עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 14
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.08.14 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו ממשיכים בסדרת התוכניות שלנו על קבלה ומדע ורוצים לדבר על גילוי הכוח העליון בטבע, גילוי הכוח העליון לאנשים. לאחרונה אתה מדבר הרבה על כך שיש איזה זמן מיוחד שבו הכוח הזה פשוט עומד להתגלות.
כן.
בן ציון: אני רוצה לברר את הנושא של גילוי הכוח העליון, גילוי חכמת הקבלה שהיא האמצעי לגילוי הכוח העליון, יש איזו כבדות, קושי לתפוס את זה, להרגיש את זה ואפילו להפיץ את העניין הזה, משהו פה לא כל כך מתלבש בקלות. הצלחנו להגיע לדבר על חיבור, על כל מיני דברים וזורמים עם זה טוב, אבל משום מה כשמדברים על חכמת הקבלה וגילוי הכוח העליון כללי, מורגשת כבדות וזה לא מתלבש קל.
כי לאדם זה לא מורגש. מה אתה מדבר על לחצים, "לא יוצא, לא מסתדר"? זה ברור שלא מסתדר בגלל שזה לא מורגש לאדם רגיל. אבל אני שואל אותך פשוט, אם אדם לא נמצא בלחץ, אז אין מה להגיע אליו עם גילוי, או בלי גילוי, לא אכפת לו כלום. אבל אם אדם נמצא בלחץ, בצער גדול, ואתה מגיע אליו ואתה אומר שיש כוח עליון והוא רוצה לקרב אותך אליו, ולכן הוא עושה לך צרות, כי בלי צרות אתה לא תתחיל להתקרב אליו, אז הוא עושה כל מיני בעיות סביבך בכל העולם, דרך מזג האוויר, דרך המשפחה, דרך המדינה, דרך מלחמה, דרך הבריאות שלך, דרך הילדים שלך.
דרך כל דבר ודבר, בעבודה, בשכנים, הוא עושה לך כל מיני כאלה סימנים, עושה לך חיים קשים. למה? כי אז אתה מתחיל לחפש "מאיפה זה, למה זה, בשביל מה לי, מה כל זה אומר?", אז אתה מתחיל לשאול. על הדבר הטוב אדם אף פעם לא שואל. אם זה טוב, יפה, ברור, אז מגיע לי. למה מגיע לך? מגיע. על הטוב לא שואלים. על הרע שואלים.
בן ציון: למה תמיד שואלים על הרע?
תלוי איזה רע. אם לא שואלים, כנראה שהוא עדיין לא מספיק. אבל אם הרע מגיע ובצורה שיטתית, אז האדם מתחיל לשאול. אם נופל סתם רע, האדם חושב רק איך לברוח. אבל אם זה קורה פעם אחר פעם וכך הלאה, אז האדם מתחיל לראות שיש כאן איזו שיטתיות, יש כאן איזו בעיה, יש כאן איזו מגמה, כנראה יש איזו סיבה, אז מה אפשר לעשות כדי להימנע מהפעם הבאה? זאת אומרת, האדם צריך לגלות את המקור שלו, צריך לגלות את הסיבה, צריך לגלות את האופן, באיזו צורה הוא בא וכן הלאה.
בין שהאדם רוצה ובין שלא רוצה, הרע מקדם אותו לחפש את הטוב, והטוב הוא ממש טוב, הטוב זה הבורא. זה כך. איפה אני אמצע כזה טוב שיאזן לי את הרע, שהוא ימנע את הרע, שיכסה אותו? אני מתחיל לחפש כי אין לי ברירה. נותנים לי רע בצורה כזאת שאני לא יכול למות, אבל גם לא יכול לחיות, וזה מקרב את האדם לבורא. אתה יכול לשאול, כן אבל זה באמת מטעם האהבה שכך אנחנו צריכים לעשות? כך אנחנו עושים גם עם ילדים מאין ברירה, שאם הילדים לא רוצים לשמוע ונמצאים בכל מיני צורות לא נעימות ולא נכונות אז אנחנו עושים להם צרות, כי אחרת הטבע שלנו לא מבין. אנחנו עושים אותו הדבר כמו שהבורא עושה איתנו.
עכשיו רק צריך לשאול, כמו שאנחנו רוצים שהילדים ישאלו "למה זה מגיע לי, מי נותן לי את זה, בשביל מה נותן, לאיזו מטרה, איך אני יכול למנוע את הדברים האלה, איך אני יכול להשתמש בהם אולי דווקא בצורה הטובה וכן הלאה. תתחיל לשאול כמו שאתה רוצה שהילד שלך ישאל אותך. יש לך ילדים?
