מקובלים כותבים
לפתוח לב בכנס
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 08.02.16 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו לפני אירוע גדול של כנס. מה שמיוחד בכנס הזה, יהיה בו מפגש בין תלמידי הקבלה והרבה מאוד אנשים אוהדי הקבלה.
בנוסף גם יגיעו גם אנשים שלא לומדים בכלל קבלה, אלא שהם מבינים שחכמת הקבלה מסבירה איך בני האדם כולם, בכל העולם, יכולים להתחבר ביניהם. לכן הכנס שלנו מושך כל כך הרבה תשומת לב מאנשים שלגמרי אין להם משיכה לקבלה, אבל הם מבינים שהחיבור הוא הצלה, שזה מה שנדרש היום מכל האנושות שנמשכת על ידי לחץ חיצון, מהטבע, לחיבור, אבל על ידי הלחץ הפנימי, האגואיסטי, יש לה איזה כוח צנטריפוגלי שזורק אותה החוצה. ואז, על ידי שני הכוחות האלה, הטבע לוחץ אותנו להתחבר פנימה, והאגו שלנו לוחץ עלינו להתפזר החוצה, אנחנו נמצאים בין זה לזה, וזה בעצם המשבר שאנחנו עכשיו חווים.
בן ציון: המשימה בכנס הזה, לכל מי שמשתתף בו, זה לעבוד עם הלב.
כן.
בן ציון: הסדנאות. אפילו ההקשבה לשיעורים צריכה להיות הקשבה לבבית. וגם היום בשיעורי הבוקר שאתה מעביר מידי יום, אתה קורא לתלמידים בצורה מאוד רצינית, יותר מבעבר, איכשהו לשלב את הלב, לשנות אולי אפילו את צורת הלימוד, את צורת ההקשבה.
אני הבטחתי שחודש לפני הכנס אנחנו נכנסים להילוך מיוחד, ואני משתדל לקיים את הבטחתי. זאת אומרת, שאנחנו באמת צריכים להתקדם לכינוס, לחיבור, להשגת ערבות בינינו כדי להתחיל לממש בינינו בצורה ממשית את מה שהקבלה דורשת מאיתנו, היינו לגלות בחיבור את הכוחות הפנימיים של הטבע, עד השגת הכוח העליון שנקרא "בורא", "מאציל", הכוח הכללי של הטבע.
בן ציון: המשימה לא פשוטה, אבל קודם כל מדובר על עבודה עם הלב. מה זאת אומרת עבודה עם הלב?
הלב שלנו זה רצון, הוא מסמל רצון. לב זה שום דבר, זה בסך הכל משאבה. אבל היא משאבה מאוד רגישה, ואם אדם מרגיש כל מיני שינויים שקורים לו, אז הלב מגיב על זה בלחצים, בכל מיני פעולות שלו, לכן אנחנו אומרים הלב מרגיש. אבל הלב לא מרגיש שום דבר, הוא רק מגיב על כל מיני שינויים סביבתיים, כי הוא צריך בהתאם לזה לאזן את כל הפרמטרים של הגוף, לכן אנחנו מרגישים בו שינויים.
וכאן זה כל העניין, איך אנחנו נעשים יותר לבביים, איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להבין, הלב מבין, גם דרך הלב כביכול, שכל מה שקורה מסביבנו זה קורה כדי לגרום לנו חיבור. שכל מה שקורה בעולמנו זה כדי לדחוף את האנושות להכרת המצב האמיתי איפה שהיא נמצאת, ומה בעצם המצב הנכון, הטוב, שלעברו כדאי להתקדם.
בן ציון: במה שונה השלב החדש הזה שאתה קורא לפתיחת הלב, לגלות את הלב, לשלב את הלב בלימוד, בעבודה, ממה שהיה עד עכשיו? מהו השלב החדש הזה?
