודה הזאת. והיה לי כל טוב, הייתי במשפחה מאוד עשירה, ואינטליגנטית, ונתנו לי הכל. אלא שזו שאלה על מהות החיים.
אז כשמתעוררת באדם השאלה הזאת, "בשביל מה אני חי?", ולא חשוב באיזה גיל, כשהיא מתעוררת ברצינות, זה נקרא ש"התעוררה בו הנקודה שבלב". והיא נקודה מעולם אחר, כי היא שואלת כאילו "מה יש לך בעולם הזה?", אתה חייב לעלות כבר למישור יותר גבוה. ואדם מחפש. ואולי הוא מחפש המון שנים, וכל הזמן בתת ההכרה הוא שומר את השאלה, "בשביל מה אני חי?".
הוא יכול להצליח, הוא יכול להתחתן, להביא ילדים, להיות בעל ואבא, ומוצלח בכל מיני דברים, אבל השאלה הזאת דוקרת לו בפנים, רק שהיא עדיין לא מתממשת. ופתאום הוא מוצא מקום שבו הוא מגלה, שמדברים על השאלה הזאת. וכך הוא מגיע לחוכמת הקבלה, ועל ידה מתחיל לפתח את השאלה הזאת הלאה.
אורן לוי: מה הלאה?
הרב לייטמן: הוא מתחיל על ידי הלימוד למשוך על עצמו אור מקיף.
אורן לוי: מה זה "אור מקיף"?
הרב לייטמן: "אור מקיף" זה אור שממלא את הנשמה שלו בדרגה גבוהה יותר. אבל בינתיים כשהוא נמצא למטה, רק עם הנקודה שבלב במקום הנשמה, רק עם הרצון הקטן, אז אותו האור הגדול, שצריך למלא את הנשמה שלו, מאיר מרחוק. והוא מאיר לאדם רק במידה שהוא לומד את חוכמת הקבלה האמיתית, את השיטה האמיתית איך למשוך את האור הזה, "המחזיר למוטב" מה שנקרא. והאור הזה פותח לו יותר ויותר, מנַפֶּח לו כביכול את הנקודה הזאת, וכשהנקודה הזאת מתרחבת, אז בפנים נעשה בה חלל. ובחלל הזה אדם מתחיל להרגיש קיום בדרגה הרוחנית, חיים רוחניים.
מתפתחים בו רצונות חדשים, אופקים חדשים, לא של העולם הזה. הוא מתחיל להרגיש מציאות עליונה. וכך האדם מתקדם.
אורן לוי: עכשיו יש לפניו הרבה עבודה. האם זה כדאי?
הרב לייטמן: אין ברירה.
אורן לוי: מה זאת אומרת?
הרב לייטמן: אין ברירה, כי אדם שיש לו השאלה הזאת לא יכול לברוח ממנה. הוא לא יכול, כי כל החיים לא כדאיים בלי זה. אם באמת יש במישהו כזאת שאלה, הוא מוזמן. גם האחרים מוזמנים, כי הם יכולים לזרז את ההתפתחות שלהם ולהגיע מהר לכך שגם בהם תתעורר השאלה הזאת. אבל במיוחד עם השאלה הזאת מגיעים לחוכמת הקבלה.
אורן לוי: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
אורן לוי: היא שאלה על המושג "ניוטראל", וממנו - אם אני יורד לסוף דעתה - היא לוקחת את זה כביטוי מושאל כדי לתאר את מה שהיא מבינה שצריך לעשות ברוחניות. אז היא שואלת: האם זה נכון לומר שניוטראל זה כמו ניטרול העצמי, ניטרול טוטאלי מעצמי או מ"האני" שלי, מה שאומר שאני לא קיים, אני מתבטל, אני לא חשוב לעצמי, ואני הופך את הרצון לקבל לצינור להשפעה בלבד.
אדם נדרש לכזה דבר?
הרב לייטמן: אני לא יודע אם דיברנו פעם על "ניוטראל".
אורן לוי: לא דיברנו על זה פעם, אבל בוא נתייחס לתובנה בעצמה, בלי הביטוי "ניוטראל".
הרב לייטמן: היתה לנו דוגמא כזאת שנתתי בפעם שעברה.
אורן לוי: במה?
הרב לייטמן: אמרתי שאם אדם רוצה למלא את הנשמה שלו, את הרצונות שלו, אז כמה שהוא ממלא, מיד התענוג שנכנס מנטרל את הרצון, ואז לא מרגישים כלום. מה שאין כן אם הוא משתמש בכלי שלו כדי למלא, לחָלק, לכלים האחרים, אז כמה שעובר דרכו עובר לאחרים, ולכן הוא לא מרגיש אף פעם שזה נעלם, שזה חסר, כי כל הזמן יש דרכו זרימה.
אז הוא הופך לצינור, אבל בצינור הזה הוא מרגיש תענוג וזרימה אינסופית ומילוי אינסופי, בלתי פוסק. אז זה לא לגריעותא, אלא ההפך, זה המילוי המושלם של האדם, כך הוא עובד. כמו אמא שנהנית מזה שהיא מחלקת לעשרים ילדים, אם יש לה מה לחלק. ובאמת ברוחניות לא חסר, האור העליון נמצא בשפע מוחלט, אז תלוי רק באדם.
ולכן כל האורות האינסופיים עוברים דרך הנשמה, אדם מרגיש בזה חיים אינסופיים. זה הסוד של החיים הרוחניים, הנצחיים. מי שלא רכש את זה, עדיין אין לו. ומי שרכש, אז בעולם הזה או אפילו כשהגוף נפטר, הוא מרגיש את החיים הרוחניים. אין הבדל בין העולמות.
אורן לוי: בוא נספיק עוד שאלה, אולי אחרונה להיום. גיל כותב לב דרך הבלוג.
הרב לייטמן: "למעלה" זה נקרא יותר גבוה ממני בתכונת ההשפעה, בתכונת האהבה. יותר גבוה ממני ברוחניות, בטוב. שאני לעומת זה נמוך, נבזה.
אורן לוי: "למעלה" מלשון נעלֶה ממני?
הרב לייטמן: כן, ודאי. זה נקרא "למעלה", ולא לפי הגובה, שהגובה שלו שני מטר, אז הוא למעלה ממני.
אורן לוי: אז מי נעלֶה ממני?
הרב לייטמן: לפי התכונות הנוכחיות שלך, כל מה שיותר טוב מהתכונות שלך נקרא "יותר נעלה ממך".
אורן לוי: ומהיותר טוב הזה בא אלי עכשיו משהו?
הרב לייטמן: כן. אם אתה רוצה להידמות אליו. אז במידה שאתה רוצה להידמות, אתה מזמין קשר עימו, ואז הוא משפיע אליך. כך אנחנו לומדים, זה כל הקשר בין תחתון לעליון, ולפי זה אנחנו מתקדמים.
אורן לוי: שאלה אחרונה במשפט אחד.
הרב לייטמן: "אמן" זה על האמת.
אורן לוי: אמת?
הרב לייטמן: אמת. אם מישהו אומר איזו ברכה, או דבר טוב, אז אני יכול להגיד: "אמת", שאני מסכים עימו. וזה נקרא "אמן".
אורן לוי: וברוחניות?
הרב לייטמן: ברוחניות "אמת" זה שם הבורא, א' מ' ת'.
אורן לוי: בוא, נשאיר את זה כבר לתוכנית הבאה כי הזמן נגמר.
תודה הרב לייטמן. תודה לכם שהייתם איתנו. עד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב, ולהתראות.
(סוף התוכנית)