בן ציון: כן.
אז אתה לא מתנהג איתם כך? אתה לא מפעיל עליהם לחצים שונים, עושה להם כל מיני דברים בלתי נעימים כי אתה רוצה ליישר אותם.
בן ציון: נכון.
אז למה אתה לא שואל על עצמך? כי אתה לא מרגיש את האבא. נכון?
בן ציון: כי יש הרגל כזה.
אם היה איזה כוח עליון ברור, מגולה, אז הייתי פונה אליו ואומר לו, מה אתה עושה לי, למה, בשביל מה, עבור מה?
בן ציון: זה חייב להיות כוח עליון, או כל דבר שנמצא מעלי?
כן, זה נקרא עליון, שהוא מעלי. מה שהוא גורם לי זה מספיק, לכן אני קורא לו עליון. אם זה תחתון ממני אני קובע לו, אם זה עליון ממני הוא קובע לי. עליון אתה יכול להגיד על השמש, על הירח, על כל דבר, כי הם פועלים עלינו. אני יכול לפעול עליהם? לא, אז הם כבר עליונים. הרוח באה, אתה יכול לעשות משהו נגדה? לא, אתה יכול להסתתר אבל כשהוא בא הוא בא.
בן ציון: כל המציאות היא עליונה ממני.
עכשיו אתה מבין. אז יש מציאות שאתה תלוי בה, אבל אתה מבין איך שיש לך כל מיני סדרים, אבל יש מציאות כזאת שהיא נסתרת ובאה אליך פתאום. אתה יכול להגיד שהכל קשור לטבע, שזה גורל, שזה מקרי וכן הלאה, או שאתה יכול להתחיל לבדוק מה לעשות, אולי אלה באמת סימנים שמיישרים אותך כי כך רוצים, הבורא רוצה למשוך את תשומת הלב שלך אליו. כך מסבירה חכמת הקבלה. ואז השאלה איך אני יכול להבין אותו, להרגיש אותו, לשאול אותו, לגלות אותו, והיא מסבירה איך לעשות זאת.
בן ציון: ההרגשה שבאמת המציאות נכפתה עלי או נכפתה על עם ישראל, מה שאומר, שעל המציאות פה יש קונצנזוס.
לא, זה ברור לנו מהחיים שלנו שזה כך. אני לא בחרתי איך להיוולד, מתי להיוולד, באיזו משפחה, באיזו צורה, שום דבר. גם לא איך שיחנכו אותי, ואיך שהביאו אותי. אני מגלה את עצמי כבר בגיל מתקדם, ואני לא יכול לעשות עם עצמי כלום.
בן ציון: אז זהו, פה נעצרים בנקודה זאת. זאת אומרת, אני מקבל את זה שהמציאות נכפתה עלי ובתוכה אני פועל.
אתה לא יכול לחזור חזרה. על זה לא מדברים. אתה לא רוצה לקבל את זה אל תקבל אבל זה מה שיש.
בן ציון: נכון. אז איפה פה ההרגשה או משהו שייתן לי איזה כיוון, נניח, הנה תסתכל על זה, פה מופעל עליך לחץ, זה משהו מבחוץ?
כנראה שעל כל הדברים שאתה אספת אותם במשך ההתפתחות שלך, גם כשנולדת וגם כשאתה מושך איתך יחד את החינוך במשך עשרים שנה, אתה שלקחת את זה כביכול מהשמים, נתנו לך אבא, אימא, אחים, גן ילדים, בית ספר, כל מה שבטלוויזיה, כל מה שמילאת את עצמך את כל זה נתנו לך מהשמים, מילאו אותך. עכשיו כשאתה שומע על החיים, על הגורל על איך לשנות אותו, מהרגע זה והלאה אתה בעל הבית.
בן ציון: יש התנגדות טבעית אצל האדם בכלל, לחשוב שיש איזה גורם כביכול שדוחף אותו, שמפעיל אותו, יש התנגדות טבעית בכלל להתייחס לכזה משתנה?
ברור, בטוח שכן כי הוא גונב לי את החיים החופשיים שלי. הוא מכתיב לי מה לעשות? לא מספיק שאני לא בחרתי כלום מעצמי מי אני, מה אני?
בן ציון: וזו בעיה רגשית? חשבתי שזו בעיה שכלית תפיסתית.