שאנחנו סוף סוף נתחיל לגלות ש"אין עוד מלבדו", שכוח אחד פועל במציאות, הכוח הכללי של הטבע, הכוח הזה נקרא "א-לוהות", "א-לוהים". א-לוהים בגימטריה הוא הטבע, ושהכוח הזה פועל עלינו. יש לו חוק כללי, כמו שכתוב "חוק נתן ולא יעבור", "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, ועוד כל מיני אמרות כאלה שאומרות לנו שהחוק הזה הוא החוק האבסולוטי ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבא לנו. אלא כדאי לנו לקיים את החוק הזה, כי אנחנו לא יכולים להיות למעלה מהטבע שברא אותנו, אנחנו נמצאים תחת הכוח הזה. בסך הכל אדם מאוד חלש, מאוד מוגבל, ואנחנו צריכים ללמוד איפה אנחנו נמצאים, כדי לשרוד.
אנחנו נמצאים במצב מאוד מסוכן אליו הגענו בהתפתחות שלנו. כביכול חשבנו שאנחנו בעצמנו יכולים להתפתח ולעשות מה שבא לנו, שהכל ניתן לידינו, לנו. וכשאנחנו היום מסתכלים למה שהגענו עם כל ההתפתחות הטכנולוגית, טכנית, מדעית וכולי, אנחנו רואים שהגענו למצב שבמקום להגיע לאנושות נאורה, לחיים יפים, טובים, למצב שכולנו נמצאים באיזו מערכת יפה, טובה, סגורה יפה מכל הקצוות, כמו שצריך להיות בעצם אם היינו משתמשים נכון בשכל וברגש שלנו והכול, אבל קורה בינינו, בתוכנו, איזה מרכיב, נתון, שמקלקל לנו את הכול, והוא נקרא ה"אגו" שלנו. זאת אומרת, השכל שלי, הרגש שלי, היכולת שלי להתפתח ולהגיע לכוכבים ולבנות עולם יפה וטוב, ובאמת אנחנו כך חולמים לפעמים ועושים תכניות יפות כאלה, ואחר כך הכול נשבר. והבעיה היא האגו של האדם.
בן ציון: מה האגו מונע מאיתנו?
הוא מונע מאיתנו להיות בהסכמה הדדית יפה, הוא מעמיד אותנו כל הזמן במצב שאנחנו נמצאים בהתנגדות, בהתנגשות אלה עם אלה, שאני אוהב לקלקל את החיים של האחרים ובזה אני מוצא תענוג, וכן הלאה. וכך אנחנו בטבע שלנו, כל הזמן כשמתפתחים, אנחנו מתפתחים ליתר חורבן, לסבל, לגרום סבל הדדי וכן הלאה, למלחמות. מה מתפתח בעולם בעיקר? שליטה, כוח ואִיום. שכל המצבים שאנחנו עושים, יפים כאלה, שאנחנו רוצים לפתח את הטכניקה, טכנולוגיה, את החיים שלנו, משפחה, לימוד, חיים טובים לילדים, נופש, חופש, כל זה מתרסק.
בן ציון: איך אנשים בכנס יבטלו את האגו הזה?
חכמת הקבלה בדיוק קמה ומסבירה לנו איך אנחנו כן יכולים להשתמש נכון באגו. לוותר עליו אי אפשר, זה כוח שניתן מהטבע, אי אפשר לבטל אותו, לוותר עליו. אלא אנחנו יכולים להשתמש בו נכון. זאת אומרת, להפוך את הכוח הזה משימוש הרע בנו, לשימוש הטוב. כמו שיש הרבה כוחות בטכניקה, בפיזיקה, בביולוגיה, שאנחנו משתמשים בהם, הופכים את השימוש בהם מרע לטוב. אותו כוח משיכה, אני נמשך לכדור הארץ, אני כל הזמן דבוק לכדור הארץ, אני לא יכול לעוף וכולי, אבל אני יכול להשתמש בכוחות האלה לטובה, וכן הלאה. אין כוח בטבע שהוא רע.
בן ציון: כולל האגו?
כולל האגו. אלא האדם משתמש בו בצורה רעה. אם אנחנו נתחיל להשתמש באגו דווקא להיפך, אנחנו יכולים לעוף. ממש כך. כמו שכנגד כוח משיכה אנחנו פיתחנו כל מיני.
בן ציון: כוחות נגד.
לא כוחות, כוחות אנחנו לא מפתחים, אלא אנחנו מפתחים שימוש בכוחות כנגד כוח המשיכה. ואנחנו יכולים, יש לנו מטוסים, יש לנו כל מיני מכשירים שאנחנו מתגברים על כוח המשיכה ומשתמשים בו נכון. אם אנחנו נמצאים באיזה מקום בחלל ללא שום כוח משיכה זה רע מאוד, אנחנו לא יכולים לחיות שם הרבה זמן, כי אנחנו בנויים לפי כוח משיכה.
כך גם עם האגו, אנחנו לא מבטלים את האגו, אנחנו לא הורסים אותו, אנחנו לא מוחקים אותו, אנחנו משתמשים בו נכון ובונים על פניו, כמו על פני כוח המשיכה מכשירים פנימיים שלנו, מיוחדים, איך נכון להשתמש בו, זה נקרא "לימוד של חכמת הקבלה". שעל ידי חכמת הקבלה אנחנו יכולים לדעת איך להשתמש נכון בכוח האגו שלנו, ואז הכוח הזה נקרא "עזר כנגדו". שאני במקום להשתמש באגו שלי בצורה ישירה, ברע לאדם, ובסופו של דבר לרעתי, אני משתמש בו בצורה טובה לאדם ולטובתי.
צריכים ללמוד איך עושים את זה, אבל זו בעצם כל חכמת הקבלה, וזו כל התורה, וזה כל מתן תורה, וכל מה שאנחנו מדברים על היהדות, שכל זה בסך הכול חיבור בין בני אדם, חיבור יפה וטוב שאנחנו כביכול היינו רוצים להשיג ולא משיגים, מפני שאנחנו לא יודעים איך נכון להשתמש באגו שלנו.
בן ציון: אם האגו תמיד יהיה, הוא קיים בטבע ואי אפשר לבטל אותו, והוא זה שמונע מאיתנו להרגיש אחד את השני. אתה אולי רוצה לעשות לי טוב, אבל אני מרגיש שאתה רוצה לעשות לי רע, איך נפתח את הלב שלנו אם האגו כל הזמן שם?
נכון. לכן ישנה חכמת הקבלה שהיא מסבירה לנו איך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מתחילים להתקשר בינינו בצורה טובה.
בן ציון: אבל אי אפשר להתקשר, האגו נמצא בכל מקום.
זה נכון. כמו שמשיכת כדור הארץ נמצאת בכל מקום, אבל אני למדתי איך אני יכול להתרומם ולהשתמש נכון נגד כוח המשיכה. ואני גם צריך אותו, אם לא היה כוח המשיכה לא הייתי יכול לחיות. כנראה שכוח המשיכה הוא הכרחי, כמו שגם האגו שלי הוא הכרחי. כתוב, "בראתי יצר רע", זאת בריאה שהיא הכרחית שתהיה והיא לא נעלמת, אלא אנחנו לומדים איך להשתמש בה נכון. לכן זה נקרא כבר "עזר כנגדו", כי אני יודע איך על פניו, על פני האגו, אני בונה את עצמי בצורה נכונה ואז אני מגלה עולם ומלואו.
כי העולם שלנו, שאני עכשיו תופס, אני תופס אותו רק דרך האגו שלי, רק דרך הכוח האגואיסטי, למשוך לטובתי, והכול. ואם אני מתחיל לעבוד הפוך ממנו גם בלי לבטל את האגו, אבל גם הפוך, אז אני כבר מתחיל להשתמש בכוח אחר, אנטי אגו. ואז אני מתחיל לגלות את העולם שכביכול מחוצה לי, "העולם הנסתר" מה שנקרא. ואז אני מגלה ואני רואה עד כמה שיש עוד עולם נוסף לפני, ששם אנחנו קיימים. אפילו אם נפטרים מהגוף שלנו, שהוא גם אגואיסטי, זו גם איזו מין הדגמה של האגו, שאני מרגיש את עצמי עכשיו בעולם עם הגוף שלי שיושב כאן. אם אני נפטר מההרגשה הזאת אני נכנס למציאות אחרת. הכוח עצמו לא נעלם, אני רק לומד איך אני בונה יחס הפוך ממנו. וכל חכמת הקבלה היא כדי ללמד אותנו איך אנחנו בונים את הכוח השני, כנגד האגו, בצורה הפוכה, במקום כוח לקבל, כוח להשפיע.