רגשית, אני מרגיש כגבר ואני לא רוצה להיות תחת איזו שליטה עליונה, לא חשוב איזו, לא רוצה. כמו שהילד שלך לא רוצה להיות תחח השליטה שלך, גם אני לא רוצה להיות תחת שליטת הבורא, זה דבר מאוד מאוד מצוי, הנברא רוצה לפגום בבורא. לא רוצה. זה פּרעה מדבר בנו "מי ה' אשר אשמע בקולו".
בן ציון: עד כדי כך שזה מוחק את המציאות?
לא רק זה, זה לא יכול למחוק את המציאות. אבל אני כביכול כמו ילד קטן שמרביץ לאימא, לא רוצה, לא מסכים.
בן ציון: אז ההתעלמות הזאת או המצב הרגשי הזה שבו לא מרגישים את העליון היא בעצם מציאות שלא מסתיימת?
היא לא מסתיימת, למה שהיא תסתיים? המציאות לא יכולה להסתיים סתם כך, היא תסתיים מתי שאתה תגמור את התפקיד שלך, אתה צריך לעשות משהו בתוך המציאות הזאת. יש המציאות ואתה החלק הכי מפותח ויחד עם זה הכי מקולקל בכל המציאות, אז אתה צריך לחשוב למה לי, בשביל מה לי, מה נדרש ממני, מה קורה? הכל נברא בחכמה כזאת, בדרישה כזאת מכל חלק וחלק, מכל החלקים יחד, מכל הרמות, מכל מה שקורה, למה אני נברא בתוך המציאות הזאת כחלק העיקרי, ואני הכי חזק מכל המציאות אני גם הכי מקולקל מכל המציאות?
רק תחשוב, אם אני הכי חכם, הכי חזק וגם הכי מקולקל, אז בשביל מה לי? כנראה שנתנו לי רגש ושכל שאני אבין שאני מקולקל ואני צריך לעשות משהו עם עצמי. כשאני מסתכל על כל המציאות הסביבתית, הרי הכל יותר מתוקן ויותר יפה ממני. אין אכזריות יותר מאשר בין בני אדם, אין רוע כזה יותר מאשר אצל בני האדם, אין אי סדר וקלוקלים שעושה מישהו לסביבה שלו, מבני האדם. וכל החכמה וכל הכוח שלו, הם רק כדי לגרום רע לזולת ולסביבה.
אז מתוך זה אני יכול רק להבין שכאן חייבת להיות לפני ממש איזו מטרה, בעיה שאני צריך לפתור, איך אני מתקן את עצמי? בפרט שאני מרגיש את עצמי כל כך רע ונמצא במצב שכל כך מאיים עלי. אז בואו נפתור את הבעיה הזאת סוף סוף, איך אני, נזר הבריאה מגיע למצב כזה.
בן ציון: אתה מדבר כמו אברהם אבינו, שואל שאלות על קיום הבריאה, מה מצב שבו אתה נמצא וכל השאלות בסופו של דבר מובילות לתשובה של כוח עליון?
נכון.
בן ציון: אבל אין שאלות כאלה. אם אני שואל מראש שאלות כאלה שמובילות אותי באמת לתשובה שהיא נקראת כוח עליון, זאת אומרת כבר התחלתי משאלות שמובילות לתשובה הזאת ואני אגיע לתשובה הזאת. אבל מה קורה אם השאלות האלה לא מתעוררות בי?
אין דבר כזה, אני אגיד לך למה. זה נקרא "סיפוק תשוקות". יש לי תשוקה לדעת מי אני, מה אני, בשביל מה אני קיים, לאן אני הולך, מה קורה לפניי, מה הגורל שלי. נולדתי ואני כבר וקיים, אז אני צריך לדעת בשביל מה. אני צריך לדעת מה קורה אחרי הנקודה הזאת שאני מת. כי אני מדביק את עצמי לבשר הזה, אולי יש בי משהו שהוא לא שייך לבשר ואפילו אחרי שהבשר מת, זאת אומרת מפסיק להתקיים כגוף חי, יש בי משהו שממשיך, אני רוצה לדעת את כל זה.
וכדי לדעת את כל זה אני צריך לפתוח את הטבע מעל מה שאני רואה בדומם, צומח וחי. כי באותה דרגה שאני שואל על עצמי, על האישיות שלי, על הרוח שלי זה מעל דומם צומח וחי. על זה אני שואל. זה שאני חי חי, זה שאני עוד מעט אמות אמות, זה על כולם. מולידים ילדים כדי שהם ימותו, בסדר, אבל מעבר לזה? אני האדם ששואל, בהמה לא שואלת.