בן ציון: לכנס יגיעו אנשים שנמצאים עדיין תחת שליטת האגו.
נכון.
בן ציון: מה יהיה בכנס? איך פתאום הם יעקפו את האגו בכנס?
אנחנו ביחד נלמד איך לעשות זאת במשך הסדנאות שאנחנו עוברים.
בן ציון: מה זו הסדנה הזאת שהיא עוקפת את האגו?
חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך אנחנו משתמשים בכוח השני שיש בטבע, כוח השפעה, כוח האור מה שנקרא, "המאור המחזיר למוטב". יש כוח בטבע שיכול לספק לי כוח אנטי אגו, שאני כאילו יכול להתרומם מתוך כדור הארץ.
בן ציון: האם האגו לא עומד בינינו לבין כל הטוב, הוא לא מפריד בנינו?
נכון. הוא לא מפריד, ויחד עם זה, כשאני לומד איך לעשות ממנו שלא יפריד, כמו כדור הארץ שהוא מושך, אבל אני מתרומם יחד עם זה מעליו, אותו דבר כאן עם האגו. נכון, הוא מושך, אני כל הזמן מרגיש את האגו שלי שרוצה לבלוע את כל העולם לתוך תוכו, שהוא בלתי מוגבל, הוא גדול, אבל יחד עם זה אני לומד איך להיות מחוצה לו, לעומתו, ואז אני מפתח את עצמי דווקא לכיוון ההפוך, ולפי זה אני מתחיל להשיג על מה חכמת הקבלה מדברת.
בן ציון: מה יעזור לי בכנס להיות יותר לבבי, כדי להגיע לתוצאות האלה?
אני נמצא יחד עם עוד הרבה מאד אנשים, ואנחנו בזה, זה עם זה, כי יש בכול האולם אלפי אנשים, חמישה, ששה, שבע אלף איש ואנחנו משפיעים זה על זה. זה כוח גדול וחזק, זה לא כוח של קהל גדול שנמצא סתם ברחוב, אלא זה קהל אנשים שהם מלומדים, שהם יודעים בשביל מה הם באו, הם השקיעו הרבה כסף, הרבה זמן, הרבה כוח כדי להגיע לכנס הזה. אני שומע שיש אלפים שהגיעו מחו"ל משישים וארבע מדינות. אז וודאי שבצורה כזאת, אנחנו כבר יכולים להיות כולנו יחד בכוח הקולקטיבי, ויחד כולנו למשוך את הכוח הזה, את האור שנקרא "מחזיר למוטב" שהוא מביא לנו את התכונה האנטי אגואיסטית, תכונת הנתינה, השפעה.
בן ציון: אם אני מבין נכון, היא מתלבשת על פני האגו, כשכבה מעל זה?
כן.
בן ציון: אז האנשים שיגיעו מחו"ל, שהשקיעו הרבה, רק בגלל שהם כל כך רוצים זה מאפשר להם להיות יותר לבביים, לצאת מהאגו?
כן. הם באים כדי להשקיע את כל הכוחות כדי להתחבר עם כולם, ובקשר בין כולם אנחנו מגיעים למצב, שאנחנו מקבלים את הכוח העליון שבונה בנו את חוש ההשפעה, הנתינה, האהבה, אהבת הזולת ולא אהבה עצמית. ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים לגלות מציאות על, לא זו שמרגישים בתוך האגו, אלא שמרגישים אותה מחוץ לאגו. ואז אנחנו מתחילים להשיג את מה שנקרא "העולם העליון".
בן ציון: הייתי רוצה קצת להתמקד יותר פנימה לתוך מה שקורה בתוך הסדנה או המעגל. אנשים שחוו מעגלים בעבר, נפתחו יחסית די מהר אחד כלפי השני. כל אחד הציג את עצמו, הוא סיפר איך הוא שתה את הקפה שלו בבוקר וכולי, דיברו קצת על חיבור ובסוף הרגישו מאד חום, ואפילו התחבקו אחד עם השני.