מתוך זה מגיע לאדם בכל זאת, קשר עם הבורא. הוא מתחיל לשאול. זה מביא אותו למצב שחייבת להיות כאן איזו מערכת עוד יותר עליונה, חוץ מדומם, צומח, חי שאנחנו מרגישים. אנחנו מכירים קצת את הדברים האלה מהחיים שלנו.
אתה בעצם טוען כך, חכמת הקבלה מסבירה לנו שיש עוד עולמות, שיש עוד נשמות, שאנחנו חיים מעבר לחיים שלנו, באיזו צורה אחרת וכולי. אני לא מאמין לחכמת הקבלה. אני לא יודע מה קורה שם. כן קיים, לא קיים. אז מה עלי לעשות? אין לך מה לעשות. אין.
בן ציון: אבל הכל מתחיל בשאלות שמתעוררות.
אבל אלה שאלות שאתה לא רוצה לפתור אותן, כי לפתור את השאלות, חכמת הקבלה מלמדת אותך איך, אבל אתה לא רוצה לפתור. אתה כביכול רוצה להישאר כמו שאתה. אין כאן פיתרון אחר, חוץ מאשר, אם יש לך שאלה, להתחיל לעסוק בפיתרון.
בן ציון: זה בדיוק כמו, שניקח בהקבלה נניח, לאיזה מדען שמעסיקה אותו איזו שאלה.
כוחות, ואז הוא מפתח לו איזה ניסוי והוא רואה, האם התיאוריה שלו נכונה, או לא נכונה ואם הוא מצליח, אז הוא מקבל על זה פרס נובל. הנה, הייתה לך איזו השערה, הוכחת אותה.
אין שום בעיה. אותו דבר בחכמת הקבלה. רק בחכמת הקבלה האובייקט שנחקר זה אתה בעצמך. זה הכל.
אין כאן שום דבר מחוץ למדע. בבקשה. רק, אתה רוצה לחקור את הדברים שנמצאים בדרגה האנושית שלך, אז אתה צריך לקחת את עצמך ולהתחיל לעבוד עם עצמך כך, עד שיהיה לך ברור שזה לא יתגלה לך, כל עוד תתגלה לך כל המציאות החדשה.
בן ציון: אז הצעד הראשון הוא, קודם כל להניח איזו השערה של אותו כוח עליון, אחיד.
ואז אני עושה איזה מעשה?
לא. לא צריך שום השערה. הכל בצורה לוגית מאד ברורה. אתה צריך לפתוח את החושים שלך בצורה עוד יותר גדולה. יש לך דומם. הוא תופס רק מה ששייך ל"דומם". יש לך צומח. הוא נמצא ברמת ה"צומח" בעולם הזה. יש לך חי. הוא נמצא בדרגת ה"חי" באיזו צורה. הדרגות האלה, דומם, צומח, חי, אתה נמצא גם בדרגת חי. אתה לא תופס יותר מזה. יש לך קצת כלים שהם כביכול תופסים קצת יותר מדרגת החי. יש מערכת שהיא כולה קיימת והיא אינטגראלית, גלובאלית כזאת ואתה נמצא בה, אבל אתה לא תופס את העקרונות של המערכת הזאת. אתה לא תופס את הכוחות שלה באמת. אתה לא מכיר זאת אומרת, יש לך הרבה דברים שאתה היית רוצה להתעלות מעליהם ולא יכול.
אז באה חכמת הקבלה ואומרת לך איך לפתח את החושים שלך. היא לא אומרת לך לעשות פעולות בלתי רציונאליות. אלא היא אומרת לך דווקא ללכת בצורה מדעית ואתה תגלה בעולם הזה עוד שכבת נתונים, עוד שכבת כוחות, עוד ספירות שמשפיעות עליך ועל כל העולם. אתה תראה את התכנה כולה, כללית, איך שהכל מתקדם ובא לאיזו מטרה. זה מתגלה לך כחכמה, לא כרוחות ושדים.
בן ציון: מה זה נקרא שנניח "התגלה לאברהם אבינו אותו כוח עליון"? "התגלה", זה נשמע כמו משהו שהתגלה, יש איזו תופעה, ואחר כך אני מנסה להסביר אותה. זה כמו חכמה אחרי המעשה. זה נשמע פחות מדעי.
זאת אומרת?
בן ציון: או שיש לנו איזו מחשבה, או אנחנו רוצים לחקור משהו, יש לנו איזו שאלה. אנחנו רוצים לפתור אותה.
אין לנו דברים בעולם שלנו שמתגלים ואחר כך אנחנו לומדים אותם?
בן ציון: אז זה נקרא, "חכמה אחרי המעשה", שבעצם אני יכול לפרש כל תופעה איך שבאה לי.
מדען עושה איזה ניסוי נניח עם משהו ופתאום, כשהוא לא חושב על זה בכלל, מתגלה לו משהו. אם נניח תתגלה התופעה הזאת למישהו שהוא לא מדען, הוא יבחן בזה משהו?
בן ציון: לא.
לא. אם אותו תפוח לא היה נופל על הראש של ניוטון, אלא על הראש של האינסטלאטור, זה היה אותו האפקט? אותה התוצאה?
בן ציון: לא. כנראה הוא חיפש משהו כל הזמן.
אלא בגלל שהוא חיפש נכון. הוא צריך להיות מוכן לזה.
בן ציון: כן.
בסדר. אז אותו הדבר כאן אצלנו בחכמת הקבלה. המעשה שנפל ואחר כך נחקר. כך מתגלים המון דברים למדענים. כל הגילויים הם דווקא כאלה שהם באים בצורה כביכול מקרית. אווריקה.
כך גילו את החיידקים והפניצילין ומה שאתה רוצה, אנחנו מגלים הכל. איך איינשטיין גילה את זה?
פתאום דברים כאלה. או שנגלה שמה העניין הזה של קרן אור סביב השמש באה דרך איזו פלנטה לכדור הארץ ואז הוא גילה שיש לו איזו עקומה וכן הלאה. צריך להיות איינשטיין מצד אחד, מצד שני זה מקרה.
בן ציון: אבל מה שמחשיבים מבחינת הגילוי, זה שבהתחלה יש איזה חיזוי של איזה חוק מסוים ואחר כך עושים את הניסוי ואחר כך רואים שזה קורה וזה מה שנחשב.
לא. אתה מגיע לכל מיני משוואות. אתה מגיע כבר לנוסחאות. אבל, התופעה עצמה שאף אחד לא ציפה לה, תמיד מתגלה פתאום. קרני רנטגן, כל דבר. אתה תבדיל בין שני דברים. אני מגלה את התופעה, או ועכשיו אני מתחיל לעבוד עליה. מה זה? בשביל מה זה? מאיפה זה? באיזו תדירות? למה זה שייך?
ואז, על ידי טבלאות, סטטיסטיקות וכן הלאה, אני מגיע כבר לנוסחה.
בן ציון: ומה ההבדל בין אז לבין מה שתיארת עכשיו? למעשה מה שניסו לעשות עם מאיץ החלקיקים, זה שמראש חיפשו משהו ובנו לזה את כל התנאים כדי לראות אותו. אז מה ההבדל? פה אני מחפש כבר משהו. זה לא התגלה לי פתאום ואני בונה לזה את כל התנאים כדי שזה יתגלה.
כי חסר לך. כמו שעם הבורא. חסר לך בתמונה הזאת איזה כוח אחד שמחזיק את כל התמונה יחד. איך אני מוצא אותו? איפה המאיץ הזה שיכול להראות לי אותו?
בן ציון: אז זהו. אז מה נשאר לגילוי הכוח, לנסות לבנות מאיץ?
כן. בבקשה. אנחנו יכולים לבנות מאיץ שיגלה לנו את הבורא. אתה יודע מה זה?
בן ציון: לא.
הקבוצה. כן. פשוט מאד. ופתאום אתה מגלה שהוא נמצא שם, בחיבור בין בני אדם. אבל שאלה מלכתחילה יש לך?
בן ציון: כן.
ואתה מחפש, איך לגלות? בבקשה.
בן ציון: אז זה יותר טוב מאשר יש לי משהו בהתחלה. אמרת שזה חייב להתגלות בפתאומיות ואז אני לומד על זה.
זה יתגלה. זה כך. כן, אבל פעם ראשונה כשזה התגלה, כמו שאתה שואל נניח, על האדם, או על אברהם, זה באמת גילוי וגם כשזה מתגלה באדם זה באמת מתגלה בצורה אישית, פתאומית, בצורה שאתה לא יכול לצפות לזה מראש. כי מגלים כלים חדשים ותופעות חדשות.
בן ציון: אז כביכול הוא מצא את הכוח הזה לא במעבדה?
"מעבדה" זה הוא בעצמו.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בתכניות הבאות שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)