זאת אומרת, ההתקשרות יחסית עברה די מהר והייתה מאד מאד נוחה. לעומת זאת, שמתמקדים בנושא הקבלה, בסדנאות קבליות, זה קשה מאד. לא מורגשת הלבביות, יותר מורגש הקושי, זה מורגש יותר שכלי. איך עכשיו לקראת הכנס, גם הסדנאות הקבליות יהפכו להיות יותר לבביות?
אני חושב שאנחנו לאט לאט מתחילים יותר ויותר לקשור רגש לשכל. אי אפשר בלי שכל, אנחנו לא יכולים להיות רק ברגש, לעוף ברגשות. הרגשות האלו הם בסך הכל כוחות, וכוחות צריכים להיות מוגדרים היטב, מכוונים היטב, הם צריכים להיות בקשר מיוחד ביניהם, ואנחנו צריכים לדעת איך לשחזר אותם, ואיך לעבוד איתם. זאת אומרת, זאת מכניקה מיוחדת, טכנולוגיה מיוחדת, שיטה מיוחדת של עבודה עם כוחות הנפש. ולכן אין ברירה, נלמד.
בן ציון: למשל דיברת על כך שאנחנו נלמד על "אין עוד מלבדו". אבל ל"אין עוד מלבדו" אנחנו צריכים להגיע להרגשה, זאת המשימה?
כן.
בן ציון: צריך לחבר ולראות שהכול בא מכוח אחד. וגם זה צריך להגיע בהרגשה, ברצון. אבל באמת באמת, אין רצון כזה לראות שהכול אחד, מין דרישה כזאת פנימית רגשית. בהחלט לומדים על זה שומעים על זה, זה מאד מעניין לשמוע על האפשרויות האלה, אבל דרישה כזאת או רצון כזה, רגש לזה, הוא לא באמת קיים. אז מה עושים?
לאט לאט על ידי חיבור עם האחרים, בזה שאתה נמצא בסביבה כזאת, בזה שאתה בכול זאת רואה שאין ברירה ואתה חייב להתפתח לקראת זה. בזה שאתה רואה שהעולם כולו נמשך למשהו לא ידוע, וכאן מדברים על שיטת התיקון שלו, ואתה מרגיש לפי נטיית הלב שכאן מונח משהו, טמון משהו. ולכן האדם שמגיע הוא בסופו של דבר כן מתפתח, הלב שלו כן נפתח, ההרגשה נפתחת, זה לוקח אמנם זמן, הרבה זמן, אבל אפשר לקצר אותו ובהרבה מאד, על ידי היתכללות עם האחרים. לכן אנחנו עושים כנסים.
בן ציון: גם אתה הרבה פעמים מספר, שהרגש יכול להחליף לנו את כל תמונת המציאות.
ודאי. מה זאת המציאות? מציאות זה מה שאני מרגיש, היא לא קיימת בפני עצמה, אנחנו יכולים עכשיו לשנות בתוכנו כמה פרמטרים של תפיסה, ואז אנחנו נתפוס עולם אחר. לעולם אין תמונה יציבה, קבועה. אלא אני מקבל אותה.
בן ציון: תוצאה.
זה תוצאה מהתכונות שלי. זה משהו שמשפיע על תכונותיי ובהתאם לזה אני תופס את זה כך.
בן ציון: הנוסחה הזאת שאמרת, שהחוץ הוא תוצאה של משהו שנמצא בתוכי.
לא, בחוץ אין כלום.
בן ציון: אין כלום.
יש כוחות שפועלים עלי כמו נגיד, כוחות שמגיעים למסך, ואני רואה על המסך איזו תמונה. אז הכוחות האלה שמגיעים זה סתם כוחות חשמליים, אבל בגלל שהם מייצבים לי את המצב על המסך, אז אני רואה כבר את התמונה, אני שומע צלילים וכן הלאה. זאת אומרת, זה כוחות. אותו הדבר כאן, אני נמצא בכוח אחד גדול, אבל מה אני מקבל מאותו הכוח, איזה חלק ממנו אני תופס, זה הכול תלוי בי. זאת אומרת, בשינוי הרגישות שלי לכול מיני כוחות שקיימים סביבי, אני יכול להיות בכול מיני מצבים שנקראים עולמות.
בן ציון: כל החיים שלי ואני בטוח שגם הרבה אחרים, ניסו לרצות כל מיני אנשים. להיות נחמד, להיות טוב, בסדר, רציתי להשיג כל מיני דברים ואני רואה שהמציאות בכלל לא משתנה, זה לא משפיע על כלום.
נכון.
בן ציון: "מה שהיה הוא שיהיה".
כן. רק שאם אתה מדבר היום עם הפסיכולוגים המתקדמים, ובעיקר עם הפיזיקאים העוסקים בפיזיקה קוונטית, אז הם יגידו לך שזה לא בדיוק כך, שאנחנו כבר יודעים שלעולם אין שום תמונה, אלא הכול תלוי בחושים של האדם, ויש כאן הרבה מאד הוכחות, שהעולם סך הכול קיים בצורה כמו שקיים כלפי תכונות האדם בלבד.
בן ציון: זאת אומרת, אין לי ברירה אני צריך איכשהו לתלוש לעצמי את האוזניים.
לכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת הקבלה", חכמת התפיסה שמלמדת אותך איך לשנות את הפרמטרים הפנימיים שלך, ואז אתה רואה כל פעם עולם אחר. אם תשנה קצת, תראה עולם אחר, תשנה עוד קצת ותראה עולם אחר וכן הלאה. וכך אתה עובר את כל צורות העולם, העולמות, אבל בסופו של דבר, בסוף ההתפתחות הזאת, אתה מגיע למצב שיש לפניך עולם אין סוף, שהוא כולל את כל התמונות שהיו קודם, שהן מתחברות יחד למה שנקרא "עולם אין סוף", ללא גבול, ללא הגבלות, ללא כל מיני צורות, חלקים, שאתה הגעת קודם והרגשת במצבים הקודמים, אלא הכול ניכלל יחד.
בן ציון: זאת אומרת, אין ברירה, אני לא יכול לשנות שום דבר לטובה.
אתה עכשיו שנמצא בעולם מסוים, רוצה כל הזמן לשנות את העולם. אבל חכמת הקבלה אומרת לא, אתה צריך לשנות את התכונות הפנימיות שלך ובזה אתה משנה את העולם. אתה רוצה שהעולם יהיה יותר טוב? בבקשה תשתנה והעולם יראה יותר טוב. כשאתה רוצה לשנות את העולם זה נקרא "לתקן את העולם", אז אל תהיה ממתקני העולם, כי אתה תמיד רק תהרוס אותו. ולמה? כי התמונה שלו היותר ויותר מקולקלת, מלמדת אותך שאתה הולך לא בדרך הנכונה. תשנה בפנים ולא מבחוץ.
בן ציון: אני מבין, שזה גם מהפך רגשי.
זה מהפך.
בן ציון: מהפך תפיסתי, אבל הוא לא רק מהפך שכלי. זאת אומרת, ברגש צריכה להיות איזו תביעה שמעכשיו אני הולך לחיות בצורה הזאת.
כן.
בן ציון: ובכנס זה יכול לעזור לנו?
אני מקווה שיהיו הרבה אנשים בכנס שיכולים להשיג את הנקודה הזאת, ולהתחיל לשנות כל אחד לעצמו את העולם שלו, ולחיות כל פעם בעולם יותר ויותר טוב. עד שאנחנו נוכל גם להפיץ את הידיעה הזאת לכול האנושות, וכול האנושות גם כן תגיע לעולם הטוב. זו בעצם המטרה.
בן ציון: לכול אחד יש את העולם שלו, ומה שמתגלה לו זה רק לו מתגלה ויש לו את כל הסמכות לשנות את זה.
אנחנו רוצים בזה להשפיע כל אחד על השני, לחזק את כולם להגיע למצב שלכולם יהיה עולם אחד אין סוף.
(סוף השיחה)